ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב
סימן ז
א דין א' ואפי' עבד וכו' כתב המ"מ מסתב"ל שהגוים או הפסו' בעבירה מה"ת כשם שהם פסולי' לעדות אשה לומ' שמת בעלה כך פסולי' לשבויה וכו' וא"ל מדכ' הרמב"ם בפ"ה מה' עדו' בב' מקומו' האמינה תורה ע"א בסוטה שלא תשתה מי המרים ובעגלה ערופה שלא תערוף וכן מדבריהם בעדות אשה וכל מקום שע"א מועיל אשה ופסו' כ"כ מעידי' חוץ מע"א של שבו' וכו' משמע דאפי' פסו' בעבירה כשר וכ"כ בפ"ט מה' רוצח ואפי' ראה ההורג ע"א אפי' עבד או פסול לעדות בעבירה לא היו עורפי' וכו' ע"ש דהא ליתא דפסול בעבירה דאורייתא פסול לעדות סוטה כמ"ש בפ"א מה' סוטה דין ט"ו אפי' אשה ועבד ושפחה ופסו' לעדות בעבירה מדברי סופרים ואפי' קרוב נאמן לעדות סוטה וכו' ע"ש אלמא דוקא פסו' בעבירה דרבנן כשר אבל פסו' בעבירה דאוריי' פסו' לעדות סוטה וה"ה לע"ע ומ"ש כ"מ שע"א מועיל אשה ופסו' כ"כ מעידי' וכו' ה"ד בפסו' בעבירה דרבנן וגם בעדות אשה פסו' בעבירת דאורייתא פסו' לעדו' אשה כמ"ש הרמב"ם בפי"ב מה' גירושין ע"ש א"כ ה"נ בשבוי' דע"א כשר פסול בעבירה דרבנן כשר אבל פסו' בעבירה דאוריית' פסו'לעדות שבוי' וכ"כ מהר"ץ אשכנזי סי' ק"נ דגזלן דאוריי' אינו נאמן בשבוי' כגוי ולדעת מקצת רבוותא הוא גרוע מגוי דאף מסל"ת אינו נאמן אלא דלא קי"ל הכי אבל במתכוין להעיד אינו נאמן כגוי וכ' ה' יד אהרן הגב"י אות ו' ואיני יודע היכן ראה דגזלן דאורייתא גרע מגוי הרי המ"מ וכו' ע"ש ולא ראה תשו' הר"ן הביאה מרן הב"י סימן טו"ב שכ' דלפי דעת הרי"ף והרמב"ם דפסו' לעדות בעבירת דאוריי' מסל"ת נאמן בעדו' אשה ה"ה מומר לע"ז ולכל התורה כולה שהוא נאמן וכ"כ הרשב"א ומ"מ יש שחלקו על הרי"ף ע"ש וכן רבי' ישעיה הא' הביאו בתשו' תומת ישרים סימן ע"ד חלק על הרי"ף ע"ש ובתשו' הר"ן סי' ג' מבו' הטעם דישר' פסול בעבירה דאוריי' גרע מגוי לפי שהוא בקי שהאשה נתרת בזה הוא אומ' כך שהוא נדמה לנו שהוא מסל"ת והוא אינו כן אלא מתכוין לכך ע"ש אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ס"ל דאין חי' במ"ש מהר"ם בתשו' דשייכי לה' אישות סי' ט' וזל וכדברי משמע מדברי רבי' אלפאסי וכו' ואע"ג דסתם כל ישר' יודע דמשיאות ע"פ ע"א ואפי' פסו' וכו' ויליף לה דנאמ' מק"ו מגוי אלמא דגם גוי כה"ג שרי' בעדות לפ"ת אפי' דידע וכו' ע"ש ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' ש"א וצ"ט:
ב דין ב' הגה ויש מקילי' במסל"ת וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ד סי' ש"א וקנ"ו שכן דעתו נוטה להתיר ודחה קו' הרא"ש עש"ב:
ג וה"ה לעד מפ"ע וכו' כ' הב"ש לדעת הב"י והד"מ תלוי בפלוגתא אם גוי נאמן במסל"ת ולהרא"ש דפוסל גוי ה"ה עד מפ"ע פסול אבל בתשו' מהרש"ך ח"א סי' יו"ד כ' דגם הרא"ש מתיר בעמ"ע ומהריק"ש בתשו' בס' ח"י סי' ל' הוכיח דעמ"ע עדיף מעדות אשה ועבד ושפחה וא"כ ודאי דכשר הוא בשבויה ואין חי' בין בא מכח כשר לבא מכח אשה ועבד דכיון דאשה ועבד הוכשרו לעדות זו אפי' עד מפי אשה ועבד וקרוב כשר עש"ב: (ד) דין ד' אפי' יש ע"א וכו' כ"כ הטור בשם הרמב"ם וכ' הב"ח דמתני' דקתני ואם יש עדים שנשבית. והיא אומ' טהורה אני אינה נאמנת וכו' א"ל דלע"א נמי קרי עדים כלו' ואם יש עדות וכו' כדקתני יעיר שכבשוה כרקום וכו' ואם יש עדים אפי עבד וכו' אבל דעת הרמב"ם דהכא קתני עדי' דוקא ב' עדים ע"ש וכה"ג כ' הרא"ש בפ"ק דמצי' גבי ע"א דפוטר משבו' שהק' הר"י מדתנן בשבועו' לענין שבו' שלא פקדנו אבא ארשב"נ אם יש עדים שאמ' האב ששטר זה אינו פרוע גובי' שלא בשבו' וכו' ונ"ל דלאו פירכא היא לסתור דין זה וכו' דא"ל שלא דקדק התנא בלשו' לשנות עדים וכו' אלא אגב ריהטא נקט דאורחי בכל דוכתא למיתני עדי' וכו' עדות המועלת לו ע"ש:
ה דין י"א הגה וי"א דע"י נפשו' אסו' אפי' לבעלה ישר' וכו' התוס' הכריחו דאי לבעלה כהן קאמ' שמא נאנסה א"כ הול"ל אסור לכהונה וכו' מיהו בזמן שיד הגוים תקיפה דאפי' ע"י ממו' אסורה ה"ד אשת כהן כמו שהוכיחו התוס' שם מדאמרי' אף אנן נמי תנינא מההיא דריחקוה בני משפחתה והא לא שייך אלא לכהונה וכו' ע"ש וכ"כ הרמב"ם והרא"ש שם וז"ל הסמ"ג. לאוין קכ"א ע"י נפשות אסורה לבעלה פי' הרי"ץ מדלא קאמ' אסו' לכהונה ש"מ דאפי' לבעלה ישר' קאמ' דחיישי' וכו' וכשיד הגוים תקיפה אומ' דאף ע"י ממו' אסורה משמע דמיא לבעלה דמתני' או שמא אגב מתני' נקטי' ודוקא לכהונה אבל מו"ר יאודה כ' בשם ר"י ור"ת והריב"ש שכולה ההיא דממו' מדברת באשת כהן עכ"ל והח"ה שם נדחק ולא ראה הסמ"ג ע"ש: ומ"מ דעת הני רבוותא דנחבשה ע"י נפשות אפי' אשת ישר' אסו' אבל ע"י ממו' כשיד הגוים תקיפה דוקא לכהונה אסו' אבל אשת ישר' מותרת אבל הרמב"ם ס"ל דאפי' נחבשה ע"י נפשות דוקא אשת כהן אסו' ומתני' נקט רבותא דאפי' מבעלה מוציאין אותה וז"ש לפי' אם היה בעלה כהן נאסרה עליו וכ' מהרא"ם סי' צ"ב דלא ידענא שום גאון. שסו' כן מלבד הרמב"ם ואיך יתכן למישבק כל הני ולמסמך אדרמב"ם לחודי' וכו' ע"ש וכבר כ' הר"ן בפ' האשה שנתארמלה דר"ח והגאונים פי' משנתי' בא"כ בלבד אבל בא"י אפי' ע"י נפשות מותרת וכ"כ הרמב"ם בפי"ח מה' א"ב וכו' וכ"כ המ"מ שם שכן פי' כל הגאוני' דלישר' לא חיישי' שמא נתרצית וכן הכריעו האחרונים וכ"כ הריטב"א בחי' לכתו' ורבי' אומר בשם רבו רבי' הגדול דכולה מתני' בא"כ דוקא אבל בא"י אפי' ע"י נפשות מותרת לבעלה דלעולם חזקה הוא שאין אשת ישראל נבעלה ברצון וכו' ודברי הרמב"ן הובאו בס' א"ז שם וכ' דר"ח וכל רבותינו הגאונים אוקמה בא"כ עש"ב ושוב מצאתי בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' ש"א שט"ז תמה כן על מהרא"י והסכי' דאשת ישר' אפי' נחבשה ע"י נפשות מותרת דלא חיישי' שמא נתרצית עש"ב: