ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף צה:
בגמרא ארישא נשאת ע"פ ב"ד: כבר העיר בתוספ' הרא"ש דה"ל להביא הרישא דנשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו דזה העיקר מה דשייך הכא, אכן לפענ"ד י"ל דלכך הביא הסיפא דכבר הקשו התוספ' אהא דקאמר כל שאינו פוסל מאי עבדתי' דלמא איירי בפנוי' ובתוספ' הרא"ש הוסיף בזה דא"ל דזה ל"צ לאשמעינן דכבר ידעינן מדיוקא דכל שפוסל דא"כ כי קאמר רבי אמי דארישא קאי ג"כ יקשה כן, אכן לפ"ז י"ל דחדא מתורץ בחברתא דלכך הביא הך דנשאת ע"פ ב"ד וע"פ עדים כי היכי דשייך דברי ר"י אתרווייהו דהיינו כל שפוסל הוא קאי אמה דקתני ברישא נשאת ע"ת ב"ר וכל שאינו פוסל קאי אהא דקתני נשאת ע"פ עדים ולכן נקט תרווייהו אף דמדיוקא ידעינן דנקט כסדר דמתניתן דלעיל ולכן ע"כ נקט הך דנשאת ע"פ ב"ד ולא רישא דנשאת שלא ברשות אבל אי לא רצה לאשמעינן רק דין פנוי' דלא הוזכר ברישא זה שפיר ידעינן מדיוקא:
שם ואסורה ליבם: ברשב"א הביא בשם ר"ח פי' בזה דאיירי שמת בעלה ונפלה לפניו ליבום דהיכי דאסירה לבעלה אסורה נמי ליבום, אכן לענ"ד קשה דמהיכי תיתי לאסרה ליבום תהא ממנ"פ מותרת דהא ע"פ הדין בת יבום היא דהא אשת אחיו היתה ואפילו לפי מה דסבורים העולם תנאי ה"ל לאחיו בקדושין וכשגרשה היבם אסורה לבעלה משום גרושת אחיו מכ"מ ליבם תהא מותרת דהא מותר להחזיר גרושתו בעוד שלא נשאת לאחר ואפילו זנתה, ולולא דברי ר"ח הי' אפשר לפרש שלקחה בטעות אלא ה"פ דאסורה לאח שלישי כשמת בעלה ואותה שנשאה בטעות לא רוצה לייבמה או שמת כבר קודם בעלה כיון שנראת כגרושת אחיו וא"ל דא"כ למה נקט פלוגתייהו לגבי יבם ולא בקיצור לגבי בעל דהא אותו טעם ששייך לגבי יבם שייך נמי לגבי בעל אע"כ כר"ת וקמ"ל טובא דאסורה ליבם כמו לגבי בעל אף שטעם ששייך לגבי בעל לא שייך לגבי יבם די"ל דקמ"ל רבותא לשמואל דאף שלא החזירה וה"א דנראת טפי כגרושת אחיו אפילו הכי שריא ליבם:
שם ברש"י ד"ה כל שאין. מאן איירי בה לעיל: ק"ק הא זה דרך התנאים בכ"מ למיתני דבר והפוכו אף דלא צריך להשמיענו אלא צד א' וכן תני לעיל (דף ס"ו) כל האוכל מאכיל ושאין אוכל אינו מאכיל והתם ג"כ לא איירי רק מאוכל ולא משאינו אוכל, ולולא דברי רש"י הי' נ"ל לפרש דפריך כל שאינו פוסל ע"י אחרים לא משכחת כלל דהרי ע"כ איירי שיש כאן אחרים שהי' ראוי לפסול עליהם וכמש"כ התוספ' (ד"ה כל) וזה לא אשכחינן:
שם בתוספ' ד"ה אלא אמר רבא. ואיסורא ברוב: לענ"ד י"ל דבשלמא לעיל לענין מחזיר גרושתו פריך שפיר כן וכן לענין יבמה לאחר דלא שייך למילף מבינייהו דהא אתרווייהו שייך הך פירכא וכן לענין יבמה ליבם דפריך אפילו נתן לה גט כדאמר אח"כ סוטה לבועל ופריך אפילו נתן לה גט לא שייך ג"כ למילף מבינייהו דהא אתרווייהו פריך אפילו נתן לה גט אבל כדאמר דמסוטה לבעל דהיינו מאשת איש ילפינן לא שייך להקשות עוד מה להך שכן נטמא הגוף ואיסורא ברוב די"ל יבמה לאחין יוכיח וא"ל מה לי מה לאחים שכן נתן לה גט נמי די"ל אשת איש יוכיח וילפינן מבינייהו אבל מכ"מ הוצרך לומר דאשת איש חשיב איסור קל כיון דבברייתא קרי לי' הכי וא"ל דא"כ אכתי למה הוצרך לומר אשת איש לימא דילפינן מיבמה לאחין וממחזיר גרושתו או מיבמה לאחין ומיבמה לאחר במה הצד די"ל כיון דעכ"פ צריך לומר דילפינן במה הצד ניחא לי' למימר מאשת איש כיון דיבמה לשוק לא שייך רק לרב המנונא דלאו כ"ע סבירא כוותי' כמבואר בסוטה (דף י"ח) וכן הא מחזיר גרושתו לא הוי רק לריב"כ ולא כרבנן כמש"כ הריטב"א ולא כמ"ד אין קדושין תופסין בח"ל ולא כמ"ד לא יגרש אדם אא"כ נמצא בה ערות דבר וכנ"ל ולכן ניחא לי' למימר מאשת איש אבל מכ"מ א"ש שלא שייך להקשות שכן נטמא הגוף ואיסורא ברוב: