ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף מג:
בגמרא ולית לי' לר"י להבחין לית לי': א"ל ממנ"פ אי ידע הש"ס ברייתא דלקמן דר"י אומר כל הנשים יתארסו א"כ מאי מתרץ לית לי' הא בפי' קתני וכולן לא ינשאו עד שיהו להן ג"ח ואי לא ידע ברייתא דלקמן א"כ ג"כ לא ידענו דאבול דר"י הוא ל' יום דזה רק מברייתא דלקמן ילפינן כן כמש"כ רש"י לעיל וא"כ למה צריך לתרץ לית לי' הא הקושיא מעיקרא ליתא דאימא דאבול דר"י הוא רק ז' ימים ובזה לא שייך ק"ו ממו"מ או מכבוס דהם גם כן בז' ימים של אבלות אסורים די"ל דרישא דברייתא דכמה אבול ל' יום ידע שפיר אבל הסיפא דוכלן צריכים להמתין לא ידע, א"נ י"ל דלעולם לא ידע הברייתא ומכ"מ פשיטא לי' דמפני האבול בתוך ל' קאמר דבתוך ז' פשיטא ולא צריך להשמיענו:
שם אית לה אבול והתניא: א"ל דלמא אינה מטמאת אבל מכ"מ חייבת להתאבל דהא אחותו נשואה אין הכהן מטמא לה ואעפ"כ חייב להתאבל די"ל הא תניא במ"ק (כ':) כל קרובים שהכהן מטמא להם חייב להתאבל עליהם הוסיפו עליהן אחיו מאמו ואחותו מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו משמע הא בשאר קרובים שאין הכהן מטמא להם אינו חייב להתאבל עליהם ועוד דמאנינות קדייק דכל שאינו אונן עליו אינו חייב ג"כ להתאבל עליו דהא עיקר אבלות מאנינות אתיא מואכלתי חטאת היום כמש"כ הרמב"ם וריש הל' אבל):
וראיתי להרמב"ם (פ"ב מהל' אבל) שכתב אשתו ארוסה אינו מתאבל עליה וכתב הכס"מ דנפקא להרמב"ם מדאמרינן ביבמות (דף כ"ט) לא אונן עלי' ומשמע לרבינו דה"ה דאינו מתאבל עלי' והלח"מ כתב דנפקא להרמב"ם מדאינו מטמא לה, ולא ידעתי איר העלימו הגדולים עיניהם מגמרא דהכא כאילו הרמב"ם מסברא דנפשי' הוציא דין זה והרי הכא אמרין בגמרא כן:
והנה נסתפקתי בדין אונן שאסור בקרשים ושאסור לעבוד אי מקרי אונן לענין זה גם בקרובים שאינו מטמא להם או לא, ושוב ראיתי ברמב"ם (פ"ב מהל' ביאת מקדש הל' ט') שכתב איזהו אונן שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, הרי שלא תלה בטומאה רק באבלות (ובפ' ב' מהל' אבל) פסק דאחותו הנשואה מאביו מתאבל עלי' דבר תורה אלמא דהוי אונן במיתת אחותו הנשואה אף שאינו מטמא לה:
ובזה נ"ל לישב דעת הרמב"ם בהל' ביאת מקדש (שם) שכתר דכהן הדיוט שהי' במקדש בעבודתו ושמע שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו אע"פ שאינו יוצא מן המקדש אינו עובד מפני שהוא אונן והראב"ד השיגו כיון שהוא חייב להתאבל עליו למה אינו יוצא ודאי יוצא ומטמא על כרחו עכ"ל, ולפ"ז י"ל דהרמב"ם רצה להשמיענו דין הנ"ל דהוי אמינא דוקא במתים שהוא מטמא להם אינו עובד אונן כיון שחייב להטמאות בהן אבל במתים שאינו מטמא הוי אמינא דעובד אונן כיון שאין צריך ליצא מן המקדש ולכן קאמר אם שמע שמת לו מת שהוא חייב להתאבל דייקא ולא כתב שמטמא לו והיינו כגון אחותו נשואה מאביו אע"פ שאינו יוצא מן המקדש שהרי אסור לטמאות לה אפילו הכי אינו עובד אונן:
שם אלא תנאי היא: אף שכל השקלי וטרי' דהגמרא לא הי' רק על תי' איבעית אימא וזה סליק בתיובתא אבל אתירוץ קמא לא הקשה כלום מכ"מ הוצרך הש"ס למימר אלא תנאי הוא ולחזור גם מתירוץ קמא דהא ע"י הברייתא שהביא גם תירוץ הראשון מוקשה הוא כיון דקתני וכולן לא ינשאו, עד שיהיו להן ג"ח אלמא דאית לי' לר"י הבחנה וכנ"ל:
שם ברש"י ד"ה ה"ג אלא תנאי היא. כדקתני במתניתן כל הנשים יתארסו: ולפ"ז גם בברייתא נשארה הגירסא כן והוי כל דוקא בין ארוסות בין נשואות וא"כ ממה דקתני וכולן לא ינשאו עד שיהיו להם ג"ח מוכח דאפילו ארוסות לא ינשאו ומזה הקשו התוספ' לעיל (מ"ב:) לשיטת רש"י דכאן דס"ל דלר"י ארוסות ינשאו כמו לר' יהודה והנראה בדעת רש"י דאף דהוכיחו התוספ' לעיל (שם) דכל דקתני סתמא ע"כ קאי בין אארוסות בין אנשואות מכ"מ לפי מסקנא דהכא האי כל הנשים דר' יוסי ע"כ אנשואות דוקא קאי כיון דקתני חוץ מן האלמנה מפני האבול ולפי מה דמסיק כאן לא שייך אבול רק בנשואה ואי האי כל הנשים בין בארוסה בין בנשואה איירי לא שייך למיתני סתמא חוץ מן האלמנה דהי' צריך לפרש חוץ מן אלמנה נשואה כיון דלא ממעט כל אלמנה של כלל הראשון אע"כ דכל הנשים ג"כ רק בנשואה איירי וא"כ הא דקתני עלי' וכולן לא ינשאו דקאי אכל הנשים דרישא ג"כ אנשואה דוקא קאי אבל ארוסה שפיר י"ל דתנשא לר"י כן יש לפרש שיטת רש"י דהכא די"ל דפי' הכא לפי המסקנא אבל בעירובין י"ל דפי' ע"פ ס"ד דסוגיא דלקמן דשייך אבול גם בארוסה ולכן שפיר כתב דכל הנשים דר"י קאי בין אארוסה בין אנשואה דשייך שפיר בשניהן חוץ מן האלמנה מפני האבול וי"ל דבזה פליגו ב' לשונות של רש"י דבעירובין פי' לפי הס"ד והכא לפי המסקנא דסוגיא:
שם בתוספ' ד"ה ולית לי'. דנקט לעיל משום ר"מ: במהרש"א הקשה דלפ"ז מה הקשו לעיל לר"ת דליארס אפילו נשואה שרי לימא ג"כ דנקט משום ר"מ ותירץ בדוחק, ולענ"ד י"ל דבלא"ה קשה להבין דברי התוספ' כפשוטן דנקט משום ר"מ כיון דהקושיא היא לר' יוסי הא דינו לא נוגע כלל להך דרדופה שאינה ראוי' להתעבר ולענין מה פליג אר"מ, אכן י"ל דלר' יוסי הוי ג"כ נפקותא בהך דרדופה דהיינו גבי יבמה דאף דר"י לית לי' הבחנה ע"כ גבי יבמה אית לי' דצריך להמתין משום ספק איסור כרת וזה מוכח מגמרא דלעיל (מ"א:) ממעשה באחד שבא לפני ר' יוסי ע"ש, וא"כ שייך ר"י בפלוגתי' ג"כ לענין רדופה דיבמה כה"ג שאינה ראוי' להתעבר אינה צריכה להמתין רק דנקט ארדופה וחברותי' דהיינו אחריני דקא חשיב דלא שייך ביבמה כגון אילונית משום ר"מ ולכן נקט ג"כ ליארס משום ר"מ אף דלא שייך ביבמה וכל זה אי נקיט לנשא ג"כ דפליג לענין נשואין ג"כ דזה הוי עיקר נפקותא לר' יוסי אבל לר"ת הקשו התוספ' שפיר דלא גריס רק ליארס ובזה לא הוי נפקותא לר' יוסי כלל דליארס אפילו נשואה שרי:
בד"ה שאני וקשה דאכתי תקשי' ק"ו כדמעיקרא: א"ל דהא השתא ליכא למילף ק"ו ממו"מ דהא יש להשיב מה לקודם דקודם דכן אבילות ישנה ואבילות דרבים ולכך מותר אירוסין אבל בל' של אבל שאבילות חדשה ודיחיד ולכך אסור, די"ל לפי מש"כ התוספ' בקדושין (ד':) דכל זה אכניס בק"ו ע"ש א"כ ה"נ נימא הכי ומה קודם דקודם שאף שאבלות ישנה היא אסור מו"מ הרי שמו"מ חמיר מאוד ואעפ"כ מותר לארוס וא"כ אירוסין קיל טובא בל' של אבלות דאף דאבלות חדשה היא מו"מ מותר הרי דקיל בדיניו טובא אף שאבלות חמורה היא וא"כ כש"כ שאירוסין יהי' מותר, וכן נראה פי' קושיתם מדברי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א אלא שכתבו שקאי הק"ו מכבוס וזה לא הבנתי שהרי מכבוס כבר השיב כי תניא ההיא בקודם דקודם אלא ממו"מ קאי הק"ו, אכן גם בלא זה ק' על פי' רש"י דגם לפי המסקנא קושית התוספ' דלעיל במקומה עומדת דמו"מ ליתסר בשלשים דאבלות מק"ו דתספורת בקודם דקודם ומה קד"ק דקיל שאבלות ישנה ודרבים היא וגם תספורת מותר בו ואעפ"כ חמיר לענין מו"מ בל' של אבלות שחמור דאבלות חדשה ודיחיד הוא וגם תספורת אסור בו כש"כ דמו"מ יאסור בו, אבל י"ל דחדא קושיא מתורצת בחברתה דכבר כתבו התוספ' בב"ק (דף כ"ה) דלא שייך למימר כל זה אכניס בק"ו אלא היכי שיש סברא לומר דלענין זה לא נשגיח בקולא וחומרא (כן נראה פי' דבריהם ביבין שמועה) וא"כ הכא היאך נימא דנקל לענין אירוסין באבילות חדשה ודיחיד מדהקילו לענין מו"מ דהרי זה גופא תקשי' למה הקילו במו"מ והוי כעין חדוש ולא ילפינן מני' דע"כ ראו חכמים טעם לענין מו"מ להקל והיאך נילף אירוסין מני':
בא"ד. דלא מפליג אלא באשתו: ק"ק דהא אלא קיים פרי' ורבי' קיימינן הכא ובזה אפילו באשתו לא מפלגינן ולא צריך להמתין ג' רגלים כמבואר במ"ק שם וצ"ל דזה אדלקמן קאי על מה שכתבו דאפילו בקיים פו"ר מותר משום דר' יהושע ובזה מפלגינן באשתו דצריך להמתין ג"ר ואין לתמו' היאך מחמרינן באבילות דאשתו יותר מאבלות דאב ואם, דבאשתו אין הטעם משום אבלות אלא משום שלא יהי' זוכר עור אשתו הראשונה כשנושא אחרת וכמש"כ התוספ' במ"ק שם:
בא"ד. או שאין לו בנים כלל: ק"ק למה יותר כניסה תוך ז' באין לו בנים משום פו"ר כיון שמכ"מ אסור לבא עלי' והראי' שהביאו התוספ' מיוסף הכהן לא הוי רק בבנים קטנים ושם שפיר טעמא איכא להתיר אפילו תוך ז' דכך לי תוך ז' כמו לאחר ז' אבל באין לו בנים שהטעם משום פו"ר מה תועיל הכניסה תוך ז' כיון שמכ"מ אסור בתשמיש המטה ועוד הרי הר"ת גופא כתב לקמן דבאין לו בנים לא מותר הכניס' עד אחר ז' וא"כ סתר דברי עצמו וגם הלשון של התוספ' משובש דכך הי' להם לכתוב ואם יש לו בנים קטנים או שאין לו בנים כלל מותר לכנוס תוך ז' או לכה"פ לאחר ז', ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהך או שאין לו בנים כלל תלמיד טועה הוסיפו בדברי התוספ' ואינו מדבריהם ז"ל:
בא"ד. עד ג"ח משום הבחנה: לפ"ז הוי מצי למיפרך עכ"פ מזה לתירוץ קמא דגמרא דלעיל דכל הנשים ינשאו קתני ושר' יוסי הבחנה לית לי' וכן לתי' איב"א דר"י אמר כל ארוסות גרושות ינשאו דלא שייך בארוסה משום הבחנה, וצ"ל דלא חש להקשות כך כיון דבלא"ה האי תירוץ קמא מופרך ג"כ כמו התירוץ של איבעית אימא מכח הברייתא שהביא וכמו שכתבנו לעיל:
בא"ד. או שמא משום פרנסת בנים: עיין במ"ק (דף כ"ג) שכתבו התוספ' בשם ריב"א עוד טעם אחר שבע"פ הי' אותו מעשה ורגל מבטל גזירת ז', וק"ל להך שיטה דכניסה אסורה לעולם תוך ז' וא"כ להרמב"ם דאבלות יום ראשון דאורייתא ביום ראשון אסורה כניסה מדאורייתא וקשה להירושלמי שהביאו התוספ' ביומא (י"ד:) ובביצה (ל"ד:) שכה"ג לא הי' מקדש אשה מערב יוה"כ אלא אם חתה אשתו הי' מקדש אחרת ביוה"כ וכיון דע"כ כניסה בעי כמבואר ביומא שם א"כ היאך חותר לו לכנוס באותו יום שמתה אשתו והא כה"ג פריך בירושלמי הא שבות הוא לכנוס בשבת וי"ט ומתרץ אין שבות במקדש וזה לא שייך על זה ובשלמא למ"ד במ"ק דיוה"כ יש לו דין רגל א"כ לא חל אבלות כלל וא"ש אבל למ"ד דדין שבת יש לו דעולה ואינו מבטל ק' וזה ודאי דדין אבלות שייך גם בכה"ג דהא מקרא דואכלתי חטאת היום ילפינן אבלות דיום ראשון וזה אהרן קאמר שהי' כה"ג, וי"ל דלפי המבואר בכתובות (ד':) לא חל אבלות עד שיסתום הגולל או שיצא מפתח הבית וא"כ קודם שנקבר' לא הי' אבלות כלל והי' יכול לישא אחרת וכן דעת הרמב"ם שקודם קבורה אין אבילות והביא ראי' מדוד שקם מעל הארץ ורחץ וסך כשמת הילד. אבל ק"ק כיון שילפינן מואכלתי חטאת היום א"כ אפילו קודם קבורה לתסר דהא התם ע"כ גם קודם קבורה היו אסורים בקדשים דאל"כ למה לא אכלו את החטאת קודם קבורה, שוב א"ע ראיתי בלח"מ (הל' אבל פ"א) שכתב כן בשם שו"ת הרשב"א דביום מיתה קודם קבורה ליכא אבילות מן התורה רק שהקשה עליו כקושיתנו שהרי אכילת קדשים דילפינן אבילות יום ראשון ממנה אסורה גם קודם קבור' והניח בצ"ע ע"ש אכן מהא דכ"ג יש ראי' לדעתו:
בא"ד דאפשר דלא שרי בסעודה של מצוה: נ"ל שצ"ל ואפשר דלא שרי וכו' ובזה משיבים התוספ' טל ראית הר' יוסף לענין שאר קרובים אבל מדברי הרא"ש כאן ובמ"ק (פ"ג) נראה שהרבינו יוסף רצה להביא ראי' לשיטת ר"ת דשרי באו"א לאחר ל' וא"כ א"ש לשון דאפשר דרצה לבאר למה לא מוכח מזה דאפילו תוך ל' שרי: