ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב
סימן י
א דין א' המגרש את אשתו ואח"ך זינתה מותרת לחזור לבעלה כ' מרן הב"י שכן מבו' במשנה ספ"ב דסוטה וכן הוכיחו התוס' בסוף פ' ב"ס וביומא דף פ"ב בד"ה והא אסתר וכו' והסמ"ג לאוין פ"ב ממשנה דסוטה דקתני נסתרה ונטמאה ואח"ך החזיר' לא היה מתנה עמה משום דלא נאסרה עליו ע"ש ברש"י וב רע"ב וכן תניא בהדיא בספרי פ' תצא וז"ל יכול אף שקלקלה על בעלה לאחר שנתגרשה תהיה אסו' לחזו' ת"ל וכ' לה ויצאה היוצאה בגט אסו' לחזו' ולא שקלקלה על בעלה לאחר שנתגרשה וכו' והר"ן בחי' לסנהדרין דף נ"ו ע"ב שכ' וז"ל דאיסור מחזיר גרושתו ליתא בגוים כלל דאם זונת' אחר גירושין מותר להחזירה ולקיימה דאע"ג דבישר' איכא לאו דכתי' לא יוכל וכו' אחרי אשר הטמאה ואמרי' לרבות סוטה שנסתרה כה"ג בגוי שרי ע"ש יש להגיה זינתה קודם גירושין או ר"ל דאם זינתה תחתיו לאחר גירושין מותר להחזירה דס"ל דהא דכתי' אחרי אשר הטמאה לרבו' סוטה שנסתרה קאי ארישא דקרא דאם נטמאה תחתיו וגירשה לא יוכל וכו' כמ"ש הכ"מ בפי"א מה' גירושין לדעת הרמב"ם ע"ש וכה"ג בגוי אם זינתה תחתיו אפי' גירשה אח"ך יכול להחזירה והוה מ"ל איסור מחזיר גרושתו דקרא כדאמרי' בירוש' בפ"ק דקידושין ובב"ק פ' ח' סו' ט' תני ר' חייא גוי שגירש את אשתו ונשאת לאחר וגירשה ואח"ך נתגיירו שניהם אני קורא עליה לא יוכל וכו' ע"ש ביפ"ת:
ב דין ג' או מפני שהיא נדרני' וכו' בעל שהביא ראיה על אשתו שהוציאה עליו שם רע שהוא מרעיבה ולא היה מלבישה ונמצאת שקרנית. ורוצה להוציאה בלא כתו' מפני שהשיאתו ש"ר בשכינותיו ל"ד לנודרת דאלו התם מיירי בנדר שאין הבעל יכול להפר כגון שאין לו התרה ע"י חכם או שאינה רוצה לישאל דכיון דלית ליה התרה ש"ר שאין לו הפסק הוא אבל המוציאה ש"ר על בעלה לפי שעה ונמצאת שקרנית דכיון דש"ר שיש לו הפסק הוא לא קנסוה רבנן להפסידה כתו' כך דעתי נוטה וכו' הרמ"ה בתשו' סי' רס"ח ע"ש:
ג וי"א דוקא בדא"ל מפני כך אני מוציאך וכו' שלא יקלקלנה על בעלה לאחר שתנשא לאחר ויאמר אילו הייתי יודע שהדברים בדאים או שהנדר י"ל הפרה וכו' לא הייתי מגרשך וכו' ונמצא גט בטל ובניה מן הב' ממזרי' וכו' כ"כ רש"י וכ' הריטב"א בחי' בפ' השולח וז"ל אע"פ שלא אמ' הדבר דרך תנאי אומדנא דמוכח הוא דלא גירש אלא על דעת כן כההוא דזבי' ארעתא אדעתא למיסק לא"י וכו' אבל לר"מ דלית ליה דמכלל הן אתה שומע לאו ובעי תנאי כפול ה"נ אע"ג דאיכא אומדנא דמוכח טפי בעי תנאי כפו' דכ"ז שלא כפל תנאה לר"מ הרי היא כאלו לא אמ' כלו' אבל בכפלי' לתנאי' סגי ולא בעי שאר דקדוקי התנאי כמו הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה כיון דאיכא אומדנא דמוכח וכו' ע"ש מבו' דס"ל דגילוי דעת כה"ג בשעת גירושי' מהני משום דאיכא אומדנא דמוכח דלא גירש אלא על דעת כן כההוא דזבי' נכסיו אדעתא למיסק לא"י דאם פי' בשעת המכר שהוא מוכר כדי לעלות לא"י הוי כמוכר ע"ת וא"כ לר"מ דקי"ל כוותיה אפי' בממו' דבעי' תנאי כפו' ה"נ אפי' אמ' שמוכר כדי לעלות לא"י כל שלא כפל תנאו לא אמ' כלום מיהו דעת הרמב"ם דס"ל הכא דסגי באמירה ואפי' לא כפל לתנאו יכול לבטל התנאי וכ"כ הטור בשם הרמ"ה ע"ש בב"י נר' דס"ל אע"ג דאוקמוה לחכמים דאמרי גבי אילונית יחזיר כר"מ דבעי' תנאי כפול והכא בבלא כפליה מ"מ ר"י פליג וס"ל כיין דאיכא אומדנא דמוכח דלא גירש אלא על דעת כן סגי באמירה דומיא דההוא דזבין נכסיו על דעת למיסק לא"י וההוא דזבי' ולא אצטריכו ליה זוזי דמשמע בגמ' דאפי' לא כפל לתנאה גילוי דעתיה הוי כתנאי ופ' כר"י וכ"כ בפיה"מ דהל' כר"י ע"ש וכ"כ המ"מ דהלכה כר"י מדאמרי' מאן חכמי' ר"מ כלומ' ר"מ ור"י הל' כר"י ע"ש וכ"כ הראב"ד בס' תמ"ד סי' רל"ט ע"ש:
ושו"ר למהרש"ל ביש"ש בפ' השולח סי' ע"א שכ' דר"י ס"ל כיון דהוי לעז אפי' לא כפל איכא לעז עש"ב ול' הרמב"ם שכ' ואלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא דמגרש ע"ת ולא נתקיים שנמצא הגט בטל למפרע וכו' מבו' דס"ל דיכו' לבטל הגט דהוי כתנאי גמור וז"ל רי"א וק' היכי אמרי' משום גילוי מילתא בלא תנאי מפורש מבטל גיטא והא קי"ל כאביי דאמ' גילוי מילתא לאו כלום הוא תשו' היכא אמרי' דלאו מילתא היא ה"מ כד אתייהב מעיק' בברירות ובתר הכי בעי לבטל ע"י גילוי דעת וכו' אבל הכא מעיקרא מכי יהבה ניהליה גלי דעתי' דע"מ כן יהביה ניהליה משום ש"ר או משום נדר אפי' אביי מודה דמילתא הוי ומצי למיטען היום ומחר דהכי הוה דעתאי ולבטולי גיטא וכו' והביאו ה' יד אהרן ע"ש הרי דס"ל דהכא הוי גילוי דעת בתנאי ויכול לבטל הגט. והרא"ש בתשו' כלל מ"ה והביאו הטור סימן קמ"א כ' וז"ל ראובן מינה שליח להולך גט לאשתו בכ"מ שימצאנה ואמ' לשליח אם תאבה האשה ללכת אחריך ולבא אלי אקיימנו ואם לא תאבה פטור אותה בגט והשליח הביא' עמו לאשפילייא והוא מקום שנמסר בו השליחות ובבואם שמה השליח והאשה כבר הוחזק ראובן בדרך והאשה תובעת שיגרשנה וכו' הגט כשר לגרש בו ואפי' אם היה עדיין ראובן באשפילייא כשבא' שם האשה והשליח ולא רצה ראובן להתפייס עם אשתו היה יכול השליח ליתן הגט כי לא הטיל תנאי במינוי השליחות שיתבטל אם תבא האשה לאשפילייא אלא דברים בעלמא אמ' אם תבא עמך אקיימנו וגילוי דעת בגט לאו מילתא הוא וכו' עכ"ל הרי אפי' ג"ד בשעת נתי' הגט לאו כלו' הוא. ומ"מ נר' דהכא דעת הרמב"ם והרמ"ה דגילוי דעת הוי כתנאי גמור ויכול לבטל הגט משום אומדנא דמוכח דלא גירש אלא על דעת כן וכמ"ש מהר"ם אלשיך סי' ע"ה האריך ע"ש: