אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף סו.

דף סה:

בגמר' וכפו את רבה: ק"ק לפי מש"כ התוספ' בגטין (מ"א:) דאף דפרו ורבו ליכא בעבד מכ"מ איכא משום לשבת יצרה וע"ז כופין את רבו ע"ש וא"כ מאי פריך דלמא כפו משום שבת אבל לעולם אפו"ר לא מפקדא, וי"ל ע"פ מה שכתבו התוספ' שם דלא כפינן בחצי' שפחה אלא היכי דנהגי מנהג הפקר ולא משום שבת דכיון דלא מפקדא אפו"ר שמא גם לאחר שתשחרר לא תקיים ע"ש, וא"כ המקשן דלא ידע דמנהג הפקר נהגו בה הוכיח שפיר דמפקדא דמשום שבת לא כפינן אי לאו דמצו' אפו"ר אבל אכתי קשה כיון דלעיל פליגי אמוראי אי הלכה כריב"ב א"כ מאי פריך מהא דר' יצחק דלמא הוא ס"ל הלכה כריב"ב:

פרק שביעי

בגמרא ועבדיו שקנו עבדים. בספר החנוך כתב דאם עבדים שניים קנו עבדים שלישים אינם אוכלים דנפש קנין כספו כתיב ולא שאותו נפש קנה נפש אחר, אכן דעת הרמב"ם ע"כ אינה כן דכתב (פ"ז מהל' תרומות) דאם עבדי האשה קנו עבדים ג"כ אוכלים וזה הוי כמו עבדים שלישים, והכס"מ כתב עליו דזה מבואר בברייתא ולכאורה לא מבואר רק הא דעבדים שניים, ונ"ל דהרמב"ם והרא"ה בספר החנוך בהא פליגי דהרא"ה גרס ועבדיו שקנו עבדים כל כגירסת רש"י והתוספ' וא"כ לא מוכח רק שניים אבל הרמב"ם י"ל דגרם כגירסת ר"ח שהביא הרשב"א ועבדיה שקנו עבדים וא"כ מוכח שפיר דאפילו עבדים שלישים נמי:

שם אלא מעתה בת ישראל: ק"ק מאי קושיא הא בבת ישראל הוי ספק ספיקא שתבא לידי איסור שמא לא תאכל לאחר מיתה ואפילו תאכל ותאכיל שמא יהי' לה זרע מכהן ואז מותרת אבל בהך דאלמנה דהכא לא הוי רק חדא ספקא דהא לעולם אסורה לאחר מיתה, וי"ל דפריך היכי דאין לה בנים מכהן והיא עקרה לא תאכל בחייו שמא תאכל לאחר מיתה:

ובהכי א"ש מה שקשה לכאורה לפי הכלל שהניח הט"ז בי"ד (סי' קי"ז) שמה שהתירה התורה בפי' לא גזרו רבנן וא"כ מאי פריך שאשת כהן לא תאכל ותאכיל הא זה התירה התורה בפי' כדילפינן לעיל מקרא ואין לומר דפריך דלא נוקי קרא רק בעבדים דלפי מש"כ התוספ' הרא"ש הנ"ל לר"מ ליכא לאוקמי' רק באשה שקנתה עבדים, אבל לפ"ז א"ש דקרא איכא לאוקמי' היכי דאית לה זרע מכהן דלא שייך הך גזירה:

ושם ברש"י ד"ה ועבדיו. ע"מ שאין לרבו רשות בו: עיין בתוספ' הרא"ש שכתב דלפ"ז לר"מ מוקמינן דאשה שקנתה עבדים דוקא דאף דאמרינן ג"כ אין קנין לאשה בלא בעלה זהו דוקא מדרבנן, אכן ק"ל דא"כ מאי פריך בסנהדרין (ע"א) אשה מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה הא התם ודאי מדין דאורייתא איירינן ומה בכך דמדרבנן אין לה קנין הא כ"מ מדאורייתא חייב ואפילו נימא דאחר שאמרו רבנן דאין קנין לאשה לא משכחת עוד דין בן סורר ומורה מה בכך הא באמת איכא תנא התם דבן סורר לא הי' ולא עתיד להיות ודלמא הך תנא ג"כ כוותי' ס"ל אע"כ דהך אין קנין לאשה דאורייתא הוא:

ובעיקר קושית הרא"ש י"ל ע"פ מש"כ התוספ' (שם) דבשנתן לה בעלה יש לה קנין א"כ משכחת שפיר גם הכא בכה"ג שנתן לה בעלה עבדים וצריך קרא שאוכלים בתרומה:

א"נ י"ל ע"פ המבואר בתוספ' דקדושין (דף כ"ג) דמה דאמרן אין קנין לאשה בלא בעלה הוא דוקא שלא יהיו להבעל פירות אבל קנין הגוף יש לאשה בלא בעלה ולא דמ' לאין קנין לעבד בלא רבו דהיא גם הגוף לא קני וכיון דלפי המבוא' בתוס' לעיל אכילת תרומה בקנין הגוף תלי א"כ דוקא לענין עבדים הקשו שפיר למ"ד אין קנין לעבד בלא רבו כיין דלו אין הגוף קנוי אבל באשה משכחת שפיר אפילו אין קנין לאשה בלא בעלה דהא לה עכ"פ הגוף קנוי:

שוב ראיתי בריטב"א בקדושין (שם) שכתב ג"כ בשם ר"ת כן שמה שקנה אשה קנה בעלה הוא רק מדרבנן, ולענ"ד צ"ע מם מסוגיא דסנהדרין וכן ממה דפריך בנזיר (כ"ד:) אשה מנא לה ומאי קושיא כיון דמדאורייתא הוא שלה א"כ שפיר הקדישהו והוי חטאת ועולה ושלמים והיאך יאמרו חכמים תצא ותרעה בעדר להקל על דברי תורה בקום וט' אלא ודאי משמע דמה שקנה אשה קנה בעלה הוא מן התורה ואף דאמרינן ג"כ בפסחים (דף ו') המקדש בחטי קורדנייתא אין חוששין לקידושין אף ששם מן התורה יהיו קידושין בקידושין שאני דתלוי באי סומכת דעתה וכיון דרבנן אסרו להנות ממנה א"כ לא שו' אצלה כלום ולא סומכת דעתה וממילא מדאורייתא לא הוי קידושין אבל זה לא שייך לענין שנאמר שאם קדש' חטאת שלא יהא קדוש מן התור':

בד"ה והרי ממזר. וילדה בן ומתה והבן קיים: עיין במהרש"א שהעיר למה לא כתב בקצור שהבת נשאת לממזר שאינה אוכלת ומאכלת, ולפענ"ד י"ל דמזה לא הי' קשה די"ל דשאני התם שכבר אכלה משא"כ באלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכ"ה דמעולם לא אכלה וכמו דמחלקינן גם לעיל (נ"ז.) דהיכי שכבר אכלה יותר מסתבר להאכיל ולכן, פירש דמבן ממזר פריך דהוא ג"כ מעולם לא אכל ואעפ"כ מאכיל:

שם בתוספ' ד"ה אלמנה. ואפילו למ"ד קנין הפירות כקנין הגוף דמי אתי': לא זכיתי להבין דעת' בזה מנ"ל כן דהא אריש לקיש הוא דמתרץ שם כן ור"ל הוא מאן דס"ל דק"פ לאו כקנין הגוף דמי כדאמרינן לעיל (ל"ו:) ודלמא ר' יוחנן באמת לא ס"ל הך דריש לקיש שם ואף דמשמע דגם רב ששת שם ס"ל כר"ל שם דלמא גם בהא דק"פ לאו כקנין הגוף דמי ס"ל כוותי' דהא גם רבא ס"ל כוותי' דר"ל כמבואר לעיל (שם) ועוד דלפי מה דאמרינן בב"ק (דף צ') פליגי תנאי בהך דק"פ אי כקנין הגוף דמי או לא וא"כ אפילו ס"ל ר"י כר"ל דכריתות מכ"מ יכול לאוקמי' ת"ק שם כהך תנא דלאו כקנין הגוף דמי ואכתי מנ"ל דאפילו למ"ד כקנין הגוף דמי אתיא, ואפשר דראייתם היא לפמש"כ לקמן דהך דעבדים שקנו עברים לא משכחת רק בכה"ג במפקיר עבדו וטרחו לאוקמי' בזה גם כר"מ משום דמסתמא ליכא מאן דפליג בזה והכי ר"מ ס"ל לב"ק (שם) קנין הפירות כקנין הגוף דמי אלמא דאפילו להך מ"ד אמרינן כן, ואולם ראי' גמורה אין משם די"ל דבאמת ר"מ לא מוקמי קרא רק באשה שקנתה עבדים וכמו שכתב בתוספ' הרא"ש בחד תירוצא, ואולי מטעם זה באמת כתבו התוספ' שרק קצת ראי' יש משם ועיין לקמן (ס"ז:) שהוכחתי דעת רש"י דקנין פירות לבד מאכיל בתרומה:

בד"ה שנאמר שנשא בת גרים: אף דלפי מה דאמרינן לעיל לא אצטריך הך דרשה שם רק לראב"י אבל לא לרבי והודה ורבי יוסי וא"כ י"ל דהך ברייתא דהכא כוותייהו אתיא מכ"מ כתבו שפיר דע"כ ליכא מאן דפליג אהך ברייתא דהכא דאל"כ מאי פריך מברייתא אמתניתן דלמא מתניתן הראב"י ס"ל וכברייתא דלעיל:

בד"ה ועבדים. אפילו לר"מ: דבריהם לא מבוארים לי דמשמע דלרבנן א"ש וזה אינו דהא להך תירוצא דע"מ שיצא בו לחירות אפילו לרבנן לא קני העבד דלא הקנו לו רק ע"מ שיצא בו, ולא מקרי זה לרבנן ע"י עצמו רק ע"י אחרים כיון שלא קנה העבד כמש"כ התוספ' שם וא"כ אפילו לרבנן לא אכלי עבדים בתרומה שהקנו לעבדים ע"מ לצאת בו לחירות, ובשלמא לתירוץ ר"ש שם אתי שפיר לרבנן בע"מ אבל מדבריהם נראה דלתירוץ רבי אלעזר איירי ובזה אפילו לרבנן לא אתי שפיר וצריך לתירוצם כמו לרבי מאיר:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה