ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד
סימן פב
בדין סכין התקועה בחבית בסי' שי"ד. בשו"ע ס"א כתב המחבר אם הי' סכין תקוע מע"ש בחבית מותר להוציאו ולהכניסו, שהרי אינו מכוין להוסיף, וכ' רמ"א דוקא שהוציאו ג"כ פ"א מבעו"י, אבל אם לא הוציאו אסור דהוי פס"ר דעושה נקב פתח לבית, ומקורו מתה"ד הובא שם בטו"ז ובמג"א, איברא דדבריו תמוהים כמו שהקשה הב"י שם דמדבריו משמע דקיימ"ל כשמואל בהאי סכינא דביני אורבא בפ' במה טומנין דף כ' ובגמרא איתותב שמואל ממשנה דהטומן לפת וצנונות וסליק בתיובתא:
והנראה לפענ"ד בס"ד עיין מש"כ התוס' בבכורות דף כ"ד דאפי' נימא דדשא"מ מותר באיסור דרבנן אפי' לר"י מ"מ היכא דמצינו מלאכה זו ממש דמיתסרא מדאוריית' בשום דוכתא שוב אסור דשא"מ אפי' באיד"ר משום דכעין דאורייתא תיקון עיי"ש, ולפי"ז איכא למידק מאי פריך הגמ' הא מתני' דטומן לפת וצנונות אפי' בצריך לגומא מ"מ ליכא אלא איר"ר דהו"ל חופר כלאחר יד דמדאורייתא לא מחייב אלא במרא וחצינא משו"ה פס"ר שרי' באיד"ר, משא"כ בסכינא דביני אורבא נהי נמי שכ' התה"ד שם בתורף התשו' דלית בי' משום קודח דאינו עושה הנקב בגוף הכותל אלא שמרחיב הסדקים זמ"ז, מ"מ מלאכה באופן זה מצינו כי"ב דמחייב משו"ה אוסר שמואל פס"ר, ובעינן דוקא דצה ושלפה, מיהא נ"ל דהגמ' שפיר פריך לשמואל לשיטתו, דס"ל לקמן בפ' הבונה דקודח חייב משום מכה בפטיש ומסקי' בגמ' דלא משכחת לה לשמואל הקודח כ"ש דחייב אלא כגון דבזעי' ברמצא דפרזלא ושבקי בגוי', א"כ הכא בסכינא דביני אורבא היכא דדצה נמי לא משכחת באופן זה חיוב מלאכה דאורייתא דהא מלאכה דאורייתא אינו אלא היכא דשבקה בגוי' ומ"מ בעי' שלפה ודצה, א"כ הה"נ בטומן לפת וצנונות, ושפיר סליק בתיובתא וכ"ז לשמואל לשיטתו אבל לדידן דקודח חייב משום בונה ול"ב דשבקי בגוי' איה"נ דל"ק קושי' הגמ' וקיימ"ל דבעינן דצה ושלפה, כן נראה לפענ"ד בס"ד ליישב ע"כ שיטת הרמ"א ותה"ד: