אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף עח:

דף עח.

בגמרא הלך אחר הזכר כדתניא: ק"ק לפי מה דמפרש נתגיירו הלך אחר הפגום דהיינו בעמוני שנשא מצרית א"כ ה"ל לפרש גם הלך אחר הזכר כן דהיינו אם עמוני נשא מצרית קודם גירות והוליד בת ה"ז עמונית וכשנתגיירה מותרת אבל אם לאחר גירות הולידו בת ה"ז אסורה דבנתגיירה הלך אחר הפגום וברמב"ם וטור משמע באמת כן שמפרשים הכא כן אבל לכאורה הוא נגד הגמרא דמביא ברייתא לענין ז' אומות, וי"ל לפי מה שכתבו התוספ' סוטה (דף ג') מהך קרא דוגם מבני התושבים ילפינן דבאומות הולך אחר הזכר א"כ וי"ל דבאמת מה דקאמר הכא באומות האה"ז הפירוש כן דומיא דנתגיירו רק דמייתי הברייתא לאשמעינן מנ"ל דילפינן כן:

ובזה א"ש ג"כ מה דיקשה לכאורה ל"ל קרא דוגם מבני התושבים דהלך אחר הזכר הא לעיל (דף ס"ב) אמרינן דנכרי אית לי' חייס וא"כ פשיטא, אבל לפ"ז י"ל דגם הא דלעיל מהכא נפקא אבל ברש"י לא משמע כן אלא דהגמרא מפרש הלך אחר הזכר לענין ז' אומות ובאמת לשון הש"ס בקידושין (דף ס"ז) דקאמר מאי באומות האה"ז כדתניא וכו' משמע כפי' רש"י אבל לשון הגמרא דהכא יש לפרש כפי' הרמב"ם וטור:

שם ולא מן הגרים בארצכם מזה משמע דל"ת כל נשמה קאי אפילו אז' אומות שבחוצה לארץ שאין מקיימין אותם כעבדים אף שמקבלים מצות העבדים וק"ק הרי בסוטה (דף ל"ה) מייתי ברייתא דכנענים שבח"ל אם חוזרין בתשובה מקבלין אותם וצ"ל דאף שכל זמן שהבן בח"ל מקיימין אותו מכ"מ כשבא אחר כן לא"י אין מקיימין ולהכי כתיב בארצכם כשבאים גרים שאביהם כנעני לארצכם אף שמקבלים מצות כעבדים אין מקיימין:

שם והאנן תנן ממזרים אסורים: עיין במהרש"א שהקשה למה לא פריך מהפסוק דלא יבא ממזר אכן לפי מה שכתב השער המלך (ה' ט"מ) בשם מדרש ילקוט דהא דממזר לא חי הוא רק מנביאים ואילך שהם התפללו על זה שלא יטמעו בישראל א"ש דלא פריך מקרא דכשנתנה תורה באמת ממזר חי רק ממתניתן פריך דלדידן אין עוד נפקותא בזה:

שם דלא ידיע לא חיי: בירושלמי מפרש יותר דלא חי אפילו ל' יום וק"ל דלפ"ז איך אמרינן בקדושין (דף ע"ז) דבר תורה שתוקי כשר דבקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא ע"ש דמותר ממזר בשתוקית והיאך מותר הא השתוקית ע"כ כשרה היא דאם היתה ממזרת לא היתה חי ל' יום, וי"ל דמה דאמרינן דלא ידיע לא חי היינו שהיכי מן הדין הוא ממזר ודאי כגון שיש עדים שהוא ממזר רק שלא נודע בזה לא חי כיון שמן התורה אסור לבא בקהל אבל בספק ממזר דליכא עדים חי שהרי התורה התירו לבא בקהל א"כ אין חשש שיטומע בישראל שהרי מותר באמת:

ובזה נ"ל לישב מה שהקשה השער המלך (ה' טומאת מת) דהיאך דייקינן בחולין (דף י"א) דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דדלמא לאו אביו הוא דא"כ הוא ממזר ולא הי' חי ע"ש, אבל לפ"ז א"ש דהיכי דלא ידיע כלל דהיינו דליכא עדים הוי ספק ממזר ומותר מן הדין לבא בקהל אבל מכ"מ מטעם ספק נפשות יפטר ממיתה:

שם דלא ידיע לא חי: עיין במהרש"א ח"א שהקשה מהא דאמר רב יהודה בקדושין אטו אנן מי ידעינן אי לא הוינן מאותן שנאמר בהן נשים בציון ענו דהא א"כ הוי לא ידיע ולא חי, אכן זה מתורץ במה שכתב המהרש"ל ביש"ש דמה דאמר הכא לא חי הוא דוקא כשאחד לבדו ממזר אבל פסול משפחה שנשכח לא וכן מוכת מהא דאמרינן סוף עדיות אין אליהו בא לרחק ולקרב ע"ש, ואף לפי מה שכתבתי לעיל ביישוב קושית השע"ה דמה דאמרינן לא חי הוא דוקא בודאי ממזר אבל ספק ממזר חי כיון שמותר לבא לקהל מתורץ ג"כ קושית המהרש"א דר"י אמר כיון דמן הדין מותר ורק ראתה חושש משום יוחסין א"כ אפשר שגם אנחנו מאותם שיש חשש זה ומכ"מ חיים שהרי מן התורה מותרים לבא בקהל:

שם בדקו ולא מצאו שניי' אמר להם: הא דלא בדק מיד בשנה ראשונה על ג"ע וצדקה כשלא מצא חטא ע"ז י"ל דהא בלא"ה י"ל דהא גם אם היו בהם עע"ז אכתי הא ודאי רוב ישראל כשרים היו ואיך לקו הרבים בעבור היחידים האיש א' יחטא וכו' אבל י"ל דהא ידוע מה דאמרינן בשבת (פ"ו) על קרא והתוית תיו על מצחות האנשים דהקב"ה מעניש להצדיקים שהיו בידם למחות כמו הרשעים וכן הי' במעשה עכן ולכן בשנה הראשונה חששו שמא יש בהם עע"ז ויש בידם למחות לכן בדקו אחר ע"ז וכשלא מצאו סברו אפשר עתה בערום הרשעים לע"ז כשראו שבודקים אחריהם ולכן עד עתה היו ישראל ראויים לענוש שהי' להם לבדוק ולמחות מקודם אבל כשראה בשנה שניי' שעדיין לא פסק הרעב אז ידע שע"כ לא מפני שלא מחו על חטא ע"ז בא העונש שהרי מחו ואעפ"כ לא פסק הרעב וסבר שמא בשביל חטא ג"ע וכשבדקו ולא מצאו סברו שמא עתה ע"י הבדיקה חזרו בהם ולכן עד השתא היו ראויים לעונש וכן בשנה שלישית לענין צדקה אבל כשראה דגם זה לא מהני שעדיין לא פסק הרעב אע"פ שעשו ישראל מה שעליהם לעשות אז אמר דוד אין הדבר תלוי אלא בי פי' לאו דתלה בעבירות שעשה הוא דהא ודאי דוד גם מקודם לזה פשפש במעשיו ועוד מה זה ששאל באורים ותומים אע"כ דה"ק לפרסם החטא שיש בישראל לא תלוי רק בי לשאול באורים ותומים שאין שואלין אלא למלך וכמו שפרסם יהושע חטא עכן ע"י או"ת:

ועוד י"ל ביישוב הקושיא דודאי כל ימות הגשמים עדיין הי' אפשר שירדו גשמים ולא יהי' רעב וכשיצא ניסן ולא ירדו גשמים התחילו לבדוק בכל ישראל מדן עד באר שבע ולא גמרו עד הגיע ימי הגשמים ומאז לא הי' נראה שיהי' רעב עד שהגיע שוב ניסן:

שם שמא פוסקי צדקה: בסוכה (דף כ"ט) נאמר עונש אחר מל זה דנכסי ב"ב נמסרים למלכות וי"ל דשם איירי בזמן שאין ישראל שרויים על אדמתם וכאן בששרויים על אדמתם דעונש דכאן לא שייך רק בא"י:

שם שהמית הגבעונים: במדרש שמואל איתא שהמית שבעה גבעונים ומכ"מ פריך דמהמית הגבעונים משמע שהרבה או כלם המית ולכן מפרש שהיו מספיקים להם דבזה כלם היו בכלל, ובזה יש לפרש הפסוק שמואל ב' כ"א ה') ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו נשמדנו מהתיצב בכל גבול ישראל פי' שאמרו ששתי רעות עשה שאול להם א' אשר כלנו פי' שכלה מהם דהיינו הז' שהמית והב' אשר דמה לנו נשמדנו פי' שדמה לנו שנשמד מהתיצב בכל גבול ישראל ע"י שלא יהי' לנו מזונות על כרחך או נאבד או נעזוב גבול ישראל לבקש לנו מזונות אצל עם אחר

שם שהרג נוב עיר הכהנים: מה דנתבע שאול על הגבעונים בעון נוב ולא על הכהנים עצמם שנהרגו שלא כדין י"ל שהרי בקדושין (דף מ"ג) אמרינן דאין שליח לדבר עבירה ומה שנאמר גבי דוד אותו הרגת בחרב ב"ע ג"כ הפי' דאי אתה נענש עליו רק דאעפ"כ אמרינן שם דדינא זוטא איכא פי' בדין שמים מטעם גרם והנה יש חילוק בין דין אדם לדין שמים דבדין אדם לא שייך מחילה אפילו מחל הנרצח מכ"מ הרוצח חייב מיתה אבל בדין שמים שייך מחילה כדאשכחן גבי יהודה בן טבאי שהרג עד זומם שלא כדין דאמרינן במכות (דף ו') דלמא פייסינהו ע"ש ולכן משום נוב עיר הכהנים לא הי' עונש על שאול דאין שליח לדבר עבירה ואף דיש דין זוטא משום גרם מסתמא ישראל רחמנים הם וידע הקב"ה שכבר מחלו על ההריגה הנהרגים וקרוביהם אבל משום הגבעונים שלא מחלו עדיין לא נמחק עון שאול ולכן בתחלה סבר דוד לפייסינהו אבל כשראה שאין בהם מדת ישראל שמחלו על עון נוב והם לא מחלו גזר עליהן:

ובזה יש לפרש ג"כ מה שדרשו רז"ל שאמר שאול לנערו עמוד עלי ומותתני כי אחזני השבץ עון נוב עיר הכהנים הלובשים כתונת תשבץ עכ"ל ולמה ייחס להם הכתונת דוקא אבל י"ל דאמרו רז"ל בערכין דכתנת מכפר על שפיכת דם והנה אף ששאול לא חטא בנוב מכ"מ הי' העון על הארץ כדכתיב ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה וגו' וכתיב כפר לעמך ישראל וגו' ועל עון זה י"ל דמכפר כתנת ולכן אם הי' כאן כתנת עדיין הי' העון מכופר על הארץ אבל אחר שלא הי' עוד כהן בא"י נושא כתנת לא היה כאן כפרה וא"כ העון תלוי בראש ישראל שהוא המלך וזה אחזני עון נוב עיר הכהנים מצד זה שגרמתי שאין כאן עוד לכפר על עון שפיכת דם דכהני נוב:

שם אל שאול שלא נספד כהלכה: בתוספ' בסנהדרין (דף מ"ו) הקשו אי הספידא יקרא דחיי הוא איך נענשו על שלא הספידו ותירצו דמה שלא הספידו הי' מפני יראת דוד ע"ש, אכן לכאורה עדיין קשה איך נענשו ישראל ברעב על שלא נעשה להם כבודם הא זה גופא הי' נוגע להם וי"ל דמה שנענשו הי' אחר שלשים שנה שמת שאול ואפשר שאז כבר מתו הרוב ישראל מאותן שהיו יותר מבני עשרים כשמת שאול ולכן נענשו בדור שאחריהם על הכבוד שלא נעשו לראשונים:

ובזה א"ש מה שקשה לכאורה למה ויתר הקב"ה כ"כ זמן רב על עון זה דהספד שאול, אבל לפ"ז י"ל דאפשר עד אותו זמן הי' עדיין הרוב חי מאותן שהיו בימי שאול וא"כ איך שייך לענוש אותם על כבוד עצמם אבל באותו זמן מתו הרוב, וא"כ מזה ראי' לשיטת התוספ' דמשום כבוד ישראל הי' ולא משום כבוד משפחה כמש"כ המהרש"א שם:

אכן עוד י"ל בזה הא דהמתין הקב"ה שלשים שנה (דכן מבואר בילקוט תהלים דאותה שנה עבר שנת שלשים למיתת שאול) כיון דהספד צריך להיות בתוך שלשים דוקא כמבואר בש"ע י"ד וא"כ בכל יום מהל' יום שנתעצלו בהספד חטאו ומדת הקב"ה להאריך אפו יום לשנה כמו גבי מרגלים ולכן המתין ל' שנה, וזה אפילו לפי' המהרש"א א"ש:

אכן בעיקר קושית התוספ' י"ל דהנה כבר הקשה בגמרא הכא איך תלו ב' הדברים להדדי, אכן י"ל ע"פ מש"כ המפרשי' דאף דמספקינן הספדא אי יקרא דחיי או יקרא דשכבי היא מכ"מ זכות גדול יבא עכ"פ ע"י הספד כראוי להמת אם על ידו יהי' התעוררות תשובה כמו שפירשו בזה מה דקאמר רב אחים בהספדא דהתם קאימנא ולכן אף שחטא שאול בגבעונים מכ"מ אם לא היו מתעצלים בהספדו והספידו אותו כראוי הי' עי"ז התעוררת תשובה והי' עי"ז כפרת עון לשאול ובפרט לפי' המהרש"א שמה שחטא בגבעונים היה שהיה מונע מהם הזכות להספיק מים ומזון לכהנים אז ודאי הי' לו כפרה על זה ע"י זכות הגדול שנעשה לו ע"י תשובה שעשו ישראל אבל אחר שנתעצלו נשאר גם עון זה עליו, ולכן א"ש הא דנענשו ישראל ג"כ על עון שאול שהי' רעב להם על זה דכל שחברו נענש על ידו נקרא רע והכא ג"כ ע"י התעצלות בהספדו נענש על ידם שהוצרכו להמית ז' אנשים מזרעו ולכן שפיר תלוי בהדדי:

ובזה מתורץ ג"כ קושית התוספ' דאף דהספד יקרא דחיי דהיינו מה שמספרים בשבחו הוא משום חיים מכ"מ אי הספידו אותו כראוי הי' עי"ז זכות לשאול להתכפר חטאו:

ובזה א"ש ג"כ למה הקפיד הקב"ה דוקא על הספד שאול ולא ג"כ על הספד יהונתן שהי' צדיק גמור אכן זה א"ש ג"כ ע"פ ב' תירוצי התוספ' דסנהדרין הנ"ל:

שם ברש"י ד"ה כהנים היו מספיקין. מזון לגבעונים: עיין במהרש"א ח"א מה שפי' בזה שהגבעונים היו מספיקים מים ומזון לכהנים, אכן לא יתכן פירושו ע"פ מה דאמרינן סוף בבא קמא וכפי הנראה הוא גופא הרגיש שם בזה, ובעיקר קושיתו למה הוצרכו הכהנים לפסוק להם מים הא הם היו שואבי מים י"ל דהם שאבו מים לצורך בית המטבחים ושאר צרכי כהני' אבל צורך מים לשתי' זה היו קונים הרבה פעמים בכסף כדכתיב ומים בכסף תתן לי וכן מצינו בש"ס במעשה דנקדימון בן גוריון שהיו קונים מים הראוים לשתי' וזה היו הכהנים מספיקים לגבעוני':

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה