ערוגת הבושם על יוד - א· רבי משה גרינוולד
הקדמת בן המחבר
הקדמת בן המחבר במעלות המחדש חידושי אורייתא מדבר יתברך היושב ברום גבהי שמים וישתבח הבורא לאדם ניב שפתים:
תנן ב"ז אומר איזה חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי (אבות פ"ד) ולהבין עומק כוונתם נ"ל בס"ד עפ"י אמרם ז"ל (יבמות צ"ו) אמר ר"י א"ר מה דכתיב אגירה באהלך עולמים וכי אפשר לאדם לגור בשני עולמים אלא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יה"ר שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר ר"י משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר עי"ש והנה אצל הצדיקים ות"ח ישנו ב' כיתות:
הכת הא' אשר יושבים בדד לעצמם ולומדים תוה"ק ועושים נח"ר ליוצרם אבל אינם מלמדים תורה לאחרים להורותם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשין ואף גם זאת אם חוננם השי"ח לחדש חי' אורייתא אינם מעלים עלי ספר בדיו כדי להניח גם לדורות הבאים אחריהם כי רק להשלים את עצמם כל כוונתם וע"ז רמזו רז"ל בפרקא דחסידא (אבות פ"ב) כל תורה שאין עמה מלאכה ר"ל מלאכת הכתיבה סופו בטלה כי תורתו משתכחת ובמותו יקח הכל, הכת הב' הנה הת"ח וצדיקים אשר כל מגמתם להרביץ תורה ויראת שמים ולהרחיב גבול הקדישה להעמיד תלמודים הגונים להורותם הדרך ילכו בה דרך תורה ויראת שמים ואורחותם צדיקים ומעלים גם את חידושיהם והנהגותיהם הטובים במוסר ויראת שמים עלי ספר בדיו למען יהי' רשימם ניכר גם לדורות הבאים אחריהם וההבדל בין ב' כיתות הללו כי הכת הראשונה אף בעודם חיים ע"פ האדמה יוסיפו כח בנפשם להעלותה למדרגה גדולה רם ונשא וגבה מאד ויהי' כרוביהם פורשי כנפים למעלה אבל במותם תרפנה כנפיהם ויעמדו על מעמדם ובין העומדים האלו מקומם ולא ירד אחריהם כבודם כי במותם יקחו הכל ובזאת המדריגה אשר זכו בשעת מותם שם ינוחו ולא יזיזו אפי' זוז כ"ש כל ימי עולם לא כן הכת הב' כי גם אחרי מותם הלוך ילכו תמיד מעלה מעלה ממדריגה למדריגה ומחיל אל חיל בכל עת ובכל רגע כי כל מה שילמדו תלמודיהם ותלמודי תלמודיהם עד סכה"ד את תורתן אשר הניח אחריו או יעשו מעשים טובים וישרים לכל זה הוא הי' המסבב מאור תורתו אשר האיר בהם ונטע ושתל בתוכם וממיילא זכרו לא יסף לעד ולעולם כי הכל יודעים אשר תורתו הוא וכהיי"ג מצינו (יבמות צ"ו) ר"א אמר לשמעתא בי' מדרשא ולא אמרה משמי' דר"י שמע ר"י איקפד החונן לאדם בינה דיעה כל הים מכסים המים המעדני לזכות רבים בהלכות מזוקקות שבעתים וכי' על לגבי ר"י ב"א א"ל כתיב כאשר ציוה ד' את משה עבדו כן ציוה משה את יהושיע וכן עשה יהושיע לא הסיר דבר מכל אשר ציוה ד' את משה עבדו וכי על כל דבר שאמר יהושיע הי' אומר להם כן אמר לי משה אלא יהושיע הי' יושב ודורש סתם והכל יודעים שתורתו של משה הוא אף ר"א תלמודך יושב ודורש סתם והכל יודעים כי שלך הוא עי"ש וממילא בכל למוד ומעשים טובים אשר עושים תלמודיהם ותלמודי תלמודיהם עד סכה"ד הכל על שמו נקרא ומוסיף אור והשפעה גם על נפש הרב ההוא נמצא כשהוא בעוה"ז היא בבחי' רב ומשפיע מחכמתו ויראתו לאחרים ולעתיד כשהוא שוכן בקבר ואומרים דבר הלכה משמו נתעורר חיות חדש להצדיק ההוא וטועם מטעם חכמתו אשר חלק ליראיו בעודו בחיים חיותו ע"י שאומרים דבר הלכה משמו וכאן המתים יורשים את החיים והרי זה בא ללמד בעוה"ז ונמצא למוד בעוה"ב ותלמודיו נעשים לו כרבותיו ומזכירים לו את תורתו אשר למד עמהם בחיו וזה שאמר ב"ז איזה חכם הלומד מכל אדם כי משאיר אחריו ברכה חי' תורה בעוה"ז ועי"ז הוא לומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי ר"ל מכל הלומדים חי' תורתי השכלתי כי עדותיך שיחיה לי כי אף כשאני בשיחה הנקרא עוה"ב כטעם והקיצות הוא תשיחך בעוה"ב (אבות פ"ו) ג"כ עדותיך לי כי גם שמה הוא עולה מעלה מעלה עי"ז והוא מתאים ג"כ עם המאמר איזה חכם הרואה את הנולד ר"ל שרואה את העתיד והבן, והיינו דארז"ל סוף ברכות תלמודי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל ובדיוק נקטו בלשונם הזהב תלמוד"י חכמים ר"ל אותן חכמים אשר לאחר מותם נעשו תלמידים לתלמודיהון אותן דוקא אין להם מכוחה בעוה"ב כי ע"י שאומרים דבר הלכה משמם המה עולים מעלה מעלה ומחיל אל חיל ילכו וא"ש בס"ד:
ובזה יש להבין פסוקי (מלכים א' סי' ב') ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמור אנכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש ושמרת את משמרת ד"א ללכת בדרכיו וגו' דלכאורא פסוקים הנ"ל אין להם שים הבנה דלשון ציוה איננו נופל על המאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ גם האי לאמור אין לו הבנה דמאי יאמר אבל עפ"י הנ"ל יבואר ע"נ דאם אומרים דבר הלכה מפיו אזי שפתותיו דובבות וגם לאחר מותו הוא בבחי' הולך כי הולך הוא מחיל אל חיל כאמור לעיל וכמו כן אם בניו וביתו אחריו הולכים בדרך השם ג"כ אביהם מתעלה למעלה עליונה (ועיי' ספה"ק הכנה דרבה אות ב' מאמר רבינו הקדוש לבניי אני צריך) וזה שאה"כ ויצו את שלמה בנו לאמור ר"ל שיאמר תמיד הלכות משמו ועי"ז אנכי הולך בדרך כל הארץ ר"ל אף שאהי' בדרך כל הארץ ג"כ אהי' בבחי' הולך ועוד גם זאת ושמרת את משמרת ד"א ללכת בדרכיו עי"ז ג"כ תעלה אותי לבחי' הולך וא"ש בס"ד:
ועפי"ז יש לפרש מאחכז"ל (ברכות ח') גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים דאלו בנהנה מיגיעו כפו כתיב אשריך בעוה"ז וטוב לך בעוה"ב ואולי בירא שמים וטוב לך לא כתיב והקושי' מבוארת מעצמה ממנפ"ש אם הנהנה מיגיעו כפו הוא ג"כ ירא שמים פשיטא דעדיף דאית בי' תרתי ואם הנהנה מיגיעו כפו אננו ירא שמים רק עבריין הוא היתכן לומר שהוא גדול מירא שמים אבל הכוונה נ"ל דהנה ארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמידו בידו (פסחים ל') וצריך להבין הלשון תלמידו בידו וכי בידו הוא מביא את תלמידו הלא במחו הוא מביאו ויותר הול"ל ותלמידו עמו אולם כבר ביאור לנו דבר זה רבינו המהרש"א ז"ל בקיצור וכוונתו נ"ל דלכל אדם צריך לרשום בכתב את חי' תורתו אשר זכהו השי"ת לחדש באורייתא כדי שגם אחרי מותו לא ישתכח תורתו ויאמרו תמיד הלכות משמו וז"ל ספר חסידים סימן תק"ל וכל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינו כותבו ויכול לכתוב הרי גוזל מי שגילה לו כי לא גילה לו אלא כדי לכתוב כדכתיב סוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם וכתיב יפוצו מעיינותך חוצה עכ"ל וזה שאמרו אשרי מי שבא לכאן ותלמידו בידו ר"ל שכתב ורשם בכתב ידו את חידושיו אשר ע"כ נקראו חכמים סופרים (עיי' חא"ג ב"ב י') והנה מבואר בזוה"ק גודל מעלות המחדש חי' אורייתא עד שהקב"ה משתעשע עמהון ומנשק להון ובורא מהם שמים חדשים ולעומת זה להיפך גודל הפגם ועונש המחדש חי' אורייתא שאינם אמיתים ובורא מהם שמים שוא וז"ל הזוה"ק בהקדמה דף ד' ר' שמעון פתח ואמר ואשים דברי בפיך כמה אית לי' לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילה בגין דקוב"ה ציית לקליהון דאינון דמתעסקין באורייתא ובכל מלה דנתחדש באורייתא ע"י האי דאשתדל באורייתא עבוד רקיע חדא תנן בהאי שעתא דמלה דאורייתא אתחדש מפימי דבר נש האי מלה סלקית ואתעבדית קמי קוב"ה וקוב"ה נטל להאי מלה ונשק לה ועטר לה בשבעין פטורין וכו' עד וכן כל מלה ומלה דחכמתא אתעבדין רקיעין קיימין בקיומא שלים קמי עתיק יומין והוא קרי לון שמים חדשים וגו' ואי תימא דמלה דכל בר נש דלא ידע עביד הכי ת"ח ההוא דלאו אורחא ברזי דאורייתא וחדש מילין דלא ידע על בוריין כדקיאות ההוא מלה סלקא ונפקא לגבי ההוא מלה איש תהפוכות מגוי ניקבא דתהום רבה וגו' יעבוד בי' רקיע דשוא דאיקרא תהום וחס בההוא רקיע ההוא איש תהפוכות וגו' ועל דא כתיב הוי משכי עון בחבלי שוא אמר ר' שמעון לחברייא במטותא מנייכון דלא תפקין מפימייכין מלה דאורייתא דלא ידעתין ולא שמעתין מאילנא רברבא כדקיאות בגין דלא תהוין גרמא לההוא חטא לקטלא אוכלסין דבר נש למגנא פתחו כלהון ואמרו רחמנא לשיזבין עכל"ק ואחר ההתבוננת הלז איך יערוב לבו לעיין בעומק חכמת התורה בהעלותו על לבו את אשר חטא על הנפש מיום היותו על האדמה ולא יעלה מורא על ראשו פן ח"ו תורתו שיתחדש יתעבד מהם ח"ו שמים שוא ויהי' גדול עונו מנשוא וכבר הירגש בזה כ"ק אאמו"ר הגה"ק המחבר זצל"ה בספרו ערוגת הבושם עה"ת דף ו' וכתב דלכאורא צריך להבין מה זה דקאמר ובצל ידי כסותיך והל"ל ובצל כנפי דענין צל שייך יותר על לשון זה כדכתיב ובצל כנפיך תסתירנו אבל י"ל כיון דהשי"ת רוצה בתשובה ואין לך דבר העומד בפני התשובה וארז"ל אין ועתה אלא תשובה וענינו משום דכל מצוה ומצוה לא פרחות לעילא אלא בכח רחומא ודחולא שבה ועד שהמצוה מגיע למעלה מתבחנות בכמה בחינות אם הוא ראוי להעלותה משא"כ בתשובה דכתיב בי' וידי אדם מתחת כנפיהם דדרז"ל זה ידו של הקב"ה שהוא פשיטה לקבל שבים וזה מליצות ידו פשיטה לקבל שבים וממיילא אין לך דבר שעומד בפני התשובה לבלתי העלותה למכון בית אל ית"ש והיינו דאה"כ ובצל ידי כסיתיך בצל ידי דייקא דקאי על ידו של הקב"ה הפשיטה לקבל שבים היינו דמכסה עליך שתזכה בתורתיך לנטוע שמים ויוסד הארץ עכל"ק ולענ"ד י"ל דהוא הנותנת מחמת שאם לומד ומחדש ח"ת שלא לשמה נעשה פגם בעולמות העליונים ונבראו ע"ז שמים שוא ע"כ העצה היעוצה לתקן זאת לכתוב ולהפיץ את חידושיו והוא עפ"י דאמרינן (במס' גיטין נ"ד שבת ק"ד) דשם נכתב שלא בקדושה מעביר עליו קולומוס ומקדשו הה"נ אם למד שלא לשמה וברא עי"ז שמים שוא יתקן זאת ע"י שיכתוב ויפיץ את חידושיו אולי ימצא ברבות העיתים אחד שילמוד בספרו לשמה וידלה מרגניתא מתיק חספתו ויקדשם ע"ז והוא כעין העברת קולמוס וממילא יתעלו כל למידיו למפריע ויהי' נבראים משמים שוא שברא שמים חדשים ע"ד בעושה תשובה מאהבה זדונותיו נעשין לו כזכיות והבן וי"ל עוד עפי' פשטות דאם כל איש יחוש לעיין ולהעמיק בתוה"ק מחמת חשש שיברא שמים שוא א"כ תורה מה תהי' עליה וח"ו ישתכח תורה מישראל ומהיי"ט התירו ג"כ איסור דאורייתא לכתוב תורה שבע"פ משום עת לעשות לד' הפרו תורתיך (גיטין ס') ודוגמא לזה אמרינן (ברכות י') בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדית איבעי לך למעבד רק יתפלל להשי"ת שיתן בלבבו להבין ולהשכיל והשי"ת השומע תפילת כל פה בודאי יעזריהו על ככה לחדש תורת אמת לנטוע בהם שמים חדשים והנה ירא שמים נקרא מי שלומד תורה וירא לנפשו לחדש חי' אורייתא וככתבם מחמת יראת שמים שוא אשר יברא ע"י תורתו ונהנה מיגיעו כפו נקרא מי שרושם חי' תורתו בכתב יישר דברי אמת זה נהנה גם לעוה"ב מיגיעו כפו שהולך מחיל אל חיל ושפתותיו דובבות וכאמור לעיל וזה שאמר גדול הנהנה מיגיעו כפו שיגע ועמל לרשום את חידושיו יותר מירא שמים ר"ל ונמי שירא משונים שוא אשר יברא ע"י תורתו וא"ש בס"ד:
ובזה יש לפרש הגמרא (כתובות ק"ד) בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר רבש"ע גלוי וידיע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה יה"ר שיהי' שלום במנוחתי והלשון הוא מחוסר הבנה קצת וכי יגיעות התורה באצבעות הוא הלא יגיעות התורה הוא בדיבור ובמחשבה בלב ובמוח אבל לא באצבעותיו אבל לפי הנ"ל יתבאר יפה כמין חומר בקודש דהנה כל בר דעת לנבון נקל דכל מעלות ועליותיו של האיש המחדש חי' אורייתא הוא דוקא אם כוונתו רצויה בלתי לד' לבדו להגדיל תורה ולהאדירה להנות בהם בני אדם אבל אם כוונתו להנאות עצמו להתגדל בחידושיו לעשות לו שם בארץ או קרדם לחפור בה לא מבעי' דאינו מעלהו אלא אדרבא ירודה הוא לו לעילא ועיי' תשי' ח"ס או"ח סי' ר"ח ששופך בוז וסוללה:
על הכותבים ומדפיסים חי' תורה שלא לש"ש וז"ל ואני אומר כל המחבר ספר ומתערב במחשבתו לגדל שמו רבצה בו כל האלה האמורה במילי דאבות נגיד שומא אבד שמא ומלבד זה הוא עובר באיסור דאורייתא דברים שבע"פ א"א רשאי לכתבם ולא התירו אלא משום עת לעשות לד' הפרו תורתיך ואם אנכי עושה לש"ש הרי איסורו במקומו עומד עיי"ש וחוץ מזה ג"כ אין שלום במעונתו כמבואר בזוה"ק שהבאתי לעיל דבורא בזה רקיע שוא ונפקית מיד אשת זנונים ואתקיפות בהאי רקיע דשוא וקטלית כמה אלפין עיי"ש וזה שזקף רבינו הקדוש עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר רבש"ע גלוי וידיע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ר"ל באצבעותיו ממש שטרח ויגע וכתב וסידור את המשניות והכל הי' בלתי לד' לבדו להגדיל תורה ולהאדירה ולא נהניתי הנאות עמי אפי' באצבע קטנה ע"כ יה"ר שיהי' שלום במנוחתי וא"ש בס"ד:
ועפי"ז יתבארו על נכון פסוקי פ' ואתחנן את הדברים האלה דיבר ד' אל כל קהלכם צהר מתוך האש הענן וערפל קול גדול ולא יסף וגו' ותאמרו הן הראני ד"א את כבודו ואת גדלו וגו' היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ד"א ומתני וגו' קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ד"א ואת תדבר אליני ופירש"י התשתם כחי כנקיבה ויאמר ד' אלי הטיבו את אשר דיברו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור כל מצותי כל הימים והפסוקים הנ"ל המה מקושי הבנה דהכתובים סותרים עצמם דתחילה אמר היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי ואח"כ מנו"ב אמר ועתה למה נמות אם יוספים אנחנו לשמוע עוד ומתנו וכל מפרשי התוה"ק דרכו בזה דרכים שונים ועפ"י הנ"ל יבואר הדבר על נכון דהנה אם אומרים דבר הלכה משמו אז וחי לעולם ואינו בבחי' מת כי שפתותיו דובבות בקבר והנה קודם כתיב את הדברים האלה דיבר ד' וגו' קול גדול ולא יסף כלומר לא פסק כי דברי אלקים חיים וקיימים לעולמי עד א"כ אם הי' שומעים את כל התוה"ק מפי הגבירה אז הי' משיגים את התוה"ק בכל פרטי' ודיקדיקי' ואפי' מה שתלמוד ותיק עתיד לחדש כדאחכז"ל הראה הקב"ה למשה דיקדוקי תורה ודיקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש (מגילה י"ט) והיינו לפי ששמע את התוה"ק מפי הגבירה ע"כ הישיג את זאת וממיילא לא הי' שים מקום לפילפולא אורייתא להוציא הדין לאמיתו כי היו משיגים הכל בהשגתם הגדולה וגם השכחה לא הי' גוברת כי את דברי אלקים חיים לא היו שוכחים וממילא לעולם לא היו באים לידי כך שיהי' צריכין לומר דבר הלכה משום איש וממיילא הי' מיתתם מיתת עולם כי אחרי כלות ימיהם בקבר שפתותיהם לא היו שוב דובבות וזה שאמרו הן הראנו את גדלו וגו' היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי כלומר הדבורים של הקב"ה המה חיים וקיימים א"כ אם ימות האדם תהי' מיתתו מיתת עולם ע"כ אמרו ועתה למה נמות קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר די"א ואת תדבר אלינו וא"כ לא יהי' הדבורים נצחיות ויוגבר ג"כ השכחה וממיילא יהי' השעה צריכה לכך לומר דבר הלכה מפי ת"ח ויהי' שפתותיהם דובבות וחי יחי' לעולם אף לאחר מיתתם ע"י שיאמרו דבר הלכה מפיהם ויתעורר בהם חיות וא"ל משה אם כדבריכם כן יהי' א"כ התשתם כחי כנקיבה כי ע"י שיאמרו הלכות אחרי ויתעורר בי על ידכם חיות ואהי' אח"כ כתלמודכם מקבל בחי' נקיבה אבל השי"ת אמר הטיבו את אשר דיברו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אז באמת הי' השגתם גדולה כ"כ ושכחה ג"כ לא הי' גוברת בהם שיצטרכו לומר הלכות משום איש אבל ראה הקב"ה שלא יעמדו באמונתם ועתידין לחטוא ויפלו ממדריגתם והשגתם הגדולה והשכחה יתגבר עד שיהי' השעה צריכה לכך לומר הלכות מפי ת"ח א"כ מוטב שתדבר אתה עמהם ויאמרו תמיד שמיעות והלכות מפי ת"ח למען לא תשכח התוה"ק מפי זרעם וא"ש בס"ד:
ועיי' בספר ישמח משה ס"פ ברכה עה"פ ויתמו בכי אבל משה אהא דאמרינן (תמורה ט"ז) דשלש מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה וכי' צא וטרדן במלחמה עפ"י הירושלמי (שקלים פ"ו) דהארון עם שברי לחות הי' הולך לפניהם דהנה ארז"ל (נדרים ל"ח) דפילפול התורה ניתן למשה לבדו והוא נהג בהם טובת עין ונתנה לישראל וזה מה שארז"ל גילה הקב"ה למשה כל מה שתלמוד ותיק עתיד לחדש בשכל אנושי ובודאי כך מסר לישראל בטובת עין וא"כ לא הי' מקום לחדש ומרוב אהבה שאהב השי"ת את ישראל וחדי בפילפולא דידהו ורצה שיתחדש תורה ע"כ נשכח מהם כדי שיתחדש ע"י הפילפול ועי"ז תבין דלא נתגלגל חוב ע"י אבלו של משה רבע"ה ולרמז זה הי' הארון של שברי לחות מהלך לפניהם שדימו רז"ל (מנחות צ"ט) זקן ששכח תלמידו לשברי לחות ר"ל דע"י השכחה שהוא כשברי לחות הוי הנצחון במלחמה והיינו דאמר הקב"ה למשה צא וטרדן במלחמה ויראו דארון של שברי לחות מנצח לפניהם במלחמה ומזה יבינו דהשכחה הוי מרחמי שמים ולא יכעיסו עליך עכדה"ק וש"י ועפי"ז יש ליתן טעם לשבח על מרע"ה ששיבר את הלוחות כשירד מן ההר וראה שישראל עשו אותה מעשה עפ"י מה שמבואר בספה"ק דע"י הפילפול ועומק העיון השי"ת חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה איך לתקן מעשיו ולכונן מחשבותיו לשבר כח הקליפות ועיי' לשון קדשו של אאמו"ר הגה"ק המחבר זצל"ה בספרו הקדוש הכנה דרבה אות י' בשם הרב הקדוש מהר"ש מקארלין זי"ע וז"ל למה נקרא שמו גמרא שהוא מלשון גומרא דאשא כי בשעת שאדם לומד גמרא לשמה בוער לבו להשי"ת למסור נפשו ורוחו ונשמתו אליו והה"נ דיש לומר דע"י גומרא דאשא הבוער בקרבו רשפי אש שלהבת יה מתבערים כל הקוצים והחוחים הסובבים את כוונתו הרצויה ומחשבותיו הטהורים באופן שא"א לחבר הכוונה עם המעשה ע"ד נרגן מפריד אליף וע"י גומרא דגמרא תוקד בקרבו רשפי אש של התוה"ק בבחי' הלא כה דברי כאש נאם ד' לבער המסיכים המבדילין בינו לבין קונו ובזה יש לפרש הא דאמרו גמרא גמור זמורתא תהי דהאי זמורתא מלשון זמור עריצים כמו שאנו מתפללים ביה"ר קודם אמירת תהלים ויעמוד לנו זכות פסוקי תהלים וגו' ולזמר עריצים עי"ש דב"ק מלהבות אש ועד"ז פירש ג"כ בספרו ערוגת הבושם פ' חי' דף נ"ח הא דארז"ל (מגילה ל"ב) כל הקורא בלא נעומה ושינה בלא זמרה עהכ"א גם אני נתתי להם חוקים ומשפטים בל יחי' בהם דע"י כח התורה ביכולת האדם להמשיך עליו נועם עליון ולשבר הקליפות ולזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה עליונה והיי"ד כל הקורא בלא נעומה שאינו ממשיך עליו נועם עליון בקריאתו ושונה בלא זמרה שאינו מזמר עריצים במשנתו עהכ"א גם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם דייקא שאין בהם חיות עיי"ש ועיי' בהקדמות ספר איגלי טל כהגה"ק מסאכעטשעוו זצלה"ה ז"ל כי תיקון הברית תלוי ביותר בלימוד התורה וביותר בלימוד התורה בעיון עפי"מ ששמעתי מאדמו"ר זצל"ה בפי' דברי הזוה"ק שעל חטא שז"ל אינו מועיל תשובה משום דתשובה היא מלב כדכתיב ולבבו יבין ושב וכי' ופגם שבזרע הוא במוח והרי הקילקול למעלה ממקום התיקון וכן מבואר בספר זרע קודש וע"כ עיון הלכה שהיא במוח וכש"כ מי שמחדש חידושים הרי התיקון ג"כ במוח וכי' ואף שלאו כל אדם זוכה ללמוד תורה לשמה כבר שלא מחכז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ובלבד שלא ילמוד לקנתר ח"ו שבזה מוסיף עוד כח בחיצונים חלילה והוא ממש חטא שז"ל ר"ל עכל"ק ואני מצאתי דוגמתו ממש בסה"ק פלא יועץ ערך חידוש וז"ל ידוע מעלות המחדש חי"ת שהוא חשיב מאוד בשמים ממעל עד שאמרו בזוה"ק שבונה בשמים מעליותיו ובונה שמים חדשים ועהכ"א לנטוע שמים וכי' וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו רק שיעמול בכל כחו לחדש חידושי תורה דהיינו להקשות ולתרץ בתנ"ך ובש"ס או לפרש פירושיהם בפרד"ס על תנ"ך וש"ס והוא תיקון גדול לכל עון ולכל חטאת ובפרט לעון פגם הברית שהזרע יוצא מן המוח ותיקונו שיטריח במוחו לחדש ח"ת ובפרט בשבת חשוב מאד כשמחדש ח"ת כאשר הפליג בשבחו בזוה"ק הכי כתבו המפורשים עכשיו שאין ביהמ"ק קיים ואין קרבנות הכותב ח"ת מכפר עליו כאלו הקריב קרבנות ואסמכיהו אקרא עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי עיי"ש עכ"פ מבואר מכל זה דע"י פילפול ועומק העיון בתוה"ק יש בכח האדם לתקן את מעשיו ולשבר הקליפות המונעים את האדם מלילך בדרך טובים והנה ישראל כשעשו אותה מעשה ראה משרע"ה עד היכן כחו של היצה"ר מגיע ע"כ חשש פן לא יהי' בהם כח לשבור מלתעות רשע משו"ה הי' ההכרח לשבור הלחות דזה גרם שכחת התורה כדארז"ל (עירובין כ"ד) אילמלי לא נשתברו לחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל ואם לא הי' שיכחה לא הי' שום מקום לפילפולא ולחדש חידושים באורייתא דהכל הי' מקובל אצלם הלכה ברורה למשה מסיני וממילא הי' במה לשבר כח הקליפות ולזמר עריצים ולתקן את מעשיו המכוערים ועכשיו ע"י השכחה ע"כ צריכין לפילפולא ולעומק העיון בתוה"ק וממיילא חרב פיפיות בידם להכרית כל הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה העליונה ובזה יבואר כמין חומר בקודש הא דדרז"ל (שבת פ"ז) פסל לך שני לחות אבנים כראשונים אשר שברת יישר כח אשר שברת לכאו' מ"ט נטר הקב"ה להחזיק טובה הזאת לאמור יישר כח עד העידנא שאמר לו פסל לך כראשונים ומ"ט לא החזיק טובה הזאת מיד אחר שבירות הלחות אבל לפי הנ"ל ניחא דמתחילה לא הוצרך משה לאקרורי דעתא דהא ידע בנפשי' דשפיר עבוד לטובת ישראל כדי שיהי' להם כלי זיין לזמר עריצים כדפרישית אבל השתא דא"ל תשי"ת פסל לך שני לחות אבנים כראשונים סבר משה דהני כמי כראשונים יהי' דאית בהו הני מילי מעליותא שלא ישכחו התוה"ק וא"כ לאו שפיר עבוד דשיבר הלחות הראשונים דלא אהני מעשיו כיון דלא נצמח מזה תכלית המכווין לזה הוצרך הקב"ה לאקרורי דעתי' ולאמור לו יישר כח ששברת וא"ש בס"ד: ועפי"ז יש לקשר סוף התורה לתחילתה דנהי דנצמח טובה גדולה ומכיפלת ע"י שבירת הלחות דגרם שכחת התורה וממילא ההכרח לעיין ולפלפל ולחדש ח"ת והוא גירא בעינא שיטנא כאמור לעיל אמנם כן מצד אחר נצמח גרעיתא דעי"ז רבתה מחלוקת בישראל ע"י תלמודים שלא שימשו כל צרכן כדארז"ל (סוטה מ"ו) משרבו תלמודי הילל ושמאי שלא שימשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשה התורה כשני תורות ואם אין שלום אין כלום דלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום והנה הכלי יקר פי' הפסוק ויקרא אלהים לרקיע שמים לא רצה הקב"ה שיקרא בשם רקיע כי שם זה מורה על פירוד ומחלוקת שהוא מסך המבדיל כי אם בשם שמים שהוא מורה על השלום כי נעשו מאש ומים ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם וזה שארז"ל כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופו להתקיים ר"ל כהוראות שם שמים עיי"ש ובזה א"ש המשך סיום התורה לתחילתה דהתורה מסיימת אשר עשה משה לעיני כל ישראל ופירש"י שנשאו לבו לשבור הלחות והיינו לתכלית הנ"ל שיוגרם שכחת התירה כדי שיהי' ההכרח עי"ז לעיין ולהעמיק ולחדש מדעתם וממיילא יהי' להם חרב פיפיות נגד היצה"ר מיהא כדי שלא יוגרם עי"ז להרבות מחלוקות בישראל ע"י שהרשות נתונה לכל או"א להעמיק ולחדש עד מקום שיד שכלו מגעת לזאת אמר בראשית ברא אלהים את השמים ולא אומר את הרקיע כדי להורות בראשית התורה גודל מעלות השלום אשר ע"ז מורה שם שינים וא"ש בס"ד:
והנה אנכי נותן לפניכם היום ברכה שו"ת וחי' הלכות על היו"ד ואתם כל אוהבי תורה ושוחרי' בכלל ותלמידי רבינו הגה"ק בפרט בטח תשמחו עלי גיל כמוצא שלל רב עלי הספר הזה אשר אנכי נותן לפניכם יתרוו ממנו נחת מלוא חפניים כי מתוק היא מדבש ותאוה הוא לעינים והי' הדברים האלו לנו נחמה בכפליים חדא בהיות שפתי צדיק דובבות על ידינו וימליץ טוב בעדנו להשפיע חסרים טובים עלינו והכה בגמ' (כריתות ו') א"ל רב משרשי' לבניו כי יתבותין קמי רבכון חזי לפימא דרבכון דכתיב והי' עינך רואות את מורך ולכאורא צריך להבין מה נפק"מ אי יחזי לרבו בפומי ופי' כ"ק אאמו"ר הגה"ק המחבר זצלה"ה עפ"י הגמ' (תענית ז') הרבה למדתי מרבותי וגו' ומתלמודי יותר מכולם והכוונה דתלמיד הגון מחכים את רבו ומחדדו ומסעיהו עי"ז לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא כמובן והנה תלמוד אשר אכנו בבחי' הזאת להחכים את רבו ולחדדו אז ההשפעה ההיא אשר רבו משפיע לו והאציל מחכמתו עליו כמתנת חינם נחשבת אצלו וממיילא אין ביכולתו להביט בפני רבו כמאחז"ל בירושלמי מאן דאכיל לאו דלי' בהית לאסתכולי באפי' אבל אם תלמוד הגון הוא ומחדד ומחכים את רבותיו אזי ההשפעות רבו עליו אננו מתנת חינם כי גם הוא נתן לו תמורתו את חדידו ומחכימי וממילא יכול להביט בפני רבו והיינו דאמר ר' משרשי' לבניו כי יתובין קמי רבכון חזי לפימי דרבכון ר"ל שתהי' מאותן התלמודים המחכימים את רבותיהם ומחדדם וממיילא תוכלו לאסתכולי באפי רבכון עכדה"ק ושפ"י וזאת אני אומר ג"כ אפי' אם בחיו לא היינו כדאים לאסתכלי באפי דיוקנא קדישא שלו מחמת שהשפעתו שהשפיע עלינו הי' מתנת חינם אבל כעת אם נלמוד בחי' תורתו ונלך באורחותיו הקדושים להעלותו מעלה מעלה שיהי' שפתותיו דובבית אזי כאשר יעלה ויבוא בזכרוננו דמות דיוקנא קדישא שלו כמאחכז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאלו בעל השמיעה עומד לפניו אזי נוכל ליתן את לבבנו אל תורתו ועינינו אל צורתו כי נחזר לו תונירת נתינתו אשר נעלנו מעלה מעלה אל מעונתו:
ועוד זאת כי לא לבד לנשמת הצדיק דבר זה מועלת אבל גם לנו יהי' כצמח מזה רב תועלת עפ"י דברי הגה"ק בעל יש"מ ס"פ תולדות שכ' לבאר הא דאחכז"ל כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם עפ"י הגמ' יבמות הנ"ל דכשאומר דבר שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר דהיינו שמתעורר חיות להצדיק וע"כ נחשב להדור והיינו שדרשו אגירה באהליך עולמים דהיינו כדר בעוה"ז והבן והנה הבכ"ש במס' ר"ה כתב ותו"ד דכשהצדיק קבוע במקומו נאה להם ובאה לעולם דכל קבוע כמע"מ ואז ורב חסד משא"כ כשהוא נע ונד עיי"ש והנה דבריו נכונים דקיימ"ל נכבשינהו דניידו מיהא לפי"ז כל החיים מתנועעים תמיד ממקום למקום לכן באמת אמרו העולם נידון אחר רובו ולא כמ"ש הוא ז"ל אך אחר המות הרי הגוף בקבר עד עת התחי' וא"כ אז הוה קביע וכמע"מ אבל אז לא נחשב בין החיים אבל כשאומרים דבר הלכה משמו מתעורר חיות להצדיק ואז נחשב בין החיים וגם הוא קביע וא"כ אף אם הי' העולם אינם ומהיגנים ח"ו אז ורב חסד נטה כלפי חסד לכך שפיר ודאי מביא גאולה לעולם עכדה"ק ושפ"י ומעתה נשמע מזה דכשהעולם מתעוררים בהצדיק וזכרו לא יסיף מלוח לבם ואומרים הלכות בשמו אז גם הצדיק נתעורר בקבר ונתעורר בו חיות חדש כשזוכרים דבר הלכה משמו וא"כ הוא נחשב בין החיים ומשפיע עלינו חסדים טובים: ועתה טרם השער אסגור כפי פרישות לשוכן שמים אשר עד כה הי' בעזרי לעשות לאבי הגה"ק מאוה"ג זצלה"ה מטעמים ולבשם את העולם בעריגותיו ערוגת הבשם כן יעזרני גם להלאה ויגמור בעדי לטובה שאזכה להוציא לאור גם את יתר חידושיו לעשות נחת רוח לנשמתו הטהורה שיהי' שפתותיו דובבות בקבר וזכיתו יעמוד לי שאזכה לשבת בית ד' לאורך ימים לעבדו באמת ובתמים מתוך נחת והרחבת הדעת דקדישה ויתקיים בי מאמר הכתיב לא ימישו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עדי ביאת גואל צדק בב"א, כעתירת הצעיר באלפי ישראל:
ה"ק יקותיאל יהודא גרינוואלד אבדק"ק יארע יע"א חופק"ק אונגוואר יע"א בלא"א הגה"ק מו"ה משה זצלה"ה אבדק"ק חוסט יע"א בעהמ"ס ערוגת הבשם שו"ת עד"ח שי"ע ועה"ת ועוד ש"ס בן הה"ג מו"ה עמרם ז"ל מטשארנע יע"א חתן הגביר מו"ה שלמה געשטענטגער ז"ל בן מו"ה ליב ז"ל בן מו"ה יצחק ז"ל בן הגאון מו"ה בנימין ז"ל אבדה"ק לאקענבאך בן הגאון הנורא רשכבה"ג מו"ה מאיר זצלה"ה אבדק"ק אייזננישטאטד בעהמ"ס שו"ת פנים מאירות עד"ח שי"ע ועל מסכתות וס' כתנות אור וס' אור הגנוז ועוד ש"ס בן מו"ה יצחק חתן אחותו של הש"ך זצ"ל בתו של הגאון האמיתי מו"ה מאיר כ"ץ זצל"ה אבי הש"ך זצל"ה: