אור ברסלב

ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב

סימן מז

סימן מו

א דין ג' עד א' אומר נתקדשה ועד א' אומר לא נתקדשה וכו' כ' ה' בית שמואל ס"ק ד' אם ליכא כאן אלא עד א' האומר נתקדשה והיא מכחישתו מותרת ואם עד א' מכחישו והיא ג"כ מכחישתו כ' המ"מ דהרמב"ם ס"ל דגרע טפי כיון דעד א' מסייע לה א"ל דמעיזה ואסורה וכו' ונר' משום דמיירי בעד א' אומר בפני ב' עדים נתקדש' כמ"ש ה' ב"ש שם אבל בעד א' אומר נתקדשה לפני ועד א' מכחישו והיא ג"כ מכחישתו נהי דאין הכחשת האשה כלום משום דעד א' מסייע לה אפי' למ"ד דמקדש בעד א' חוששי' לקידושיו דכיון דעד א' מכחישו הוי עד א' בהכחשת חבירו וא"כ אם עד א' אומר ששמע הקידושי' ועד א' אומר לא שמע אלא נתן לה סתם הוי הכחשה כמ"ש רי"ו בשם הרשב"א שאם היו כולם במעמד א' דאותם שאומרי' לא ראינוה הוי הכחשה דכולי האי לא עבדי בצינעא וכ"כ בא"ז לכתובות דף כ"ג בשם שטה ישנה וז"ל וכ' תלמיד הרשב"א ז"ל מכאן דקדק רבינו נר"ו דדוקא בחצר הוא דאמרי' דלא ראינוה אינה ראיה משום דעבידי דמקדשי בצינעא אבל אם אמ' קדשתיה במעמד פ' ובאותו מעמד היו פ' ופ' ושאלו לאותם שהיו במעמד ואמרו לא ראינוה שנתקדשה אינה מקודשת ולא אמרי' לא ראינוה אינה ראיה דלא עבידי אינשי דמקדשי בצינעא כולי האי וכן השיב בתשו' וכו'. ע"ש וכ"כ הגמ"ר דסנהדרי' בשם בעל העיטור הביאו מרן הב"י בח"מ סי' כ"ט דאע"ג דתנן פ"ב דעדיות לא ראינו אינה ראיה היינו היכא דא"ל זה ראה וזה לא ראה אבל היכא דתרוייהו כי הדדי נינהו כי אמר ה"א לא ראיתי הו"ל כאומר לחבירו לא ראיתי והו"ל הכחשה והכי תנן בפ' עגלה ערופה דעד א' אומר ראיתי ועד אומר לא ראיתי הו"ל הכחשה ופסקו בש"ע שם וכ' ה' כנה"ג שם הגב"י אות ל"ז בשם מהראנ"ח ח"ב סי' פ"ו דהדין שיש בראייה יש בשמיעה אם ה"א אומר שמעתי וה"א אומר לא שמעתי וכן מתברר מדברי מהרח"ב הובא בהרשד"ם חא"ה סימן פ"ח ובהרש"ך ח"א סי' כ"ח ובהר"ר בצלאל סי' יו"ד ע"ש וכ"כ ה' משפט צדק ח"א סי' נ"ו מאחר שהעד ה"א אמר שלא שמע והב' אמר ששמע יראה שמאחר שהב' היו במקום א' הוי הכחשה וכו' ע"ש וכ"כ הב"ש בר"ס זה בשם תשו' ש"א סי' קי"ב ע"ש וא"כ אם הוזמנו ב' העדים לקידושי' במעמד א' ועד א' אומר שמע שא"ל המקדש הרי את מקודשת ועד א' אומר לא שמע כלום הו"ל הכחשה ועד א' בהכחשה אינו כלום:

ב דין ד' הגה אבל אמרה נתקדשתי לפלוני וכו' כ' הב"ש מסתבר דמיירי אחר כדי דבור דאינה נאמנת אפי' נתנה אמתלא והר"ן לטעמי' דס"ל האשה שאומרת גרשתני אינה נאמנ' לינשא לאחר מ"ה אפילו מכחשת אותו אינה נאמנת להפקיע זכותו ואינה נאמנת במגו דלא היה אמרה דהיא מקודשת כיון שהוא אחר כדי דבור הוי מגו למפרע וכו' ע"ש וליתא דהר"ן בפרק האשה שנתארמלה ובפר' התקבל ובסו' נדרים ס"ל דאומרת לבעלה גרשתני נאמנת אפילו לינשא לכתחלה ע"ש מיהו הרא"ה ס"ל דאינה נאמנת לינשא לכתחלה ואפי' נשאת תצא כמ"ש ריא"ז לכתובות דף כ"ג ע"ש אבל הר"ן שכ' דברי הרא"ה בסתם משמע דס"ל הכי דאפי' אומרת גרשתני נאמנת לינש' לכתחלה הכא אינה נאמנת וכבר כ' הרשב"א בתשובה הביאו מהרשד"ם חי"ד סי' פ' דלא אמרי' מגו לסתור דבריו וז"ל כלל זה יהיה בידך כי הפה שאסר וכו' צריך שיהיו שניהם קיימים במה שנוכל לקיים ולא יצא ה"א לבטלה וכיון שהודה על כתי' כבר הודה על מנה שבשטר ושוב אינו יכול לכפור בו ותראה כל השנויים במשנתנו בכתובו' היש בהם מכחיש את דבריו שדה זו של אביך וכו' א"א הייתי וכו' נשבתי וכו' קטנים היינו וכו' אין הכחשת דבור לדבור אף ע"ג שהדבור הראשו' בטל מאליו וכן לא תמצא שום מגו בעולם שיהא דבור מכחיש דבור עכ"ל וא"כ ה"נ אם אמרה נתקדשתי וחזרה ואמרה פנויה אני אפילו יש לה מגו דגרשתני אינה נאמנת לסתור דבריה ה"א ואמתלא לא מהניא להפקיע עצמה מבעלה שהוא מכחישה וכתב הרב נודע ביהודה סי' ס' נלע"ד דאפי' הודית בפני ב' עדים שנתקדשה לפ' בפני ב' עדים יכולה לחזור וליתן אמתלא דה"ד במודה בכ"ד או בעדים ואמר אתם עידי דלא מהני בממון אמתלא אבל במודה חוץ לב"ד ולא אמר אתם עידי גם לענין זכות וחובה שבממון מהני אמתלא שהרי המודה שחייב לחבירו יכול לומר משטה הייתי בך או שלא להשביע וכו' אבל בתשו' מהרשד"ם סי' ד' כ' דאם יש עדים כשרים שאמרה בפניהם שנתקדשה לפ' חוששי' לה משמע אפי' חוץ לב"ד ולא אמרה אתם עידי הוי הודאה ולא מהני אמתלא:

תוכן העניינים

ערך השולחן אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה