אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף מה.

דף מד:

בגמרא מיתבי כותי ועבד הבא על ב"י: א"ל מה ראי' מר"ש בן יהודה אר"ש התימני כיון דת"ק קאמר הולד ממזר א"כ דלמא ר"ש התימני כת"ק ס"ל די"ל דהכי קפריך דמנ"ל לר"י לומר דר"ש התימני מודה בכותי ועבד כיון דאשכחן בפי' ר"ש בן יהודה דלא ס"ל כן ואי משום דת"ק ס"ל כן מזה אין ראי' דדלמא ת"ק כר' סימאי אליבי' דר"ע ס"ל דיש ממזר מח"ל אפילו דלאו דשאר ועל זה מתרץ דרבי היא דרבי ס"ל בפי' כר"ש התימני ואעפ"כ ס"ל דכותי ועבד הולד ממזר וא"ל איך אפשר לומר דת"ק כר"ם אליבי' דר"ע ס"ל דא"כ למה נקט כוחי ועבד דוקא ולא סתם די"ל דנקט כן משום ר"ש בן יהודה להשמיענו דאפילו מכותי ועבד אין הולד ממזר לדידי':

שם מאן הכל מודים רבי: מכאן ק' לדעת הרמב"ם דס"ל דלא יבנה אסמכתא בעלמא הוא כמו שכבר הזכרתי לעיל (מ"ד.) ושם תירצתי דרק לר"ע הוי לאו גמור אכן כאן קשה מנ"ל להש"ס דרבי לא ס"ל כר"ע בענין ח"ל והא דקאמר דיש אחר חליצה כלום היינו משום דס"ל דלא יבנה אסמכתא בעלמא הוא וכן ק' בסוגיא דלקמן (ס"פ אלמנה לכ"ג) ע"ש, ואולי י"ל דדייק דרבי ע"כ לאו כר"ע ס"ל דיש ממזר מח"ל דא"כ למל השמיענו מכותי ועבד דוקא הולד ממזר ולא נקט סתם אחייבי לאווין וא"ל הא לפי מסקנת הש"ס דמאן דמכשיר מכשיר אפילו בא"א משום דלא תפסי קידושין לא לדידי' ולא לאחריני שפיר י"ל דרבי ס"ל דיש ממזר מח"ל ולא תפסי בהן קידושין ואעפ"כ נקט כותי ועבד דוקא להשמיענו דאפילו מכו"ע הוי ממזר די"ל דאכתי הל"ל מחייבי לאווין ומכותי ועבד הולד ממזר כיון שיש לטעות גם לאידך גיסא דס"ל אין ממזר מח"ל:

שם שהולד פגום לכהונה: עיין ברא"ש שהביא דעת הרי"ף שמסופק לענין דינא אי הולד פגום לכהונה מפני שראה למקצת רבוותא שלא הביאו דין זה והרא"ש הקשה עליו מה ספק יש בזה דהא ק"ו הוא וביותר ק' זה על הרמב"ם דנראה מדעתו דאפילו מכח ספק לא אוסר לכהונה שלא הביא דין זה כלל ואף דהמשנה למלך (הל' א"ב פ' י"ג) רצה להוכיח שדעת הרמב"ם דפגום לכהונה לפי מש"כ ה"ה שם אין זה מוכרח ע"ח והנלענ"ד ע"פ מה שהקשו התוספ' לקמן (ע"ז.) דלר' יוחנן דס"ל שם גר עמוני שבא על ב"י בתו כשרה לכהונה דיליף מקרא דבעמיו איך יליף הכא ק"ו לכותי ועבד לימא גר עמוני ליוכיח וכתבו דבשלמא לרשב"ג א"ש אבל לת"ק ור' יוסי קשיא והניחו בצ"ע, וצ"ל דריב"ל ואמוראי דס"ל הכא דהולד פגים כריש לקיש וכר' זכאי דתני קמי' דר"י ס"ל דס"ל (שם) דג"ע בתו פסולה לכהונה ולכן לדידן דפסקינן שם כר' יוחנן וגם כת"ק דרשב"ג בטל הך ק"ו וזה הטעם דרבוותא ושל הרמב"ם דהשמיטו דין זה, וא"ע ראיתי שגם בבית שמואל באהע"ז (סי' ד') הרגיש בזה, ובזה י"ל ג"כ מה שהקשו התוספ' לקמן (פ"א.) ד"ה לימא די"ל דרב המנונא ג"כ כר' יוחנן ס"ל וא"כ ליכא ק"ו לבני צרות די"ל בת כותי ועבד הבא על ב"י יוכיח דאיסורה שוה בכל וכשרה לכהונה:

שם דאמר ר"י משום רבי שמעון: משום ר' ישמעאל צ"ל כדמוכח מסוגיא דקדושין (דף ע"ה) ע"ש וגם לקמן (דף ס"ח) גרסינן ר' ישמעאל:

שם ומאן ר' יהודה הנשיא רבי: ק"ק לפמש"כ התוספ' בע"ז (ל"ו.) דרבי יהודה הנשיא שהוזכר שם שהתיר שמן הי' בן בנו של רבי א"כ מנ"ל דרבין פליג אדרב דימי דלמא הכא נמי ב"ב של רבינו הקדוש הי', וי"ל כיון דאמורא אמר הכא ה"ל למימר רבי יהודה נשיאה דרק בלשון משנה וברייתא קרי לי' הנשיא כמש"כ התוספ' שם. ועוד י"ל כיון שמזכירו עם רבי נתן מסתמא הי' רבי שהי' רבי נתן בזמנו וקשיש מיני' שהי' אב"ד בימי רשב"ג אביו של רבי כדמוכח וסוף הוריות) ולכן מזכירו קודם רבי:

שם גמלא במדי אקבא רקדא: בפי' ענין המשל י"ל ע"פ מה שפירש הגאון ראו"ו זצ"ל מה דאמרינן יוליכנו אחריו אפילו למדי וכן חיישינן שמא ש"פ במדי מפני שבמדי אין מחשבין כסף כדכתיב (ישעי' י"ג) הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשובו עכ"ד והנה מה שגמל אף שהוא גדול רוקד בקב קטן אפשר מפני ב' דברים או משום שכר כסף שיהי' לו או לאדונו או להראות פלאי חכמתו ואחרי שעושה כן במדי אשר שם כסף לא יחשובו ע"כ הוא להראות חכמתו וזה דוקא אחרי שהוא גדול והקב קטן דאם שניהם גדולים או קטנים אין חדוש בזה וכמו כן מוטל על הגדול להראות הלכה למעשה ולכן אמר שימי ב"ח לרב אף שניחא לך ליתן בתך למיוחס מכ"מ תהי' כגמלא שהוא גדול ומרקד בקטן ואפילו שלא לשום שכר וכן תעשה גם אתה וע"ז השיב רב אינני מונע מפני שהוא קטן ביחוס אפילו יהי' גדול כיהושע לא אתן לו בתי שבלא"ה אינני חפץ בו, ועוד י"ל מה דאמר הא מדי הוא ע"פ מה דאמרינן בקדושין (ע"א:) בשם רב עצמו מדי חולה ע"ש הרי דקרי מה שיש בו חשש פסול יוחסין בשם מדי:

שם בתוספ' ד"ה יצאו וא"ת והא ר"י: כבר תירצו התוספ' קושיא זו בקידושין (דף ע"ה) ע"ש:

בא"ד. כיון דביאת היתר היא מדאורייתא: לענ"ד יש להקשות להך שיטה היאך עביד ק"ו מאלמנה לכותי שהרי כותי אין איסורו רק מדרבנן ומדרבנן אדאורייתא או אפכא לא עבדינן ק"ו:

בד"ה זיל. א"נ התם כר"מ: לפי המבואר בקידושין שם יש ב' לשונות אליבי' דרב יהודה א"ש דלחד לישנא ס"ל לרב יהודה דכל ארצות בחזקת פסול דקאמר כל הארצות עיסה לא"י ע"ש וכיון דהכא הוא רב יהודה א"כ קשה קושית התוספ' להך לישנא דס"ל לרב יהודה כל הארצות פסולין, ועוד קשה דממה שרב יהודה גופא לא ידע מהיכי ישא אשה לבנו כדאמרינן שם (דף ע"א) הוכיח הפני יהושע שם (דף ע"ו) דמה דקאמר רב יהודה זו דברי ר"מ זו וס"ל קאמר משום דסתם משנה ר"מ ע"ש, וא"כ כש"כ שקשה לרב יהודה אפילו להך לישנא, אכן באמת לא זכיתי להבין קושית התוספ' דהא לכל הלשונות בבל הוא בחזקת כשרות והרי רב יהודה הי' בפומבדיתא בבבל כדמוכח (שם) ולכן שפיר א"ל זיל איטמר:

ובזה יש ליישב מה שיש לדקדק למה רב יהודה אמר לו זיל איטמר ורבא א"ל זיל גלי דודאי בקל יותר למצוא שלא יכירוהו במדינה אחרת מבאותה מדינה ולכן רב יהודה לשיטתו קאי דס"ל דרק בבבל בחזקת כשרות ולכן אם יגלה למדינה אחרת לא יהי' בחזקת כשרות ולכן לא א"ל גלי רק זיל איטמר עד שאפילו בכאן לא יכירוך דע"כ צריך שתשב כאן בבבל אבל רבא י"ל דס"ל כרבנן דכל ארצות בחזקת כשרות ולכן א"ל זיל גלי דגם במדינה אחרת יתנו לך אשה ואינך צריך להתחפש כאן דוקא:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה