אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף סז:

דף סז.

במרא חוששין למיעוט: ק"ק כיון דלב' התירוצים ע"כ סבר רבי יוסי דחוששין למיעוט וא"כ כיון דשמואל ס"ל כרבי יוסי כדאמרינן לעיל זו וס"ל כוותי' ע"כ ג"כ ס"ל דחוששין למיעוט ואיך אמרינן בב"ב (צ"ב:) ושמואל אמר לך כי אזלינן בתר רובא לענין איסורא אבל לענין ממונא לא הרי שמואל אפי' לענין אסורא לא אזל בתר רובא, וי"ל הא דפסק שמואל לעיל כרבי יוסי הוא דוקא לענין הא דעובר יש לו זכיי' ויש לו קנין לפסול אבל לענין לחוש למיעוט לא ויש נפקותא בשאין כאן בנים רק בנות וכנ"ל, אי נמי י"ל לפי מה שכתב הרשב"א הנ"ל דהא דחוששין למיעוט מפלת הוא רק לרבי יוסי לשיטתו דחייש למיתה א"כ י"ל דשמואל לא חייש למיתה וכש"כ לפמש"כ אי החשש שמא מת היא ועיין לעיל (י"ח.):

שם לימא דר"נ תנאי היא: לכאורה רק לר"נ דידי' דאין יכולים למחות היא דמהני תקנתא להאכיל העבדים אבל לשמואל דיכולים למחות ולא נקנה רק לאכילת פירות כמש"כ רש"י אין אוכלים דהא משום פירות אין אוכלים העבדים אפילו אי אמרינן דקנין הפירות כקנין הגוף דמי כמש"כ התוספ' ריש פרקין, ולפ"ז כי אמר דר"נ תנאי היא דרב נחמן דידי' אמר דלשמואל בלא"ה לא קאי תירוץ דתקנתא, ובזה א"ש הא דלא קאמר דרב נחמן אמר שמואל תנאי היא כדאמר לעיל דעבדינן תקנתא כדר"נ א"ש, ומה דנקט לעיל אמר שמואל היינו משום דרב נחמן א"ש הוא עיקר מימרא דתקנתא ועלה קאי ר"נ דידי', אכן רש"י לא פירש כן אלא דאדרב נחמן א"ש פריך דלמא תנאי היא דכן מוכח ממה שכתב בד"ה לימא ואין רשאי לחלוק עד שיגדילו עכ"ל משמע דאי אית לי' דרשאי לחלוק אפילו יכולים למחות הי' מותר לעבדים לאכול בתרומה, ונ"ל דרש"י הוכיח דע"כ גם לר"נ א"ש מהני הכא תקנתא דאי רק לר"נ הא כל הטעם דר"נ דהגדילו אין יכולים למחות הוא מכח מה כח ב"ד יפה והרי בגטין (דף ל"ד) אמרי' דל"א ר"נ כן רק לענין ממונא אבל לענין אסורא לא והכא אסורא הוא להאכיל עבדים בתרומה וא"ל כיון דאסורא הוא דאתיא מכח ממונא כממונא דיינינן לי' דא"כ גם התם לענין מה כח ב"ד יפה דבטלו מבוטל נימא הכי דהא גם שם הוי אסורא דאתיא מן ממונא דהא טעם דרשב"ג מפרשינן שם ג"כ הכי דאפקינהו רבנן קדושין מיני' מטעם הפקר ב"ד הפקר ואעפ"כ ס"ל לרב נחמן דבטלו מבוטל אפילו בקדשה בכסף אע"כ דהיכי דנוגע לאיסור דיינינן כאסור וא"כ מודה הכא ר"נ לשמואל, אע"כ הוכיח רש"י שפיר דגם לשמואל מהני תקנתא, ולפ"ז צ"ל דס"ל לרש"י דהיכי שיש קנין פירות לבד מאכיל עבדיו בתרומה ודלא כהתוספ' דבלא"ה כתבתי לעיל שאין ראית התוספ' מוכרחת ע"ש:

שם דלא נפק לאויר העולם לא תקינו רבנן: ק"ל מי דחקו למימר הכי וגם לפרש דבת מאכיל דקאמר היינו ביש בן עם הבת יפרש הכי דלר' ישמעאל סבר ר' יוסי דלא חיישינן למיעוטא ולכן קאמר הבת מאכיל ביש בת לבדה מאכלת דלמאי ניחוש אי העובר זכר אינו יורש כלום במקום בת בנכסים מועטים ואי משום שמא יהי' העובר נקבה סמוך מיעוטא דמפלת למחצה זכרים ולמיעוטא לא חיישינן אבל הבן אינו מאכיל דממנ"פ יש חלק לעובר אי זכר הוא יש לו חלק כמו הנולד ואי נקבה היא הכל שלה, ונ"ל דהנה כבר הקשה הרשב"א איך עשו רבנן תקנתא לקולא היכי דיש בת לפנינו ועובר זכר כיון דמדאורייתא הנכסים בחזקת עובר ואינם אוכלים איך תקינו רבנן דאוכלין ונדחק בישובו גם רש"י העיר מי דחקו לאוקמי' בשיש בן עם הבת, ונ"ל דקושיות אילו חדא מתורצת בחברתא דהנה התוספ' לקמן (קי"ט) נסתפקו אי במיעוט דאיכא חזקה בהדי' חייש ר"א מן התורה או רק מדרבנן והתוספ' הרא"ש שם כתב דהיכי דאיכא חזקה חייש ר"מ מדאורייתא משמע דפשיטא לי' היכי דליכא חזקה לא חייש רק מדרבנן וכן כתב בפי' גם בסוגין דלפנינו דר' יוסי דחייש למיעוטא הכא הוא רק מדרבנן והיינו משום דהכא ליכא חזקה בהרי מיעוט אדרבא חזקה מסייע לרוב דהא העבדים עד השתא נמי אכלו בתרומה ומוקמינן אחזקת היתר, וא"כ י"ל דהכא לכ"ט אין חוששין למיעוט רק מדרבנן:

ולפ"ז מתורצת קושית הרשב"א דשפיר קאמר אי איכא בן לא עדיף מהאי דא"ל איך עשו רבנן תקנתא להקל על ד"ת בקום וע' דזה אינו דמן התורה בלא"ה אוכלים דלא חיישינן לזכר דמיעוטא הוא ולמיעוטא לא חיישינן מן התורה ואי בת היא לא פוסלת מן התורה דנכסים בחזקת בן קיימו דמן התורה בת אינה יורשת וא"כ מה שניחוש הוא רק מדרבנן דהיינו דליחוש למיעוט שמא בן הוא ובזה קאמר שפיר דמדרבנן לא עדיף מהאי דקאי ואי בת היא לא עשו לה רבנן תקנתא ולכן ממנ"פ אוכלין, אכן זה שייך דוקא ביש בן בהדי בת אבל בבת לחודא שפיר יקשה אמאי מאכלת דממנ"פ לא יאכלו אי העובר בן אין אוכלין מן התורה דאיך מקילין רבנן על ד"ת ואי בת היא אפילו מדרבנן לא תאכיל ולכן ע"כ צריך לאוקמי' ביש בן בהדי בת ולפרש דעובר בתקנתא דרבנן לית לי' ושרבי יוסי חייש למיעוט ומתורץ הכל, אכן הא קשיא לכאורה דלפ"ז מאי פריך אדרבא נכסים מועטים דבנות הוי הא מכ"מ קאמר שפיר כולן נקבות לא יאכלו שמא ימצא עובר זכר ואז מן התורה נכסים ברשותי' קיימו ולכן אין אוכלין מכח דין תורה, וי"ל דמלישנא דקאמר ואין לבנות במקום הבן כלום קפריך דממנ"פ אי מן התורה קאמר הרי מן התורה לא ניחוש דשמא עובר זכר הוא דמיעוטא בלא חזקה הוא ואי מדרבנן היאך קאמר דאין לבנות כלום אדרבא נכסים מועטין דבנות ננהו:

שם פרט לשומרת יבם: נסתפקתי בבת כהן השומרת ליבם כהן אם אוכלת או לא והנה לעיל (ע"א) כבר כתבתי דב"כ מעוברת מכהן כתב הטור דאוכלת אכן לענין שומרת ליבם לכהן לא גילה דעתו, ומכ"מ לפי מה שכתב הב"י שם ראי' להטור מדאמרינן בגמרא אי ב"כ לישראל היא פסיל לה כנעורי' וכו' משמע הא ב"ב לכהן לא ע"ש א"כ הך ראי' גופא שייכת ג"כ בב"כ שומרת ליבם כהן דגם בזה לא אמרינן רק אי ב"כ לישראל היא פסיל לה משמע הא לכהן לא, אכן אכתי יש להסתפק בשומרת לשני יבמים האחד כהן והאחד חלל אם אוכלת או לא וצ"ע:

שם קנין כספו אמר רחמנא: א"ל אי אשה מקנין כספו אתיא א"כ התינח קדשה בכסף קדשה בשטר ובביאה מנ"ל דאכלה די"ל דאתקש הויות להדדי כמש"כ רש"י בכתובות (דף נ"ח) אכן בעבדים לכאורה ק' דהא דאכלו בתרומה ג"כ מקנין כספו אתי' כדאמרינן בריש פרקין וא"כ כשנפלו לו בירושה או נתנו לו במתנה מנ"ל דאוכלים וכן קשה לענין קנין כספו דכתיב גבי מילת עבדים, וי"ל דקנין כספו לענין עבדים אין פירושו קנין שקנה בכסף אלא קנין ששוה כסף כנראה מסוגיא דגיטין (מ"ג.) דמצריך שם קרא היכי שאינו שוה כלום דג"כ אוכל, וביותר מבואר ברישא דת"כ שם דממעט מכספו עבד עברי דאינו שו' כסף מדכתיב ויצאה חנם אין כסף, אבל מכ"מ לענין אשה אי אפשר לדרוש כן דבאשה לא שייך שוה כסף, ועוד דא"כ לא שייך למידרש דרשה דהכא קנין כספו אמר רחמנא דהא מכ"מ עתה היא קנין ששוה כספו אע"כ דדרשינן לענין אשה שקנה בעד כסף ולכן שפיר הוצרך רש"י שם לפרש דאתקש הויות להדדי, אכן ק"ל לדרשה דת"כ כספו דגבי מילת עבדים ל"ל דשם אין שייך למעט עבד עברי וצ"ע:

שם ברש"י ד"ה ספק שהוא. דלעיל קאי: אף שדחוק הוא בלשון המשנה מכ"מ ודאי שפיר פי' כן דכן מוכח ממה דהקשה לקמן בסוגין אי הכי אימא סיפא וכו' אכן ק"ל מה דחק לרבא לפרש כן הא י"ל דכולה אחולצת ולא מתייבמת דסיפא קאי והיינו לפי מה דאמרינן לקמן דביאת בן ט' כמאמר ולכן אם ספק בן ט בא על יבמתו צרה חולצת ולא מתייבמת דדלמא בן ט' הוי וספק הביא ב' שערות ג"כ יש לפרש ביבם ונקט כן משום וחולצת דהא אם הביא ב' שערות א"כ גדול הוי וקיים מצות ייבום מן התורה ולא צריכה חליצה קמ"ל כיון דספק הוא צרתה צריכה חליצה, וא"כ י"ל דנקט ולא מתייבמת משום רבותא דספק בן ט' וחולצת משום רבותא דספק הביא ב' שערות ולעולם הנ"ל ביבם איירי, ולכאורה מזה ראי' לשיטת רש"י בקדושין (דף י"ט) דקטן בן תשע שבא על יבמתו קנה מן התורה וא"כ ליכא לפרש כן דקאי על יבמה דא"כ ספק הביא ב' שערות ג"כ קאי על יבמה ולענין מה נקט כן הא אין חילוק כלל בין קודם שהביא ב' שערות לאחר שהביא כיון שהוא בן ט' קנה מן התורה וצרתה פטורה ולכן ע"כ צריך לומר דתרווייהו לא לענין יבום איירי אבל להתוספ' (שם) דלא קנה רק מדרבנן שפיר הוי מצי לפרש כן כדכתבנו, ולכן גם בהך דהביא ב' שערות פי' רש"י דלא לענין יבם רק לענין אירוסין איירי אבל הרמב"ם בפי' המשניות כתב דקתני כן לענין אם חלץ ובספק בן ט' פי' לענין ביאה והיינו דאפשר דס"ל כן כשיטת רש"י ולכן פי' האחד לענין ביאה והאחד לענין חליצה, אבל לרש"י י"ל דהי' נראה דוחק לפרש כן דכן מוכח ממה שהקשה רבא אי הכי. ואדרבא זה צ"ע על הרמב"ם, ולשיטת הרמב"ם צריך לומר דודאי פשיטא לי' להש"ס דהך דספק בן תשע איירי ג"כ לענין כהונה כמו ודאי בן תשע דמתניתן רק מדתני אצל הך דנפל הבית משמע דקאי אחולצת ולא מתייבמת ג"כ ולכן פירש הרמב"ם דקאי אשניהם לפי מסקנת הגמרא:

בד"ה ושבה. לנעורי': הא דממעטינן דוקא מעוברת ולא ג"כ בעולה י"ל דבעולה אפשר שהיא ג"כ בנעורי' דנבעלה אחר ג' שנים נעשה בעולה אבל מעוברת אי אפשר להיות בימי נעורי' דהיינו כשמתחילים ימי נעורי' דקטנה אי אפשר להתעבר דבנים הרי הם סימנים משעת העבור כמש"כ התוספ' לעיל (י"ב:):

שם בתוספ' ד"ה אין חוששין. שמא כבר הוא נפל: ק"ק דלפ"ז אם חזר מי שהחזיק ראשון ולקח ממי שהחזיק בשני יזכה הוא שיהי' המחזיק השני המוציא מחבירו עליו הראי' דשמא בשעה שהחזיק הוא ג"כ כבר הי' נפל ודבר זה לא מצאנו אע"כ דלספק שמא כבר הוא נפל לא חיישינן דאוקמינן אחזקה שעדיין אינו נפל כמו שאינו נפל בתחלת יצירתו וא"כ גם הכא לא ניחוש לענין תרומה, גם ק"ל לפי תירוצם בזה קושית הרשב"א על הרמב"ן לקמן (דף קי"ח) במקומה עומדת דכתב דלא חיישינן למפלת דלמיתה לא חיישינן והא הכא חיישינן, ומה שתירץ הרשב"א דהם סברו דחיישינן למיתה לא שייך השתא כיון דהחשש הוא שמא כבר הוא נפל ושם בגטין (דף כ"ח) אמרינן לשמא ימות חיישינן לשמא מת לא חיישינן לכ"ע וכן כתב הרשב"א גופא שם לשמואל, ולולא תי' התוספ' הי' נלענ"ד ליישב קושיתם דלעולם לנפל אין לו זכיי' והתם שאני כיון דהי' צריך להחזיר שמא לא יהי' נפל א"כ ממילא הפקירו וחזר בו מחזקתו הראשונה אבל לא החזיר ואח"כ נמצא נפל שמא באמת נשאר בחזקתו וכן משמע מלשון הברייתא שם דקאמר החזירו הכל ואח"כ וכו' ולמה לי' החזירו אפילו לא החזירו ובא אחר וזכה בו נמי נימא דזכה השני אע"כ דדוקא בעינן החזירו דבזה ביטל בעצמו חזקתו הראשונה והפקירו וע"ש בש"מ שכתב כעין סברא זו למ"ר המזכה לעובר לא קנה וא"כ ה"ה לדידן בנפל:

בא"ד. ואית דהכא חייש רבי יוסי למיעוט: עיין בר"ן נדה (דף ל"ט) שכתב בפשיטות דרבי יוסי לא חייש למיעוט וא"כ לכאורה ק' מסוגין דהכא, אכן באחת הר"ן לשיטתו אזיל דכתב שם (דף מ"ד) דר' יוסי סבר דהך דהכא לאו מיעוטא הוא ע"ש, ונ"ל דס"ל דר"י לא חייש למיתה ולכן לא חשיב מיעוט מפלת למיעוט ועכ"פ לשיטת הר"ן מתורצים כל קושיות התוספ' דהכא:

בא"ד. אינו עולה לחליצה: גם לר"מ הוי מצי להקשות כן ל"ל טעמא התם דקטנה אינה חולצת דמקשינן אשה לאיש תיפוק לי' מהך טעמא דחייש למיעוטא דא"ל דר"מ רצה ליתן טעם דמדאורייתא אינה חולצת דהך טעמא דשמא תמצא איילונית הוא רק דרבנן דלפי מה שכתבו התוספ' לקמן (דף ק"ה) גם טעם דמקשינן אשה לאיש הוא רק דרבנן, אכן ביישוב קושיא זו אליבא דר"מ וכן ביישוב קושית התוספ' אליבי' דר"י י"ל ע"פ מש"כ התוספות לעיל (ב':) דהא דקטנה אינה עולה ליבום לר"מ הוא דוקא בקבלה עלוי' דאל"כ תתייבם ממנ"פ ולכן שפיר צריך ר"מ טעמא דמקשינן אשה לאיש דקטנה אינה חולצת אפילו בלא קבל עלוי' דאז עולה ליבום וכן לרבי יוסי י"ל דהא דקטנה חולצת הוא בדלא קבל עלוי' דעולה ליבום, אכן התוס' בלא"ה תירצו שפיר דהכי אמרינן לרבי יוסי גופא לעיל (מ"א):

בד"ה מועטין. אלא כרב נחמן: אין להקשות דא"כ לרב נחמן קושית הגמ' במקומה עומדת כיון דלא מצי לאוקמי' בנכסים מועטין די"ל דרב נחמן מוקי לה כמסקנא מאי בת דקתני אם, א"כ י"ל דרב נחמן מוקי לר' ישמעאל בר' יוסי כרבי דס"ל דמזון אשה ובנות בין ממקרקעי בין ממטלטלי:

בד"ה שקדמו. מלשון קדמו משמע: כן פי' רש"י ורשב"ם כמו שהאריכו התוספ' בב"ב ומה שהקשה הר"י דא"כ ה"ל לאוקמי' כגון שכבר החזיקו בהן יש ליישב לפי' רש"י ורשב"ם דלא רצה לאוקמי' כן דא"כ אדמפליג בין בת ובן לפלוג ולתני בבת גופא בין קודם שהחזיקו דאכתי ברשות בן קיימו ובין אחר שהחזיקו וממילא משתמע דבבן אוכל מאכיל אע"כ דבבת אפילו קודם שהחזיקו איירי ולכן פריך שפיר:

בד"ה מה שמכרו. בחזקת הבנות הן: בטור וש"ע אהע"ז (סי' ק"ב) הובאה דעת רבינו האי גאון דס"ל דהמעות לבנות וא"כ לכאורה קשה עליו מהראיות שהביאו התוספ' נגד שיטה זו, אבל י"ל על ראי' הראשונה דמכ"מ כיון שהגוף קנוי לבנים שיכולים להקנותו עבדים ברשותייהו קיימו אף שהדמים של בנות כמו דאמרינן לעיל דנכסי צאן ברזל אי הדין עמו אוכלים בשבילו ולא בשבילה אף שהדמים שלהם ודאי של האשה הם, וכן על הראי' האחרת שהביאו מסוטה דרשע ערום יש להשיב דמכ"מ ערמימות הוא דהממון יכול להבריח או לאכול אבל קרקעות ועבדים לא וא"כ ערמה הוא במה שמוכרם אבל מכ"מ אי הכסף בידם י"ל דלבנות הם כן נ"ל ליישב שיטת ר"ה, ומיהו בלא"ה ר"ה לא אמר רק אחר תק"ג:

בד"ה קנין כספו. אומר ר"ת דאסמכתא בעלמא הוא: הקשה בספר כתובה בכתובות בשם המפרשים דלפ"ז אדפליגי רב ושמואל לעיל (כ"ו.) בביאת שוגג ביבמה אי קנה לאכול בתרומה או לא ומשמע דמדאורייתא פליגי מדקאמר דהא רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד תיפוק לי' דבלא"ה מטעם שומרת יבם אוכלת, ולא ידעתי מה קושיא דהא דאינה אוכלת ודאי רק מדרבנן קאמר דהא קאמר טעמא לאלומי מבעל לא ובעל גופא מדאורייתא אכיל רק מדרבנן לא, אבל מכ"מ ללישנא בתרא שם קשה כיון דמפרש טעמא דמ"ד אינה אוכלת דלא לכל מילי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד משמע דמדאורייתא קאמר, אכן גם בזה י"ל כיון דהיכי דאכלה בחיי בעל ליכא למיחש למידי גבי יבם ואעפ"כ אינה אוכלת שומרת יבם לשיטת ר"ת משום לא פלוג בין שאר ארוסה כמש"כ התוס' לקמן א"כ לא שייך טעם זה רק אם לא נשואה היא ולכן שפיר קאמר דלא מקרי עדיין נשואה לכל מילי וא"כ שייך טעמא דמחלפא בשאר ארוסות וא"ש:

בא"ד. ודייק ר"ת מדקתני התם: ליישב ראיות ר"ת לשיטת רש"י י"ל דמה שדייק ממתניתן דפרק אע"פ כבר וישב רש"י גופא שם ע"ש, ועל הראי' דמתוספתא וירושלמי י"ל דלכאורה תליא הא אי יבמה אכלה בתרומה או לא בהדרשה דילפינן מינה דאשת כהן אוכלת בתרומה דבברייתא דריש פרקין ילפינן כן מקנין כספו וע"פ דרשה זו אזלא סוגיא דהכא, אכן בספרי יליף מכל טהור בביתך כמו שכתבו התוס' לקמן, והנה אי אתיא מקנין כספו ודאי אין יבמה בכלל כדאמרינן הכא והא קנין דאחיו היא אכן אי אתיא מכל טהור בביתך או מאתם וביתכם י"ל דגם יבמה בכלל דהא אפילו לאחר חליצה ס"ל ר"ע לעיל (דף מ"ד) דהכתוב קראה ביתו א"כ י"ל דלרבנן עכ"פ קודם חלילה בכלל ביתו היא ועוד מדאמרינן לקמן דלא קרינן ביבמה ושבה אל בית אבי' א"כ ע"כ מבני ביתו של יבם היא, וא"כ י"ל דתוספתא וירושלמי ס"ל כדרשת הספרי ולכן ס"ל דשומרת יבם אכלה בתרומה ואף דהתוספ' כתבו לקמן דהך דספרי אסמכתא בעלמא היא מכ"מ מדברי רש"י בקידושין (דף י':) נראה דדרשה גמורה היא:

בא"ד. והיינו בלא ביאה: בכתובות הקשו לשיטת ר"ת למה הוצרך ביבמה בת כהן לישראל טעמא דאינה אוכלת משום ושבה תיפוק לי' דהא קניא כדאמר גבי ארוס' ע"ש והנה לפי מה שכתבו התוספ' לקמן דעיקר דרשה דכי תהי' לאיש זר צריך לנבעלה לפסול לה ארוסה מושבה נפקא ולא נקט רק משום דלענין חזה ושוק דריש כן ודאי דלא ק' למה נקט לענין שומרת יבם קרא דושבה דעיקר דרשה היא אלא דבל"ה נמי י"ל דאף אי אמרינן דיבמה מקרי קנינו מכ"מ ע"כ לשון הוי' לא שייך גבה דהוי' אינו אלא לשון קדושין כדאמרינן לקמן ובקרא כי תהי' לאיש זר כתיב דמשמע ע"י הוי':

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה