ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב
סימן א
ערך השולחן אבן העזר - הקדמה:
לרבי יצחק טייב ז"ל:
הקדמת המסדר נכדו של הרב המחבר:
מי בשחק יערוך למן היום אשר עשה ה' תורה שם בישראל שנותנת חיים לעושיה מצות מלך היא לעס"וק אהב בספר תורת האלהים ואף כל דבריהם ברוך שבחר בהם ובמשנתם. הלכות מרובות לאלפים ורבבות למופת ולאות ודבריהם צריכים לימוד דברי חכמים וחידותם. מאז החזוקו חכמים עשו חיזוק לדבריהם אלו חכמי הדורות:
מי שעמלו בתורה מוסיף לילות על ימים ויאר את הלילה וילן בתוך העמ"ק בעומקא של הלכה להוציא לאור תעלומות חכמה. להבין אותה ולסעדה לתורה ולתעודה לדעת מה יעשה ישראל מעשים של כל יומא ויומא. הלכות חג בחג הלכות פסח בפסח בעתים מזומנות ולעילא מנהון איסור והיתר י"ד יבין שמועה וס' נשים וניזקין ודיני ממונות להבין ולהורות:
מי ימלל גבורות אשר פעל ועשה האי תנא דידן סבא קדישא ואבן הראשה שריבה וקיבץ פעלים לתורה רב פעלים מקבציאל ראש גולת אריאל. הרבה גבולו בתלמידים והמה חכמים מחוכמים רבני מתא יושבי כסאות למשפט מינייהו מלכי מינייהו אפרכי הן הן קילורית לעין עין יעקב יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. הלא זה הודי והדרי מ"ז הרב הגדול מעוז ומגדול ר"מ ור"מ מופת הדור והדרו כמהר"ר יצחק טייב זלה"ה זכותו יעמוד לנו עזרה בצרות:
מי יעמוד בסוד ה' נגזרה גזירה על בתיהם של צדיקים. כי הן בעודנו חי מזה לעת זקנה ושיבה דהוא יתיב כחמר טב על דורדייה זרעו נכון לפניו והמה חכמים מחוכמים שני נרות מזרחיות אבי אבי ועט"ר הו"ד רב יוסף הרב הכולל מהר"ר יוסף טייב זלה"ה וצרור המר דודי לי רב ועצום כמהר"ר משה זלה"ה גדולים צדיקים. אדהכי והכי קל מן שמייא נחית לשכו"ר אל יוסף לעלות ליראות את פני ה' בישיבה של מעלה ביום ההוא יגדל המספד משום יקרא דשכבי רב יוסף סיני ומשום יקרא דחיי על צערו של צדיק סבא קדישא אורן של צדיקים. ויהי מאז שומא היתה בלבו של צדיק גנוחי גנח יילולי יילל כי ארד אל בני אבל שאולה ומדאגה מדבר כי אפס כח הסבל ולתקופת השנה נח נפשיה דרבי אוי לדור שאבד מנהיגו דבר א' לדור הוכפלו צרות:
מי זה אמר ותהי אחרי מות קדושים הרב א"א והרב מז"ה זלה"ה ויקם משה הוא מר דודי ז"ל קימה שיש בה הידור לפקח ולהשגיח בעינא פקיחא על פרק כל כתב"י הקרש אשר השאיר אחריו מהר"ר הגדול מז"ה ז"ל הן הן גופי תורה והלכות מרובות. הוא היה מתכוין לסדר סדר המערכה ספר הבהיר חקת הפסח וגם דלה דלה לנו בספר התורה הזה ערך השלחן חא"ה עלה בקב"ץ להכינו ולסדרו ולקובעו בדפוס לקיים מלי דאבות. הן בעון באנו באש ובמים נכוין בחמי חמין ה' אלהינו הדימנו וישקנו מי ראש ולענה נתבקש משה בישיבה של מעלה מר לי מר עיני נגרה ולא תפוג אשר אמרנו בצלו נחיה עלה מות בחלונינו נאמר"ה ונשני"ת בערבו"ת. ומעת הוסר התמיד פסיק סידרא על דא ודאי קבונא נזקא ופלגא נזקא חצי נזק צרורות: מי מלל לאברהם את כל התלאה אשר מצאתנו השתוממתי. על המראה ולא אדע שכול אנה אפנה לעזרה. כי מודעת זאת בכל הארץ כל כתבי הקדש למרן זקני ז"ל עירוב פרשיות שנו כאן ומשכחת לה טובא באותו פרק שנה ושילש בד' וה' מקומות כפל הענין במלות שונות ויש בזה מה שאין כזה לטפויי אתא לישנא יתירה. לא זו אף זו לישנא קטיעא פוסק באמצע פרק דפסיק סידרא. וזימנין סגיאין מתחיל באמצע פרק ולא ידע איש תנא היכא קאי דלא קתני רישא וכגון דא נפיש בטירחא חפוש מחפוש וחפוש מנרות:
מי יתן והיה יהיה אלהי"ם עמדי ינחני בדרך אמת להוציא לאור כתבי הקדש לא"א זלה"ה אשר שנה ופירש על כמה מסכתות פרו"ש מרובה כל הדבר הקשה עביד להו פרישא. באמת אמרו זכות אבות לא תמה אגוני מגנא אצולי מצלא ועלייהו קסמיכנא סמוכים דרבנן סמיכה בג' גדולים צדיקים במיתתם נוחם בעדן תפלתם עושה רושם רחמי למבעי משמייא מיהב יהבי רווחא דאתי ממילא ואנא הא קאימנא חיובא רמי עלי דידי למעבד ליה נייח נפשא דברים שבכתב אעשה אותם כוון ואקבע אותם בדפוס קבועה לדורות:
מי שם פה לאדם פי אמלא הודאות לה' אשר כה עזרני ונחני בדרך אמת. בית ועד לחכמים משוש תפארתינו ועט"ר תפארת גדולה ועטרת ישועה הרב המופלג וכבוד ה' מלא פטיש החזק עמוד הימני כמהר"ר ישועה בסים נר"ו ינחני במעגלי צדק על דבר אמת. ואחריו האירו חור בהיר הרבנים המובהקים מלאים זיו ומפיקים מהר"ר יהודה הלוי נר"ו ומהר"ר דוד בונאן נר"ו הם היו בסומכי נפשי ישמרם השומר אמת. ומחזיקנא טיבותא לאיש החסד והרחמים הגביר הנכבד כה"ר סיניור חיים עשוש הי"ו ואשתו הכבודה אשת חיל שמחה מב"א אשר נדבה רומו אותו לעלות על מזבח הדפוס האי ספרא רבא. ויקירא ונתן לכסף מוצא הילפין דינרין מריש סדרא ועד גומרה של תורה יהי רעוא וראה זרע יאריך ימים וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבהו דלימטי ליה שיבא מכשור"א אשורי"ם בכושרו"ת:
מי לה' ישראל עמו. וצאן מרעיתו מקוים ומצפים ומחכים ומיחלים שעדי נחמה שערי סמיכה שערי עזרה שערי פדות פורקן כי רב שבעה לה נפשנו מי המרים המאררים. רבים שתו לימא רבים ישתו לא לימא כי יאמר לצרותינו די ולא יוסיפו לדאבה עוד מורה ישראל יקבצנו מסי"ח לפי תומו בזרעו יקבץ דב"ר א' לדור ראש המדברי"ם. יפרח כשושנה בתוקפא ופוחנא נקומה ובעלה בית. אל ארץ ל"ו מטוהרה ומלכם בראשם דובר צדק ומגיד מישרים. והבית בהבנותו הר בית ה' ובירושלים (לפ"ק) כל הקהל כאחד כל קהל עדת ישראל ששים ושמחים בשירים ושורות:
הכ"ד זעירא דמן חבריא החותם פה מתא תונז יע"א בחדש זיו בשנת הנ"ל אברהם בלא"א הרב כמהר"ר יוסף טייב זלה"ה:
ספר ערך השלחן אה"ע סימן א:
א דין ג' הגה ואפי' בנשא אשה וכו' כ' הב"ש | דאם רצה לגרש אחר ששהה י"ש נר' דלא גזר ר"ג והרדב"ז בתשו' ח"ב סי' ת"ש הוכיח דכ"מ שאמ' כופין לישא אשה אחרת אין שם תקנת ר"ג ולא אמ' שיגרש את הא' אלא כופין אותו לישא אשה אחרת וכו' ואם יש לו בן א' חי הוי פלוגתא ומסתב"ל כדעת הרא"ש כיון שעדיין לא קיים מצות פו"ר ואם י"ל בני' הרבה כולם זכרים או כולם נקבו' אין כופין וחייל עליה חר"ג וטעמא כיון שהזכרים או הנקבו' ראוים להוליד זכר ונקבה. ילדה קרי' בה ואומ' אני שגם בחלוקה זו חולק הרא"ש שאע"פ שיולידו זכר ונקבה עדיין לא קיים מצות פו"ר כיון דתרוייהו אתו מכח זכר או מכח נקבה ומ"מ ראוי היה להחמיר משום חומרת החרם וכו' עש"ב:
ב דין ה' כיון שי"ל לאדם זו"ן קיים מצות פו"ר מי שיש לו ב' בנים ולאחד מהם בתכ' הכנה"ג הגב"י אות ב' בשם רבו שקיים מצות פו"ר ונר' דה"ה למי שי"ל ב' בנות לא' מהן בן אבל בתשו' מהראד"כ מצאתי שצריך שיוליד תחילה זכר ונקבה ואף על פי שמתו ונשארו להם ב' בנות אחת מזה וא' מזה קיים מצות פו"ר ואי לא לא והוא בתשו' לח"ר סי' י"ז ע"ש וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' קכ"ו דאין בני בנים כבנים לקיום מצות פו"ר אלא בזמן שבאים מכח זכר ונקבה אבל אם באים מכח זכר או מכח נקבה אפילו יהיו אלף בנים ובנות לא קיים מצות פו"ר ופשוט הוא ע"ש:
ג דין ח' אסור לו לעמוד בלא אשה וכו' הרי"ף | והרמב"ם בפט"ו מה' אישות כ' דמצו' דרבנן היא וע"ש בהרז"ה והרמב"ן במלחמו' דלמאי נ"מ אי דאוריי' אי דרבנן ונר' דנ"מ אם נשבע שלא לישא אשה לעולם דאם לא קיים פו"ר אין השבו' חלה לבטל מצוה דאורייתא אבל אם קיים פו"ר שבועה חלה על מצוה דרבנן וזהו דוקא בנשבע בפי' שלא ישא אשה בת בני' אבל אם נשב' בסתם שלא לישא אשה אעפ"י שעדיין לא קיים מצות פו"ר כ' הריב"ש בתשו' דשבו' חלה דהוי כולל במה שלא ישא אפי' אילונית וזקינה שאינה ראויה לילד ועיי' במ"ש בי"ד סי' רל"ט סק"ו דבנשב' שלא לישא אשה הראויה לילד דליכא כולל לכ"ע אינה חלה. ואם נשבע שלא לישא אשה לזמן ידוע כ' מהרימ"ט חי"ד סי' מ"ז דהוי נשב' לבטל את המצוה דמושב' ועומד הוא לקיימה עכשיו וכ"כ מהר"ם מפדווא סי' מ"ה ע"ש ונ"ל ראיה ממ"ש התוס' בגיטין דף מ"א בד"ה לא וכו' בירוש' תנן אין נושאין נשי' במועד מפני ביטול פו"ר פי' שלא ימתין מלישא עד המועד שהוא זמן שמחה ופנוי בעון קמי ר"א העבד מהו שישא במועד א"ל אישמענא מן הדא יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפו"ר ואר"י כל שהוא מצווה על פו"ר אסו' לו לישא במועד פי' כל שהוא מצווה על פו"ר משו' לשבת יצרה וכו' ע"ש אלמא אפי' לזמן חשי' ביטול פו"ר ומוכיח דאפילו העבד אסו' משום לשבת יצרה וא"א אימא דמתני' דוקא בחציו עבד וחציו ב"ח דהוי ביטול לגמרי אבל עבד גמו' מותר לישא במועד דלא חיישי' לזמן ודוקא ישר' דמצוה על פו"ר חיישי' אבל משום לשבת יצרה לא חיישי' לזמן אבל הרשב"א בתשו' ח"ד סימן צ"א כ' וז"ל מי שנשב' שלא ישא עד זמן ידוע וכו' שבו' חלה שאין זה נשבע לבטל את המצוה דאפש' לקיים זה וזה ולא זו בלבד שאין זמנה בהול אלא אפי' מצוה שזמנה בהול כמילה ביום ח' אם נשבע שלא ימול בבקר עד ד' וה' שעו' או שנשב' שלא יאכל מצה שעה א' של לילה מקיים שבועתו וכו' ע"ש:
ד דין ט' נושא אדם כמה נשים וכו' הנושא אשה על אשתו יכו' להשהות ב' עמו בבית א' ואין הא' יכולה לעכב כ"כ הריטב"א בכתו' דף כ' ע"ב הביאו ה' יד אהרן הגה"ט אות ט' ע"ש והרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תקס"ד הוכיח כן מההיא דכתו' וכ' שכן העלה הריטב"א אבל הרמב"ם כ' בפי"ד מה' אישות ואינו יכול לכוף אותה לשכו' בחצר אחת אלא כל א' וא' לעצמה ואתריה דמר הוא ע"ש. וכבר הר"ב בס' צ"ז בכתו' שם כ' על דברי הריטב"א דלפי' הרי"ף ותרי' לא שמעי' האי דינא כלל ע"ש. מיהו כ' הרדב"ז שם דאם יש תנאי בכתו' שלא ישא אשה אחרת עליה לכ"ע יכולה לעכב ואפילו שנתנה לו רשו' לישא אם לא שנתנה רשות בפי' שיוכל להכניסה תוך הבית ע"ש:
ה דין יו"ד ר"ג החרים על הנושא על אשתו וכו' וכן החרים שלא לגרש את אשתו שלא מדעתה כמ"ש רמ"א לקמן בסי' קי"ט ואם נשבע לגרש את אשתר שבו' חלה על תקנת ר"ג לכ"ע ויגרשה שלא מדעתה הרדב"ז בתשובה ח"ב סימן תשל"ד ע"ש:
ו אחד חכם והוא ממקומות שקיבלו עליהם חר'גמה והוא הולך בשליחות מצוה מעיר לעיר וע"א העיד שמתה אשתו אי מהימן כדי שישא אשה אחרת הנה הב"ש בסי' קנ"ח כ' לכאו' נרא' דבזה"ז דיש חר'גמה שלא ישא אשה על אשתו אין ע"א נאמן שמתה אשתו דהא דבר שנתחזק באיסו' הוא ואין ע"א נאמן כמ"ש בי"ד סי' קכ"ז ע"ש ובן היה נר' לכאו' דאין נאמ' ע"א לומר שמתה אשתו לישא אשה אחרת דאע"ג דקי"ל ע"א נאמן לומר שמת בעלה וכן נאמן לומ' שמת יבמה להתירה לשוק אף ע"ג דליכא כרת אלא לאו וכ' הרמב"ם בפ"ג מהלכות יבום דין י"א אעפ"י שהאשה נאמנ' לומ' מת בעלי ותנשא ותתייבם אין היבמה נאמן לומ' מת יבמי שתנשא לזר הואיל והוא איסו' לאו קל בעיניה הרי כ' שם דין ג' נאמן ע"א לומר שמת יבמה להתירה לזר אפילו עבד או אשה או עכו"ם מסל"ת מעיד במיתת היבם כמו שהאימינהו בא"א להתירה וכמ"ש בס"ה גירושי' ע"ש ופשיטא דעמ"ע נאמן להתי' יבמה לשוק כמ"ש בס"ה גירושי' ושם כ' הטעם משו' דאם הדבר שאפ' לעמוד על בריו שלא ע"פ עד הזה ואין יכול לישמט אם אין הדבר אמת כגון שהעיד שמת פ' לא הקפידה התו' עליו שדבר רחוק הוא שהעיד בו לשקר לפי' הקילו חכמים בדבר שלא תשאר עגונה ע"ש. ה"נ ע"א נאמ' לומר שמת יבמה להתי' ואפילו עמ"ע מה"ט הרי כ' הרמב"ם שם בהלכות יבום דין י"א אין האיש נאמן לומר שמתה אשתו שישא אחותה עד שיעידו ב' עדים שמתה אחותה ואח"כ תכנס לביתה שלא האמינו ע"א אלא משום התרת עיגונא כמ"ש וא"כ ה"נ אין ע"א נאמן לומ' שמתה אשתו כדי לישא אשה אחרת. והנה ביבמות דף צ"ד כי פרכי' בסיפא אין האיש נאמן לומ' מת אחי שייבם את אשתו ולא מתה אשתי שישא אחותה הוא דלא מהימן הא ע"א מהימ' בשלמא גבי אשה משום עיגונא הקילו בה רבנן אלא גבי איש מא"ל וכו' כ' הריטב"א בחי' וז"ל דלעולם לא האימנו ע"א בדבר שבערוה אלא משום טיגונא והכא ליכא עיגונא כי אפי' בחיי אשתו הוא יכול לישא אשה אחרת ואחות אשתו יכולה לינשא לאחרי' וכו' והתוס' שם כ' וא"ת מגופה ק' איך ע"א נאמן לומ' מתה אחותה שתכנס לביתה דמה עיגונא שייך התם דאי לא מינסבא להאי מינסבא לאחרים אר"י דה"מ לדחויי דגבי אשה שייך לומר עיגונא אפילו בכה"ג דשמא לא תמצא אדם שישאנה אבל מתה אשתו שישא אחותה התם לא חזינא דבעיא לאנסובי ליה דהא משו' גברא קאתי האי עד כדמשמע ל' וכו' ע"ש. ונר' דס"ל דבאיש ליכא עיגון דבקל ימצא אשה אחרת משא"כ אשה דלא תמצא איש שישאנה מיהו לפי האמת נראה דאפי' באשה לא שייך עיגון ואין ע"א נאמר על האשה לומר שמתה אחותה כמ"ש הרמב"ם שם ואין האשה נאמנת לומ' מתה אחותי שתכנס לביתה ואין האיש נאמן לומ' מתה אשתי שישא את אחותה עד שיעי' ב"ע שמתה אחותה ואח"כ תכנס לביתה שלא האמינו ע"א אלא משום התרת עגונות משמע בהדיא דאפילו לגבי האשה שאמ' מתה אחו' אין ע"א נאמן לו' כן להתי' מה"ט דליכא עיגון דיכו' לינשא לאחר כמו באיש א"כ אין ע"א נאמן לומר שמתה אשתו לישא את אחותה מטעם דליכא עיגון שיכו' לישא אחרת אבל בחר'גמה שלא לישא אשה על אשתו והוא במ"א שאינו יכול לישא אשה איכא יניגון לאיש שישאר בלא אשה נאמן ע"א שמתה אשתו ובפרט בנ"ד שזה כמה שני' מעיר לעיר פנוי וכ"ש שלא קיים פו"ר וכבר כ' הרא"ם בתשובה ח"א סימן י"ב במקום מצות פו"ר לא החרים וכ"כ מהר"ם אלשקר סי' צ"ה דבמקום מצוה ונידנוד עביר' לא ע"ש וא"כ בזה דאיכא הרהור ומצות פו"ר לא תי' ובתשו' נודע ביהודה חא"ה סי' ל"ג כ' דאין דברי הב"ש מוכרחי' ע"ש:
ז דין י"ב נשבע וכו' נשבע לאשתו שלא ישא | עליה אבל אם שהתה עשר שני' ולא ילדה יהא פטו' משבועתו כ' הרדב"ז בתשו' ח"ב סימן קכ"ו דאם יש לו בן חי תלוי במחלוקת דתנן נשא אשה ושהה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ואיכא מ"ד דהאי לא ילדה ארישא דמתני' דמצות פו"ר זכר ונקב' וכל שלא ילדה זכר ונקבה לא ילדה מיקרי וכופי' אותו לישא אשה ומינה נמי אם נשבע לה וילדה ולד א' אפי' הוא חי לא ילדה קרי בזה כיון שלא קיים מצות פו"ר וזה נראה דעת הרא"ש והטור אבל הרשב"א כ' דאם ילדה ולד א' והוא חי אין כופין אותו וכו'. ומ"מ מסתב"ל לפסוק כדעת הרא"ש וכו' וכ"כ בסי' ת"ש עש"ב ובסימן קנ"ד סימן ב' מור"ם י"ח דאם הוליד זרע ש"ק אף עפ"י שלא קיים עדיין פו"ר אין כופין להוציא הריב"ש סימן ט"ו ע"ש ובתשו' הריב"ש שם נר' דעתו כמ"ד דאם לא קיים פו"ר זו"ן כופי' אותו שכת' דאפילו לדעת קצת המפ' דאם י"ל זרע אפי' לא קיים מצות פו"ר אין כופי' אותו א"ד בששהת' עשר שנים שעדיין לא הוחזקה בעקרה ואפש' שתלד לו עוד אבל בזקנה שאין לו תקנה אעפ"י שילדה לו כיון שלא קיים מצות פו"ר כופי' אותו ע"ש: