אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף נ.

דף מט:

בתוספ' ד"ה מוסיפין. גבי עובדא דר"א ב"פ: כן כתבו ג"כ בשבת (דף קנ"ו) ומה שיש ליישב על קושיתם עוד עיין ברשב"א שו"ת (סי' קמ"ח וסי' ת"ט), ובעיקר הך לאו בזכותא תלי' יש גם בזה פי' אחר בזוהר פ' פקודי שלא בהיכל שנקרא היכל זכות ששם ב"ד של מעלה תלוי מלתא אלא בהיכל שלמעלה ממנו ע"ש:

בד"ה משלו. כיון שנגזרו לשום אדם: בחגיגה ג"כ הקשו קושיא זו ושם הניחו בצ"ע, ובאמת ק"ק על תירוצם דהכא דאם משני אחרים כיון שגזרו לא מקרי הוספה כש"כ משני עצמו שליכא הוספה כיון שכבר נגזרו לו וא"כ איך מתרץ ר"ע משלו הוסיפו דאיך קרי זה והוספתי על ימיך, וצ"ל דכוונתם כיון דר"ע דרש לשון אמלא לשון מילוי ולא לשון תוספת ולכן ס"ל דעל שני עצמו ליכא הוספה ואם מוסיפין משני אחרים אין זה תוספת על שניו ולכן אכתי שייך לשון הפסוק מספר ימיך אמלא דוקא ולא אוסיף ימיך אבל שם דכתיב והוספתי על ימיך משני עצמו עד שבאו לכלל אמלא דזה עדיין ליכא הוספה על השנים שגזרו עליו מתחלה, והמהרש"א הקשה דמאי מקשה מוהוספתי דלמא הוסיף משנים שנגרעו לאחרים, ולענ"ד לק"מ דמשמט שם דבב"ד של מעלה אין משגיחין על זה רק שנעשה ע"י מ"ה וא"כ לא שייך בזה והוספתי שמשמע שהקב"ה גזר כן, ועוד י"ל כיון דקאמר התם בחגיגה והוי חלופי א"כ יהי' שנותיו שנות הדיוט ולא שנות מלך, ומה שהקשה המהרש"א עוד ממשה דמשמע דאם לא חטא במי מריבה הי' נכנס לא"י אף שאמר היום מלאו ימי ושנותי ולר"ע אין מוסיפין והוכיח מזה דהך היום מלאו ימי דלא כר"ע, לענ"ד י"ל דהך אמלא ולא מוסיפין הוא משום דכן נגזר עליו מתחלת ברייתו וגזר דין דיחיד אינו נקרע אבל גז"ד דצבור אמרינן לקמן (דף ק"ה) דנקרע לעולם ומשה ששקול כנגד כל ישראל כדאמרינן בתענית (דף ט') הי' לו דין צבור דנקרע גז"ד לעולם שפיר הי' אפשר להוסיף לו, ולפ"ז צ"ל דמלך אין לו דין צבור ודלא כהרשב"א בתשובה סי' קמ"ח) דאל"כ גם מחזקי' לא מקשה מידי וכן נראה ממה שנתן טעם ר"ה לך וצבור מלך נכנס תחלה לדין משום דלאו אורח ארעא וכו' ע"ש ואי מלך יש לו דין לבור מהיכי תיתי שצבור יקדימוהו כיון שיש לו מעלת צבור וגם מעלת מלך אלא מ"כ משמע דמלך אין לו דין צבור ודלא כרשב"א, ובלא"ה צ"ע מה שהקשה הרשב"א ממה דכתיב בחזקי' והוספתי על ימיך דממנ"פ לרבנן יש הוספה גם ביחיד ולר"ע הרי באמת מקשה ומתרץ משלו הוסיפו לו:

בד"ה תדע. להוליד מנשה: קשה על תירוצם דמאי מייתי ראי' תדע שהרי נביא עומד וכו' דלמא לעולם לא משלו הוסיפו ומה שנתנבא הנביא משים דהקב"ה יודע עתידות וידע שיוסיף לו על שנותיו ושיוליד בן וכקושית המהרש"א דעל תירוצי קשה דהלא כן מצינו ג"כ דהקב"ה גוזר על האדם אם והי' חכם או טפש עשיר או עני ואלו צדיק ורשע לא קאמר משום דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אף שפעמים גם עשרו ועניו ושאר עניני גופו תולין בזכותו וא"כ איך גוזרין על אלו ולא גוזרין על מעשיו אע"כ דהקב"ה גוזר כך משום דידע עתידות מה יהיו מעשיו וא"כ ה"נ גזר הקב"ה שיוליד בן משום דידע עתידות שיוסיפו לו ואם לא היו מוסיפין לו באמת לא הי' הקב"ה גוזר כן, אכן באמת לק"מ דהא כל החילוק בין שני דרי ושני הוספה היא דשני דרי הם אותם שנים שנגזרו על האדם לחיות קודם שנולד כמשפ"י רש"י ושני הוספה הם אותם שמוסיפים אח"כ וא"כ אם הי' נגזר מקודם שנולד חזקיה שיולד לו בן בשני הוספה אז שני הוספה גופא הם שני דרי כיון שנגזרו כבר קודם לידה אע"כ דמשלו הוסיפו לו:

בד"ה שנה רבי. וקשה דבכמה מקומות: לישב שיטת רש"י י"ל דמה שלא רצה לפרש כשיטת התוספ' דהך דיבמה הוא משנה שאינה צריכה כבר כתבתי לעיל (מ"א.) בתוספ' ע"ש, ועוד י"ל בזה דס"ל דהך דיבמה מצרך צריכי כמש"כ התוספ' לעיל (י"ז) למידק מיני' באחותה אין באמה לא דיש זיקה ואף דהתוספ' פירשו שם דלרב יוסף ל"צ להכי דלדידי' כ"ע ס"ל אין זיקה היינו דוקא להתוספ' אבל לא לשיטת רש"י כמבואר בדבריהם שם ע"ש, ולכן רק להתוספ' לשיטתם פירשו דיבמה הוא משנה שא"צ אבל לרש"י לשיטתו לא יכול לפרש כן והוצרך ע"כ לפרש דאשתו שמתה הוא משנה שא"צ, וליישב עליו קושית התוספ' י"ל דודאי בשאר דוכתי הוי מצי למיתני מה דכתיב בקרא בפי' וגם צריך להשמיענו דגירשה ולא מתה אסורה אבל הכא מכ"מ הוי משנה שאינה צריכה כיון דכבר תני לעיל (מ"א.) כמו דדייק ריש לקיש שם כאן שנה רבי אחות גרושה דאורייתא א"ח מדברי סופרים וגם הא דאין אסורה רק בחיי' נשמע ממה דתני שם מתה היבמה מותר באחותה כן אפשר ליישב פי' רש"י, אכן באמת בלשון רש"י אין לפרש כן ולכן נלענ"ד דודאי היכי דמייתי הדין תורה לפרש ע"ז פרטי המצו' בזה מצינו שהמשנה נקט גם מה שכתוב בתורה אבל הכא שאין מפרש כלל ואי רצה להשמיענו מה שלא כשמע מהפסוק דגרשה ומתה מותר באחותה זה קרי בי' רב הוא דהא כתיב בחיי' ואף דלעיל (דף ח') מצרכינן קרא להכי שם לא קאמרינן רק אי לא הוי כתיב בחיי' ה"א דגירשה מותרת אבל השתא דכתיב בחיי' ודאי זיל קרי בי' רב הוא וכיון דעל דין זה לא משמיענו הכא מידי שפיר הוי משנה שאינה צריכה, אכן לולא פי' רש"י והתוספ' הי' אפשר לפרש ג"כ הך משנה שא"צ דנשאת לאחר ומתה בין באשתו ובין ביבמתו הוא משנה שאינה צריכה, וא"ע ראיתי שברמב"ן כתב כן אבל בתוספ' הרא"ש כתב דס"ד דנחשבה כמתה בנשאת לאחר כיון שלא יכול להחזירה עוד מטעם מחזיר גרושתו משנשאת, ובזה א"ש למה רש"י ותוספ' לא רצו לפרש כפי' הרמב"ן:

פרק חמישי

ברש"י ד"ה אין גט אחר גט. הא פקעה זיקה דתרווייהו: מזה נראה דדעת רש"י דלרבן גמליאל אי אמרינן דגט דוחה לגמרי ומאמר קונה לגמרי דוחה הזיקה ואין צריך אחריו חליצה כלל דאמרינן דדוחה גט ביבמה מן התורה כמו באשה וכן קונה מאמר מן התורה כמו באשה רק שביבמה הוסיף הכתוב יציאה ע"י חליצה וקנין ע"י ביאה אפילו הוי באונס ובזנות שלא לשם קדושין וזה דוקא לתירוץ רבא לקמן דס"ל דמספקא לר"ג אי דחי גט וקני מאמר לגמרי או לא קני ודחי כלל אבל לתירוץ אביי דקני מקצת ודחי מקצת ודאי לא הוי רק מדרבנן ומה דמפרש בגמרא לקמן מ"ט אמור רבנן גט ביבמה מהני ומאמר ביבמה מהני הוא אליבי' דאביי דמסקנא קיימא אליבי' א"נ אפי' אליבי' דרבא ומפר לרבנן דר"ג אבל לרבא אליבי' דר"ג אי דחי גט וקני מאמר לגמרי היא מן התורה ולכן כתב רש"י דפקעה זיקה דמשמט אפילו חליצה לא צריך והיינו משום דקמפרש הכא כתירוץ רבא דלקמן וכמש"כ המהרש"א:

ובזה מיושב מה שהקש' הרשב"א לקמן (נ"א.) אפי' רש"י דמאי פריך אביי לרבא מברייתא דמודה ר"ג שיש גט אחר מאמר דגם אי מאמר קני לגמרי מהיכי תיתי שלא אהני ביאה אחריו דהא ביאה דאוריתא ומכח קושיא זו חזר מפי' רש"י, אבל לפ"ז א"ש דלדעת רש"י לרבא גם מאמר הוי דאורייתא כמו ביאה ביבמה ולא מהני ביאה אחריו כיון דאין קדושין תופסין בח"ל לר"ג מדלא מהני מאמר אחר מאמר וכמו שכתבו התוספ' בשם ריב"ן, וא"כ גם שיטת הריב"ן א"ש די"ל וגם הוא לא פירש כן רק אליבי' דרבא, ומתורץ בזה מה שהקשו התוספ' עליו לחלק בין מאמר דרבנן לביאה דאורייתא, ולפ"ז א"ש דלריב"ן גם מאמר הוי דאורייתא ואף דהרשב"א כתב דאפילו מאמר דאורייתא מכ"מ ודאי אינו גומר ממה דילפינן כן בקדושין (דף י"ד) מקרא דויבמה אכן כיון דצריך לומר שם שמעת מיני' תרתי שפיר י"ל דלהך ספיקא דר"ג דמאמר דאורייתא לא אמרינן שמעת מיני' תרתי דמצינו גם כשאר מקומות דאין זה דיוק כ"כ, וכן מה דמסקינן שם דאין גט מהני מדאורייתא הוא מריבוי דה' דהנעל וגם זה אין יתור כ"כ דלא אפשר לומר דר"ג לא דרש לי' ולכן שפיר י"ל דר"ג מסופק אי מאמר וגט מהני מדאורייתא לאפוקי זיקה לגמרי, ועיין לקמן (נ"א:) שכתבו התוספ' ג"כ הכי בשם ר"י בר ברוך לרבי נחמי', ועיין לעיל (דף כ"ט) שהוכחתי ג"כ שדעת רש"י כן דאי מאמר קונה ק"ג קונה מדאורייתא, וגם מה שהקשו התוס' דלמה לא קאמר דסבר לה כר"ע אקמייתא רק אסיפא דמתניתן קאמר כן, י"ל משום דרב דקאמר כן אסיפא ס"ל כמסקנא דגמרא כאביי דלדידי' ודאי לא הוי רק דרבנן, ולדידי' באמת צריך לומר הטעם כמש"כ התוספ' אבל הריב"ן פי' הס"ד דרבא וכמו שפי' גם רש"י, ומה שהקשה המהרש"א על זה דלמה לא פירש כמסקנא, לפענ"ד אין זה קושיא דזה שיטת רש"י בכמה מקומות לפרש כהס"ד וכמו שכתב גם התוספ' י"מ (רפ"ב דנדה):

בד"ה ולא בעולה. או אחיו על צרתה יש לעיין אי גם במאמר וגט הוי הדין כן דאי חילוק בין יבם א' וב' יבמות ובין ב' יבמים וב' יבמות בכל הני דיני דמתניתן מדלא פירש רש"י רק לענין בעילה כן ובזה פשיטא יותר דאין חילוק ומהרמב"ם נראה דגם לענין שאר מילי אמרינן כן וכו פסק ג"כ בש"ע אהע"ז (סי' ק"ע):

בד"ה חלץ ועשה בה מאחר והכי מפרש בגמרא: לא ארישא דהכא מפרש בגמרא כן לקמן (דף נ"ג:) אנא אם פא ובאמת הקשה המהרש"א שם למה מפרש בסיפא ולא הכא ברישא:

בד"ה או בעל ועשה מאמר דפשיטא לן דלא מהני דלמאי להני: אי רק הקושיא דליכא נפקותא בזה כיון דבלא"ה כבר אסור בקרובותי' משעת בעילה ול זה היה אפשר לתרץ דאיכא נפקותא שכסף קדושין שנתן לשם מאמר חוזר כיון שהמאמר אינו מאמר א"כ הכסף שנתן הי' בטעות וחוזר לו וכעין דאמרינן גבי מקדש אחותו בקדושין (מ"ו:) ואפילו לשמואל דס"ל שם מעות מתנה היינו דוקא משום דאדם יודע שא"ק תופסין באחותו אבל לענין מאמר שאחר ביאה שלא שייך כן דהא באמת רק לר"ע אין תופס אבל לרבנן תופסין בזה לכ"ע אי אין תופסין מעות חוזרין דנתינה בטעות היא, אבל באמת עיקר הקושיא היא כמו שפי רש"י לקמן (נ"ג:) דלמאי קבעי לאתנויי בעל ועשה מאמר דהמאמר לא מהני פשיטא דהא אשתו היא:

שם בתוספ' ד"ה רבן גמליאל. זו דברי ר"ע: ואף דגם אהא דאין בעילה אחר בעילה לא קאמר זו דברי ר"ע י"ל כיון דבזה שוה ר"ג לרבנן לכן שביק עד דמפרש גם אליבי' דרבנן אין אחר ביאה וחליצה כלום ומפרש אתרווייהו אבל אי גם בהא דחולק ר"ג ארבנן מוכח כן ה"ל לפרש מיד ברישא אליבי' דר"ג:

בא"ד. דר"ג כר"ע: כבר כתבתי לעיל מה שי"ל לשיטת הריב"ן דס"ל דגם מאמר הוא דאורייתא, אבל עוד יש לפרש דעתו ע"פ מש"כ התוספ' לעיל (כ"ז: ד"ה אי גט) דא מאמר אחר חליצה לא מהני משום דאין קדושין תופסין בח"ל אחר גט נמי לא מהני משום דגט במקום חליצה קאי וא"כ גם שיטת ריב"ן יש לפרש כן דלעולם ס"ל דמאמר דרבנן רק דקאמר כיון דר"ג כר"ע ס"ל דאין קדושין תופסין בח"ל ולכך ס"ל דלא מהני מאמר אחר בעילה ה"ה דלא מהני מה"ט נמי מאמר אחר מאמר דמאמר במקום בעילה קאי וכן הערתי לעיל ע"ש:

בד"ה עשה מאמר. שריא אף ליבם: זהו להתוספ' לשיטתם דס"ל לקמן (נ"ב: בד"ה או דלמא) דאפילו לדידי' נמי שריא אבל לשיטת רש"י (שם) וכן לדעת הרמב"ם (פ"ה מהל' יבום) דלדידי' אסור ורק לאחים שרי שפיר איירי הכא אפי' לא נתן גט רק למאמרו, ואף דבתוספ' הרא"ש כתב בשם רבינו מנחה שדוקא במת היבם הותרה לאחים יכתב שכן משמע דעת רש"י, לא זכיתי להבין דמדברי רש"י לקמן (דף נ"ב) נראה בפי' דגם בלא מת העושה מאמר אמרינן דהיתרה לאחיה וכן נראה מגמרא דשם דאל"כ היכי רצה לפשוט מרבא וכן מה שהקשו התוספ' לקמן (ע"ב בר"ה עשה) דתשתרי אידך, לכאורה ל"ק ג"כ רק להתוספ' לשיטתם אבל לשיטת רש"י ורמב"ם הרי אפילו לא נתן גט רק למאמרו מכ"מ אסורה, אכן בזה י"ל דאפילו לשיטת רש"י יקשה עכ"פ מסיפא דב' יבמין ליבמה א' דאמרינן ג"כ הכי דיש ב' גטין וחליצה ואמאי לייבם אידך דהא לאחיו מותרת בעלת גט למאמרו לבד גם לשיטת רש"י ועיין בתוספ' לעיל (דף ל"ב) שהקשו באמת ג"כ מסיפא:

בד"ה חלץ ועשה מאמר. אוריב"ן דלא הוי צריך: א"ל הא לקמן (נ"ג:) מפרש בגמרא דצריך למיתני חלץ ועשה מאמר דסד"א דנגזור אטו מאמר דקודם חליצה וא"כ מה"ט צריך למיתני ג"כ חלץ ובטל ולא הוי מיותר רק חלץ ונתן גט דקאמר באמת דלא נקט רק איידי דסיפא, די"ל דהא דלא גזרינן אטו מאמר דקודם חליצה נמי מרישא שמעינן כיון דקתני אין אחר חליצה כלום הרי דלא חוששין למאמר דבתר חליצה ול"צ גט וא"כ ע"כ מוכח דלא גזרינן אטו מאמר דקודם חליצה, אכן לולא דברי הריב"ן לענ"ד אפשר לומר דלכך צריך למיתני דמלשון אין אחר חליצה כלים דגבי נתן גש וחלץ אכתי לא שמעינן דלא מהני אחר חליצה כלים דהי' אפשר לפרש דא"ל אחרי' כלום ולא כבעל וחלץ דצריך גט:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה