ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן רנ
שלוכ"ט לכבוד הרב הגאון המפורסם וכו' כקש"ת מו"ה ארי' ליב ליפשיטץ נ"י ראש הדפ"ק בעה"ב בודאפעסט יע"א:
לתשובת יקרת מכתבו ע"ד אשר נדרשתי ממעכת"ה המדברים בפקודת הממשלה הרמה יר"ה לחות דעת תורה בענין קבורת מתים הנני בזה להציע לפני מעכ"ת חוו"ד בזה עפ"י דתוה"ק ככל חוקתו ומשפטו, הנה עיקר קבורת המת הוא מצות עשה מה"ת כמפורש בס' דברים פ' כי תצא פ"א כי קבור תקברנו ביום ההוא ומבואר ברמב"ם ס' המצות מצוה רל"א בשם הספרי כי קבור תקברנו מ"ע היא ר"ל שנקבר כל מתי ישראל ביום מותם ולכן המת שאין לו מי שיתעסק בקבורתו נקרא מת מצוה כלומר המת שמצוה על כל אדם לקברו וכן כ' הרא"ה בס' החינוך מצוה תקל"ז וכן כ' הר"מ מקוצי בסמ"ג מ"ע ק"ד וכ"ה ברמב"ם פט"ו מה' סנהדרין ה"ח:
ומה ענין הקבורה מבואר בש"ס סנהדרין דף מ"ו ע"ב אמר ר"י מנין לקבורה מה"ת ת"ל כי קבור תקברנו וביאור רבינו יעקב בטור יור"ד סי' שס"ב דה"ק מנין לקבורה שצריך לקברו בקרקע ת"ל כי קבור תקברנו וכן ביאר הרמב"ן בס' תה"א והובא בב"י שם וז"ל נמצינו למידין שהעושים ארון למת אינו קבורה כלל ובכלל מלין מתו היא ועובר עליו ואם עשה ארון וקברו בקרקע אינו עובר עליו אעפי"כ יפה הוא לקברו בארון דקבורת ארץ ממש הוא מצוה ומה שנהגו חכמי התלמיד בארונות היינו לאחר עיכול הבשר או שהיו נוקבין הארון לארץ עכ"ל ורבינו נסים גירונדי כתב בחידושיו לסנהדרין דף מ"ו וז"ל אין אדם יוצא ידי חובת קבורה אלא בקבורת קרקע וכו' מפני שאמר הכתוב כי עפר אתה ואל עפר תשוב ואמרו באגדה שהעפר הוא רפואתו טוב לקיים בו קבורת קרקע ממש שלא בהפסק וכן מנהגינו בגירונדי ובגלילותיה עכ"ל והכי קיימ"ל בשו"ע יור"ד סי' שס"ב ס"א ובירושלמי מס' כלאים פ"ט ה"ד רבינו יהודא הנשיא ציוה בצוואתו שתהי' ארונו נקובה בארץ ופירש הטור בסי' שס"ב שיטלו דף הארון התחתון וישכיבוהו על הארץ שקבורת קרקע מצוה, וז"ל מהר"ם יפה בעט"ז שלו ביור"ד סי' שס"ב מצוה מה"ת לקבור את המת בקרקע שנאמר קבור תקברנו וכו' דסתם קבור' בארץ ממש משמע ועוד דנח לו למת יותר לשכב על העפר ממש שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב ומכאן תמוה גדולה בעיני מה שנוהגין לעשות לכהנים ארונים שלמים דהיינו שעושין מלמטה דף לשכוב על הדף ואומרים טעם משום חשיבות כהונה והרי טוב הי' לו לשכוב על העפר וכי משום חשיבתו עושין לו מה שאין לו נחת רוח בקברו ועוד הרי רבינו הקדוש נשיא היה וציוה כן שתהא ארונו נקובה מלמטה שפירושו שיטלו דף התחתון מן הארון וישכיבהו על העפר ע"כ וכ"ה בש"ך שם סק"א (הג"ה עי' בסה"ק הכנה דרבה להמחבר ז"ל אות ל"ג) ועיין בחכ"א כלל קנ"ח ס"א וז"ל מצוה מן המובחר שיניח המת ע"ג קרקע ממש בקבר ולא יניח דף תחתיו, ויש מקומות שמניחים כהנים ובכורים בארון לחשיבות והיא מנהג רע דאע"ג דהאחרונים למדו זכות על זה כיון דא"א שלא יהי' בארון נקבים מה"צ ובנקב סגי מ"מ עדיין לא פלטו ממה שהחמיר בזהר מאד שלא להניח שום אדם בארון אלא שידוע שהוא כיוסף הצדיק שנאמר ויושם בארון הלא יותר טוב לקברו בקרקע עכ"ל, מכלל הדברים למדנו שמנהג ישראל תורה הוא שלא לקבור בארון שלם כ"א משכיבין את המת על הקרקע ממש ומן הצדדין ועל גבו נותנין קרשים והשי"ת יקיים בימינו מאס"כ בלע המות לנצח ומחה י"א דמעה מעכ"פ: