ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן רכד
שלוכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג הישיש וכו' מו"ה יעקב צבי נ"י האב"ד ק"ק ווירטיש יע"א יקרת מכתבו הגיעני, וע"ד אשה אלמנה שנתחברה עם ערל א' בקרבות רוח זנונים, והשתדלות הקרובים לנתק קשר בוגדים לא הועיל, וכעת באו לפני מעכ"ת האלמנה הנ"ל עם הערל ונפשה בבקשתה לקבל את הערל בדת משה וישראל כדי שתוכל להשאר היא וארבעה ילדיה בדת יהודית, והוא גם הוא גילה דעתו שברצונו להתגייר, ההוא אמר שכבר עלה על לבבו לכנוס בדת ישראל זה כמה, אלא שלא הוציא מחשבתו מכח אל הפועל עד כעת, וכהיום ברצונו לבא בברית ישראל לישא את האלמנה הנ"ל, ונתייעץ מעכ"ת עמי אם שפיר דמי להזדקק לו, והנה לא נעלם מעיני מעכ"ת הלכה פסוקה בשו"ע יור"ד סי' רמ"ח סי"ב כשיבא הגר להתגייר בודקים אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, אלא מדכתב הרב"י והובא בש"ך שם ס"ק כ"ג ממה שכתבו התוס' דבפ"ק דשבת אהאי דאתא לקמי' דהלל וא"ל גיירני על מנת שאהי' כה"ג בטוח הי' דסופו לעשות לש"ש וכו' דמכאן יש ללמוד דהכל לפני ראות עיני הב"ד עי"ש, א"כ יש לדון גם בנ"ד דאיכא למיחוש וקרוב לודאי שבאם לא יקובל הערל, תדור עמו ע"י נשואי "ציווילעהע" ועי"ז הילדים שהם מזרע ישראל יתגדלו כנכרים גמורים אולי בכה"ג יש לקבל הערל הנ"ל הגם דלפי הנראה אין כוונתו לע"ע אלא בשביל שנתן עיניו באלמנה הנ"ל ונראה פשוט וברור דמש"כ הרב"י דהכל לפי ראות עיני הב"ד היינו אם לבבם יבין, דאף שסיבה חיצוניית גרמה לו להתגייר מ"מ עכ"פ יתנהג מיהת באורח מישור בנתיבות התורה ובקיום המצות באופן שיש לקוות שעכ"פ במשך הזמן מתוך שלא לשמה יבא לשמה, אבל במי שקרוב לודאי שיחלל שבתות ויתנהג כגויי הארצות כמקדם, מה לנו להכניס עצמינו בזה להוסיף על הכללות ישראל שאת וספחת, ואי משום הילדים שכבר נולדו להאלמנה מבעלה הראשון, מה להם אם נקרא שם ישראל עליו ומתנהג בכל עניינים כגוי גמור, או אם עדיין יכונה בשם גוי, אדרבה אם ידעו שהוא אחד מגויי הארץ, אפשר שלא ילמדו ממעשיו כיון שידעו שהוא נכרי והם מבני ישראל משא"כ אם בשם ישראל יכונה, ומ"מ יתנהג כאחד ממשפחות האדמה לא יהי' להם שום מסך המבדיל מלהמשך אחריו וללמוד ממעשיו, ועיי' רמב"ם פי"ג מה' איסורי ביאה ופט"ו לפיכך לא קיבלו ב"ד גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מפני הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהי' בה לישראל חזרו, שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי צדק, ואעפי"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות ועיי"ש בכ"מ, ובמש"כ שם בשם המרדכי ועיי"ש עוד במש"כ ולפי שגייר שלמה וכו' וכן שמשון גייר וכו' והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא עפ"י ב"ד גיירום חשבן הכתוב כאילו הם עכו"ם ובאיסורן הן עומדין וכו', והנה פשוט דמש"כ הרמב"ם שלא עפ"י ב"ד היינו שלא בהוראות ב"ד, אבל פשוט דהי' גרותן עכ"פ לפני שלשה כדקיימ"ל גר בעי שלשה, דאל"כ אין שם גרות עליהם כלל, דהא משפט כתיב בי', ומ"מ חשבן הכתוב כאילו הם עכו"ם, ועיי"ש מה שכתב הרמב"ם הי"ח ומפני זה אמרו חכמים קשים גרים לישראל כנגע צרעת שרובם חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל וקשה הדבר לפרוש מהם אחר שנתגיירו צא ולמד מה שאירע במדבר במעשה העגל ובקברות התאוה וכן רוב הנסיונות האספסוף היו בהם תחלה, וראה זה מצאתי בתנא דבי אלי' פ' כ"ט וכי יגור אתכם גר וגו' מכאן אמרו שלש מדות יש בגרים יש גר כא"א ע"ה ויש גר כחמור ויש גר ככנענים לכל דבר, כיצד יש גר ככנענים לכל דבר וכו' כיצד יש גר שהוא נמשל כחמור כגון שהוא הולך לישא אשה מישראל ואמר לו אין אנו מקבלין לך עד שתתגייר אמר בלבו אכוף עצמי ואתגייר, ואם לבסוף הוא חוזר לסורו באין עליו יסורין לטובתו, ומיד שהוא עושה תשובה כשם שהוא בקש מכם מנוחה כך תנו לו מנוחה שנאמר וגר לא תונה וגו', וצע"ג מה זה שאמרו לו אין אנו מקבלין לך עד שתתגייר, הא אין מקבלין אותו כלל, אם בא להתגייר בשביל לישא אשה, וצריך לומר כמש"כ הב"י דהכל לפי ראות עיני הב"ד, אבל עכ"פ הא ודאי פשיטא דצריך שיהי' ברור לנו שיתנהג במשפטי התורה ובקיום המצות כאישי ישראל, והיות כי כפי הנראה ומובן בעליל שהגוי הנ"ל בשרירות לבו ילך כמלפנים, ע"כ טוב להיות ידו מסולקת מזה, ועל זה נאמר לוקח נפשות חכם, וי"ל הכוונה מי שירצה ליקח נפשות צריך להיות חכם הרואה את הנולד, והשי"ת יזכנו לראות מהרה, בתפארת עוז מלכותו, ואז יהפוך אל עמים שפה ברורה, ויקבלו כלם את עול מלכותו, ועול תורתו, ונספחו אל בית יעקב חבל נחלתו, ונפוצות ישראל יכנס באהבתו ובחמלתו, בב"א, ובזה אחתום בדרשה"ט: