ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף י:
בתוספ' ד"ה לפי שאינן ולוי מיירי בפלוגתא: עיין ברשב"א שהקשה לעיל אלוי דאיך יחשוב אמו ברישא כיון דסיפא ע"כ ר' יהודה היא וכמו שתירץ לו רבי, ותירץ דלוי הי' סובר דאמו דסיפא היינו אשת אביו ע"ש, וא"כ הכי צ"ל ג"כ ללוי אליבי' דמסקנא אחר דחשיב אמו ברישא, ולפ"ז ל"ק קושית הר"מ כהן די"ל דלוי לא מיירי בפלוגתא כלל ואמו אנוסת אביו דחשיב ברישא הוא אליבי' דכ"ע כיון דאי קתני אליבי':
בא"ד. וי"ל דבפלוגתא דלא סבר לה: ק"ק הא בזה קושית התוספ' דלעיל במקומה עומדת למאי דמבעיא לי' לרבי אבא אי רבנן מודו במקדש חוץ מפלוני א"כ לכאורה שפיר משכחת צרת צרה כגון ראובן חלץ ליבמתו וקידש אותה חוץ משמעון ולו אשה אחרת ומת ויבם שמעון את אשתו שהיא צרת החלוצה דלדידי' לא הוית צרת חלוצה דלגבי דידי' החלוצה לא היתה אשת אחיו ראובן דהא קדשה חוץ משמעון דלגבי שמעון לא יחולו קידושיו כלל וכשמת שמעון ונפלה הצרת חלוצה עם אשתו לפני לוי ליבום הצרת חלוצה אסורה משום צרת ערו' דהא לגבי לוי דלא קדשה ראובן חוץ ממנו שפיר הוית צרת ערו' ואשת שמעון אסורה משום צ"צ:
בד"ה החולץ ליבמתו. אבל לאו איכא לפי שקידשה: לפי דעת הרמב"ם (בפ' ט"ו מהל' איסורי ביאה) דבכל חייבי לאווין אין לוקין עד שיבעול אחר הקידושין א"ש דנקט וחזר וקידשה כיון דבעי למימר דדוקא כרת ליכא אבל לאו איכא ובביאה בלא קידושין אין כאן לאו וא"כ יהי' מזה ראי' לשיטת הרמב"ם בזה אבל מכ"מ להרמב"ם לשיטתו לא שייך ישוב זה דהוא סובר דליכא לאו בחלוצה כמו שפסק בהל' יבום (פ"א) ועיין לקמן:
בד"ה איהו. ותימא דבהחולץ: הרמב"ם (בהל' יבום פ"א) פסק דהחולץ ליבמתו נאסרה היא וצרותי' על החולץ ועל האחים מדברי סופרים ע"ש, וכבר תמה עליו הרב המגיד שהרי אמרינן הכא ולקמן (דף נ"ו) שהיא בלאו והניח בתימא. ולענ"ד אפשר לומר דלהרמב"ם הוקשה קושית התוספ' דכאן שלא תרצו התוספ' רק ע"י ששינו הגירסא וא"כ אם הרמב"ם גרס כגירסא שהביאו התוספ' קשה כקושיתם, גם י"ל שהוקשה לו מה שהקשו הראשונים בשם ר"ת אמה דקאמרינן לקמן (דף י"א) הבא על יבמתו ובא א' מן האחים על צרתה וכו' מ"ד בעשה כר' יוחנן שהרי לר' יוחנן היא בלאו ע"ש וכבר כתב הריטב"א שזו קושיא עצומה היא ולכן גרסו דלא כרש"י אלא חד אמר בלאו, אכן כבר הביא הרשב"א וכן הוא ברמב"ם לפנינו שגם הרמב"ם גרס בעשה וא"כ יקשה גם קושיא זו עליו ולכן סבר הרמב"ם דהסוגיות חולקות דעיקר מה שחולק ר' יוחנן אר"ל הוא כיון דהוא עביד שליחות דאחים והיא שליחות דצרות שוב אין כאן כרת אבל מה יש בזה יש פלוגתא דלפי הסוגיא דלפנינו וסוגיא דפ' ר"ג יש כאן לר' יוחנן לאו דלא יבנה אבל לפי סוגיא דלקמן (דף מ"ד) קאי לא יבנה דלא נחלוץ לחדא וניבם לחדא ולכן אין כאן יתור ללאו וכקושית התוספ' דכאן וכן ס"ל ג"כ מ"ד בעשה לקמן דליכא לאו דלא יבנה ולכן כיון דסתם גמרא דלקמן (דף מ"ד) סובר כן וגם או רב אחא או רבינא דבתראי ננהו פסק הרמב"ם כן ולכן פסק דליכא לאו בחלוצה וצרתה וגם ביבם ליכא לאו רק דביבם איכא ע' דיבמה יבא עלי' ולא על צרתה אבל בחלוצה דלא שייך לדרוש כן אין איסור רק מדברי סופרים:
בד"ה וליתני לר"ע תימא דבפ' המדיר: בתוספ' שם ד"ה מי ששנה כתבו דברישא אשמעינן רבותא ובסיפא אשמעינן רבותא ע"ש, ולפ"ז גם קושיתם דהכא מתורצת דלא סגי למיתני ברישא לדברי ר"ג נאמנת דהא צריך למתני גם סיפא משום רבותא דאפילו נכנסה לרשות הבעל כשהביא הבעל ראי' הוי מקחו מקח טעות: