אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף ק.

דף צט:

בגמרא לאסוקי מתרומה ליוחסין: ברייתא כר' יהודה אתיא דס"ל דמעלין מחלוקת תרומה ליוחסין כמש"כ הרשב"א ומזה ק"ק על הרמב"ם דפסק כברייתא זו (בפ' י"ב מהל' תרומות) דאין חולקין לעבד מטעם דלמא אתי לאסוקי ליוחסין והוא גופי' פסק (בה' איסורי ביאה פ"ך) דאין מעלין מחלוקת תרומה בבית הגרנות ליוחסין ועיין מה שכתבתי לעיל בתוספ':

שם חד אמר משום גרושה: הרמב"ם (בה' תרומות) הביא שני הטעמים ועיין מה שכתבתי לעיל (פ"ו.) טעם לדבריו דלכאורה מוכח מסוגיא דשם דפליגי אמוראי אהדדי, והנה עוד הי' נ"ל בזה דאף דאמוראי פליגי מכ"מ מסתם גמרא לכאורה מוכח דס"ל שני הטעמים מדקאמר לקמן ה"ק במקום שחולקין מעשר עני וכו' ומי דחקו לכך למה לא מוקי בתרומה דאיירי בי' הברייתא דהא למ"ד משום גרושה הוי בי דרי דמקרב למתא מקום שחולקין לאשה תרומה ולמ"ד משום יחוד חולקין לה בשכיח בה אינשי אע"כ דפשיטא להש"ס דשני הטעמים אמת ולכן פסק הרמב"ם כסתם גמרא, אלא דאכתי ק"ל אמאי לא מוקי במקרב למתא ושכיח בה אינשי דבזה אפילו לב' הטעמים חולקין לה תרומה ואולי י"ל דמשמע לי' להש"ס דהך ובמקו' שחולקין קא אעבד ג"כ דאיירי בי' ברישא ובעבד לעולם אין חולקין בתרומה ולכן ע"כ מוקי במעשר עני, לפ"ז אין מזה ראי' לפסק הרמב"ם דב' הטעמים אתנהו וע"כ צ"ל בישובו כמש"כ לעיל דפסק כתרווייהו דלא ידעינא כמאן הלכה, שוב ראיתי שהתוספ' הרא"ש והריטב"א הקשו קושיא זו דאמאי לא מפרש במקום שחולקין כא' מב' הטעמים ותרצו בדוחק ויש להבין מ"ט לא תירצו דזה אעבד לא שייך וי"ל דבעבד ג"כ הוי מצי למישכח מקום שחולקין דהיינו במקום שאין מעלין מתרומה ליוחסין דבזה חולקין לעבד, אכן לפי מה שכתבתי לעיל ביישוב דעת הרמב"ם דאפילו למ"ד אין מעלין מתרומה ליוחסין אין חולקין לא שייך זה ושפיר י"ל דפריך משום עבד:

שם ואמאי לישא שפחה אינו יכול: ק"ל לפי מה שהקשו התוספ' בגיטין (מ"א.) אהא דקאמר בחציו עבד וחציו ב"ח דלישא שפחה אינו יכול דאמאי ימכור עצמו לעבד עברי דמותר בשפחה ותרצו דגר ומשוחרר אינו נמכר בע"ע ע"ש א"כ מאי פריך הכא לישא שפחה אינו יכול הא יש תקנה לשניהם שימכרו עצמם לע"ע וא"כ שניהם מותרים בשפחה דאף דאותו שהוא עבד בו לא שייך דין ע"ע מכ"מ הרי הוא גם מדין עבד כנעני מותר בשפחה וא"ל דקושית הגמרא היא למ"ד בקידושין (דף ט"ו) דרק במכרוהו ב"ד רבו מוסר לו שפחה כנענית אבל מכר עצמו לא וכוותי' פסקינן ואף די"ל דמתניתן כאידך תנא אתיא מכ"מ הי' דוחק לו לאוקמי' כיחידאי ודלא כהלכתא מתניתן שלפנינו אבל התוספ' מכ"מ הקשו שפיר דמכ"מ גם הך תנא דס"ל מוכר עצמו ג"כ מותר בשפחה ע"כ לא יפלוג אב"ש וב"ה דהכא וכמו שהקשו ג"כ רק להך תנא דס"ל דאפילו אין לו אשה ובנים מותר בשפחה דז"א דאכתי יקשה לדעת הריטב"א שהביא המשנה למלך (בפ"ג מהל' עבדים) דגם מוכר עצמו רק רבו אינו מוסר אבל הוא מכ"מ מותר בה א"כ קושיתנו גם להך מ"ד קשה, וי"ל דקושית הגמרא היא לשמואל דס"ל בקידושין (כ"א:) דעבד עברי כהן אסור בשפחה כנענית וא"כ ליכא תקנה להני ספקים דהכא, שוב א"ע ראיתי בטורי אבן חגיגה (דף ג') הקשה כקושיתנו ותי' שנושא שפחה לא קיים פו"ר כיון שזרעו אינו מיוחס אחריו, אכן תי' זה צ"ט שהרי גם בחציו שפחה הדבר כן וכבר הקשו התוספ' כן לעיל (דף ס"ב) וכן בחגיגה ותרצו כיון שיכול לקיים שבת אין כופין וא"כ אכתי יקשה מאי פריך הכא אמאי אין כופין משום פו"ר ועל כן נראה לי כמו שכתבתי שקושית הגמרא היא אליבי' דשמואל:

שם לשום עצים כר' אליעזר: כפי אשר ציין בעין משפט פה פסק הרמב"ם (ה' איסורי מזבח פ"ה) כר"א וכן נראה מדברי הכס"מ שם וא"כ יקשה לכאורה למה פסק (בה' מעשה הקרבנות פ' י"ב) גבי בני התערובות כראב"ש דשירים מתפזרים על הדשן ע"ש כיון דבסוגין נראה דרק לרבנן דפליגי אר"א צריך לומר כן אבל לר"א מסיק שירים לשם עצים, אבל באמת נ"ל דהרמב"ם לא פסק כר"א אלא כרבנן ומה שהביא בה' א"מ דהעלה לשם עצים פטור זה לא כתב רק לגבי שאור ודבש דבזה גם רבנן דפליגי אר"א מודו כדאמרינן זבחים (דף ע"ז) ורבנן מיעט רחמנא אותם וכו' ע"ש אבל בשירים פסק הרמב"ם כרבנן דלא מעלה לשם עצים וכן נראה מדבריו (בה' א"מ שם הל' ה') דלענין שירים לא הזכיר שאם העלה לשם עצים פטור וכן בה' פס"ה (פ"ו) פסק כרבנן דר"א ולכן גם הכא פסק כראב"ש:

שם אלא לרבנן מא"ל: עיין במהרש"א שכתב דהוי מצי למימר דלרבנן יצא לבית השריפה כמו דס"ל שם ורק דהגמרא קושטא קאמר, ולענ"ד י"ל דהכי קפריך לרבנן איזה תקנה יש לכהן שבתערובות להביא כפרתו דבשלמא התם כבר נזרק הדם ונשלם כפרתו ולכן האברים יצאו לבית השריפה ובנפסל הדם יביא אחרת אבל הכא אי השירים יצאו לבית השריפה דלמא כהן הוא ולא הביא קרבן כלל דהא חסרה מנחתו ודע שאין להקשות לפי תירוצינו דאי כהן הוא חסרה מנחתו א"כ היאך מתרץ לקמן לרבנן כיון דלאו בת הקרבה הוא מודו דאכתי הרי חסרה די"ל דה"ק כיון דלא יכול בענין אחר אפילו רבנן מודו לראבר"ש דמפזרה על הדשן חשיב כמו הקטרה ותדע דאל"כ למה נימא לרבנן דמתפזר ולא אמרינן תצא לבית השריפה אע"כ דזה חשיב הקטרה קצת:

ובזה א"ש ג"כ מה דיקשה לכאורה למסקנא לרבנן למה אמרינן דמתפזר משום דלמא ישראל הוא אדרבא נימא דיקטירה כולה דדלמא כהן הוא ואפילו ישראל הוא לא עבר בבל תקטירו כיון שלא נקמץ, אבל לפ"ז א"ש דהכי עדיף טפי דחשוב הקטרה:

שם דעבד לה כראבר"ש: ק"ק דהתינח בהביא הספק מנחת חוטא אבל בהביא מנחת נדבה מא"ל שהרי מנחת נדבה של כהן לכ"ע כולה כליל ואינה נקמצת וא"ל דלענין מנחת נדבה אמרינן כמו דאמרינן ואפילו רבנן וכו' כיון דאי אפשר להקריב בענין אחר מתפזרין דא"כ ל"ל למימר דאפילו רבנן מודו במנחת חוטא ה"ל להשמיענו רבותא טפי דאפילו במנחת נדבה דלכ"ע מן הדין אינה נקמצת הכא נקמצת ומתפזרת ונ"ל דבהתנדב הספק מנחה יש תקנה אחרת שיתנדב גם האחר מנחה ואז יקרבו שניהם אחת בקמיצה ואחת שלא בקמיצה זו לשם מי שהוא וזו לשם מי שהוא וכמש"כ לעיל במתניתן ע"פ הירושלמי אבל במנחת חוטא לא שייך זה שהרי אינה באה בנדבה וא"ל יתנדב האחר כנגדה ויקרב האחת בקמיצה זה אינו שמנחת נדבה טעונה שמן ולבונה ומנחת חוטא אין בה שמן ולבונה אבל מכ"מ יש להסתפק אם מת א' מהספקות או הלך למדינת הים ואותו שלפנינו התנדב להביא מנחה אי נימא דיביא ויתפזר על הדשן כמו במנחת חוטא לרבנן דראבר"ש או לא יביא כלל:

שם ברש"י ד"ה מעשר עני. ועוד משום דלא לכספו עניים: יש לבאר למה הוצרך רש"י הך טעמא כיון דדאורייתא הוא לפי הספרי שהביאו התוספ' וכפי הנראה לפי הפי' הראשון דרש"י בעצמו, ואפשר לומר דרש"י בא ליתן טעם לדין התורה למה לא נתחלק בגורן גם קודם הפסח דאף דהתוספ' כתבו משום דימות הגשמים הוי והי' נפסד בגורן זה הטעם כתבו התוספ' מסברת עצמם אבל לא הוזכר בספרי כנראה מהר"ן בנדרים (דף פ"ד) ולרש"י לא הי' מסתבר טעם זה ולכן כתב טעם אחר דמשום כיסופא דעניים הוי אבל בפסח שהי' זמן הביעור ע"כ הי' צריך לבערו מן הבית ואז ליכא כיסופא דעניים עוד כיון שהם לקחו מעצמם כמו לקט שפחה ופיאה, אכן ביותר נראה שלא הי' לפני רש"י הספרי שהביאו התוספ' וכן נראה מדבריו בחולין (קל"א.) ע"ש ברשב"א ובר"ן וגם מדבריו בנדרים (דף פ"ד) ע"ש וגם להרמב"ם לא ראיתי דין בספרי:

והנה לפי המבואר ברש"י ובכל הראשונים תוספ' ורמב"ן ורשב"א וריטב"א פה מעשר עני לא הי' מתחלק בגורן ולכאורה תימא דהא בפי' תנן (בפיאה פ"ח) אין פוחתין לעני בגורן והביא מתניתן זו גם בעירובין (דף כ"ט) ושם כתב רש"י הטעם משום דכתיב ונתת בעינן כדי נתינה ע"ש הרי שגם בגורן מתחלק, והנלענ"ד בשיטת הראשונים דהנה הר"ן והרא"ש בנדרים פירשו אפכא מתוספ' דהכא דבימות החמה הניחו בגורן ועל זה כתיב והנחת ובימות הגשמים מכניסו לבית ושם מתחלק הרי יש לנו פה ג' זמנים ימות החמה של שנת ג' שנת מעשר עני וימות הגשמים של רביעי שבפסח בשנה רביעית הי' ביעור וימות החמה של אחר הביעור, והשתא אפשר דס"ל רש"י ותוספ' דימות החמה של ג' מתחלק בגורן וע"ז כתיב ונתת ללוי וכו' ובימות הגשמים של ד' מתחלק בבית וגם על זה קאי ונתת ובימות החמה של ד' אחר הביעור מניחו בגורן ועל זה כתיב והנחת בשעריך, ומה שכתב רש"י דמ"ע אינו מתחלק בגורן היינו בזמן שצריך לחלק דבימות החמה בגורן א"צ לחלק אבל אם שואל העני יכול ליתן לו, ואפשר דמפני זה כתב רש"י הטעם דלא לכסוף למען יתישב המשנה דפיאה דאיירי אם שואל העני ועדיין צ"ע, אכן הרמב"ם (בהל' מתנות עניים פ"ו) יש לו שיטה אחרת בזה ולדידי' יתיישבו כל הסוגיות רק שהספרי שהביאו התוספ' אי אפשר להתיישב לפי דבריו וזה באמת השמיטו כן יהי' אפשר ליישב שיטת רש"י הכא אבל בנדרים נראה מפי' רש"י דבעוד שהוא בגורן דהיינו בימות החמה של שנה שלישית כתיב והנחת בשעריך שאינו מחלק רק נותן לפניהם ולפ"ז צ"ע ממתניתן דפיאה הנ"ל:

שם בתוספ' ד"ה והשירים. דתניא בפרק טבול יום ר"ח בן אנטיגנוס: לא ראיתי שם כן אלא דבת"כ תניא כן וגם הרמב"ם לא הביאו ואדרבא ממתניתן דתמיד (פ"א) נראה דתרומת הדשן והנוצה ג"כ הי' ניתן במזרחו של כבש ולא במזרחו של מזבח ועיין ברש"י ביומא (כ"א.) ולפ"ז משמע דע"פ משנתינו הכל הי' במקום א' וא"כ י"ל דרש"י פי' פ"פ משנתינו ובאמת מה דקאמר מתפזר על הדשן הי' שריפה ולענין סוטה פי' רש"י בפי' כן בסוטה (דף ך') ע"ש, ועיין בזבחים (דף ס"ד ע"א) דמוכח ג"כ דתרומת הדשן והנוצה הי' במזרחו של כבש ושם הביאו התוספ' הך דר"ח בן אנטיגנוס בשם ת"כ וע"ש בצאן קדשים שהביא הגירסא דשל ת"ה הי' במזרחי של כבש ושל שריפת ק"ק הי' במזרחו של מזבח היפך ממה שהביאו התוספ' כאן ובאמת בילקוט שלפנינו הוא כגירסת הצ"ק ולפ"ז לא מוכח ממתניתן דתמיד נגד הך דר"ח בן אנטיגנוס, אכן ברש"י י"ל ג"כ דגרס כמו התוספ' הכא ולכן שפיר הוכיח ממתניתן דתמיד נגד רחב"א:

ועוד י"ל דרש"י הוכיח אפילו גרסינן כגירסת הילקוט דע"כ גמרא דילן פליג ארחב"א שהרי בזבחים (דף ס"ד) קרא בש"ס למקום שמשליכין מוראה ונוצה בית הדשן דקאמר שם ר"י אמר מפני שקרובה לבית הדשן ושם (דף ק"ד) קחשיב ג' בית הדשנים הן ולא קחשיב בעזרה רק הך דפסולי ק"ק ואם איתא כרחב"א לחשוב תרתי בעזרה והוי ד' בית הדשנים אע"כ דש"ס שלנו סובר שלא הי' רק הך בית הדשן במזרחו של כבש ושם שורפין הכל וכשיטת רש"י בזה נראה שהיא ג"כ שיטת ר"ת שהביא התוספ' מנחות (דף ע"ד) ומתורץ בזה מה שכתבו שם עליו ולא יתכן וכו' ע"ש:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה