אור ברסלב

ערוגת הבושם על יוד - ב· רבי משה גרינוולד

סימן קכא

סימן קכ

שלוכ"ט לכבוד אהובי מר גיסי הרב המאה"ג המפורסים בתוי"ש מה"ו ישראל מנחם שליט"א אבדק"ק ברעזאוויטץ יע"א, על דבר שאלתך בנדון מי שיש לו אילנות של תפוחים בתוך גינתו, וחושב מחשבות דאם יטע במקומן אילנות של אפרסקים יהיו שכרן מרובה דפירות ההם מעולין יותר בדמים מהו שיהא שרי לקוצצן שלא לחוש לאיסור קוצץ אילנות טובות כדרך דאמרו בש"ס ב"ק דף צ"א אם הי' ומעולה בדמים שרי, הנה כבר העלה מרן בתשו' ח"ס סי' קי"ב כל דלא ברי שיהא ריוח הקציצה יותר מהפירות דטעין אילנא אסור למקצי' וסכנה איכא אפי' בספיקא שלא כדרך השחתה ועיי"ש, שהוכיח כן ממה דהקשה במעיין החכמה לשיטת הרמב"ם דסדא"ו לקולא, איך קאמר רחמנא רק עץ אשר תדע משמע מספק אסור, ותי' דמיירא באתחזק איסורא בזה האילן מאכל ושוב אזדקן וקאמר קרא דבעי' שתדע בבירור דלא עץ מאכל הוא אם תרצה לקצצו, אלא דקשיא לאידך גיסא א"כ למה לי דכתב רחמנא רק עץ אשר תדע פשיטא דבאתחזק איסורא ספיקו לחומרא, אלא ודאי דהכא איצטרך קרא כיון דרחמנא לא אסר אלא דרך השחתה הו"א דמי שחושב לפי אומדנא שלו דזה הדקל דמיו מעולים לקורות טפי מלפירות אע"ג דאיננו דבר ברור ואולי טועה בדמיונו מ"מ שרי ואין זה ספק איסור אלא ודאי היתר קמ"ל קרא דאיכא קפידא, ובעי' דוקא שידע בבירור שהוא מעולה בדמים א"ד הח"ס, והנה בתשובה אחרת (עי"ל סי' קי"ט) הארכתי לבאר דאין הכרח מחמת קושי' זו די"ל קושיי' המעה"ח בלא"ה לק"מ מ"מ בשביל כך לא נעשה מעשה נגד הח"ס ז"ל, בפרט דהא מבואר שם בח"ס ז"ל דאע"ג דלרש"י לא אייתר קרא כמו שהאריך שם עפ"י סוגי' הש"ס בב"ק מ"מ כיון דבלאו איסור דאורייתא איכא נמי סכנתא, כמבואר בב"ק דף צ"א וב"ב דף כ"ו א"כ חמירא סכנתא ואפי' בכהי"ג אסור כל שלא ידע בבירור דבודאי איכא רוחא טפי ע"י קציצה, ולפי"ז נראה פשוט דגם בנדון הנ"ל איכא איסורא וסכנתא, דנהי דהאי גברא חושב מחשבות שמפירות אפרסקין יהי' לו ריוח יותר, מ"מ הלא ידוע כמה הרפתקאות יעדו אאותן נטיעות עד שיעשו פרי תבואה, וא"א שלא יהא בין כל הנטיעות חד מנייהו שלא יבול עלהו ויתום פריו, וא"כ אותו אילן תפוח שקצץ בעדו הי' קציצתו לבטלה וממילא איכא איסורא ונהי דלפי מה שמדמה בנפשו שיהי' לו מזה ריוח א"כ לא עבד דרך השחתה ונ"ט הלא מבואר בח"ס דגם כהי"ג אסור, ותו נ"ל דבכהי"ג קרוב לודאי שלא תעשינה ידיו תושיה בזה דהא מבואר בש"ס פ' מקום שנהגו קוצצי אילנות טובות אינם רואים סימן ברכה, א"כ כיון שלא יהי' רואה סימן ברכה מאותן המעות שוב איגלאי מילתא דלא הי' מעולה בדמים, וממילא איכא איסורא וסכנתא, ויתיישב בזה מה דהעיר המהרש"א שם בח"א מאי ארי' משום דא"ר סימן ברכה ת"ל משום איסורא דבל תשחית את עצה, ולהנ"ל ניחא דנפק"מ בהי' מעולה בדמים וכגון בנ"ד דאי לאו דאינו רואה סימן ברכה מאותו ממון גם איסור דבל תשחית נמי לא הוי, והא דאמרי' בב"ק דף צ"ב אם הוי מעולה בדמים יותר מותר היינו בצריך לו לקורות הבנין וכיו"ב דלא שייך לומר בזה דאינו רואה סימן ברכה מאותו הממון, ובזה מדוקדק מאוד פי' רש"י שם בב"ק בד"ה אם מעולה בדמים דמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו, ומאי בעי רש"י בזה, ולהנ"ל ניחא, דבא לאפוקי אם רוצה לעשות בדמיו פרקמטיא, דבזה ל"ש הא היתר כיון דאינו רואה סימן ברכה מאותו ממון, ועיי' בתשו' חו"י סי' קצ"ה שהעלה דהא דלצורך בנין שרי היינו דוקא בדבר הנצרך לו, אבל להרחבת חצרו לצורך טיול ותוספות אור והרוחה בעלמא אסור וכן הסכים בתשו' בית שלמה סי' קצ"ב וכן הביא בתשו' חיים שאל בסי' כ"ב בשם מהר"י באסאן עייאש ורואה אני הדברים ק"ו בנ"ד, ומה שהארכת בכחא דהתירא עפ"י דקדוקיך בגמרא ב"ק דף צ"א בהא דהוצרך לאתויי עובדא דמר שמואל ועובדא דר"ח, וכ"כ דקדוקים בש"ס ב"ב דף כ"ו בעובדא דרב יוסף, אין אלו כדאי להכריע מהם הלכה למעשה נגד כל הני רבוותא המחמירין בזה, והנראה לפענ"ד כתבתי הלכה למעשה, וראיתי בתשו' בית שלמה סי' קצ"ב שהמציא קולא בזה למכור האילנות לנכרי בקנין כסף ושטר והעכו"ם יוכל אח"כ לקצצם, ולפענ"ד נראה דאין לסמוך על זה למעשה דבזה נפלן ברבוותא במה שהאריך התב"ש בחי' פסחים דף כ"א לאסור הערמת מפטמי בהמות שמוכרים אותם קודם הפסח לגוים, לפטמם בפסח בבלולי חמץ ומחזירים להם אחר הפסח, והגם דבמקו"ח פליג על התב"ש, אמנם כבר האריך בתשו' בית אפרים להחזיק פסק התב"ש, ועיי' בתשו' ח"ס או"ח סי' ס"ב, ובפרט הגאון בעל דעת קדושים מבוטשאטש, הרעיש על זה ונדפס אזהרתו בפתיחה לתשובת נטע שעשועים עיי"ש, וא"כ בנ"ד אין לך הערמה הניכרת יותר מזה, וראוי לחוש לדברי המחמירים באיסור דאורייתא בפרט בסכנתא דחמירא הלכה כדברי המחמיר, כן נראה לפענ"ד בזה בס"ד:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על יוד - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה