ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף מב:
בגמרא מסתמיך ואזיל ר"א: מה דמשמיענו דכשהלך סמוך עליו שאל כן י"ל דדינה קמ"ל דלכאורה י"ל כיון דרבי נחום שונה הלכות הוי כמו שנראה ממה דקאמר ששאל הלכות מר"א איך השתמש בו ר' אבוה הרי אמרינן במגילה (כ"ח:) אסור לשמש במי ששונה הלכות ומשמע אפילו הוא תלמידו וכן נפסק בי"ד (סי' רמ"ו) אבל י"ל דזה דוקא אם משתמש בו לצורך עצמו אבל אם משתמש בו בעת שמלמדו א"כ זה הוא לצורך התורה שיהא דעתו צלולה יותר, ובזה מובן ג"כ מה הי' דעת ר"ל (שם) שאמר להנושאו אי הכי גמור מיני הא מלתא וכו' ע"ש די"ל אחר שהוא רצה לשמשו ור"ל לא רצה להשתמש במי ששונה לכות אמר גמור מיני תא מלתא בעת שאתה נושא אותי ואז מותר וזה קמ"ל הכא אחר שמסתמיך ואזיל ר"א על ר"נ ששונה הלכות הי' לא עשה כן רק בעת שהי' שונה ולומד ממנו ולכן בקש ממנו שישאול ממנו הלכות בעת שמשתמש בו:
שם ברש"י ד"ה הי ננהו בתולות. בתולה יבמה אם לא ארוסה: המהרש"א פי' דרש"י רצה לבאר דלמא בתולות ה"א בתולות דעלמא ושלא היו נשואות מקודם זה כלל ולזה מפרש בתולה קאי איבמה ג"כ וזה ט"כ בארוסה, אכן לענ"ד זה דחוק דמה שיעור יש בבתולה מאמתי תתחיל להמתין ג' חדשים גם מהיכא מוכח דבתולה יבמה היא ארוסה דלמא לעולם בנפלה מן הנשואין שנכנסה לחופה ולא נבעלה, ולולא דברי רש"י הי' נ"ל לפרש דהכי קפריך דהא הך א' ארוסות וא' נשואות ע"כ היינו א' בתולות וא' בעולות כיון דע"כ אתי לאשמעינן דגזרינן ארוסות שאינן ראויות להתעבר אטו נשואות שראויות להתעבר וא"כ ע"כ ארוסות היינו בתולות דאי בעולות מ"ש מנשואות וכן נשואות ע"כ איירי בבעולות דאי בבתולות שנכנסו לחופה ולא נבעלו מ"ש מארוסות ולכן מתרץ דבאמת חדא קתני וסיפא קמפרש לרישא וכה"ג משני ג"כ מתניתן דשבועות שם (י"ב:):
בד"ה עקרה. שנעקרה רחמה: בעירובין פי' רש"י שנשאת לג' ולא ילדה והיא בחזקת עקרה ונ"ל דלא רצה הכא לפרש כך דרצה לפרש אליבי' דהלכתא וא"כ לא משכחת בכה"ג דהא אפילו אחר ג' חדשים אסורה לנשא משום קטלנית וא"ל דנתגרשה מג' אנשים דלרש"י לשיטתו גם נתגרשה מג' אנשים אסורה לנשא כמש"כ לעיל (דף כ"ו) וכמבואר באבן העזר (סי' ט') וא"ל דמשכחת במת אחד וגירש א' דבזה לכ"ע לא מקרי קטלנית כמבואר לעיל שם דז"א כיון דפסקינן בנשואין כרבי דבתרי זימנא הוי חזקה ולענין להחזיקה עקרה להקל שתנשא תוך ג"ח ודאי בעינן ג' פעמים כרשב"ג דהא בדברים דליכא סכנה פסקינן כרשב"ג בוסתות ושור המועד כמבואר לקמן (דף ס"ד) וא"כ בתוך ג' פעמים הוי או תרי מיתות או תרי גירושין ואז בלא"ה אסורה לנשא ולכן פי' רש"י הכא אליבי' דהלכתא עקרה שנעקר רחם שלה אף שאין זה לשון עקרה בשאר מקומות ועל פי פירושו בעירובין צריך לדחוק דס"ל כהך דיעה שהביא הב"י בשם רמב"ן הביאו גם רמ"א (שם) בשם י"א דבנפל ומת לא הוי קטלנית ומשכחת בכהאי גוונא, אבל לעולם פירושו דהכא פשוט יותר:
בד"ה או שאינה ראוי' או חולי: עיין במהרש"א שפירש שיש לה חולי ברחם ונראה שדחק לפרש כן כיון דכבר תני או חולה שהיא עצמה חולה, אבל לענ"ד שרש"י לא גרס בברייתא דהכא או חולה דגם בכתובות דקתני ברייתא דרדופה לא תני הך דאו חולה, ובלא"ה יש שנוים בג' מקומות אלו דמייתי הך ברייתא הכא ובכתובות ובעירובין דלא תני בחדא כמו באידך ומשמע כן דהכא לא פירש רש"י כלום אאו חולה ובעירובין פי' עלי' דאינה יכולה לסבול תשמיש ולכן בעירובין באמת לא פירש רש"י אשאינה ראוי' רק הפי' הראשון דהכא מחמת סם ולא הפי' דמחמת חולי כיון דהתם קתני או חולה גם לגירסת רש"י, והנה בכתובות פי' אשאין ראוי' לילד שנעקר בית הריון שלה ונ"ל שבכתובות סובר בעקרה כפירושו בעירובין שנשאית לג' ולכן פי' אאין ראוי לילד שנעקר רחמה אבל הכא דפי' אעקרה שנעקר רחמה מטעם הנ"ל הוצרך אאין ראוי לילד פי' אחר כגון מחמת סמא:
שם בתוספ' ד"ה רבי יוסי. אבל ליארס מיד שרי: א"ל איך אפשר לומר כן כיון דקאמר ר"י מתיר ליארס ולנשא מיד מכלל דת"ק שהוא ר"מ אוסר אפי' ליארס, די"ל דהא ע"כ אין זה דיוק דהא גם לעיל גבי גיורת ומשוחררת קתני הכי ר' יוסי מתיר ליארס ולנשא מיד והתם ע"כ גם ת"ק מודה דמותר לארס דהא רבי יהודה היא דמתיר לכל הנשים ליארס, אכן לפי הגירסא שהביאו התוספ' בשם ר"ת דגרס ר"י מתיר ליארס ולא לינשא אז שפיר מוכח דר"מ אסר ליארס, ולכן אולי י"ל דבעירובין פי' רש"י אליבי' דהך גירסא והכא אליבי' דאידך גירסא דגרס לינשא, ובלא"ה יש גרסות משונות דבעירובין כתיב ר' יוסי והכא כתיב ר' יהודה, ועיין לקמן (מ"ג:) שכתבתי עוד סברא אחרת במה שי"ל שפליגי ב' שיטות דרש"י דכאן ודעירובין:
בא"ד. אפילו נשואה שרי הכא ר"י: ק"ק להך סברא דכתבו התוספ' דיותר מסתבר לגזור רדופה אטו שאינה רדופה מלגזור ארוסה אטו נשואה א"כ איך רצו להביא ראי' לשיטת רש"י דכאן נגד שיטת רש"י דעירובין מדקאמר דיחידאי פליג עלי' הא גם אי נימא כשיטת רש"י דכאן דמתיר ר' יוסי ארוסה לנשא ג"כ ק' מנ"ל דת"ק דמתניתן ר"מ דלמא ר"מ כרבי יוסי ס"ל דלא גזר ארוסה אטו נשואה ורק רדופה אטו שאין רדופה גזור ודלמא ר"י גופא ס"ל ג"כ הכי ואפילו אי גרסינן בברייתא רבי יוסי מתיר ליארס ולנשא דפליג ר"י בפי' אר"מ אכתי ק' מנ"ל דר"מ ת"ק דמתניתן הוא דלמא כרבי יהודה ס"ל דמתיר ארוסה לנשא ורק רדופה אטו שאין רדופה גזר ודלמא רבי יהודה הכי ס"ל, וצ"ל דיותר מסתבר להש"ס למימר דמתניתן יחידאי היא משנימא דר"מ חילק בין גזירה דארוסה אטו נשואה ודרדופה אטו שאין רדופה, אבל מכ"מ ק' מי דחק ר' יוחנן לחזור מכח מתניתא דכרמא כיון דפשטא דמתניתא דכרמא משמע דאברייתא דרדופה קאי א"כ דלמא הא דצריך להמתין ג' חדשים היינו דחששו רדופה אטו שאין רדופה אבל לעולם אימא לך דארוסה אטו נשואה לא גזרינן וי"ל דלא מסתבר לי' לר' יוחנן לעשות פלוגתא שלישית כיון דלת"ק דמתניתן אפילו ארוסה אטו נשואה גזרינן ולתנא דפליג אר"מ בברייתא אפילו רדופה אטו שאין רדופה לא גזרינן ולר"מ נימא דהא גזור והא לא וכן חכמים דכרמא ולכן יותר מסתבר לי' למימר דהם כת"ק דמתניתן ס"ל דאפילו בארוסה גזר:
בא"ד. דדלמא בגיורת ואנוסה מיקל: וא"ל דאכתי לגזור הני אטו שאר נשים אע"כ דלא גזרינן וא"כ גם הכא לא מסתבר דגזר ר"י ארוסה אטו נשואה, די"ל דכבר כתבו התוספ' לעיל (דף ל"ה) דלא שייך למיגזר בהני אטו אחרינא דזנות וגיורת לא שכיחי וא"כ התוספ' בזה לשיטתם אזלו, אכן כבר כתבתי לעיל דרש"י לא ס"ל כן אלא דמאן דגזר גזר זנות אטו נישואין כדמשמע מדבריו שם ולכן לרש"י לשיטתו אין כאן קושיא:
בד"ה סתם חשיב כרבים לגבי יחיד: עיין במהרש"א שהקשה א"כ אכתי למה לא פסק ר"י כסתם מתניתן דהכא כיון דרבים הוא ותירץ דאין צריך לפסוק כרבים רק כסתם אי דינו כסתם וע"ז הקשה א"כ היאך דייק דיחידאי פליג עלי' דאפילו אי רבים הוי לא צריך למיפסק כוותייהו ותירץ דבחנם לא דחקינן רבים אי לאו דיחידאי הוא אכן אכתי צריך ביאור דהרי סתם דשבת הוא יחידאי כר"ש ואעפ"כ פסקינן כוותי', ולכן נ"ל דה"ט הכא כיון דר"י ורבי יהודה שהם ג"כ רבים פליגי את"ק לכן פסק ר"י כוותייהו כיון דמתניתן לאו דין סתם רק דין רבים אית לי' ומכ"מ דייק שפיר דיחידאי פליג עלי' דאי לאו דת"ק יחידאי הוא מכ"מ ה"ל לפסוק כת"ק דרבים שהוזכרו סתמא בלשון חכמים עדיפי בכ"מ מרבים שהוזכרו בשמם אבל מתניתן דשבת אף דכיחידאי אתיא מכ"מ כיון דרק יחיד פליג עליו שהוא ר"י פסקינן כסתם מתניתן דה"ל כרבים לגבי יחיד, ועיין ברמב"ן שהביא שיטה דחשיב סתם ואח"כ מחלוקת כיון דר"י ור' יוסי שהם רבים פליגי ואף שכתב לאו מלתא היא היינו שאין לדחוק סתמא מפני זה אבל מכ"מ חשיבי כרבים:
בא"ד. אין סדר למשנה: אקושיא זו לכאורה הי' אפשר לומר דאף דאמרינן אין סדר למשנה היינו בתרי מסכתות בחדא סדר כמו הך דע"ז שהביאו התוספ' דאפשר דמסכתא זו נשנית קודם לאידך אבל בתרי סדרים שפיר י"ל דיש סדר כדאשכחן בגמרא דאסמכוהו סדר דששה סדרי משנה אקרא והי' אמונת עתך חסן ישועות וא"כ ודאי דקדם שבת דבסדר מועד לנזיר שבסדר נשים, שוב ראיתי בתוספ' י"ט (סוטה פ"ט) שכתב כן ושמחתי שכוונתי לדעתו, ועיין בשער המלך (הל' אישות כ"ו:) שהביא פלוגתא בין הראשונים בזה ומסופק בדעת רש"י ולענ"ד ממה שכתב רש"י כאן וז"ל במסכתא אחרת באותו סדר עכ"ל משמע שדעתו כדעת התוספ' דדוקא באותו סדר יש מוקדם ומאוחר אבל בב' סדרים לא, אכן בתוספ' הרא"ש הקשה עוד קושיא אחרת בזה אהא דפריך בשלהי שבת דפסק ר"י כר"ש דאין מוקצה מהא דתנן בביצה אין מבקעין עצים מן הקורה והרי אר"י הלכה כסתם משנה והקשה ע"ז ג"כ מאי פריך הרי בתרי מסכתות אין סדר וזה ק' גם לפי תירוצינו שהרי זה בחד סדר הוא ולכן ע"כ צריכים התוספ' לתירוצם, והנה רש"י כתב בין שסתם אחרי' במסכתא אחרת באותו הסדר עכ"ל וכבר כתבתי שממה שכתב באותו הסדר נראה שמה שנשנה מאוחר גורם להחשב מחלוקת ואח"כ סתם ועל זה קשה מהא דע"ז דאמרינן דבשתי מסכתות אין סדר למשנה:
בא"ד. ומיהו קשה דבסוף פ"ק דע"ז: לפענ"ד י"ל לפי מה דאמרינן בחולין (מ"ג.) דאמוראי ננהו אליבי' דר' יוחנן אי הלכה כסתם משנה או לא א"כ כש"כ שי"ל דשמואל לית לי' הלכה כסתם משנה וכן משמע בסוגיא דעירובין גופא שהביאו התוספ' לעיל שהרי שמואל כר"י ס"ל התם דהלכה כר"ש בין ערבו בין לא ערבו ולכן הקשה רב חסדא התם קושיתו הראשונה בין לשמואל בין לר"י וכי פריך הש"ש התם מסתם מתניתן לא פריך רק לר"י ולא לשמואל משמע דפשיטא לי' להש"ס די"ל דשמואל לית לי' הא דר"י דהל' כסתם משנה, ובאמת כי פריך הש"ס הכא לרב אסי אר"י דהלכה כרבי יוסי מהא דאר"י הלכה כסתם משנה הוי מצו לתרץ ג"כ דרב אסי ס"ל כאידך אמורא דלית לי' לר"י הלכה כסתם משנה דאפילו לפי מה דמשמע מהתוספ' שבת (פ"א:) דרק בסתם מתניתן ומחלוקת בברייתא פליגי אמוראי אליב' דר"י אי הלכה כסתם משנה או לא מכ"מ הי' מצי לתרץ כן הכא שהרי הכא ג"כ מחלוקת בברייתא הוא אלא דקושטא משני דמחלוקת במתניתן הוא ולכ"ע אין הלכה כסתם אבל מכ"מ לשמואל אין קשיא אם פוסק דלא כסתמא: