ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף לא.
בגמרא ואמרינן למאי הלכתא: הא דמפרש בהכי דוקא ולא בפשטות מגורשת לענין שאם קדשה אחר שצריכה גט ממנו מספק משום דקדייק לישנא דמגורשת ואינה מגורשת ולא קאמר בקיצור הרי זו ספק מגורשת כמו במשנתינו דלעיל אלא ע"כ דה"ק דלענין דברים דיינינן לה כודאי מגורשת ולענין דברים כאינה מגורשת והיינו דקאמר לענין כהן דאי רק מכח ספק הוי לא תאסר על בעלה כהן מכח ספק דהא יש לה חזקה דאשת איש אלא ע"כ דלהך מלתא כודאי מגורשת דיינינן וכן בהא דצרת ערו' אי מכח ספק הוי הי' לן לאוקמה בחזק' היתר לשוק ולא תיבעי חליצה אע"כ כודאי מגורשת דיינינן לה והיינו דפריך אמתניתן דלעיל, ולכן א"ש הא דפריך מהך דאמרינן למאי הלכתא לרבה דלכאורה הא י"ל דרבה באמת לא מפרש כן מתניתן דשם אלא ע"כ דמלישנא דמתניתן קדייק, עוד י"ל דלא לרבה קפריך אלא אמאי דאמרינן למאי הלכתא ומפרש לענין צרת ערו' לדידי' קפריך ממתניתן דהכא, אכן זה דוחק קצת שנאמר דרבא ואביי דשקלי וטרו לקמן לא אתו רק לתרץ הך דאמרינן למאי הלכתא. והנה מה שהקשו התוספ' דהך למאי הלכתא לא אמרינן שם בגטין כה"ג משכחינן גם עוד סוגיות בש"ס כמו הך דרבה בר אבו' בפסחים (ע"ג:) שכתב רש"י שם דלא איתפרש לי' היכא אתמר וכן הא דרב אחא בר יעקב בעירובין (מ':) ועוד בשאר דוכתי', ואפשר דבש"ס מהדורא קמא שאינו בידינו עוד היו כתובים דברים אילו:
שם מידי דהוי אנכסי דבר שטיא: לכאורה לא הי' צריך להביא בזה מבר שטיא דאזלינן בתר חזקה דבכל מקום אזלינן בתר חזקה, והי' נ"ל לומר ע"פ מש"כ התוספ' בכתובות (כ"ו:) בשם ר"י בר ברוך לחלק בין היכי שעדים הראשונים מחזקים החזקה או מרעים החזקה ע"ש וא"כ אכתי הוי משכחת בב' כתי עדים דספקא דאורייתא הוא כגון שכת הראשונה אמרה קרוב לה הוי ומוציאה מחזקתה דהיתר לשוק ולזה מייתי מהא דבר שטיא דאמרה ג"כ כת הראשונה כשהוא חלים זבון ומרעה חזקתו ואעפ"כ מוקמינן בחזקתו, אכן לפ"ז יקשה מהא דבר שטיא אשיטת ר"י בר ברוך, אבל באמת ראיתי בכתובות (דף ך') מייתי ברישא הנך בי תרי דאמרי כשהוא שוטה זבין וא"כ אין קושיא עליו ולא ידעתי איזו מב' הגירסות יכשר, אכן מסוגיא שלנו לכאורה מוכח נגד שיט' ריב"ב דלפי שיטתו לא מקשה מידי דאכתי משכחת ב' כתות דהוי ספק דאורייתא כגון דאמרי ברישא קרוב לה הוי ומרעי לחזקתה וכמו שכתוב באמת כאן בתירוץ רבה ור"י קרוב לה ברישא אבל שם בגטין (דף ע"ח) גרסינן שנים אומרים קרוב לו ושנים אומרים קרוב לה ומפרש הנך דקרוב לו ברישא וגם כאן לא מבואר איזו גרסא עיקר:
שם בתוספ' ד"ה נפל. כאן יש תימא: אלעיל ל"ק מ"ש דחשבינן בספק מגורשת טפי בחזקת היתר לשוק מליבום דהא כמו כן שימות הוא יש לחשוב ג"כ שתמות הערו' או יגרשנה והרי היא בחזקת היתר ליבם די"ל דשאני התם דיש לה ג"כ חזקת אינה מגורשת דמסייע לחזקת היתר לשוק אבל הכא דמתו שניהם וליכא חזקת חי הקשו שפיר:
בד"ה אי בשתי. גזרו רבנן שלא תתייבם בכת אחת אטו ב' כתי עדים: ק"ק דא"כ גם בגירושין הי' להם לרבנן לגזור שלא תנשא לשוק בכת א' אטו ב' כתות דהא גם שם היו בב' כתית איסור דאוריית' דיבמה לשוק וא"ל דשאני יבמה לשוק דלא הוי רק איסור לאו משא"כ איסור יבום שלא במקום מצוה דהוי איסור ערו' דבכר' דהא רבה גופא דאליבי' קיימינן הכא אמר לקמן (פ') כל בדאורייתא ל"ש איסור לאו ול"ש איסור כרת ועיין מה שכתבתי לקמן (שם) דמשמע דלא רבה אלא רבא גרסינן ולפ"ז א"ש, אכן בלא"ה ג"כ י"ל דבספק גירושין לא גזרינן שתחלוץ בכת א' אטו ב' כתות דיש לגזור ג"כ אפכא אם אתה אומר חולץ תתייבם וכיון דאיכא הכא גזירה והכא גזירה שב ואל תעשה עדיף אבל בקידושין לא שייך זה דתתייבם ואין בכך כלום: