ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד
סימן קעו
בדין בדיקת הפסק טהרה אי בעי שיהא כל ביה"ש קיימ"ל ביור"ד סי' קצ"ו דבדיקה של הפסק טהרה לכתחילה תהי' סמוך לביה"ש ובדיעבד אפי' לא בדקה עצמה רק שחרית ומצא' טהורה סגי בכך, מיהא בראתה יום א' בלבד ופסקה בו ביום צריכה לבדוק עצמה במוך דחוק ושיהי' שם כל ביה"ש, וגם בזה פסק שם הרמ"א דבדיעבד אם בדקה עצמה סמוך לביה"ש ומצא' עצמה טהורה אעפ"י שלא הי' המוך אצלה כל ביה"ש סגי, אבל בדיקת שחרית לא מהני הואיל ולא ראתה רק יום א', ובביאורים שבחו"ד סק"א הקשה ע"ז דהא מדברי התוס' בנדה דף ס"א ע"ב בד"ה אמרו לי' מוכח בהדיא דבשחרית יום שראת' בו אפי' ביום ז' מתחילת ראיי' לא מהני הפרשה רק מן המנחה ולמעלה עיי"ש ולכאור' הוכחה ברורה הוא, וכן הוא בהדיא ברש"י דף נ"ג בד"ה לא תהא בחזקת טמאה עיי"ש ומן התימא שלא הביאו הפוסקים סברתם, ותו הקש' שם בסק"ב על מש"כ רמ"א דבדיעבד אם בדקה עצמה סמוך לביה"ש סגי דהא התוס' כתבו דביום שראתה בו אפי' בז' לא מהני בדיקה רק מן המנחה ולמעלה וא"כ קשה אהא דאמר רבי בראשון לא שאלתי, וטעיתי שלא שאלתי הא בהדי' אמר ר"י בדף נ"ג דבכל יום שראתה לא מהני בו בדיקת שחרי' ומכ"ש ביום ראשון ממש, ועכצ"ל דבראשון שלא שאלתי דקאמר היינו אם מהני שום בדיק' קאמר בראשון אפי' מן המנחה ולמעלה לא מהני ובעי' דוקא שתהי' ידי' בין עיני' כל ביה"ש דהיינו בדיקת מוך דחוק, ועפי"ז העל' דלדידן כיון דאנן לא בקיאינן בדם ולא בימי נדה וזיבה איכא לספוקי שמא כל דם שראתה בימים הקודמים הוא דם טהור והיום יום ראשון דכו"ע מודו דלא מהני בדיקת שחרית, ולרבי אפי' מן המנח' ולמעלה לא מהני וממילא צריכה בדיקה כל ביה"ש בהפסק טהרה ע"כ תו"ד החו"ד: ולפענ"ד נראה ליישב קושייתו על השו"ע הנה מש"כ הוכחה מדברי התוס' דביום שראת' לא מהני בדיקת שחרית אפי' בתר יום ראשון, נראה דלק"מ נהי דהתוס' הוכיחו כן מדברי ר"י אבל מ"מ רבנן דאמרו לו לר"י אילמלי ידי' מונחות בין עיני' וכו' מה לי הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה מה לי הפרישה בטהרה בראשון ע"כ פליגו בזה על על ר"י, דהא אפי' אם נימא כהחו"ד דלכו"ע ביום שראתה בדיקת שחרית לא מהני, ונצטרך לומר לפי"ז הא דקאמרו רבנן מה לי הפרישה בטהרה בראשון מן המנחה ולמעלה קאמרי ע"כ נמי תיקשי לן דהא לפי מה דס"ל דביום שראת' אפי' ביום ז' לא מהני בדיקת שחרית א"כ ע"כ ביום ראשון אפי' מן המנחה ולמעלה לא מהני בדיקה א"כ מאי האי דקאמרו רבנן מה לי הפרישה בטהרה בראשון, וע"כ צ"ל דהני רבנן פליגו בזה על רבי ור' יוסי א"כ שוב נקטינן כפשטי' מה לי הפרישה בראשון אבדיקת שחרית קיימו כדמשמע פשטי' דלישנא דאמתני' קאי ובמתניתין בבדיקת שחרית מיירי, וכן מבואר בפירש"י שם בד"ה מי איכא למ"ד וז"ל דהא אפי' רבנן בתראי בשני שלה הוא דקאמרי אבל בראשון דהוי פתיחת מעיינה ליכא למ"ד דאם בדקה בצהרים ומצאה טהורה דתהוי הפרשה, מכלל דהא דמשני בגמ' אין והתניא קאי נמי אבדיקה בצהרים דמהני, ולקמן בסמוך יבואר מה שהכריחו לרש"י לפרש דקאי אבדיקת צהרים וממילא גם מפירש"י דף נ"ג אין ראי' כלל דהתם לא פי' רש"י כן אלא על ר' יוסי, ונפלאתי על החו"ד, במש"כ על דברי התוס' דהוכחה ברורה היא, ובאמת אין כאן הוכחה כלל דאי מהכרח קושייתם הלא בדף נ"ג בד"ה ומה אלו הקשו בתוס' ג"כ קושי' זו, ותירצו שם בתי' קמא דמה דאמר ר"י התם אלו נדה שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה היינו שלא בדקה כלל לא בשחרית ולא מן המנחה ולמעלה עי"ש א"כ אין כאן הוכחה כלל מהכרח הקושי' ואדרב' לפמש"כ שם הרווחנו דלא תיקשי קושי' התוס' דף ס"ח ע"ב ד"ה אמרו הנ"ל מה שהקשו על תירוצם שם לימא ר"י לנפשי' עיי"ש ודוק, ומה שרצה להוכיח דביום ראשון אפי' בדיקה סמוך לביה"ש נמי לא מהני דהא לפי דברי התוס' הנ"ל עכ"פ אליבא דר"י ודאי ביום שראתה לא מהני בדיקתה שחרית אפי' ביום ז' א"כ מ"ק רבי בראשון לא שאלתי וטעיתי שלא שאלתי הא בהדיא אמר ר' יוסי דביום שראתה לא מהני בדיקת שחרית אפי' ביום השביעי ומכש"כ ביום ראשון ממש, אע"כ דביום ראשון לא שאלתי דק' היינו אפי' אם מהני בדיקה סמוך לביה"ש וא"כ למאי דס"ל כהך מילתא דרבי דאמר בראשון לא לא שאלתי לא מהני בדיקה אפי' סמוך לביה"ש הנה באמת גם המהרש"א הרגיש בקושי' זו ותי' נמי מהחו"ד הנ"ל וחידוש שלא הביא החו"ד תניא דמסעי' לי' מדברי המהרש"א, ועיי' בסד"ט שהביא דבריו, אמנם אחרי העיון נרא' לפענ"ד דמשום הא לא תברא לפסק הרמ"א ומריש הוי קשיא לי על הוכחת החו"ד בזה דהא אפי' אם נימא כמש"כ הוא וכדברי המהרש"א דאפי' על שום בדיקה קאמר רבי דבראשון לא שאלתי מ"מ הא שוב אמר וטעיתי שלא שאלתי אלמא דעכ"פ סמוך לביה"ש ס"ל דמהני, אולם אחרי העיון נרא' דשפיר קאמר החו"ד דנהי דקאמר וטעיתי שלא שאלתי הטעות אינו אלא ממה דהוי פשיטא לי' דלא מהני שום בדיקה דעכ"פ לא הי' לו להיות פשוט בעיניו והי' לו לשאול כי היכא דשאל על שאר הימים, אבל כיון דעכ"פ ספיקא מיהא הוי כיון דבאמת לא שאל א"כ שוב אית לן למנקט לחומרא דבראשון לא מהני אפי' סמוך לביה"ש, וכן משמע ברשב"א בתוה"א שהובא בב"י עי"ש ומ"מ נראה מדברי הש"ס דהא דקאמ' רבי וטעיתי שלא שאלתי היינו דלקושטא דמילתא אמרי' גם בראשון כיון דפסק פסק דהא הש"ס פריך אהא דתניא אמרו לו לרבי יהודא וכו' ווה לי הפרישה בטהרה בז' מה לי הפרישה בראשון בראשון מי איכא למ"ד, ומשני אין והתניא אמר רבי שאלתי את ר"י ור"ש וכו' א"כ ע"כ הוי ס"ל להש"ס דרבי דקאמר וטעיתי שלא שאלתי לקושטא דמילתא ס"ל כיון דפסק פסק דאל"כ אין ראי' מזה, ותו דהא עכ"פ רבנן דאמרו לו ודאי ס"ל כן א"כ מה לן לאפושי פלוגתא בין רבי לרבנן דאמרו לו א"ו בדיקה סמוך לביה"ש לכו"ע מהני אפי' ביום ראשון:
והנה כל זה הוצרכנו לאסוקי עפ"י מש"כ החו"ד והמהרש"א דהא דקאמר רבי ביום ראשון לא שאלתי היינו אם מהני שום בדיקה אבל באמת אין דבריהם בזה מוכרחין כלל דהא מבואר ברש"י דס"ל בדף נ"ג דביום שראת' לא מהני בדיקת שחרית לר' יוסי ואפי"ה פירש"י בד"ה מי איכא למ"ד דאם בדקה בצהרים ומצא' טהורה דתהוי הפרשה עכ"ל מכללא שמעינן דלמאי דמשני אין והתניא ואמר רבי וכו' דאפי' בבדקה בצהרים קאמר רבי טעיתי שלא שאלתי הרי דרש"י ע"כ ל"ס לי' כפירוש המהרש"א הנ"ל, ושוב ראיתי בסד"ט סי' קצ"ו באמת הרבה לתמוה על זה והקש' על פירש"י דדבריו סותרין זה את זה דהא למאי דפי' בדף נ"ג ס"ל דר' יוסי מודה דאם הפסיקה בטהרה ביום שראת' בו דלא מהני בדיקת שחרית א"כ קשה מאי קאמ' רבי בראשון טעיתי שלא שאלתי וכו' מאי מבעי' לי' הא בראשון ודאי לא מהני בדיקת שחרית כקו' המהרש"א, ועכצ"ל כתירוצו דמבעי' לי' אם מהני מן המנחה ולמעלה אם לאו א"כ קשה איך פירוש דהש"ס מתמה בראשון מי איכא למ"ד על בדיקת הצהרים ואהא משני אין והתניא אלמא דס"ל להש"ס דלרבי מבע"ל אי מהני בדיקת צהרים והא ליתא לפי מה שפי' בדף נ"ג דלפי' זה לא מבעי' לי' לרבי אלא אי מהני בדיקת ביה"ש, עכ"ד והצריך עיון ליישב סתירת רש"י ולפענ"ד נראה דלק"מ דבאמת לפי' המהרש"א הנ"ל תמוה דכי היכא דקשיא לי' ואי קמבעי' לי' לרבי אבדיקת שחרית דיום ראשון הא מוכח מר"י דביום שראתה לא מהני בדיקת שחרית ומחמת זה הוצרך לפרש דרבי אבדיקת סמוך לביה"ש קמבע"ל השתא נמי תיקשי לן לאידך גיסא הא בהדיא קאמר ר' יוסי דמן המנחה ולמעלה מיהת מהני, וע"כ בראשון קאמר דאי בב' וג' הא ס"ל בהדיא דאפי' בדיקת שחרית מהני ואפי' נימא דהא דס"ל דמהני בדיקת שחרית בב' וג' היינו דוקא בלא ראתה כמש"כ התוס' מ"מ אכתי תיקשי תפשוט לי' מרבנן דאמרו לי' לר' יהודא מה לי הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה מה לי הפרישה בטהרה בראשון דהא הני רבנן ודאי ס"ל דעכ"פ בדיקה סמוך לביה"ש מהני גם בראשון ומאי קמבע"ל לרבי, אע"כ דהא דקמבע"ל לרבי בראשון לא שאלתי קאי נמי אבדיקת שחרית דהכי משמע דלישנא ראשון לא שאלתי דומיא דב' וג' דמיירי בבדיקת שחרית, וא"כ שוב לא מצי למיפשט ממה דאמרו רבנן מה לי הפרישה בראשון דהתם איכא לפרושי אהפרשה דסמוך לביה"ש, ולא מצי למיפשט מני וממה דאמר ר' יוסי נדה שלא הפרישה מן המנחה ולמעלה וכו' דאלמא ביום שראתה לא מהני בדיקת שחרית, דהא גופא קמבע"ל היכא קאמר ר' יוסי אי בשלא בדקה כלל וכדכתבו התוס' נדה דף נ"ג א"נ אפי' בבדיקת שחרית, והא גופא תליא באיבעי' דרבי והשתא שוב לא תיקשי סתירת רש"י כלל, ודאי הא דמבעי' לי' לרבי ס"ל לרש"י דקמבע"ל לי' גם בבדיקת שחרית ואיה"נ להך צד דס"ל בדיקת שחרית מהני גם ביום ראשון ע"כ הך דר' יוסי בדף נ"ג נצטרך לפרושי בלא בדקה כלל מיהא כיון דלקושטא דמילתא סבירא לן דלא נפשוט האיבעי' והא דקאמר טעיתי שלא שאלתי היינו דעכ"פ הו"ל למשאול, ונקטינן לחומרא ובדיקת שחרית לא מהני ביום ראשון שוב נקטי' דביום ב' וג' נמי לא מהני אלא ביום שלא ראתה ומשו"ה פירש"י בדף כ"ג דמיירי אפי' בדקה שחרית לא מהני, אבל לעולם אימא לך דמן המנחה ולמעלה סמוך לביה"ש מהני אפי' ביום א', והא לא קמבע"ל לרבי כלל דהא מוכח כן מרבנן דאמרו לו, ודוק היטב:
ומ"מ מיהת מה שכתב רמ"א בדיעבד מהני גם ביום ראשון בדיקה סמוך לביה"ש אפי' בלא הי' המוך אצלה כל ביה"ש וציין כן בשם הרמב"ן וכ"מ בשם הרמב"ם כבר תמה על זה בסד"ט עיי"ש שהביא דברי הרמב"ם והרמב"ן דבדבריהם מוכח דל"ס להו כן, וכן הוכיח מהגמ' והביא כמה פוסקים ראשונים, דס"ל דביום ראשון שראתה בעינן מוך דחיק ביה"ש אפי' לעיכובא אמנם מה שהחמיר החו"ד דבהני נשי דידן הוי דינא הכי אפי' ראתה כמה ימים משום דאנן לא בקיאין במראה דמים א"כ לעולם איכא למיחוש שמא היום יום ראשון ודמי שראתה עד היום היו דמים טהורים לולי דב"ק נ"ל דאין לחוש לזה, לא מבעי' בשעת וסתה, הא מבואר בח"ד עצמו בסי' קפ"ג דאפי' למ"ד וסתות דרבנן היינו דוקא לענין שנאמר דמחמת חזקה דוסת לעולם תראה כשיגיע עונת הוסת דקי"ל לחז"ל דוסת עשויה להשתנות אבל דם שרואה בשעת וסת, אמרי' בודאי מחמת עונת הוסת חזיא, א"כ מהיכ"ת נחוש דהאי דם דאתי' מעקרו הוא דם טהור, והשתא הוא יום ראשון שראתה דם טמא, ותו דל"ש לומר דלא בקיאינן במראה דמים אלא בדם שנוטה לאדמימות ואינו אדום ממש, אבל בדם שהוא אדום ל"ש לומר דלא בקיאין ונהי שכ' הר"ן והובא בבית יוסף סי' קפ"ג בטעמא דהחמירו בנות ישראל בטי"ד כחרדל משום שמא תרא' כל ז' דם טהור וסבור' שהוא דם טמא, היינו שמא תראה דם שהוא נוטה לאדמומות וכסבורה שהוא טמא ובאמת היא טהור, אבל בדם שהוא מראה אדום ממש פשיטא שאין לומר דחיישינן שהוא טהור, ותו דאפי' את"ל כן מ"מ עיקר טעמא דביום ראשון לא מהני בדיקה סמוך לביה"ש לפוסקים הנ"ל היינו משום דהוחזק מעיינה פתוח, משא"כ כשכבר הוא כן מכמה ימים א"כ אי ני מהדמים עד השתא לא הי' טמאים מ"מ עכ"פ באו מן המקור ואין זה יום ראשון שנפתח מקורה, שפיר מהני בדיקה סמוך לביה"ש, ע"כ נראה דנהי דבלא ראתה רק יום א' יש לפסוק דאפי' בדיעבד לא מהני אי לא בדקה עצמה כל ביה"ש במוך דחיק אבל בראתה כמה ימים בפרט בשעת וסתה מהני בדיקה סמוך לביה"ש אליבא דכו"ע, ולכתחילה הוא דילמוד אדם בתוך ביתו כמש"כ בשו"ע ס"א אבל בדיעבד אינו מעכב אפי' בנשי דידן, וכן העלה בלו"ש עיי"ש, וכן מוכח מסתימת רבותינו האחרונים: