ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף לב:
בגמרא ובפלוגתא דאתמר: לכאורה אינו מפרש היאך שייך זה בהך פלוגתא דמייתי, ונ"ל דסמיך אסוף הסוגיא דמפרש רב אשי דהך דזר דשמש בשבת דמחייב ר"י שתים לענין לקוברו והתם לא שייך אחע"א כמש"כ התוספ' שם דקל על חמור לא חל בכולל וא"כ ע"כ פליגי ר"י ור"ש היכי דלא חלו האיסורים אהדדי אם קוברים בין רשעים גמורים או לא וזהו ממש כמו דמפרש פלוגתא דר"י ור"ש הכא:
ובזה א"ש ג"כ מה שכתב רש"י לקמן לפי מה דמתרץ דפליגי בא"כ אליבי' דר' יוסי דלפ"ז הא דקתני ר"ש אינו חיים אלא משום א"א בר קפרא לא תני לה והקשו התוספ' עליו למה לא קאמר דתני לה ולקוברו בין ר"ג ע"ש, ולפ"ד א"ש שהרי רק לפי המסקנא מסקינן דאף דאין אחע"א מכ"מ קוברים בין ר"ג לר"י אבל להך ס"ד דאכתי לא אסיק אדעתי' כן שפיר כתב רש"י דצ"ל דב"ק לא קתני לה:
שם שבת לכל הותרה: אפשר דתלי פלוגתא דר"ח וב"ק הכא בפלוגתא דאמוראי ביומא (מ"ו:) אם שבת הותרה או דחוי' בצבור וכן לענין טומאה לקמן יש לפרש פלוגתייהו כן בפלוגתא דאמוראי שם (דף ו') אם טומאה דחוי' או הותר בצבור:
שם בתוספ' ד"ה איסור כולל. לא חשיב א"כ: א"ל א"ה מאי מקשו התוספ' בחולין (ק"א.) לשיטת רש"י דלמה לא קאמר דר' יוסי היא דא"כ לית לי' וא"מ אית לי' דלמ' סוגי' דהת' אזלא אליבי' דר"ח וב"ק דס"ל דנעשי' חמות לא חשיב כולל וא"כ אין ראי' דר' יוסי לית לי' כולל, די"ל דהתוספ' הקשו לרבא לשיטתו דרבא הוא דמתרץ התם ריה"ג היא ורבא הכא ע"כ אית לי' דר"י לית לי' כולל מדמתרץ מעלה אני עליו:
בא"ד. כל חיש אשר בו מום לא יגש: אף דהך גבי בעל מום כתיב ואנן גבי טומאה קיימינן דאתיא הלאו מוינזרו מקדשי בנ"י כמבואר בסנהדרין (פ"ב:) ושם לא כתיב לשון קריבה, צ"ל דהתוספ' לא רצו רק להביא ראי' דאשכחן גבי עבודה לשון קריב':
בד"ה ותו חמותו. אלא משום דנדון בחמורה: כבר כתבתי לעיל מה שי"ל ביישוב הגירסא דמדייק מלשון נדון בזיקה ראשונה גם כתבתי דלהך גירסא לפי מה דמתרץ רבא מעלה עליו הכתוב באמת ר' יוסי לית לי' איסור מוסיף, ובזה יש ליישב מה שקשה על הרמב"ם בפי' המשניות בסנהדרין (פ' ט') שמפרש שם הך דמי שנתחייב בב' מיתות נדון בחמורה לענין חמותו ואשת אביו ע"ש, וזה לכאורה תמו' דא"כ היאך פליג ר' יוסי שהרי אשת אב על חמותו הוא איסור מוסיף וכמש"כ התוספ' סנהדרין (דף פ"א), אבל לפ"ז א"ש די"ל דהרמב"ם מפרש אליבי' דמסקנא דהכא דר"י באמת לית לי' א"מ:
בד"ה בין. ולא כמו שפי' בקונטרס: י"ל דדעת רש"י דאי כפי' התוספ' מה לשון רשעים גמורים הל"ל שכמותו או חייבי ב' כריתות ומדנקט גמורים ע"כ דה"ק אצל החמורים שאין למעלה מהם והם הנסקלים והנשרפים:
ובזה א"ש ג"כ מה שקשה לכאורה אמה דמתרץ רבא בסנהדרין (דף פ"א) אטו בתרי קטלי קטלית לי' הרי רבא לשיטתו מפרש הכא דברי ר' יוסי דקאמר חייב משום וכו' ומשום א"א לענין לקברו א"כ אכתי היאך קאמר שם נדון בזיקה הראשונה הא בכלל דינו יש ג"כ קבורתו אצל רשעים שכמותו וא"כ כיון שמודה ר"י בא"מ אכתי הל"ל דחייב גם משום א"א ולקברו אצל רשעים שכמותו, אבל לפי' רש"י א"ש כיון דאין קבורה חמורה מהך דנסקלין ונשרפין וא"כ כיון שנדון בחמותו כבר נקבר אצל חייבי שריפה ולכן אין נפקותא אם יתחייב גם משום אשת איש:
בא"ד. כיון דלא מחייב אלא חדא: א"ל דא"כ קשה קושית הגמרא דלעיל למה אמר ר"ש בחדא ברייתא דחייב משום אשת אח ובחדא ברייתא משום אחות אשה דלא שייך תי' הגמרא כיון דלא איירי רק לענין לקברו די"ל דמלתא אגב אורחא אשמעינן נמי נפקותא לענין מלקות או חטאת במה חטא:
בד"ה בעל מום. לא הוזהרו זרים אלא כהנים: דע דכמו דפליגי לענין בעל מום ששמש בטומאה לכאורה כמו כן פליגי לענין ערל כהן ששמש בטומאה או יושב ששמש בטומאה וכן אונן כהן ששמש שכולם הם באזהרה כמבואר בסנהדרין (פ"ג:) ולפ"ז ק"ק לרבי חייא דמחייב שתים מאי פריך בשבועות (י"ח.) אלא טמא ששמש היכי משכחת לה הא שפיר משכחת כגון בקרבן צבור שבא בטומאה או פסח שבא בטומאה שטמאים במתים מותרים לכנוס למקדש כדמוכח בפסחים (צ"ה:) מהא דאמרינן שם אין טמאי מתים משתלחים וכו' ט"ש ומשום טומאה מחייב כגון שהוא אונן או יושב או ערל שאינו ראוי לעבוד ולא הותרה עבודה בטומאה אצלו ומשום הנך אסורים ליכא מיתה רק אזהרה וא ואפילו בבעל מום משכחת לרבנן בסנהדרין (שם) דס"ל דליכא רק אזהרה גבי' ולא חיתה וא"כ משכחת שנכנס חד מהנך לשחוט קרבן הבא בטומאה ועבד עבודה אחרת ג"כ ובזה חייב מיתה משום טמא ששמש כיון שאצלו לא הותרה טומאה לר' חייא ודוחק לומר דהגמרא שם אליבי' דבר קפרא אזלא ועוד אפילו לבר קפרא משכחת שפיר כגון שנטמא תחלה ואח"כ נעשה בעל מום או אונן דהיכי דטומאה קדים גם לבר קפרא חייב משום טומאה:
והנה לכאורה קשה ג"כ אקושית הש"ס דשם מהא דאמרינן נזיר (נ"ו:) כל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עלי' וכו' ע"ש והכי פסקינן וא"כ משכחת חיוב עבודה בטומאה לכאורה בלא כרת דכניסת מקדש כגון שנטמ' בטומאה שאין נזיר מגלח דמשום טומאה איכא ומשום כניסה ליכא, אכן בזה י"ל כיון דר"מ וכן ר"ט שם פליגי וס"ל דחייב משום מקדש גם כשאין נזיר מגלח א"כ י"ל דקושית הש"ס היא להנך תנאי:
ובזה א"ש מה שקשה לכאורה אקושית ר"ת שהקשה בשבועות שם דלימא נפקותא כשלקה דנפטר מכרת והניח בקושיא, ולכאורה מאי קושיא דלמא קושית הש"ס לר' יצחק דס"ל מלקות בח"כ ליכא. אבל לפ"ז א"ש דממנ"פ ל"ק דר' יצחק י"ל דס"ל כר' יהושע ולר"ע ולר"מ ג"כ ל"ק דדלמא הם לא ס"ל כר' יצחק ור"ע בלא"ה בפי' חולק עליו מכות (דף י"ג) אבל מכ"מ מסוגיא דהכא קשה, ועיין במ"ל (ה' ב"ח פ"ג) שהקשה ג"כ דלוקמי' בבמה או בנכנס דרך גגות ותירץ, ולענ"ד ממה שהקשתי כאן יותר קשה ולא שייכים תירוציו וצ"ע: