ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף נח:
בגמרא אשתו מעליתא היא: לפי מה שכתבו התוספ' לעיל וריש פרקין) אפילו למ"ד משמש בעריות מת חייב מכ"מ לענין יבמה לא קנה והרי זה ודאי דאעפ"כ מקרי שכיבה לענין קדימת שכיבת בעל לבועל דהא בין לענין חיוב עריות בין לענין קנין אשה לבעלה על ידה שכיבה מעליתא היא, וא"כ לכאורה ק' דשפיר משכחת דלאו אשתו היא וא"ל דכיון דאכתי לא קנה לה להיות כאשתו לא מקרי בעלה ואכתי לא מקרי קדימת שכיבת בעל לבועל דא"כ גם התוספ' לא מקשו מידי מנפל מן הגג ונתקע או נתכון להטיח אע"כ דס"ל דיבמה ע"י זיקה נחשבת כאשתו קצת וכמו שכתב הרי"ף לעיל (דף נ"ה) לענין העראה דזיקה נחשבה כמו אירוסין וי"ל דהא סוגיא דהכא אליבי' דרבא אזלא והוא ס"ל לעיל משמש מת בעריות פטור:
שם כגון דעבד בה מאמר: ק"ק דא"כ מאי מייתי רב המנונא בסוטה (דף י"ח) ראי' מהך מתניתן דשומרת יבם שזינתה אסורה לבעלה וגם בש"ס למה צריך לומר הא מני ר"ע היא וי"ל דסוגיא דשם אזלא אליבי' התירוצים דר"פ ורנב"י לקמן, אכן לפ"ז רב דס"ל יש חופה לפסולות אף דת"ק דברייתא דלעיל לא ס"ל וע"כ דדייק כן ממתניתן כדכתבנו לעיל וא"כ ס"ל כתירוץ וה דבעשה בה מאמר איירי דלתי' ר"פ ורנב"י הרי אין ראי' ממתניתן וא"כ ע"כ לא ס"ל רב כרב המנונא דהא ראית רב המנונא היא רק ממתניתן דשומרת יבם אם לא מוקמינן לה דבעשה בה מאמר איירי, ולפ"ז קשה איך אמרינן לקמן (צ"ו.) דאימא בכ כרב המנונא ס"ל איך אפשר לומר הא יקשה מנ"ל לרב הכי כיון דממתניתן אין ראי', וי"ל דהא אביי הוא דהקשה שם כן ולאביי לשיטתו דס"ל משמש מת בעריות חייב כבר כתבתי לעיל דיש לאוקמי הך דיבמה בפשיטות כגון שבא הלו' יבם בביאת מת דלא קני לה ולא מצרכינן לאוקמתא דעבד בה מאמר ושפיר מוכח דינא דרב המנונא אפילו לרב:
ובזה י"ל מה שהקשו התוספ' (שם) ד"ה ודלמא דמאי דוחקי' לאוקמי' כן הא י"ל דבדרב המנונא פליגי די"ל דהך אוקמתא קאמר אפילו למ"ד משמש מת בעריות פטור דלדידי' ליכא למימר דפליגי בדרב המנונא ואח"כ קאמר לדידי דסבירא לי' משמש מ"ב חייב י"ל דגם בדרב המנונא פליגי, ומתורץ קושית התוספ' דתירוצם שם לא שייך לפי מה שכתבו הם גופא בסוטה (דף י"ח) דהלכתא כרב המנונא:
שם ברש"י ד"ה לישנא אחרינא: הגה עד שלא נבעלה: לא ודעתי מי עשה הגהה זו אשר לכאורה היא ללא צורך וגם מהתוספ' נראה שלא גרסו ברש"י כן שהרי כתבו דרש"י מפרש דהך תנא לא ס"ל לא דבעינן שתקדם שכיבת בעל לבועל ולא שבעינן מנוקה מעון אבל מכ"מ אם נמצא כן בספר מוגה מרש"י נלענ"ד שגירסא זו עקרת דע"כ צריך לפרש כן דרק מה דלא בעינן שתקדם שכיבת בעל לבועל דייק מהך תנא ולא ג"כ דלא בעינן מנוקה מעון דהנה בשער המלך (ה' סוטה) הקשה קושיא עצומה לפי' שני דרש"י דאם איתא דר"פ מפרש דהך תנא לית לי' דבעינן מנוקה מעון הרי בסוטה (דף כ"ה) קאמר ר"פ עצמו להשקותה כשהיא נשואה כדתניא וכו' ע"ש וא"כ ר"פ מפרש למתניתן דארוסה וש"י לא שותות ג"כ כהך תנא והרי מסיפא דמתניתן שם מוכח דס"ל דבענין הבעל מנוקה מעון וא"כ סותר רישא לסיפא והניח בצ"ע, אבל לפי הגה זו לק"מ דהכי פירושו דלעולם ר"פ מודה דאיירי דאסתתר כשהיא ארוסה ונכנסה לחופה וס"ל דיש חופה לפסולות רק מה דמקשה רבא ותסברא דאכתי הרי קדמה שכיבת בועל לבעל הך תנא היא דלא בעי שתקדם שכיבת בעל לבועל ובזה גם מתניתן דסוטה סובר כן אבל לעולם בעינן שהבעל מנוקה מעון ולכן מפרש עד שלא נבעלה דלאחר סתירה לא בעל עוד, ולפי' זה לא בלבד שמתורצת קושית השער המלך אלא שגם קושיא הראשונה של התוספ' מסוגיא דשבועות וסוטה לק"מ כמובן דגם לרב פפא כ"ע ס"ל דבעינן מנוקה מעון, ומה שהקשה השעה"מ עוד דמנ"ל לדייק מהך תנא דס"ל דלא בעינן שהקדים שכיבת בעל לבועל דלמא איירי שמקנא באירוסין על סתירה שלאחר נישואין בזה י"ל דלא רצה לפרש כן להך לישנא דא"כ לא הל"ל להשקותה כשהיא נשואה אלא הל"ל להשקותה כשנסתרה כשהיא נשואה:
בד"ה ואם תאמר. דאם היה מגרשה לגמרי ולא זכיתי להבין דבריו בזה דהא ביבם איירי ואיך שייך שיאכיל מ"י גירושין גמורים דהא הזיקה לעולם לא פסקה ע"י גירושין אלא ע"י חליצה או ייבום וגם אין לפרש דיכול להאכיל ע"י גירושין אם יש לו אשה דהא הכא ביבם כהן איירי וא"כ ממנ"פ אינו מאכיל ע"י גירושין דאשה בת כהן גם תחתיו היתה אוכלת ואשה בת ישראל לא מאכיל אלא אדרבא פוסל ע"י גירושין וא"כ האיך משכחת לעולם שיבם יהי' מאכיל ע"י גירושין דאם הוא ישראל והיא ב"כ אפילו לאחר גט אכתי אינו מאכיל רק ע"י חליצה ואם הוא כהן אזי אם היא כהנת אפילו בלא גט אכלה ואם היא ישראלית אפילו לאחר גט לא אכלה, ונלענ"ד דמהאי טעמא פי' ר"ח פי' אחר כמו שהביא הרשב"א בשמו דאיירי שנתן גט ואח"כ עשה מאמר ואז מאכיל ע"י גט שנתן ע"ש ופי' דבריו נראה דאיירי בהוא כהן והיא בת כהן ולכן כשקדש אשה ב"כ שאינה יבמתו אחר גט הוי משתמרת לביאה פסולה ואינה אוכלת אבל כשחזר ונתן גט אוכלת וא"כ משכחת שמאכיל ע"י גט אבל דברי רש"י צל"ע:
שם בתוספ' ד"ה רב פפא. משמע דליכא מאן דפליג: ביישוב זה י"ל כיון דזה פשיטא דרק אי אמרינן דאין חופה לפסולות או אמרינן דע"כ תנא דברייתא זו ס"ל דלא בעינן מנוקה מעון כיון דע"כ איירי דהבעל בא עלי' דאל"כ לא קרינן בה תחת אישך אבל אי אמרינן דיש חופה לפסולות אז שפיר י"ל דס"ל דבעינן מנוקה מעון רק דאיירי שלא בא עלי' לאחר סתירה אלא ע"י חופה כנסה, ולפ"ז לרב לא מוכח מידי דאיכא תנא דפליג אהך דאינו מנוקה מעון ולכן שפיר י"ל דבשבועות ובסוטה דפריך הכי אליבי' דרב קמקשה ובפרט דפסקינן כוותי', וכן הא דמקשה כן בקדושין (כ"ו:) שם בלא"ה הרי ע"כ לא ה"ל כתירוץ רב פפא דהכא אלא כתי' רנב"י ובמקום אחר לא מצאתי עוד שמקשה כן אף שהתוספ' כתבו ובכמה דוכתי', וביישוב קושיתם האחרת י"ל כיון דע"כ כוונת קושיתם היא דלמא התם בברייתא איירי בבא עלי' ארוס אבל הכא ליכא למימר כן דקשה דכוותי' גבי שומרת יבם ואי נימא ג"כ דאיירי בעשה בה מאמר כתירוץ דלעיל לא מייתר רב פפא בתירוצו לענין תירוץ הקושיא מהא דקדמה שכיבת בעל לבועל ולפי גירסת רש"י וכן לפי מה שכתב התוספ' הרא"ש כל כוונת ר"פ הוא לתרץ קושיא זו דרבא דלעיל כן צריך לפרש קושיתם:
ולפ"ז י"ל כיון דרב פפא קאמר בסוטה (כ"ה.) להשקותה כשהיא נשואה כדתניא ע"ש, הרי דמוקי מתניתן דארוסה וש"י לא שותות כהך תנא ע"ש, וא"כ ע"כ מוכח שפיר דלא איירי בבא עלי' ארוס דהא דומיא דש"י קתני וע"כ מוכח דהך תנא לא בעי דתקדים שכיבת בעל לבועל ולכן ר"פ לשיטתו הוכיח שפיר כן, ואף דלפי מה דמסיק שם דלהפסידה כתובתה צריך התראה שפיר י"ל דלהפסידה כתובתה איירי הקינוי ולא להשקותה מכ"מ י"ל דלר"פ לא מסתבר לאוקמי כן דלענין כתובה איירי דהא גם מעיקרא לא ס"ד לומר כן:
בא"ד. כדפי' מתניתן דלעיל: ביישוב זה נלענ"ד דכבר הקשתי לעיל אמה דתירץ לעיל בבא עלי' ארום בב"ח דהא אז אינו מנוקה מעון לשיטת הרמב"ם ובזה לא שייך תירוץ המ"ל הנ"ל כיון דלא מדין תורה איירי, אכן עתה נלענ"ד דשפיר איירי בדין תורה כיון דבא לפרושי הך דאמן יתירא דאתי לרבות ארוסה וש"י אם בן מאי דמפרש הוא הדין תורה וכן מוכח דהא בקדושין (דף כ"ו) יליף מדרשה זו גם כן גלגול שבועה מן התורה אכן זה שייך אמתניתן דלעיל אבל אברייתא זו ודאי לא י"ל דלא איירי רק בדין תורה ולכן אי מוקמינן בנכנסה לחופה ולא נבעלה ושיהי' סובר דבעינן שיקדום שכיבת בעל לבועל וגם שיהי' מנוקה מעון ע"כ דאיירי שבא עלי' ארוס בב"ח ואז הרי אינו מנוקה מעון לדעת הרמב"ם, ומתורץ לשיטתו קושית התוספ' דכאן, וגם מתורצת קושיא השני' שהקשו לפי' שני דרש"י דדלמא איירי בבא עלי' ארוס בבית חמי' כמובן, רק דזה אכתי לא יהי' תירוץ לרש"י לשיטתו דלא ס"ל כשיטת הרמב"ם דבעינן שלא בעל הבעל בעילת איסור מעולם, אכן בלא"ה י"ל ביישוב קושית התוספ' זו לפי' קמא דרש"י דאף אם נדחוק לפרש תנא דברייתא זו דלית לי' דקינוי דאירוסין מהני לסתירה דנישואין מכ"מ איכא תנא דס"ל בפי' כן בסוטה (דף כ"ו) אבל המקנא לארוסתו ולש"י שלו וכו' ע"ש דמוכח בפי' דס"ל דקינוי של אירוסין מהני להשקותה אסתירה שלאחר נישואין ולכן מסתמא גם תנא זה סובר כן:
בד"ה על ידי גלגול. מגלגול דאיש אחר: קושיא זו לא קאי אהכא אלא אעולא דיליף בקדושין (דף כ"ו) גלגול שבועה מן התורה מהאי אמן שלא שטיתי ארוסה וכן הקשו התוספ' שם, אכן ק"ק מאי קושיא הא לפי מש"כ התוספ' לעיל (ע"א) לא ילפינן מאמן מאיש אחר אלא משום דכתיב איש אחר בפי' בפרשה דכתיב מבלעדי אישך וכיון דהאי מבלעדי אישך לא מיותר דצריך לדרשה דקדמה שכיבת בעל לבועל כדאמרינן לעיל א"כ איך אפשר ליליף מזה גלגול שבועה דלמא באמת לא קאי אאיש אחר ולא אמרינן גלגול, וי"ל דדייק דאי לדרשה דקדמה שכיבת בעל לבועל לכתוב אחרי אישך אבל מלשון מבלעדי אישך משמע דקאי ג"כ אכל איש שהוא חוץ מבעלה, א"נ י"ל דבקידושין כתבו התוספ' דדרשה דמאיש אחר יליף מתחת אישך ע"ש ואפשר דגם הכא צריך לגרוס לעיל בתוספ' כן ולפ"ז א"ש:
בד"ה אימור דאמר. גם מכאן ראי': א"ל אכתי מה ראי' מזה דאף שלא הי' עבירה קודם קדושין מכ"מ תיכף כשחלו הקדושין דהיינו מאמר חל ג"כ העבירה ואכתי אין ראי' להא דקדש ואח"כ נעשה פצוע דכא שכתבו התוספ' לעיל (נ"ז:) דהא על זה קאי מה שכתבו כאן להביא ראי' דהתם בשעת קדושין עדין לא הי' איסור כלל די"ל דמה שמדמו הכא לקדושין הוא הזיקה דהיא דומה לקדושין ועל ידה נעשית משתמרת לביאה פסולה דהא חשיבה גם לאחיו משתמרת דלא עשה בה מאמר כלל ובשעת התחלת הזיקה דהיינו כשמת בעלה אכתי לא חשיבא משתמרת לב"פ עד שעת מאמר, גם א"ל לפי מה שחלקו התוספ' גופא לעיל (שם) בין בת כהן שכבר אכלה לבת ישראל דבבת כהן שכבר אכלה לא חשיבא משתמרת לב"פ אם היו הקדושין בהיתר אבל בבת ישראל בעינן דוקא הקדושין בהיתר א"כ מאי ראי' מכאן דאף דהכא בבת כהן ע"כ איירי מכ"מ דלמא נקט הש"ס הטעם דרבנן מי אמר למ"ד דלא ס"ל סברא שכבר אכלה ושותה ב"כ לב"י אבל למ"ד שכבר אכלה בעינן דוקא הקדושין בעבירה די"ל דהא ארבי יוחנן קאי הש"ס הכא ואיהו ס"ל לקמן (דף ע"ה) אליבי' דר"מ הסברא שכבר אכלה: