אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן רטו

סימן ריד

שלוכ"ט וכוחינו לבני רחימי אישון עיני האברך המופלג בתוי"ש חו"ש מו"ה ישראל מאיר נ"י (זצ"ל) בק"ק קליינווארדיין יע"א:

מכתב יקרתך עם בשורה מוצאת כי ברככם השי"ת בבת תחילה סימן טוב לבנים למז"ט הגיעני לנכון, ומחמת כי חולשת מזגי וטרדותי אשר רבו למעלה ראש הגדילו עלי עכב, ע"כ אחרו פעמי תשובתי עד כה להשיב על שאלתך, ע"ד שזוגתך בהקשותה בלדתה נדרה לחלק לצדקה חמשים זהו' ובשעה ששמעת הפרת לה בלשון מותר לך ושוב למחרתו נזכרת שבעל שאמר בלשון התרה לא מהני הפרתו וחזרת והפרת לה בלשון מופר לך, ועתה נפשך בשאלתך אם מהני ההפרה ויש כאן כמה דברים שראוי להסתפק, חדא דלפי"מ דמבואר בשו"ע סי' רל"ד סעי' כ"א אם שתק מפני שאינו יודע שיש ביד הבעל להפר או אפי' יודע אלא שסבור שאינו יכול להפר נדר זה יכול להפר אפי' אחר כמה ימים, א"כ י"ל כש"כ כשהפר אלא שסבור שגם לשון זה מהני בהפרה הול"ל דשעת ידיעתו שצריך לומר בלשון הפרה הו"ל כביום שמעו, תו יש להסתפק אם הוא בכלל נדרים שיכול להפר דלכאורה אינו בכלל עינוי נפש ולא מדברים שבינו לבינה, הספק הג' דאין הנדר חל כלל דהא מאין לה נכסים לחלק לצדקה, הלא מה שקנתה אשה קנתה בעלה אתו"ד, והנה מתחילה ראוי לדון אם הוא מנדרים שיש ביד הבעל להפר ועיי' בנודב"י מהדו"ת חיור"ד סי' קנ"ט עובדא כה"ג באשה שהיתה מקשה לילד ונדרה מלבוש שלה לביהכ"נ והובא בפ"ת יור"ד סי' רכ"ח ס"ק מ"ב וכתב שם בפשיטות שיכול להפר דודאי אם לא יהיה לה מלבוש זה יצטרך לעשות לה מלבוש אחר עיי"ש, ולכאורה לפום רהיטא נראה דנ"ד נמי להא דמיא, אבל אחרי העיון נראה דאין לו דמיון דהתם שפיר הוי כנדרים שבינו לבינה כיון שהמלבוש הנ"ל מצטרך לה ובעוד שלא יהי' לה מלבוש הנ"ל היא מחוסרת בגד זה המצטרך לה, משא"כ היכא דאינו נוגע אלא להפסד ממון בעלמא לא אשכחן דהפסד ממונו יהי' בכלל דברים שבינו לבינה, וראיתי בתשו' מהרש"ם להגאון מברעזאן ח"ב סי' נ"ז שר"ל דתלי' בפלוגתא דתנאי בסנהדרין דף מ"ה אי בזיונא עדיף או הפסד ממון עדיף, ולענ"ד אין לו שום דמיון כלל להתם, דנהי נמי דהפסד ממונו עדיף מ"מ בהפרת נדרים בעינן דוקא נדר שי"ב עינוי נפש או דברים שבינו לבינה, ובגמרא ובטושו"ע סי' רל"ד קחשבו דברים שבינו לבינה ולא אישתמיט בשום דוכתא לאשמעינן דהפסד ממונו יהי' דינו כדין נדרים שבינו לבינה, א"ו נראה דהנודב"י לא קאמר אלא דוקא בבגד שאם לא יהי' לה מלבוש זה יצטרך לעשות לה מלבוש אחר, וכן מבואר בלשונו שם בהדיא, ומ"מ בנ"ד נראה דאין נפק"מ מזה כיון דביום שמעו לא הפר בלשון מעליא, אלא בלשון מותר לך דלא מהני בהפרת בעל, ומה שנסתפקת דשמא יש לדמות דין זה למה דמבואר בשו"ע סי' רל"ד סעי' כ"א אם שתק מפני שא"י שהבעל יכול להפר נדר זה, יכול להפר גם אחר כמה ימים, א"כ י"ל כש"כ היכא דאמר מותר לך מפני שסבור דגם לשון זה מהני, אחרי העיון נראה ברור דאין לדמות דין זה להתם, דהמעיין בגמרא במקור הדין יראה, דהא דתנן בנדרים דף פ"ז ע"ב יודע אני שיש נדרים אבל א"י שיש מפירין, וכן ביודע אני שיש מפירין אבל א"י שזה נדר היי"ט דס"ל לחכמים שיכול להפר אחר כמה ימים משום דס"ל ידיעה במקצת לא שמה ידיעה, ולא חשיב ידיעה שלימה, אלא ביודע שיכול להפר זה הנדר, משא"כ הכא דמצד ידיעתו שיכול להפר אין כאן שום חסרון, רק שטעה וסבור שיכול להפר גם בלשון התרה, אין כאן שום חסרון מצד ידיעתו וליכא למימר דהוי ידיעה במקצת, פשוט וברור דאיננו יכול להפר למחרתו:

ומ"מ לפי המבואר בנודב"י שם נראה דאין הנדר חל כלל אפי' בנדרה בגדים שיש לה מבית אביה, וכש"כ בנדרה ממון, אלא דמלשון הנודב"י משמע דלא ברירא לי', ועי' בב"ש אהע"ז סי' צ' ס"ק י"ג הביא בשם רש"י ותוס' פ' המקבל דאין הבעל חייב להביא קרבן שנדרה ע"ש, והעלה שם בשם הטו"ז דבאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית אם נדרה לצדקה צריך לשלם בעבורה עיי"ש, ושוב ראיתי בתשו' חיים שאל והובא גם בתשו' מהרש"ם הנ"ל דמסיק לדינא עפ"י דעת רוב הפוסקים דגם בנו"נ בתוך הבית א"צ לשלם מה שנדרה לצדקה וראיתי בתשו' מהרי"א חאהע"ז סי' מ"ג הביא בשם שערי דיעה, וכן הביא בשם תשו' מהר"ם מינץ סי' ז' דאע"ג דיכול הבעל למחות מכאן ואילך מ"מ מה שנדרה כבר הוא מחויב לקיים כי מוטל על הבעל לבטל מעליה עונש דעון נדרים ע"ש, ובתשו' מהרי"א תמה על זה דהא אם נדרה לצדקה מממון בעלה הו"ל, ודאי דברים שבינו לבינה ויכול להפר נדרה מיד כשיודע ומוחה מליתן ואין כאן לחוש לעונש עון נדרים והנה אי משום הא לא ארי' דהא משכחת לה כגון שהפר בלשון שאינו מועיל וכמו בנ"ד, וא"כ כיון שעכ"פ הנדר חל מיהת אפי' אין לה לשלם מ"מ משכחת שיש לה ממון באם יתן לה א' ע"מ שאין לבעלה רשות בו, וא"כ שפיר י"ל סברת המהר"ם מינץ הנ"ל, ע"כ נלענ"ד דאפי' נימא דעפ"י עומק הדין אין הבעל מחויב לקיים נדרה, מ"מ ראוי בזה לקיים ועשית הישר והטוב דדרז"ל על לפנים משורה"ד, וכבר אמרו רז"ל והכי קיימ"ל בשו"ע סי' רמ"ז לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ולא דבר רע והיזק מתגלגל ע"י שנאמר והי' מעשה הצדקה שלום בפרט שראוי להקריב קרבן תודה על שהפליא השי"ת חסדו כה לחי כה יתן וכה יוסיף השי"ת להפליא חסדו עמנו עד זקנה ושיבה ותזכו לתורה וגדולה ושלוה, ולעבוד עבודת הקודש מתוך נחת והרחבה, עד נזכה לקיבוץ נדחי ישראל בגאולה קרובה, כעתירת לונ"פ אביך החותם באהבה רבה:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה