אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף מ:

דף מ.

בגמרא לאו משום חולץ: הא דפשיטא לי' משום חולץ ולא הוי ס"ד דמשום מיתנא וכן הא דפריך תו כל הני קושיות אחר שכבר תירץ בכל א' משום מיתנא נ"ל דהמשך הסוגיא כך היא דבתחלה פריך מאבי אביו דמתניתן דס"ד טפי משום חולץ כיון דקתני במתניתן החולץ ליבמתו הוא אסור וכו' והיא אסורה וכו' משמע טפי דאיסור דידה משום חליצה דידי' הוא דאל"כ איך שייך גבי הני דמתניתן ותירץ לו אעפ"כ דמשום מיתנא הוא ותו פריך מבן בנו דלא הוי ס"ד דשייך משום מיתנא משום דקשה לאמימר ואחר שתירץ משום מיתנא פריך באמת לאמימר ותירץ דמוקי בבר ברא דסבא ותו פריך מאבי אביו דברייתא דהוי ס"ד דלא משום מיתנא הוא דומיא דאבי אמו דקתני דהוי ס"ד דע"כ דלאו משום מיתנא הוא אלא משום חולץ כמו שנכתוב ואעפ"כ תירץ משום מיתנא ותו פריך מאבי אמו דלא הוי ס"ד לומר משום מיתנא דבשלמא בכל הני דלעיל אף דמשום חליצה לא מתסרי מכ"מ לא תני מלתא דשקרא כיון דלעולם מה שהיא קרובה לחולץ היא קרובה ג"כ למיתנא אבל באבי אמו אי משום חולץ לא מתסרא רק משום מיתנא איך קפסיק ותני דאסורה לאבי אמו של חולץ הא לפעמים לא מתסרא כגון שהמת והחולץ הם אחים מן האב ולא מן האם ותירץ אעפ"כ משום מיתנא ומוקי לה דבאמת לא מיירי רק מאחים מן האם ג"כ ותו פריך מבן בנו דידע דליכא לאוקמי' משום מיתנא דא"כ ק' לאמימר ובבר ברא דסבא לא שייך כדלעיל דא"כ דאורייתא הוא ומתרץ משום מיתנא ולאמימר באמת מוכח דגזרו שניות אבל אכתי לדידן לא ותו פשיט מבן בתו אפילו לדידן נמי:

שם ברש"י ד"ה וקתני אחיו מן האם. אחיו מן האב ומן האם: במהרש"א הקשה למה קתני במתניתן באמת בכה"ג שאחיו של החולץ הוא ג"כ מן האם כיון דמשום חולץ לא מתסר וכן הקשה במ"ב לענין מה נקט בבנו משום אשת אב ובאחיו משום אשת את דחולץ כיון דקים לה בדרבה מיני' משום מיתנא, אכן כבר יישב הריטב"א קושיות האלה דאע"ג דלא צריך להא אצטריך למילף מיני' לעריות ושניות דעלמא דשייכי משום חולץ לחוד ע"ש:

בד"ה כאן שנה רבי. בצרה לא גזור: לא מפרש מאי טעמא דלא גזר בצרה כיון ששוה לחלוצה, והרשב"א מפרש דזה הי' קושית הגמרא מ"ש האי ומ"ש האי ועל זה מתרץ דטעמא דגזרו באחות חלוצה הוא דמשום דאזלא בהדה לבי' דינא ויסברו העולם שחלץ לאחותה וכשנשאה יאמרו שחלוצתו נסיב ולכן הך אחות חלוצה דאזלא עם החלוצה לבי' דינא גזרו בהו רבנן אבל אחות הצרה דלא אזלא עם החלוצה לבי' דינא ולא שייך למטעי דחלוצתו נסיב לא גזרו בה רבנן, אבל רש"י לא פי' כן אלא דאמתניתן קאי והיינו משום דהי' גורס בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא כמש"כ הרשב"א אבל לפי גירסא שלנו באמת יש לפרש כן ואפילו לגירסת רש"י עכ"פ י"ל דהיינו טעמא דלא גזרו בקרובת צרת חלוצתו ג"כ, אכן התינח לענין קרובת צרת חלוצה אבל אכתי ק' לר' יוחנן דס"ל איהו שליחותא דאחים קא עביד מ"ש הוא דאסור בקרובותי' ומ"ש אחים דמותרים אבל לפי' התוספ' דלו נראת החלוצה כגרושה ומה"ט גזרו בקרובת חלוצה א"ש דגבי אחים לא שייך זה דלא אזלו בהדה לבי דינא:

בתוספ' ד"ה אבל אמה. היינו דיעבד: הוי מצו לתרץ ג"כ כיון דטעמא דס"ד לאסור לאחים הוא משום דאיהו שליחות דאחים קעביד א"כ לא שייך זה רק באותו אח שהיתה זקוקה לו מעיקרא ולכן יש לאוקמי' ונשא אחיו את אחותה היינו אחיו שלא הי' בעולמו של האח המת או שהיתה היבמה ערוה לו דמעיקרא לא היתה זקוקה לו ולא שייך דאחיו עשה שליחותו לחלוץ שיאסר אסר באחותה:

בד"ה ש"מ גזרו. דלא תנא בן אחותו: פי' אפילו מן האב דה"ל אשת אחי האם מן האב דשני' הוא כדאמרינן לעיל (דף כ"א) אבל בבן אחיו הוצרכו לפרט מן האם דאי חן האב ה"ל אשת אחי אביו מן האב דערוה דאוריתא תא היא:

בא"ד. דקתני מנינא קשה: עיין לעיל (ג':) שהבאתי שיטות התוספ' דאפילו היכי דקתני מנינא מכ"מ אמרינן תנא ושייר:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה