אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף פו:

דף פו.

בגמרא נקראו כהנים לוים: ק"ק דא"כ יהי' שירה ג"כ אף בכהנים וא"ל דאיכא שום מיעוטא למעט כהנים זה אינו דהא בערכין (י"א.) יליף שמואל שירה מן התורה מקרא דושרת בשם ד' והאי קרא בכהנים איירי כמש"כ רש"י בחומש מהספרי אכן י"ל דמהתם אין ראי' דהא כל הראי' דקרא בכהנים איירי מדכתיב ושרת וכיון דושרת רצה לדרוש בשירה שפיר י"ל דאיירי בלוים וכי. פריך אח"כ ואימא נשיאת כפים ודאי אן לפרש בלוים דהא כה תברכו לאהרן ולבניו נאמר ואחר העולה לדוכן עובר בע' כדאמרינן בכתובות (כ"ד:) אלא ה"ק אכתי מנ"ל דשירה בלוים דלמא ליכא שירה כלל וקרא בכהנים איירי ובנשיאת כפים אבל לעולם י"ל דאיכא מיעוטא למעט כהנים אכן כל זה רק לטעמא דשמואל אבל לאידך תנאי דמפיק שירה מקרא אחריני בלא"ה לק"מ:

שם יצא כהן שאין יכול לאכלו בבית הקברות: ק"ק דהא אמרינן בעירובין דמערבין לכהן בביה"ק ומפרש טעמא התם (ל':) משום שיכול להכנס לה בשידה תיבה ומגדל ואפילו בתרומה טהורה מערבין לו (שם) וא"כ הרי יכול לאכלו בביה"ק ואפי' נימא דבכ"מ משמע אפילו בלא שידה ותיבה ומגדל או דס"ל ר"ע כמ"ד שם אוהל זרוק שמי' אוהל מכ"מ הרי יכול לאכלו בביה"ק כשמטמא לקרובים או למת מנוה, וי"ל דקרא דבכל מקום ע"כ אתי להשמיענו מידי ואי בכה"ג מיירי מה משמיענו ולא ניחא לר"ע לאוקמי' כראב"ע דאוכלו חוץ לחומה די"ל דזה פשיטא דמהיכי תיתי שיהי' צריך חומה להצריך קרא למעוטי ולראב"ע צ"ל דס"ד דנילף במה מצינו ממעשר שני ור"ע ס"ל דלא ילפינן דאיכא למיפרך שכן דסט"ב כדאמרינן לעיל (ע"ד:) או שיש לר"ע מיעוטא למעט דלא בעי חומה כמו שכתבו התוספ' לעיל (ע"ג.) לענין תרומה ולענין שלא לקי בטומאת הגוף ג"כ ל"צ אלא אי אמרינן כר"מ דמעשר אתקש לתרומה אבל ר"ע לא ס"ל כר"מ כמש"כ התוספ' לעיל, אכן לפ"ז יקשה דקושית התוספ' לר"מ הכא במקומה עומדת מנ"ל למעט מבכל מקום כהנים דלמא אתי קרא להתיר בטומאת הגוף, אבל י"ל עוד דלא ניחא לי' לר"ע וגם לר"מ לאוקמי' קרא בטומאת הגוף דלכאורה י"ל למה קאמר בטומאת הגוף לא לקי ולא קאמר ג"כ בלשון היתר דמותר לאכלו בטומאת הגוף או דלא בעי טהרת הגוף כדקאמר לענין חומה אבל י"ל דמותר לאכלו בטומאת הגוף דיליף מבכל מקום ע"כ לא יליף רק משום דבכל מקום משמע אפילו בביה"ק והרי זה לא משכחת בכהן רק דנכנס שם באיסור ואמרינן לעיל (ע"ח.) דאי להיתירא לא כתיב קרא וא"כ איך ס"ד דכתיב קרא דבכל מקום להתיר לכהן לאכלו בט"ה כשעשה איסור לכן קאמר דקרא אתי דלא לקי וזה הוי דאי לאיסורא דאם לוקין מי שלא חייב מלקות עבר על פן יוסיף אבל ר"מ ור"ע לא מסתבר להו לאוקמי' קרא בהכי דואכלתם אותו לשון היתר לכתחלה משמע, אכן לפ"ז קושיתנו הנ"ל במקומה עומדת דלמא בכ"מ בביה"ק היינו בכהן שטמא לקרובים דא"ל מה משמיענו דלמא אתי להשמיענו דמותר לאכלו בטומאת הגוף דהא השתא שפיר משמע קרא לכתחלה ולא הוי דאי להיתרא ואפילו נימא לר"ע כתירוצנו קמא דלא צריך קרא להתיר ט"ה דמהיכי תיתי לאסור מכ"מ לר"מ קשה:

שם ואי קאתית בתורת חלוקה לית לך: עיין במהרש"א מ"ב שרוצה ליישב מנא ידע ר"ע שבתורת חלוקה בא דאהדרי' פיתחא לבי קברי דלמא בתורת קנסא בא לטול, וי"ל דלכאורה יש להבין מה אהני ר"ע דאהדרא לפיתחא לביה"ק דאף שהוא לא יכול לכנוס מכ"מ הבעלים שרצו ליתן לו יוציאו לו לחוץ אבל י"ל דמכ"מ מהני דהמעשר יהי' טמא ולא יכול לאוכלו בימי טהרתו דהאוכל אוכלים טמאים נפסלה גוויתו מלאכול בתרומה אכן התינח אם אוכל בימי טהרתו אבל אם אוכל בתורת קנסא לא צריך לאכל רק בימי טומאתו דאז כהנים עניים הם כמו שאמר כהנים בימי טומאתן עניים הם ולא הזיק לו מידי במה שהביא הפתח לביה"ק וזהו שהחכים ר"ע לאהדר פיתחא לביה"ק שידע אם ימחה ביד ראב"ע לטול יאמר אני בתורת קנסא נוטל לכן אהדרא פיתחא לביה"ק וה"ק לי' אם בתורת קנסא אתה נוטל לאכלו בימי טומאה אית לך יכול אתה עדיין ליטול ע"י שיוציאו בעלים לחוץ ואם בתורת חלוקה רוצה אתה לטול ולאכלו בטהרה כשאר מתנות כהונה לית לך כי רק בתורת קנס' תוכל לטול ועל שהחכים ר"ע לסלקו א"ל דרך בדיחותא עקיבא בתרמילו ואנא חייא היאך אני יכול לכמוד נגד חכמתו ותבונתו:

שם ושוטרים הרבים בראשיכם: פסוק זה לא נמצא בשום מקום ויש כיוצא בזה בש"ס אבל תימא שלא הזכירו זה הראשונים כאן:

שם בתוספ' ד"ה מאי טעמא. בתר דקנסינהו עזרא: הקונטרוס שם בבבא בתרא פי' דמוקי לה בתר דקנסינהו עזרא והתוספ' הקשו שם עליו מסוגיא דהכא אכן בפי' הקונטרוס גופא שם יש סתירה דבסוף דבריו כתב דמשמע לי' לראב"ע דקרא אף בכהנים איירי משמע דגם קודם קנם קאמר, וי"ל ביישוב שיטת רשב"ם בב"ב דהוקשה לו קושית התוספ' מר"מ ומתרץ ג"כ כתירוצם דר"מ מוקי בתר דקנסינהו ולכן כיון דשם רצה ליתן טעם בין לר"מ בין לרבנן לכן קאמר לרבנן י"ל דס"ל כראב"ע ומוקי אפילו קודם דקנסינהו עזרא אבל לר"מ צ"ל דאיירי בתר דקנסינהו ולכן נקט רשב"ם בתחלה בתר דקנסינהו דהיינו לר"מ ושוב מפרש מה דקאמר הש"ס דס"ל כראב"ע דהיינו לרבנן וזהו מה שנלפענ"ד נכון ביישוב שיטת רש"י:

בד"ה מי שיכול. אסור לאכלו נמי בטומאת הגוף: ק"ק הא בביה"ק המעשר נמי טמא והרי בתרומה בכה"ג ליכא איסור טומאת הגוף כדאמרינן חולין (קי"ג) מניין לכהן טמא שאוכל תרומה טמאה שאינו במיתה ואפי' לפמש"כ (ק"א ) בתוספ' שם הרי יכול לאכול מעשר בביה"ק בשקדם המעשר שם דקדם טומאת מעשר ובשהוכשר ובשיש בו כביצה, וי"ל כיון דטעמא דר"מ דאסר לזרים משום דאתקש לתרומה א"כ גם לענין טומאת עצמו אתקש לתרומה ואכתי איכא אסורא משום טומאת עצמו, אכן לפ"ז ק"ק לתירוץ התוספ' מנ"ל לר"מ דהתיר קרא טומאת הגוף דחמיר גבי תרומה שהוא במיתה דלמא לא התיר רק טומאת עצמו שקיל בתרומה שאינו אלא בע', וי"ל דלפי מה שכתבתי לקמן (דף צ') ביישוב שיטת רש"י דכתב שם דאוכל תרומה בטומאת הגוף חייב מיתה אפילו היא טמאה משום דסתם משנה ס"ל כן א"ש די"ל דגם ר"מ ס"ל כן:

בד"ה מפני מה. ואיכא למימר דה"ק: דבריהם בזה צריכים ביאור מאי בעו בזה ונ"ל דהכי פירושו מדכתבו בתחלת דבריהם דלא מצינו בהדיא והא לכאורה בקרא זה מפורש כן ולכן כתבו דאיכא למימר בקרא ובאמת אינו לכהנים רק ללוים וקרא דוהי' הכהן בן אהרן לענין תרומה איירי וה"ק משום דבקרא שם כתוב ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלדינו ומעשר אדמתנו ללוים (דהיינו לכהנים וללוים העובדים בביהמ"ק) והם הלוים המעשרים בכל ערי עבודתנו והי' הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים פי' דהלוים שאינם עובדים בביהמ"ק ולוקחים מעשר בשאר הערים עמהם יבואו גם הכהנים לבית הגרנות לקחת תרומה שלהם דמה ששלחו להלשכות לא הי' אלא תרומה להכהנים העובדים ולכן לא מוכח בהדיא מקרא זה דקנסו הלוים:

בא"ד. משום דעניים שכיחי בהו כדפרישית: בכתובות הוסיפו התוספ' בשם הר' אלחנן להקשות דבסוף עזרא משמע שהמעשר הי' ללוים דכתיב ואדע כי מתנת הלוים לא נתנה להם ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים ע"ש שהניח בקושיא, ולענ"ד י"ל כיון דמוכח בקדושין (ר"פ עשרה יוחסין) שעלו לוים עם עזרא רק שהיו קצוצי בהונות ולא היו ראוים לשיר כמש"כ רש"י ותוספ' שם וגם בקרא כתיב אחר שהבין עזרא שאין אתו לוים שלח לבבל ובאו אליו ל"ח לוים להיות משוררים ולהם ודאי לא קנסו שלא לטול מעשר רק להם שלחו מעשר ללשכות כדכתיב בקרא הנ"ל ומעשר אדמתנו ללוים ולכן נקט ללוים ולמשוררים דלוים היינו הקצוצי בהונות ובהם איירי קרא דואדע וגו' מדלא שלחו להם לשכות לא הי' להם לאכול וברחו איש לביתו וכן י"ל דגם לבניהם ובני בניהם לא קנסו כל עוד שידעו להתיחס אחר אותן שעלו:

ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' בכתובות שם אהנך דגרסו בחר דקנסינהו עזרא ומחקו אין ומפרשים דאחר קנסא גם לר"ע לכהנים דוקא דא"כ היאך מוקמינן בכל הש"ס דקאמרינן ומעשר ראשון ללוי וכן מה שהקשו מר"ג שנתן מ"ר לר' יהושע דהשתא י"ל דכל זה איירי באותן שידעו להתייחס אחר אותן הלוים אבל התם דאיירי להחזיקו לכהן ע"כ דלא ידענו מי הוא ומספיקא קנסינן לי' ולכן ודאי כהן הוא, ומפרק הזרוע ג"כ ל"ק דכמו שמחקו בכתובות תיבת אין גם בפרק הזרוע מחקו דהא שם היא ממש אותה סוגיא, ועיין בתוספ' הרא"ש שהקשה היאך רצה להוכיח מהך קרא דקנסינהו עזרא הא מוכח בקרא שהי' ללוים מעשר ובדברינו מתורץ זה כמובן:

בד"ה מר. דהוי לכהן ולא ללוי: עיון ברמב"ם (פ"א מהל' מעשר) שכתב דעזרא קנס הלוים בזמנו שלא לתן להם מעשר רק לכהנים והקשה הכס"מ דמשמע דעזרא לא קנס אלא בזמנו והרי בכתובות משמע דגם אח"כ היו לכהנים ותירץ דעזרא תקן שלא לתן להם מעשר רק לכהנים ו"ה לא הי' רק בזמנו אבל אח"כ הי' רשות לתן בין לכהנים בין ללוים והביא ראי' ממה שכתב דבזמן שהיו נותנים מעשר לכהנים לא היו מתודים, ולפענ"ד יש בזה ראי' לסתור דהא יוחנן כה"ג בטל הוידוי שהי' זמן רב אחר עזרא ועוד דמסוגיא דהכא נראה שהקנס הי' עדיין בזמן ר"ע, וא"ע ראיתי שהבית יוסף הרגיש בעצמו בזה בי"ד (סי' של"א) ותירץ בדוחק, ולפענ"ד מה שכתב הרמב"ם דעזרא קנס בזמנו לא על זמנו קאמר אלא גם על כל זמן בית שני ואפשר גם אח"כ עד שיתבטל התקנה מב"ד שגדול ממנו בחכמה ובמנין אלא משום דהרמב"ם לא רגיל להביא דינים דנהגו כבר ולא נוהגים לעתיד כמו שהשמיט דיני במות ודיני כותים לכן כתב דעזרא תקן בזמנו וגם כתב בזמן שהיו נותנים מעשר להורות שדין זה אינו נוהג לעולם ומה שכתב דעזרא קנס שלא ינתן רק לכהנים אף דמסתמא פסק כר"ע דהילכתא כוותי' מחבירו ולפמש"כ התוספ' לר"ע לאחר קנסא הוי ללוים ג"כ י"ל דס"ל כהגירסא שמחק' התוספ' בכתובות דלאחר קנסא הוי גם לר"ע לכהנים דוקא ומתרץ מה שהקשו התוספ' על גירסא זו כמו שתירצנו לעיל:

בא"ד. דאיכא למיחש דלמא אתי למיכלי': ק"ל בתרומות (פ"ט) גבי גדולי תרומה משמע דלא חיישינן כן ע"ש ואף דלענין לקט ושכחה פליגי שם ר"ט ור"ע דלחד פי' שם לר"ט חיישינן הא בסיפא לענין מעשר עני כ"ע מודו דלא חיישינן וע"כ ה"ט דלקט ושכחה שלוקטים העניים לעצמם איכא למיחש שמא יטעו אבל מעשר עני שהבעל הבית נותן להם הוא יזכיר אותם למכרו לכהנים ושלא לאכלו וא"כ גם הכא ליכא למיחש שיזכירו אותם כשיתנו להם מ"ר, ולכאורה י"ל כיון דלא מצינו מ"ד דמעשר ראשון אסור לזרים רק ר"מ כמש"כ התוספ' לעיל ור"ח ס"ל דחיישינן דלמא אתי למיכל מיני' בפסחים (י"א.) גבי חדש ורק גבי חמץ לא גזר משום טעמא דהוא עצמו מחזיר עליו לשורפו, אכן בלא"ה יש לחלק ג"כ דלכתחלה לא עבדינן תקנתא בדבר דאתי לידי תקלה אבל התם גבי גדולי תרומה לא רצו משום גזירה להפסיד לעניי ישראל מה שיש להם מן הדין, א"נ יש לחלק דדוקא גבי גידולי תרומה לא גזרינן דג"ת אינו רק מדרבנן מי"ח דבר שגזרו ב"ב אבל מ"ר לר"מ דאסור מן התורה שפיר גזרינן:

בד"ה ומבני לוי. וקרא נמי ויקומו ראשי האבות: לא זכיתי להבין מאי קשיא להו דהא מקרא נראה שפסוק זה כתוב כשעלו בימי כורש ראשון שהי' י"ח שנה קודם עליית עזרא כמבואר בפי' רש"י ריש עזרא ובר"ה (דף ג') וא"ל דקשיא להו דהא עכ"פ היו שם ולמה קנסו אותן הא זה גם בתירוצם לא מתורץ למה קנסו לקצוצי בהונות להם ולזרעם אע"כ דבאמת לא קנסו אותם וכמש"כ לעיל לחד גירסא או דמשום לא פלוג קנסו הכל, גם א"ל דקושיתם הי' הא היו שם לויים ואיך שלח עזרא להיות לו משוררים דגם זה לא מתרצים במה שכתבו שעלו עמו, גם המהר"ם תמה אך ס"ד דהם חיו זמן רב כ"כ אף שלענ"ד אין זה קושיא דהא כתיב (עזרא) ורבי' מהכהנים והלוים אשר ראו את בית הראשון הרי שחיו אבל בלא"ה נלענ"ד דאותן הלוים שעלו בימי כורש ראשון כשראו שנכתב שטנה בימי אחשורוש על בנין הבית שבו לבבל ולא עלו עם עזרא ולכך קנסום ומה שהקשו מהא דתנן עלו מבבל וקחשיב לוים י"ל דהם הל"ח לוים שבאו אליו אחר ששלח אחריהם וכנ"ל, אכן אכתי לא מתורץ דהא בקידושין (ס"ט:) כשמביא ראי' דסליקו מביא קרא דוישבו הכהנים והלוים שהי' בימי כורש ראשון, גם קשה מלבד הנ"ל על רש"י ותוספ' איך אפשר שלא היו שם לויים ראויים לשיר שהיו קצוצי בהונות דהא כתיב (עזרא ג' י') והלויים בני אסף במצלתים ובשלמא לפי מה שכתבתי שחזרו א"ש אבל לרש"י ותוספת קשה, אכן גם לפי מה שכתבתי קשה מסוגיא דקידושין שהבאתי, ועוד יש לתמו' דיש סתירה בפסוקים דאיך אפשר שלא עלו עם עזרא הא כתיב (שם ז) ויעלו מן בני ישראל והכהנים והלויים וזה הי' עם עזרא אכן זה כבר תירץ המפרש שם שהיו אלו ששלח אחריהם אח"כ אבל אכתי קשה כנ"ל, ולכן ולענ"ד דודאי היו שם לויים ומשוררים כדכתיב במקרא אבל אחרי שלא עלו עם עזרא ראה שלא יספיקו אילו להיות משרתים ושלח אחר אחרים להיות לו כדי סיפוק:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה