אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף ס.

דף נט:

בגמרא שאינו משלם קנס במפותה: הנה התוספ' מקשים מה בכך הא מכ"מ נותן כתובה, ולכאורה יש להבין מה קושיתם הא נפקותא טובא איכא דאם נותן בתורת קנס הוא לאבי' דקנס מפותה לאבי' ואם נותן בתורת כתובה הוא לעצמה, ונ"ל דהנה הרמב"ם (בפ"ב מהל' נערה בתולה הל' ט"ו) פסק דבלא עמדה בדין ובגרה או נשאית או מת האב בושת ופגם וקנס במפותה לעצמה ע"ש בראב"ד שהשיגו, ועיין במ"ל כוונת הראב"ד שהוא סובר דבמפותה כיון שמחלה אין משלם לה כלום וא"כ שייך השגת הראב"ד גם בבגרה ונשאית והא דהשיג דוקא אמת האב כיון דדין זה תלי' בפי' המתניתן דמת האב אי איירי באנוסה דוקא או אפילו במפותה כמבואר במשנה למלך שם, אכן י"ל דהרמב"ם הוכיח דינו מסוגיא דלפנינו דמאי קמ"ל הכא דבנשואין של איסור פוטר עצמו מקנס תיפוק לי' דאין כאן קנס כלל כיון שהיא מפותה ולאחר שנשאית אין לה קנס שמחלה וזה ודאי ל"צ להשמיענו דנשואין שלה חשיבי נשואין להוציאה מרשות אבי' דזה פשיטא דקדושין תופסין בבעולה לכה"ג דליכא מאן דפליג על זה ועוד דאם זה רצה להשמיענו לא הוי צריך לומר דמשלם קנס במפותה אלא דחשיבה נשואה לכל מילי אלא ודאי דזה פשיטא הוא וא"כ מאי קמ"ל דאין לה קנס פשיטא שהרי מחלה ועוד דקאמר שאין לה קנס דוקא משמע הא בושת ופגם אית לה והיינו משום דאפילו נשאה משלם בושת ופגם אבל הכא הרי מחלה ולאחר שנשאית אין לה אע"כ הוכיח הרמב"ם כיון שהחיוב בא מקודם נשואין יש לה למפותה קנס ובושת ופגם אפילו אחר שנשאית לאחר רק הכא פטור מקנס כיון שנשא אותה כדין כל מפותה שנשאה, ולפ"ז גם קושית התוספ' א"ש כיון שגם קנסה לעצמה דהא נשאית:

שם סופה להיות בעולה תחתיו קשיא: מדלא סליק בתיובתא פסקו הפוסקים כוותי' דרב הונא כמש"כ הרשב"א, אכן יש להבין מ"ט באמת לא סליק בתיובתא דהא קושיא גדולה היא, ונ"ל דהנה הרשב"א הקשה מ"ט מ"ע אם נשא נשוי הא מוכת עץ דאורייתא היא ובשלמא בוגרת י"ל דכר' אלעזר ור"ש ס"ל אבל לענין מ"ע קשיא ותירץ דס"ל כברייתא דנדה דמכשיר מ"ע מדאורייתא לכה"ג ע"ש דדעת הרשב"א דודאי אם לא ישא מן התורה לא שייך אם נשא נשוי דמדאורייתא אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד, אכן לפ"ז קשה מאי קשיא לי' לרב הונא א"ר דסופה להיות בעולה תחתיו דלמא ס"ל דבעולה דאורייתא הוא ולכן לא שייך לומר דבדיעבד יקיימנה, וא"ע ראיתי שגם בשער המלך הקשה כן והניח בצ"ע, אבל נ"ל דהנה הרשב"א הקשה אמאי דמקשה לעיל ארב דס"ל דבעולה שלא כדרכה נפסלה לכהונה מאי ארי' משום אלמנה תיפוק לי' משום בעולה דמה בכך הא אמרינן אם נשא נשוי ותירץ דס"ל כרב הונא דמוציא בגט אבל כתב דאינו מחוור כלל דהא דמוציא בגט הוא מדרבנן דאי מדאורייתא אפילו נשא אין פטור מן הקנס דלאו נשואין הן ועוד אי דאורייתא הוא לפלוג ראב"י גם באנוסת עצמו לומר דהולד חלל ע"ש, והנה לשיטת הסוברים דדאורייתא הוא ע"כ צ"ל דמכ"מ חשיבה נשואין לפטור, ומה שהעיר הרשב"א מדלא פליג ראב"י כבר תירצו התוספ' די"ל דנקט משום רבותא דרבנן באופן שלפי האמת אין קושיא גדולה מזה רק שלהרשב"א לא מחוור זה, ולפ"ז י"ל דגם להמקשן לא הי' מחוור כן ולכן סבר דמוציא בגט היא מדרבנן ולכן הקשה שפיר ממ"ע ובוגרת אבעולה דניחא ג"כ סופה להיות בעולה תחתיו דהא גם בעולה דרבנן אבל מכ"מ תיובתא לא הוי דבאמת מוכח מזה נגד הסברא דהמקשן דהא דמוציא בגט הוא מדאורייתא דבעולת עצמו מדאורייתא ואינו דומה למ"ע ובוגרת וכיון דעכ"פ מוכת מזה לרב הונא אמר רב דס"ל דבעולת עצמו דאורייתא א"ש דפריך לעיל מאי אריא משום אלמנה תיפוק לי' משום בעולה:

שם והאמר רב עמרם אמר רב אין הלכה כר"א קשיא: הא דלא קאמר אמוראי ננהו אליבי' דרב דהא הך דלעיל רב הונא א"ר אמרה ועוד דלקמן (ס"א:) אייתי הך דרב עמרם ולא גרסינן שם אמר רב נ"ל דלאו מדרב אדרב קפריך אלא כיון דאכתי לא ידעינן טעמא אחרינא לראב"י אלא כדמפרש רב דסבר כר' אלעזר מזה פריך ארב עמרם דקאמר דאין הלכה כר' אלעזר, שוב ראיתי ברשב"א בשבת (ס"ה:) שג"כ לא גרס רק רב עמרם ולא רב שכתב שם דפריך דמסתמא מא לא יפלוג רב עמרם ארב שהוא רבהון דכולהו:

שם יש חלל מחייבי ע': ק"ל כיון שאין חלל אלא מאיסור כהונה א"כ ליכא עשה רק בעולה לכה"ג ואיך קאמר חייבי ע' לשון רבים, וי"ל ע"פ מ"ש התוס' לקמן (ע"ז:) בשם ריב"ם דחללה מחייבי ע' דהיינו בעולה היא ג"כ בע' וע"פ דבריהם מסופק במשנה למלך (בפ' י"ט מהל' א"ב הל ג') אי נימא דגם זונה מחייבי ע' כגון שנתחללה ע"י ביאת מצרי ואדומי יש לה דין ע' ע"ש, וא"כ שפיר משכחת חלל מחייבי ע' דהיינו מבעולה ומחללה כגון בת בעולה לכה"ג שנשאת לכהן או מזונה דחייבי ע' בשנעשה זונה ע"י ביאת מצרי ואדומי ונשאת לכהן אם נפשוט ספק המ"ל דגם זה נחשב חלל דחייבי ע':

ובהכי נ"ל ליישב מה שהעירו התוספ' לרבנן דס"ל אלה הפסיק הענין מנ"ל דקאי לא יחלל אחייבי לאווין דלמא אבעולה, די"ל דבשלמא אי אמרינן דאלה הפסיק דדוקא מחייבי לאווין דאלמנה וגרושה וחללה זונה הוי חללה אבל מבעולה דחייבי ע' לא אז הפסיק אלה לגמרי ואף דאיכא חללה וזונה דחייבי ע' הם וג"כ לא הוי חללה מכ"מ שייך שפיר לא יחלל אחללה וזונה של חייבי לאווין אבל אי אמרינן דאלה הפסיק דדוקא מבעולה הוי חללה אבל מהנך דלעיל לא על זה יקשה היאך פסיק לי' הא איכא חללה וזונה שג"כ קאי לא יחלל עליהם כגון שהם חייבי ע' לכן ע"כ דאלה הפסיק דמחייבי ע' לא הוי חללה דבזה הפסיק שפיר דמבעולה לעולם לא הוי חללה:

שם ברש"י ד"ה סופה להיות מוכת עץ. ליבעל לו ולאבד בתולי': ק"ק איך קרי לזה מוכת עץ הא אמרינן בכתובות (י"א:) אין מוכת עץ בבשר ולפי' רש"י אפילו בהשיר בתולים אמרינן כן כמבואר בש"מ שם, וי"ל דהא הכא אליבי' דרב קיימינן ורב אית לי' שם דיש מוכת עץ בבשר:

בד"ה אחותו ארוסה. דכתיב ולאחותו הבתולה. ק"ק דא"כ יטמא לאחותו שנכנסה לחופה ולא נבעלה דעדיין בתולה היא, ולא ידעתי למה לא פירש רש"י דמלא היתה לאיש ממעטינן נשואה ואף דר"מ לא דרש לי' הכי היינו דדרש הקרובה לרבות ארוסה וכיון דארוסה מסתבר טפי דאכתי אגידה בי' יותר מנשואה מוקמינן הרבוי רק לענין ארוסה אבל לענין נשואה קאי המיעוט דלא היתה לאיש וכן נראה דעת הרמב"ם, אבל ראיתי בחדושי הרשב"א שזה פלוגתא קדומה היא בין הרמב"ן והרשב"א דדעת הרשב"א כדכתבנו, ולפ"ז י"ל דרש"י סובר כדעת הרמב"ן, שוב ראיתי בריטב"א שיש לו דיעה שלישית בזה דהיינו דדוקא לר"מ ור"י מטמא בנכנסה לחופה ולא נבעלה ונתגרשה כמו שסובר הרמב"ן לר' יוסי ור"ש, והשתא יש כן ג' פלוגתות לרמב"ן מטמא לר"מ ור"י בנכנסה לחופה ול"נ אפילו בלא נתגרשה ולר' יוסי ור"ש עכ"פ בנתגרשה, ולרשב"א בנכנסה לחופה אין פלוגתא כלל בין ר"מ ור"י לר' יוסי ור"ש דלכולהו בלא נתגרשה אינו מטמא ובנתגרשה מטמא, ולריטב"א דוקא לר"מ ור"י מטמא בנתגרשה אבל לר' כ ור"ש אפילו בנתגרשה אינו מטמא אבל בלא נתגרשה אפילו לר"מ ור"י אינו מטמא, והנה בפוסקים לא מבואר דין זה רק מדכתב הרמב"ם (פ"ב מהל' אבל) וכן הש"ע (בסי' ש"ע) סתם ארוסה שנתגרשה מטמא משמט אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה לא, והנה מן הרמב"ם אין ראי' כ"כ דלא הזכיר רק מה שהוזכר בגמרא אבל כיון דהרמב"ן ורשב"א שווין בזה דבנתגרשה לר' יוסי ור"ש מטמא לכאורה ה"ל לפסוק כן דדעת הריטב"א היא יחידית וזה דלא כדש"ע ולדינא צ"ע:

בד"ה מהתם. כי ימצא איש נערה בתולה: עיין בתוספ' שפליגי על זה ובאמת פשטות דסוגיא הי' נראה כפירושם, אבל נ"ל דרש"י נדחק לפרש כן שהי' קשה לו קושית התוספ' (בד"ה אליו) ל"ל קרא לרבות בוגרת תיפוק לי' מלא היתה לאיש ולכן פי' דהוי ס"ד דר"מ דמנערה בתולה ילפינן דבזה מתורץ קושיתם דדוקא מ"ע דהוי ס"ד למעט מבתולה כיון שאינה בתולה שייך לרבות מלא היתה לאיש כיון שלא אבדה בתולי' ע"י איש עדיין בתולה מקרי אבל בוגרת דהוי ס"ד למעט מגז"ש מהתם מה להלן נערה ולא בוגרת אף כאן נערה דוקא לא שייך לרבות מלא היתה לאיש דמשום אבדה בתולי' באמת לא הוי ממעטינן רק מדכתיב התם נערה בפי' גבי אנוסה אבל התוספ' הקשו כן רק לשיטתם דפירשו דמכה"ג ס"ד דילפינן והתם לא ממעטינן בוגרת רק מדכלו בתולי' כמו מ"ע ובזה שפיר יש להקשות כמו דמרבינן מ"ע נרבה ג"כ בוגרת:

שם בתוספ' ד"ה שאינו משלם. וא"ת כיון דבעיא גט: עיין במ"ל (פ"א מהל' נערה) שכתב שכוונת קושיתם דס"ל דחמשים כסף הם מאה דינרים וגם כתובתה מאה דינרים כיון שיש לה כתובת בעולה, ולפ"ז לדעת הרמב"ם דס"ל (שם) דיש לה כתובת בתולה מאתים יתיישב קושית התוספ' די"ל דה"ק אינו משלם קנס כמפותה שהיא רק מאה דינרים אלא צריך ליתן לה כתובה מאתים, אכן מתוספ' הרא"ש נראה שכוונת התוספ' אינו כפי' המ"ל אלא דגם בהקושיא סברו דקנס הוא מאתים רק דהוי סברי דגם כתובה מאתים ואהא תירצו דכתובת בעולה דרבנן יש לה שהוא מנה ולא מאתים ודלא כפי' המ"ל שם שפי' כיון דרבנן הוא אין לה רק כסף מדינה שהוא שמינית מנה או כפירושו האחר דכתובתה הוא רק דרבנן והברייתא איירי מדין תורה כל זה נראה מדברי תוספ' הרא"ש שאינו שכתב וז"ל ועוד דכתובת בעולה מדרבנן ואינה כי אם מנה, משמע שזה שאין לה אלא מנה הוא שחדשו בתירוצם דבקושיתם הוי סברי כדעת הרמב"ם דיש לה מאתים, גם מה שפי' המ"ל בתירוצם האחרון דמוציא בגט היא מדרבנן דהכי פירושו כיון דהוא רק מדרבנן א"כ אין לה כתובה כדין שניות, נלענ"ד דאינו דמה בכך שמדאורייתא מותר לקיימה ורק מדרבנן צריך להוציאה הא כתובה היא על עיקר הנשואין ומעת שנשאה בא החיוב והרי עיקר הנשואין אסורין מדאורייתא אף דמוציאה בגט הוא רק מדרבנן כמו שכתבו בכתובות (דף ל') וכמש"כ המהרש"ל הכא ואף דלמ"ד משום ומרגלא לי' לקמן (דף פ"ה) אין לה כתובה כיון דאין הולד חלל מכ"מ אכתי יקשה לרב למ"ד שמחלק בין דאורייתא לדרבנן ולא ס"ל סברא דמרגלא לי', אבל דבריהם נראה מדברי תוספ' הרא"ש דה"ק כיון דמוציאה בגט הוא רק מדרבנן א"כ איכא נפקותא במה דקאמר שאינו משלם קנס לענין דאורייתא כיון שמדאורייתא אין צריך להוציאה אין צריך ליתן לה כתובה וגם קנס אין לה, ומדברי הרא"ש אילו נראה דגם מה שגרם המהר"מ בדבריהם דהכא אינו אלא כוונתם כמש"כ:

ובזה נלענ"ד לישב מה שהקשה המ"ל על הרמב"ם (ריש הל' נערה) למה השמיט הך דינא דאינו משלם קנס כמפותה, ולפ"ז י"ל דהוא ס"ל כתירוץ התוספ' האחרון דהך דאינו משלם קנס ע"פ דין תורה קאמר ולכן אין נפקותא לדידן, ובלא"ה כבר הוכחתי לעיל (נ"ט.) דדעת הרמב"ם כן דמוציא בגט הוא רק דרבנן:

בד"ה סופה להיות. עשאה זונה: ק"ל אי קושיתם דדלמא סבר רב כר' אלעזר הא אמר רב לקמן דאין הלכה כר"א ואי כוונתם דדלמא מוקי רב הך דאם נשא נשוי כר"א ומפרש דמוציא בגט על זה יקשה מנ"ל לרב לומר כן דלמא אם נשא נשוי הוא כפשוטו דאינו מוציא בגט ואתיא כרבנן דר"א ואי נימא דכוונתם הוא דאימא דרב קאמר דלר"א הוי דינא כך דמוציא בגט א"כ מה תירצו על זה דמה בכך שהברייתא לא אתיא כר"א מכ"מ י"ל דרב מפרש לברייתא כך ואפילו נימא דקושיתם היא דרב ס"ל כר"א דהא דאין הלכה כר"א רב עמרם אמרה ולא רב מכ"מ ע"כ פשיטא לי' מהא דרב עמרם דגם רב ס"ל כן דאל"כ לא פריך הש"ס מידי כדכתבנו לעיל, ועוד דמכ"מ יקשה דעל זה לא תירצו מידי דאימא רב דינא קאמר דמוציא בגט ולא אליבי' דברייתא:

בד"ה חלל. לא יחלל: המהר"מ תמה על התוספ' דלמא קושטא קאמר הכי דמחייבי ע' הולד חלל והוא בלאו דלא יחלל, והנה בתוספ' הרא"ש באמת תירץ על קושית התוספ' כן, אבל לפענ"ד י"ל דקושית התוספ' פה היא לשיטת הריב"ם שהזכרתי לעיל שהביאו התוספ' לקמן (דף ע"ז) דלמ"ד יש חלל מח"ע גם הולד אינו רק בע' ע"ש שהוכיח כן מגמר' דלקמן ועל זה הקשו איך אפשר דלא ה"ל רק בע' כיון דלא יחלל קאי עלי' א"כ ל"ת הוא, וראיתי במ"ל (הל' א"ב פ' י"ט) שהקשה על שיטת הריב"ם ע"פ מה דאמרינן בקדושין (דף ס"ח) דלר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בח"ל במאי מוקי לי' ומשני בבעולה לכה"ג ואמאי לא מוקי בחללה מחייבי ע' וכן הקשה אמה דאמרינן בכתובות (דף ל') איכא בינייהו בעולה לכה"ג ע"ש ולענ"ד אין מזה קושיא על הריב"ם דאי הוי אמר הכי לא הי' א"ש רק אליבי' דראב"י וא"כ י"ל דרצה ליישב גם אליבי' דכ"ע והרי אפילו אם לא נימא כריב"ם ג"כ צ"ל כן דמיישב אליבי' דרבנן דראב"י דאי אליבי' דראב"י כיון דיש חלל מח"ע א"כ כה"ג שבא טל הבעולה לוקה משום לא יחלל אם לא נימא כריב"ם וא"כ היאך מוקי בבעולה לכה"ג שאינו רק בע' אע"כ צ"ל דמיישב שלא אליבי' דראב"י א"כ גם על הריב"ם לא קשה קושית המ"ל אבל מכ"מ קושית התוספ' דכאן א"ש:

בד"ה ואי אתה. כיון דתפסי בה קדושין: התוספ' בזה לשיטתם קיימי דס"ל לקמן (ס"א.) דמביאת חייבי לאווין לא הוי זונה אבל לשיטת רש"י שם דמח"ל הוי זונה אף דתפסי בהו קדושין כן י"ל דגם מנדה הוי זונה, אכן ז"א דהא הרמב"ם ס"ל ג"כ כדעת רש"י דמכל ח"ל זונה היא ואעפ"כ כתב ובפרק י"ח מהל' א"ב) דמנדה לא נעשית זונה כיון שאינה אסורה להנשא לו, והרא"ש בתשובה הביא ראי' לזה ממה דאמרינן בתמורה (כ"ט:) אתנן כל העריות אסור חוץ מאתנן אשתו נדה מ"ט זונה כתיב והא לאו זונה היא, והנה ראיתי בהרב המגיד שהביא עוד ראי' לזה מהא דאמרינן הכא ואי אתה עושה חלל מנדה ואי ס"ד דנדה זונה היא אז פשיטא דהולד חלל מזונה לכהן ע"ש, ולא זכיתי להבין ראיתו בזה דהא זונה לא נעשית עד לאחר שבטל אותה בנדתה ואם בא אז שנית עלי' ונתעברה ממנו אז ודאי הולד חלל אבל הכא אמרינן דאין הולד חלל מנדה דהיינו כשנתעברה מאותה ביאה ראשונה שבא עלי' בנדתה דאז אכתי ליכא רק איסור נדה ולא איסור זונה ובזה שפיר אמרינן דלא הוי חלל וכמו שכתב הרמב"ם לענין יבמה לשוק שנבעלה לכהן (בפ' י"ט מהל' א"ב הל' ה') ולעולם י"ל דנעשית זונה:

שוב ראיתי שגם הרשב"א בשו"ת (סי' אלף ר') כתב כראית ה"ה והיינו מפני שלשיטתו אזיל שכתב שם בשו"ת (אלף ר"א) שגם מביאה ראשונה הולד פגום כיון דזונה משוי לה ע"ש וכבר הבאתיו לעיל (נ"ז.) אכן לשיטת הרמב"ם שחולק על זה כדמוכח מהא דכתב ביבמה לשוק אין מכאן ראי' דמנדה לא הוי זונה אבל מכ"מ מכח ראית הרא"ש מוכח שפיר דלא הוי זונה וא"כ קושית התוספ' אפילו לשיטת רש"י והרמב"ם במקומה עומדת:

ונ"ל ליישב קושיתם ע"פ מה שהקשה הרשב"א דרבנן למעוטי נדה מנ"ל ותירץ דנפקא להו כן מחללה יתירא כדדרשינן בקדושין (ע"ז:) דאין חלל אלא מאיסורי כהונה, אכן לדידי ק"ל דא"כ גם לראב"י לדרוש כן ואלה ל"ל, ועוד ק"ל כיון דראב"י ע"כ לית לי' הך פירכא דמה לאלמנה שכן עצמה מתחללת דאל"כ גם נדה לא יוכל למילף מאלמנה א"כ מנ"ל דאלה אתי למעוטי נדה דלמא אתי למעוטי שאין חלל מח"ל דהא לעיל (ט"ו:) משמע דהוי גמרינן גם שאר ח"ל מאלמנה אי לאו הך פירכא שכן עצמה מתחללת, אבל י"ל דאדרבא חדא מתורץ באידך דודאי ראב"י דרש ג"כ דרשה דחללה דאין חלל אלא מאיסור כהונה אכן כיון דפירוש דהך דרשה היא דלכך כתיב חללה יתירא בין אלמנה וגרושה לזונה לומר דרק מאלמנה וגרושה שהם איסורי כהונה הולד חלל אבל לא מזונה שהוא לאו בישראל ג"כ כמשפ"י רש"י שם א"כ אכתי לא ידעינן רק דמח"ל אין הולד חלל אבל אכתי מחייבי כריתות לא ידעינן דדלמא ח"כ ילפינן בק"ו וחייבי לאווין דכהונה לכן שפיר צריך ראב"י אלה למעוטי נדה ונקט נדה דוקא דבשאר ח"כ לא משכחת כיון דהולד אפילו ממזר הוי:

אכן לפ"ז גם לרבנן קושית הרשב"א במקומה עומדת מנ"ל למעוטי נדה, אבל י"ל כיון דלעיל (דף ט"ו) קאמר או דלמא איכא למיפרך מה לאלמנה שכן עצמה מתחללת משמע שיש ספק אי אמרינן פירכא זו ואפילו לפי האמת יש פלוגתא בזה דר' יהושע שם דקאמר בני צרות אני מעיד לכם ס"ל הך פירכא ור' יוחנן בן נורי לית לי' הך פירכא כמש"כ התוספ' לעיל (י"ר:) ע"ש, ולפ"ז י"ל דגם ראב"י ורבנן דהכא פליגי בהך סברא אי חשבינן להך מה לאלמנה שכן עצמה מתחללת לפירכא או לא דראב"י לית לי' הך פירכא ולכן שפיר ה"א דנילף בק"ו מאלמנה ול"ק קושיא התוספ' אבל רבנן י"ל דכר' יהושע ס"ל דאית לי' הך פירכא ולכן ל"צ קרא למעוטי נדה:

עוד י"ל ביישוב קושית התוס' דלכאורה גם לרבנן יקשה ל"ל חללה דאין חללה אלא מאיסור כהונה דמהיכי תיתי למילף דגם משאר לאווין הוי חללה אי מאלמנה מה לאלמנה שכן עצמה מתחללת, אכן י"ל דלעיל (ט"ו:) הקשו התוספ' אמה דפריך מה לאלמנה שכע"מ דהיא גופא נילף מק"ו דגם שאר ח"ל יתחללו ותירצו דלא שייך חללה אלא באיסורי כהונה כדילפינן בקדושין ולכן א"ש דשפיר צריך דרשה דחללה דאי לא חללה הוי ילפינן דגם משאר ח"ל נעשה היא והולד חלל מק"ו מאלמנה ולא שייך למיפרך מידי, והנה לפי מה שכתבנו לא ידעינן מחללה רק דמח"ל אין חללה אלא מאיסורי כהונה אבל אכתי מח"כ לא ידענו ולכן צריך ראב"י אלה ולא יליף מחללה וכיון דכן דמחללה לא ידענו למעט ח"ע לא ידעינן ג"כ למעט שלא נתחללה היא ע"י ביאתו, ולכן מתורץ קושית התוספ' דלא שייך למיפרך מה לאלמנה שכן עצמה מתחללת דהיא גופא נילף בק"ו שגם היא תתחלל ועיין ברמב"ן:

בד"ה נילף בתולה. אומר ר"א מהתם היינו מכה"ג: לכאורה יש להביא ראי' לשיטה זו דק' אהא דקאמר דס"ד דנילף בתולה בתולה מהתם קמ"ל דלא ילפינן הא גז"ש אין אדם דן מעצמו וא"כ ע"כ מקובלת היא והשתא לפי האמת לענין מה נמסר גז"ש, אבל לפי' ר"ת י"ל דלא בגז"ש ה"א דילפינן דלא נמסרה כלל אלא ס"ד דילפינן דתיבת בתולה פירושו כן בתולה ממש מדגלי רחמנא כן גבי כה"ג דכתיב בפי' בתולי' וכמו דפירשתי לעיל (נ"ט.) לענין ילפותא דאלמנה אלמנה, אבל לפי' רש"י דלא מתיבת בתולה ממעטינן בוגרת אלא מדכתיב נערה גבי' גבי אונס ילפינן גם הכא דבהדי בתולה צריכה להיות גם נערה זה ע"כ הוא ע"י גז"ש ממש ושפיר יקשה לפי האמת גז"ש למה לי, אכן נראה דגם לפי' רש"י א"ש כיון דבכתובות (כ"ט) אמרינן דבתולה בתולה דאונס ומפתה אתיא לגז"ש וידוע דלפעמים לא נמסר לגז"ש רק התיבה שממנה לומדין הגז"ש דהיינו המלמד אבל הלמד לא נמסר, ולפ"ז שפיר קאמר דה"א נילף בתולה בתולה מהתם כיון דבאונס ומפתה כבר נמסר התיבה בתולה לגז"ש ה"א דגם ארוסה דהכא נילף מיני':

והנה הרשב"א הביא עוד ראי' לשיטת ר"ת מהא דמקשה דלר"ח ור"ש באונס ומפתה נערה ל"ל כיון דבתולה בתולה שלמה משמע, אבל לדעת ר"ת א"ש די"ל דה"א נילף מכה"ג ע"ש, והנה מלבד שאין זה קושיא לרש"י ז"ל דהא כבר תירצו התוס' לעיל (נ"ט.) קושיא זו דאצטריך בתולה לכדרשינן בפרק אילו נערות והוא ע"פ מה שכתבו התוספ' ישנים בכתובות (ל"ח:) ע"ש עוד י"ל ג"כ דהשתא דכתיב אלי באחותו שפיר אצטריך נערה דלא נילף בתולה דאונס ומפתה מבתולה דהכא גם לפי' רש"י לרבות בוגרת:

ודע שאין להביא ראי' ג"כ לשיטת ר"ת מדקשה לכאורה מנ"ל דאליו לרבות בוגרת אתי דלמא אתי לרבות בעולה שלא כדרכה דלא נילף בתולה מהתם למעט של"כ ובשלמא לפי' ר"ת ניחא כיון דרק מכה"ג ס"ד למילף ובכה"ג גופא מקרי נבעלה של"כ בתולה לר"מ דהא מכשיר בעולה של"כ לכה"ג אבל לפי' רש"י דס"ד דמאונס ומפתה ילפינן ק' דהא נבעלה של"כ לא מקרי בתולה, דזה אינו דודאי נבעלה של"כ מקרי בתולה גם לענין אונס ומפתה דהא אמרינן בקדושין (דף י') ומודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי וכמו שכתבו גם התוספ' לעיל (דף נ"ט) ואדרבא מזה יש להביא ראי' לפי' רש"י דלפי' ר"ת יקשה אכתי לר"ש דס"ל לעיל דנבעלה של"כ פסולה לכה"ג מנ"ל דאליו אתי לרבות בוגרת דלמא אתי לרבות בעולה של"כ דלא נילף בתולה בתולה מכה"ג, אכן גם לפי' ר"ת י"ל דיותר מסתבר לרבות בוגרת מלרבות בעולה שצ"כ כדמוכח מפי' רש"י לעיל (נ"ט) ע"ש. והנה הרמב"ם פסק דנבעלה שלא כדרכה פסולה לכה"ג אבל לענין קנס מקרי בתולה, ולפ"ז צ"ע לדינא אם כהן מטמא לאחותו בתולה שנבעלה שלא כדרכה אי ילפינן מכה"ג או מאונס ומפתה, ולכאורה תלי זה בפלוגתא שבין רש"י ור"ת ובפוסקים לא ראיתי דין זה וצ"ע:

בא"ד. ומוכת עץ מהתם גמר לה ר"ש: דבריהם בזה לא זכיתי להבין דלכאורה העולה מהסוגיא ר"מ ורבי יוסי ור"ש בהא פליגי דלר"מ מסתבר טפי למעט ארוסה מלא היתה מלרבות מ"ע שאין זה פשטי' דקרא רק דר"מ ס"ל דלארוסה שנתגרשה ל"ל קרא דסברא היא ולכן ע"כ אתו הקרובה לרבות ארוסה וממילא מיותר לא היתה לאיש לרבות מ"ע ור"ש ס"ל דשפיר צריך קרא אארוסה שנתגרשה ולכן ממעט ארוסה מלא היתה לאיש ורבי יוסי ג"כ הכי ס"ל רק דס"ל דדרשינן מלא היתה לאיש תרתי דהיינו למעט ארוסה ולרבות מ"ע והשתא איך קאמרי התוספ' דאי לאו דמיעטה רחמנא מ"ע מבבתולי' גם לר"ש הוי דרשינן הכא לא היתה לאיש למ"ע אי כוונתם דר"ש הוי דרש כר"מ למ"ע ולא אארוסה א"כ ע"כ צ"ל דר"ש ס"ל דיותר מסתבר קרא לאוקמי' אמ"ע מלאוקמי' אארוסה וא"כ יקשה איך אפשר לומר כן דא"כ הקרובה ל"ל דל"ל לרבות ארוסה מהיכי תיתי למעוטי וכש"כ דל"צ אארוסה שנתגרשה ואי כוונתם דאז ה"א דר"ש דרש כרבי יוסי תרתי מיני' בזה יקשה מ"ט דרש ר"י תרתי הא לדידי' ממעטינן ג"כ מבבתולי' מ"ע ואין לומר דרבי יוסי ס"ל כר"מ לענין כה"ג מה בכך הא גם לר"מ ממעטינן מ"ע בכה"ג דהא קאמר בתולה שלימה קאמר וכמו שכתבו התוספ' כדבור שקודם זה, ועוד דהא במתניתן לעיל סתמא קתני ולא ישא את מ"ע ולא פליג ר"מ. וצ"ע:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה