אור ברסלב

ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב

סימן לח

סימן לז

א דין ג' או ע"מ וכו' וכן האומר ע"ת וכו' כאו' ע"מ וכ' מהר"י ן' מיגש בתשובה סימן תכ"ב על ראובן שקדש אשה והתנו ביניהם שתוציא לו קצת חפצי' ותכשיטי זהב ותבע אותה לינש' ושתתן לו מה שנדרה ולא רצתה ליתן ובין כך קנו מידו שנתרצ' במה שתוציא לו ואח"כ נתחרט וחייבו אותו ב"ד שישא אותה ונתנו אותו בבית הסוהר והפחיד אותה בפשעות ושיניחנה עגונה אם לא תוציאנו מבית הסוהר ומסרה מודעא לפני עדי' וא"ל שהיא מתייראה שמא יניחנה עגונה לכן אינה מוחלת הקנס ושאחרי שיתן לה הגט תחזו' ותתבע אותו הקנס שאינה מוחלת לו הקנס אלא מזה הפחד וכו' אחר שמחלה לו הקנס נכתב הגט וניתן לה ואמ' ע"ת שלא יהא לה אצלי קנס וא"ל הברורים כן יהיה אלא שאין אתה יכול לו' זה התנאי בעת כתי' הגט אלא צוה לכתו' לה גט כשר וכן עשה ואחר שנתן לה הגט חזרה לתבוע ממנו הקנס וראובן אומ' שהמודעא אינה בכיוצא בזה הואיל ולא איחזוק ישראל בפושעי וכו' תשו' אם ראובן זה שהפחיד בפשעו' יש בו מהפריצות ומיעוט היותו אדוק בדת ישר' אין לך אונס גדול מזה והמודעא קיימת ויכולה האשה לתובעו הקנס אלא לפי שהגט נתנו ע"ת שתמחול לו הקנס הגט מתבטל בקיום המודעא ובתביעת הקנס וצריכה היא לבקש ממנו שיכתו' לה גט אחר בלא תנאי לפי שהתנאי הנז' אע"פ שלא היה תנאי כפול היה בל' שמשמעו ע"מ דאתי מכח מעכשיו כמ"ש כל האו' ע"מ כאו' מעכשיו דמי וכו' ע"ש. הרי דס"ל דאומ' על תנאי כאו' ע"מ דהוי מעכשיו. מיהו מ"ש דאם אינו מאנשי פעולה זו אלא שאו' כן על דרך הגוזמא ואיום והפחד' נתקיימא מחי' הקנס וכו' לכאו' נראה דס"ל כדעת רשב"ם דאפילו מסר מודעא אם נתברר שאינו אונס אינה מודעא כלום וא"כ ה"נ זו שמסרה מודעא שהפחידה שיצא מהדת ויניחנה עגונה אם אינו מאנשי פעולה זו אלא שאומ' כן ע"ד הגוזמא וכו' כיון שאין זה אונס המודע' אינה כלו' ואף שכ' הריב"ש סי' רל"ב וקצת אונס סגי לבטל המתנה אם מסר מודעא וראיה מדאמרי' בפ' ח"ה דההוא גברא דאזל לקידושי אתתא וכו' והדבר מבו' שאונס זה לאו אונס גמור הוא שאם ירצה לא ישאנה ולא יתן לה נכסיו ואם לא היתה מתנת הבן שקדמה לה היתה מתנת האשה מתנה גמו' ואעפ"כ מבטל אותה מתנת הבן שקדמה והו"ל מודעא מחמת אונס גרוע כזה אע"ג דבעלמא בלא אונס כלל אמרי' דלא הוי מודעא לחברתה וכו' ע"ש וזה הוא כפי' מהר"י ן' מיגש שם הביאו הטור בח"מ סי' רמ"ב ע"ש מ"מ אפש' דזה הגיזום לא חשי' אונס כלל כיון שידוע שאין זה מאנשי פעולה זו וכו':

ב דין כ"ד ע"מ שי"ל שפחה וכו' הרשב"א בחי' כ' דמסתברא דאינה מקו' קידושי ודאי קאמ' אבל חיישי' שמא י"ל ע"ש:

ג דין לא ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמו' ה"ז מקו' מס' וכו' נראה דלפמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן בפ' האומ' אמתני' דהרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ר' זוז וכו' דאם אמ' הבעל קיימתי התנאי והיא אינה יודעת נאמ' ה"נ בע"מ שאני צדיק באו' עשיתי תשו' שמקו' ודאי דנאמ' מיהו צ"ל דמיירי כאו' לא עשיתי תשו' ואפ"ה מקו' מס' דשמא הוא רוצה לקלקלה כמ"ש הרמב"ם בפ"ז באומ' ע"מ שיש לי ר' זוז כ' מהרא"י בס' כסא אליהו ע"ש וליתא דא"כ ה"נ באומ' על מנת שי"ל ר' זוז וכו' אם אומ' שי"ל והתנאי קיים נאמן ומקו' והרמב"ם והטו' ומרן סי"ד כ' אם ידוע בעדי' שי"ל מקו' בודאי שאם אין ידוע מקו' מס' אפי' אומ' אין בידי משמע בהדיא דה"נ באומ' יש בידי מקוד' מס' שמא אין לו ודוקא ידוע בעדי' שי"ל מקו' בודאי וכ"כ הב"ש סק"ל באו' ע"מ שי"ל מנה ביד פ' וכו' דאם אין ידוע בעדים שי"ל אצלו ופ' אמ' שי"ל אצלו אינו אלא ס' קידושי' ואם היא ג"כ אומ' שיש אצלו הוי כאלו ב' אומ' שנתקיו' התנאי ע"ש הרי דאפי' הוא ואותו פ' אומרים שיש אצלו הוי ס' קידושי' אלא א"כ האשה ג"כ אומ' שי"ל שניהם מודי' שנתקיים התנאי. מיהו הר"ן שם כ' אבל האחרונים חלקו על הרמב"ן דכל תנאי שהוא בקו"ע אפי' הוא תנאי שלו בלבד ואין מכחישתו צריך להביא ראיה שקיימו דהו"ל באומ' איני יודע אם הלויתני ונראי' דבריהם ע"ש ומהריב"ל ח"ד סימן קנ"ג תפס סברא זו וכן דעת הטור שכ' הרי את מקו' לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון אם יש עדים שעשה מקו' בודאי וכו' ואם אין עדי' מקו' מס' דס"ל כאחרונים ע"ש וא"כ אפש' דה"נ באומ' ע"מ שי"ל מנה וכו' אם יש עדים שי"ל מקו' בודאי ואם אין עדי' אפילו הוא אומר שי"ל מקו' מס' משום דקי"ל כהאחרונים דאפי' בתנאי שלו לבדו אינו נאמ'. אבל זה אינו דדוקא בתנאי דקו"ע אינו נאמ' שקיימו אבל בתנאי דלשעבר ע"מ שי"ל ק' וכו' שהיה בשעת הקידושי' אמאי אינו נאמ' א"ו בזה לכ"ע נאמ' וה"נ:

השמטות לסימן לח:

א דין א' המקדש על תנאי וכו' על ראובן ששדך בתו לבן שמעון וכתבו שטר בקנס ולא נזכר בו שום תנאי ואחר כך טען ראובן שהיה בתנאי שיהא בן חכם והסרסור שהיה בניהם העיד כן וטען שמעון דבשעת הקנין לא נזכר תנאי זה וגם קודם הקנין שא"ל הסרסור כן לא בדרך תנאי היה ולא כפל תנאו ונראה דאש היה תנאי אפי' לא נזכר התנאי בשעת גמר הקנין הוי תנאי גמור כמ"ש הרשב"א בתשובה ח"ב סימן רכ"ט וז"ל אף על פי שלא התנו בפי' בשעת הקנין כיון שסמוך לו התנו התנאי וסמוך לו נטלו הקנין סתם כמו שפי' בשעת הקנין דמי דעל דעת תנאי נטלו קנין ואין התנאי מתבטל מן הסתם עד שיבטלוהו בפי' ובתוספת' דקידושין יש לי ראיה וכו' ע"ש הרי אפילו לא הוזכר התנאי אמרינן דעל דעת תנאי היה הקנין ולאו דוקא סמוך לו כמבואר בדבריו שם וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סי' ח' והביאו מרן הבית יוסף סוף סימן קמ"ג וז"ל וכן מוכח בפרק המדיר וכו' אמר אביי לא תימא טעמא דרב כיון דכנסה סתם אחולי אחליה לתנאי' כלומר ותלמוד מכאן דכל המתנה בתחלת המעשה ובשעת גמר המעשה לא הזכיר תנאו שמחל התנאי ובטלו כגון אמר בפני שני עדים גט זה אני רוצה לחת לאשתי זאת בפניכם על תנאי זה והתנה וכפל תנאו ואחר כך נתנו בפניהם סתם ולא הזכיר התנאי שמחל התנאי ודאי לא. אמרינן הכי אלא ע"ד ראשונה הוא עושה ואינו מוחל לתנאו ע"ש וכן כ' מהראנ"ח ח"א סימן נ"ב וז"ל דאפשר לספק קצת דשמא דה"ד לענין שלא נאמר דודאי מחל לתנאי אלא לחוש ולומר שעל דעת תנאי הא' עשה וצריך לקיים התנאי אבל מכל מקום לא אמרינן דודאי ע"ד תנאי הא' עשה אלא אפ' נמי שרצה לתת סתם ומחל תנאו אבל מדתני' בפרק מי שאחזו א"ל בפני ב' הרי זה גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא בשני שנים וחזר ואמר לה בפני ב' ע"מ שתתן לי מאתים זוז לא בטל דבריו האחרו' את הראשו' רצתה וכו' מוכח דאפילו לקולא אמרי' דע"ד תנאי הא' עשה וכו' עיין שם והרמב"ן והרשב"א והר"ן שם בפרק מי שאחזו כת' וז"ל ואפשר דבה"ג תנאי דבשעת מעשה מבטל דבריו הא' אף על פי שבתחלה אמר בפני ב' כשאתן גט לאשתי על מנת כן אתננו לה ול"ר להא דתניא בתוספתא דקידושין זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואחר כך תבעו זה את זה אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה וכו' דאלמא על דעת ראשון גמרו מעשה דשאני התם דסתם הוא אבל התנה תנאי אחר אין לנו וכו' עיין שם אלמא אם גמרו המעשה בסתם לכ"ע אמרינן דע"ד תנאי א' עשו ואפילו לא היה התנאי עמה אלא עם העדים אמרינן הכי ואין חילוק בין נגמר המעשה עם העדים עצמם או עם עדים אחרים כי החם וכן מבואר בתשובת הרשב"א עש"ב. אבל יש להסתפק בנ"ד אם צריך תנאי כפול דא דאפשר דלא בעינן תנאי כפול אלא בתנאי בדבר אחד דומיא דתנאי דבני גד ופני ראובן אבל אם התנאי בגוף המקח א"צ תנאי כפול וכ"כ הרב החידו' בקידושין דף ן' גבי המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת וכו' וז"ל וש"מ דברים שבלב אינם דברים דאי הוו דברים ודאי אינה מקודשת דהוו להו קדושי טעות שהיה סבור שהיא כהנת והיא לויה ואין זה כשאר התנאים דבעי ר"מ בהו כפול דשאני הכא דהוו קידושי' טעות שטעה בה דלא ידע שהיא לויה עכ"ל. והתוס' שם בד"ה דברים וכו' כת' וז"ל משמע דוקא משום שלא פי' דבריו אבל אם פיר' דבריו וכו' וק' אמאי הא בעי' תנאי כפול וכו' ורשב"ם פיר' ה"מ באיסור וכו' וכת' מהרש"א אבל הני דמתניתין לא ק"ל דלא תני תנאי כפול כמ"ש התוספות בפרק מי שאחזו וכו' מיהו קש' לתירוץ רשב"ם מההיא דהמקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת וכו' משמע דאם פי' דבריו הוי תנאי ואנן בעינן תנאי כפול עיין שם ואפשר דס"ל דהתם לא בעינן תנאי כפול משום דהוי קידושי טעות דכסבור שהיא כהנת והתוס' בפרק מי שאחזו לא ק"ל ממתניתין דע"מ שאני כהן וכו' אלא משאר תנאים דע"מ שאתן לך מאתים זוז וכו' והריטב"א בחי' לקידושי' דף כ"ב גבי ע"מ שאין לרבך רשות וכו'. כתב דלא בעינן משפטי התנאי' אלא בתנאי שהוא עשה ולא תעשה בין שיעשה הוא או לא יעשה או שיעשו אחרים או לא יעשו אבל בדבר שאינו עשה ולא תעשה אלא דממילא כגון זה שאמר ע"מ שאין לרבך רשות אינו תנאי אלא שיור בגוף המתנה והביאו הרב כנה"ג בסימן ר"ז הגב"י אות ל"ז וכתב דהרא"ש בתשובה כלל ע"ב סימן ג' שכתב שאם יבא ב"ח של בנו לגבות אותו קרקע בחובו שתבטל המתנה למפרע ויחזור הקרקע לראובן. וכו' ס"ל הכי דכל תנאי שאינו בעשה ולא תעשה לא בעי' משפטי התנאים וכה"ג כתב הרשב"א בתשו' ח"ג סימן ר"ה על יעקב ולאה אשתו שחייבו עצמם בשטר לזון את ראובן ובלבד על שולחני וכו'. אם התנאי בטל כיון שהוא בא אחר החיוב דכל תנאי שקדמו מעשה וכו' וז"ל תשוב' איני רואה בנ"ש שום פקפוק שהתנאי קיים מכמה טעמים הא' שלא נאמרו דברים אלא בתנאי שאינו בגוף הדבר הניתן והנמכר כגון תנאי בני גד ובני ראובן שהתנאי היה באם יעברו והמעשה בנתינת הארץ וכו' אבל כשהמעשה והתנאי בגוף המתנה ביאור המתנה או שיורי' הן במה שנותן וכו' ע"ש הרי דלא בעי' משפטי התנאי' אלא בתנאי שאינו בגוף הדבר דומיא דבני גד ובני ראובן ואם כן בע"מ שאני כהן וכו' דתנאי בגוף הדבר לא בעי' משפטי התנאי' ועוד אפשר דס"ל לרשב"ם דבתנאי דשלעבר לא בעי' משפטי התנאי' כמ"ש ה' משנה למלך בפ"ו מהלכות אישות דאפשר דה"ד בתנאי דלהבא וה"ט דאמרינן דאין התנאי שיבא אחר המעשה יבטל המעשה אא"כ הוא כתנאי בני גד אבל תנאי דלעבר דבאותה שעה נתברר אם נתקיים המעשה או לא א"צ למשפטי התנאי' ומה שהקשה מפ' האומר דפריך לר"מ מקראי דסוטה אם לא שכב וכו' ע"ש נ"ל דלק"מ דר"מ גם באו' ע"מ דהוי כמעכשיו ס"ל דבעי' תנאי כפול כמ"ש הרמב"ם בפירו' המשנה שם וכ"כ ראב"ן בספרו דף קל"ה ע"ב וכן הוכיחו התוספות והרא"ש והר"ן בפרק מי שאחזו ע"ש. ומשום הכי פרכינן לר"מ מסוטה אבל אנן דקי"ל כרבנן דבע"מ ומעכשיו א"צ תנאי כפול ה"ה בתנאי דלעבר ושוב ראיתי לה' דברי אמת בסוף קו' א' שכ"כ עש"ב. וא"כ אפשר דרשב"ם ס"ל הכי וגבי כסבור שהיא כהנת וכו' אם פיר' דבריו הוי תנאי אף על גב דלא כפל תנאו משום דתנאי דלעבר הוא וה"נ בע"מ שיהא חכם וכו' א"צ תנאי כפול מה"ט דהוי מקח טעות בגוף הדבר או משום דהוי תנאי דלעבר אבל מדברי הר"ן בפרק האומר במתני' דהמקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת וכו' כתב וז"ל ויש לתמוה למה נשנית משנה זו כאן וכו'. ונ"ל שסמכה ענין לפלוגתיה דתנאי כפול לאשמעינן דאפילו ר"מ דבעי' תנאי כפול ה"מ בשהתנה דהואיל והתנה ולא כפל יש במשמע דבכל ענין יהיה המעשה קיים אבל מי שגלה דעתו שעל דעת כך הוא עושה הרי הוא כאלו התנה וכפל והיינו דתנן מקודשת מפני שלא הטעתו הא הטעתו אינה מקודשת דבגלוי דעת' לא צריך כפילא או שמא לר"ח וכו' ע"ש משמע בהדיא דס"ל דאפי' בתנאי שהיא כהנת וכו' אם לא כפל תנאו התנאי בטל ולא אמרי' דהוו קדושי טעות וכ"כ מהר"ם אלשיך סימן ע"ח לדעת הרמב"ם דבע"מ א"צ לכפול התנאי מתניתין דע"מ שאני כהן וכו' ה"ד באומר ע"מ או באם וכפל התנאי הא לא"ה לא הוי תנאי והמעשה קיים עיין שם דס"ל דאפילו בתנאי דלעבר ותנאי בגוף הדבר צריך תנאי כפול ולא הוי כמקח טעות. וכבר כתבתי דברי השיטה והרשב"א והריטב"א דלא בעי' תנאי כפול בתנאי שהוא בגוף הדבר דהוי מקח טעות אבל הר"ן ס"ל דבעינן תנאי כפול מיהו בתנאי דלעבר נראה דהר"ן אזיל לשטתיה דס"ל דאפילו באומר ע"מ או מעכשיו בעי' משפטי התנאי' אבל לדעת הרמב"ם דבאומר ע"מ לא בעי' משפטי התנאי' נראה דה"ה בתנאי דלעבר כמו שהסכים הרב דברי אמת וא"כ בנ"ד אם היה בתנאי אם הוא חכם לדידן דקי"ל דבע"מ לא בעינן משפטי התנאי ה"נ דתנאי דלשעבר הוא הוי תנאי גמור ואם התנאי דלהבא שיהיה חכם לדעת השיטה והריטב"א והרשב"א הוי תנאי גמור דהוי מקח טעות ולדעת הר"ן התנאי בטל אבל אם אינו תנאי אלא גילוי דעת לכאו' נראה דאמרינן דע"ד א' עשה אפילו לא נזכר בשעת הקנין וכ"נ מדברי מהראנ"ח שם ומהרימ"ט ח"א סימן ל"ה ע"ש. אבל אין נראה כן שהרי הר"ן בפרק הא"מ גבי ההוא דזבין לנכסי' אדעתא למיסק לא"י וכו' כת' וז"ל וראיה זו איני מכיר דלעולם בהני עובדי בדכפליה לתנאיה עסקינן בעובדא קמא מקמי דזבין ובעובדי בתראי בעידנא דזבין וכו' כשפי' ואמר דאדעתא למיסק קא מזבן ואי לא מצי סליק לא ליהוו זביני ובעובדא קמא אמר הכי קמי דליזבין ובעידנא דזבין לא אמר ומשום הכי לא מהני וכו' עכ"ל. הרי דאפילו אמר בפי' קודם המכירה לא מהני וכ"כ המ"מ פי"א מהלכות מכירה בשם המפ' וכן דעת רבי' ע"ש וכן מבואר בתשובת הרא"ש כלל ל"ד וכבר האריך להוכיח כן מהר"ם אלשיך סימן ע"ח וכ' שם בנ"ד וז"ל וליכא למימר דכיון שע"י גלוי דעת שגילה לאביו והוא דבר עם האשה נמשך שכתב לה גט הוי כאלו היה גלוי דעת בשעת מעשה דהא ליתא שהרי מ"ש המפ' בההוא דזבן נכסיה אדעתא למיסק לא"י שאם גילה דעתו קודם המכר דלא מהני אם לא חזר לגלות בשעת המכר מי לא עסקי' דאף על גב דקאמר לסרסור אני רוצה לעלות לא"י דבר עם פלוני שיקנה נכסי והלך ודבר לו ונעשה המכר ואף ע"פ כן אמרי' דכיון דלא הזכיר בשעת המכר לאו כלום הוא וכו' ע"ש. ונראה דאין סתירה לדבריו מתשובת הרא"ש דבתנאי גמור אפילו נתן לה הגט סתם אמרינן דעל סמך התנאי שאמר מקודם עם העדים נתן לה אבל גילוי דעת שאינו תנאי מפורש בעי' בשעת מעשה וכן כתב הרב כיון דבנ"ד אינו תנאי אלא גלוי דעת ע"ש וכן הסכים ה' משאת משה ח"א בא"ה סימן ח' דדוקא בתנאי גמור אמרינן דעל סמך התנאי שהתנה עם העדים מקודם נתן לה אבל בגילוי דעת שאינו תנאי מפו' לא אמרי' הכי ע"ש:

תוכן העניינים

ערך השולחן אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה