אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף ט:

דף ט.

בגמרא הא איתותב ר' אושעי': אין להקשות דא"כ למה לא איתותב ר' אושעי' גם מהך דליתני אמו אנוסת אביו וכדאמרינן בכמה דוכתא בש"ס לימא מהך נמי תהוי תיובתא, ועוד דלקמן לא אתותב רק מברייתא ולמה לא פריך ממתניתן דהכא, די"ל דודאי לפי האמת לא ק' כן למה לא מקשה לר' אושעי' הכי די"ל דסתם גמרא דלקמן ס"ל חד מהנך תירוצי דלקמן דלא מתרץ בפלוגתא לא קמיירי כגון תירוץ רבא או רב אשי אבל הכא דלא ידע עדיין מהנך תירוצים מקשה שפיר לר' אושעי' ומתרץ דאין קפידא בזה כיון דבלא"ה איתותב ר' אושעי':

שם ברש"י ד"ה והאמר רב יהודה. בתו לא משכחת אלא בתו מאנוסתו וכו' שגרושת אחיו היא: ק"ק הא טעם זה לא מספיק דא"כ עדיין הי' אפשר לומר שהיתה לראובן באונס ולשמעון בנישואין (ובתוספי הרא"ש באמת בשם רש"י כתב כן אבל ברש"י דלפנינו אינו), וע"כ צ"ל דלא מוקמינן הכי משום דא"כ היו שתיהם אסורות לשמעון האחת משום בתו והאחרת משם בת אשתו וכמש"כ התוספ', וכיון דע"כ צריך גם רש"י להך טעמא א"כ ק' למה הוצרך להך טעם שגרושת אחיו היא ולא כתב ג"כ בקיצור הך טעמא דא"כ אסורין גם לראובן שתיהם משום בתו ומשום בת אשתו ומזה הי' נ"ל לומר דאף דפשוט הוא דבת אשתו אסורה לו גם לאחר שגירשה וכמש"כ הרמב"ם (פ"ב מהל' איסורי ביאה) מכ"מ איסור זה לא הוי אלא באותה הבת שהיתה לה כשהיתה אשתו אבל הבת שנולדה לה אחר הגירושין אינה אסורה לו משום בת אשתו דכיון דכשהיתה אשתו לא היתה בתה וכשהיא בתה אינה אשתו עוד, ולפ"ז הוי א"ש דהוצרך רש"י לטעם זה שגרושת אחיו היא דמשום בת אשתו לא היתה אסורה בת שמעון לראובן כיון שלא היתה נולדת עדיין כשעה שהיתה אשת ראובן אבל לענין שמעון שפיר שייך טעם זה כיון דבתה מראובן נולדה כבר כשהיא אשת שמעון, אכן לא מצאתי דין זה מפורש, ואולי רש"י הי' מסופק בזה ולכן כתב טעם המבורר יותר:

בא"ד. ולוי בן יעקב מאשה אחרת: מהמהרש"א הקשה למה הוצרך לפרש כך ולא פירש דלוי הוי אחי שמעון מבת נועה וכן יהודה מבת מחלה ע"ש, ויש להבין דלכאורה מאי נפקותא בזה דאז צריך לומר דלוי ויהודה הם מב' אמהות ולרש"י י"ל דהם מאם א', וצריך לומר דכוונתו דלפי דברי רש"י צ"ל שיש לד' אחים ג' אמהות ולפ"ז הי' אפשר לומר דלהם רק ב' אמהות, אכן י"ל דרש"י רצה לפרש ברבותא דאין חדוש אם לוי ושמעון אחים מן אם ג"כ שאשת האחד מותרת לאחר אלא אפילו במקום שהם מב' אמהות משכחת שמותרת לשמעון ואסורה ליהודה משום אחות אם:

בד"ה כיון דבתו. באונסין לא קמיירי מתניתן: עיין בתוספ' לריש מסכתין) שהבינו דעת רש"י דהכא דמתניתן דריש פירקין לא קמיירי באונסין והקשו עליו, ומהר"ם שם כתב דעדיפא מיני' ה"ל לאקשויי' דרש"י סתר דברי עצמו, גם כאן הקשה המהרש"א אפי' רש"י אי מתניתן לא איירי באונסין א"כ מאי פריך דליתני אמו אנוסת אביו הא מתניתן באונסין לא קמיירי והניח בקושיא, וגם ק"ל דמסתמא כמו שהפי' הוא במה דקאמר בפלוגתא לא קמיירי הוא ג"כ במה דקאמר באונסין לא קמיירי ואהך בפלוגתא לא קמיירי פי' רש"י דארבי חייא קאי לקמן (דף כ"ח) ולמה פי' דבאונסין לא קמיירי אמתניתן קאי, ולכן נ"ל דמה שכתב רש"י דבאונסין לא קמיירי מתניתן אין כוונתו אמתניתן דריש פירקין אלא אמתניתן (דפרק ג') שהביא לעיל דהיתה אסורה עליו איסור ערו' אסור בה ומותר באחותה דעלי' קאי ר' חייא וקאמר דבכל ערות דמתניתן דריש פירקין איירי מתניתן זו וכמו שכתב רש"י לעיל בכולן ט"ו עריות אני קורא בהם משנה זו עכ"ל ואהא קאמר רב יהודה דרק מערות דנשואין איירי הך מתניתן דקתני היתה אסורה עליו איסור ערו' אבל מערות דאונסין לא איירי הך מתניתן, וא"כ פי' רש"י הוא כפי' התוספ' ומתורצים כל הקושיות דגם רש"י מודה דמתניתן דריש פרקין איירי באונסין ומאי דפריך מפלוגתא קמיירי א"ש גם לפי' זה דכיון דר' חייא קאי אט"ו עריות דהכא ומפרש א"א שלא הי' בעולמו אליבי' דר"ש ע"כ דס"ל דמתניתן דהכא ג"כ איירי בפלוגתא ועיין מה שכתבתי לעיל (דף ב') עוד יישוב אחר לפי' רש"י:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה