אור ברסלב

ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד

סימן כו

סימן כה

שוכט"ס לכבוד ידי"נ הרב הגאון המפורסים שלשלת היוחסין כבוד ש"ת מו"ה שלמה סופר נ"י האבדק"ק בערעגסאס יע"א:

יקרת מכתב הדר"ג הגיעני ביום אתמול, ואם כי טרדותי עצמו מאוד, עכ"ז פקודתו אשמור למהר ולהחיש תשובתי כי נחוצה היא, ע"כ פניתי לבי מכל עמלי להשיב חוות דעתי במאי דשאילנא קדמוה, במכתב מעכ"ת וז"ל בעירנו פה זה עשרים ושבע שנים נבנה ביהכ"נ אולם מאז ועד עתה נתרבו יושבי העיר יותר ויותר מעל כפלים הי"ו, ואם כי בנתים בנו גם כן ביהמ"ד בכ"ז קצר מהכיל כל בעה"ב הבאים להתפלל ובפרט בעז"נ שנבנה מעיקרו במצר ודוחק ביותר, ומבלעדי זה גם תיוהא אית בי' כפי אומד האומנים אינזשענירע דהיינו הגם שהכתלים הם חזקים אבל כיפת ביהכ"נ הנעשה מקרשים כבר נרקבים הם וכן החלונות ושאר מקומות צריכין תיקון וגם דרך עלי' לעזרת נשים דמעיקרא לא נבנה כראוי אית בי' תיוהא, ומוכרחים לתקנם ולבנותם מחדש ע"כ נמנו וגמרו רוב אנשי הקהלה להרחיב ולהגדיל את ביהכ"נ באופן שלא יצטרכו לסתור שום כותל מן ביהכ"נ עצמה רק המחיצה שבין ביהכ"נ לאכסדרה העשוי' מאבנים, ויצטרפו האכסדרה הנקרא פאלי"ש וגם החדר שקורין קהלס-שטוב לביהכ"כ כזה ציור בספר ע"י סתירת מחיצה הנ"ל, ועי"ז יתגדל הביהכ"נ באופן מספיק להאנשים, אולם עז"נ אשר היא כעת עתה למעלה על גביהם של הקהלס-שטוב והפאליש הנ"ל והיינו התקרה של השני חדרים האלה הוא הרצפה של עז"נ ואין להם דרך אחרת להגדילה באופן שיספיק רק אם ימשכו העז"נ גם על צד דרום וצפון לפנים לתוך אויר ביהכ"נ דהיינו שיעמדו עמודי' של ברזל בתוך ביהכ"נ וע"ג למעלה בגובה שמונה או עשרה מעטיר ישימו קרשים עד כותל ביהכ"נ לרצפה של עליית העז"נ ומחיצה גבוה עם סריגות לצד ביהכ"נ שלא יהי' יכולים להציץ ממטה למעלה כנהוג באופן שיהי' העז"נ לג' רוחות דרום וצפון ומערב וכמו שעשויים בכמה קהילות גדולות יראים דמדינתנו, ומעתה נפשם בשאלתם אם רשאים לעשות באופן הנ"ל, ובאם לאו ע"כ יהי' צריכין ליתן רשות לאותן שאין להם מקומות בביהכ"נ לבנות להם ביהכ"נ חדשה לעצמן:

עכ"ל השאלה:

והנה הד"ג נ"י פתח בכחא דהתירא, וכבר היו פתוחים לפניו כל ספרן של צדיקים בענין זה, והן כל יקר ראתה עינו הפוסקי' הראשוני' והאחרוני' בתשובותיהם שהעלו להתיר סתירת ביהכ"נ לצורך הרחבת ביהכ"נ ועיקר יסודם על שיטת הרא"ש בריש ב"ב שכ' היכא דחזו בי' תיוהא סתר ובני וכן כל בנין שא"א לבנות בלא סתירה כגון להרחיב את הבנין, ובמ"ש הרמ"א באו"ח סי' קנ"ב בשם לי"ו איני רואה שום סתירה לדברי הרא"ש נהי דכתב הרי"ו כדי להרחיב את הבנין מ"מ שפיר י"ל דמיירי באופן שאפשר להרחיבו ע"י שיבנה הכותל החדש תחילה תדע דהא הרמ"א ציין בהג"ה על דין הנ"ל רי"ו וב"י בשם הרמב"ם, ובאמת ברמב"ם לא נקיט כלל לשון כדי להרחיבו, וז"ל הרמב"ם ואפי' כותל א' ממנה בונה החדש מצד הישן ואח"כ סותר הישן ואי ס"ד דמלשון כדי להרחיבו איכא למידק דאפילו אם א"א לבנות בלא סתירה נמי ס"ל לרי"ו דאסור איך הביא הרמ"א בשם הרמב"ם דבר שלא יזכר ולא יפקד בדברי הרמב"ם כלל, והכי הול"ל ואפי' לא רצו לסתור רק כותל א' ע"ז הו"ל לציין רמב"ם ורי"ו, ושוב הול"ל ואפי' להרחיבו נמי דינא הכי והו"ל לציין רי"ו א"ו נראה ברור דמלשון להרחיבו ליכא למידק מידי, והא דנקט להרחיבו אורחא דמילתא נקט, אבל היכא דא"א לבנות בלא סתירה שפיר י"ל דמודה רבינו ירוחם ורמ"א לשיטת הרא"ש וכן בפרימ"ג בא"א ס"ק כתב על דברי המג"א וז"ל אבל בא"א וביהכ"נ זו קטן מהכיל יש לצדד וברא"ש ב"ב משמע להרחיבו שרי, וצ"ע, עכ"ל, וצ"ע דהביא כן בשם משמעות הרא"ש ובאמת בהרא"ש שם מפורש יוצא להתיר כמבואר בדבריו, ונראה משום דאין מפורש בדברי הרא"ש דלהרחיב את הבנין צריכין מחמת שהוא קטן מהכיל, א"כ אפשר דבשביל זה עדיין לא שרי לסתור ואח"כ לבנות דאי משום שהוא קטן מהכיל אפשר לבנות ביהכ"נ ב' משו"ה כתב הפרימ"ג דמשמעות הרא"ש דבכה"ג נמי שרי ומשמע לי' כן מדסתם וכ' כן. אבל ודאי עיקר הדין כל היכא דאי אפשר לבנות בלא סתירה שרי למסתר ופשוט בדברי הרא"ש להתיר, אלא דהא גופא צל"ע מנ"ל להרא"ש הא מילתא הא בגמר' לא הוזכר אלא היכא דחזו בי' תיוה' ויותר קשה לשון הרא"ש בפ"ק דב"ב שכתב וז"ל וכן כל בנין שא"א לבנות בלא סתירה כגון להרחיב את הבנין כי הא דרב אשי חזא תיוה' בכנישת' דמתא מחסי' סתרי' ומשמעו' דבריו דהאי דקאמר כי הא דרב אשי קאי על הא דסליק מני' במה שכ' כגון להרחיב את הבנין, ומאי ענין זה להא דר"א, ומתוך כך נ"ל דהרא"ש דייק כן מלשון הגמ' דקאמר דלא חזו בי' תיוה' אבל חזו ביה תיוה' והול"ל דאית בי' תיוה' מאי חזו ולא חזו דקאמר. אע"כ דלאו דוקא תיוה' דאית בי' בבנין גופא כגון שיש בו בקעים שהוא מזומן לנפול כדפירש"י, אלא אפי' אם בבנין גופא לית בי' תיוהא, אלא דחזו בי' תיוהא ע"ד ולבי ראה הרבה חכמה, ומדוקדק הא דנקט נמי רב אשי חזי בי' תיוהא בכנישתא דמתא מחסי', ומשמע דר"א בלחודא הוא דחזו בי' תיוהא. ואי ס"ד דהוי בי' בקעים בבנין גופא לא הו"ל למנקט אלא בי' כנישתא דמתא מחסי' הוי בי' תיוהא וסתרי' ר"א אע"כ דהבנין בעצמו הי' חזק אלא ר"א חזי בי' תיוהי: וי"ל בזה פרפרת עפ"י מה דאמרי' בפ"ק דשבת כל עיר שגגותיי גבוהים יותר מביהכ"נ לסוף חרבה ואמר רב אשי אנא עבדי למתא מחסי' דלא חרבה, וכ' הרא"ש בשם רבנו חננאל שציוה להגביה ביהכ"נ ולפי"ז י"ל היינו תיוהא דחזי' בבי כנישתא דמתא מחסי' שהוצרכו להגביהו וממילא הוצרכו לסותרו כדי לחזק היסודות שיהי' ראוים לסבול בנין יותר גבוה, ובזה ניחא מש"כ הרא"ש ובזה א"ש נמי הא דמייתא שם הש"ס דבבא בן בוטא אסבי' לי' עצה להורדס למסתרי לביהמ"ק ומשני תיוהא חזו בי', ואי ס"ד דבעי' תיוה' ממש כבקעים שהבנין מזומן ליפול א"כ למה הוצרכו בזה לעצתו של בבא בן בוטא, מי לא ידע בכל אלה דביהמ"ק שנמי ליפול צריכין לבנותו מחדש אע"כ האי תיוה' לאו תיוה' ממש קאמר אלא כל שהוא הכרח להרחיבו מחמת טעם נכון הוי לי' כתיוה' ושפיר כ' הרא"ש כן. וכבר כתבתי דאין מדברי רי"ו והרמ"א דאייתי דבריו בשו"ע שום ראי' דס"ל שלא כשיטת הרא"ש היכא דא"א להרחיבו בלא סתירה וא"כ בואו ונסמוך על שיטת הרא"ש הנ"ל, וכבר העלו כן גם בתשו' ארי' דבי עילאי סי' ג' וכן מרן הגאון בכ"ס סי' י"ז, וכן הגאון מבוטשאטש באשל אברהם דנוהגין בביהכ"נ שרוצים להגדילה שסותרים הישן ע"מ לבנות הכתלים במק"א יעו"ש. וכ"ש בנ"ד כבר חזו בי' תיוה' ממש לפי דברי התוכנים האנזשענירן, וכבר פסקו רבותינו בתשו' מ"ב סי' וכן בתשו' מרן הח"ס או"ח סי' ל"ד דע"י תיוה' במקצת מותר לסתור ולתקן כל ביהכ"נ, ומי כמוהו מורה:

אמנם מ"ש הד"ג כ"י כיון דכל כותלי ביהכ"נ ישארו כמות שהוא רק מחיצה המבדלת בתוך ביהכ"נ יהי' נסתר כיון דסתירה זו אינה גורם כלל ביטול תפלה אדרבה עי"ז יהי' ביהכ"נ רחב יותר ליכא חשש פשיעותא י"ל דלכ"ע שרי, לא נלע"ד דודאי בשעת סתירת הכותל ובנין הרחבת הביהכ"נ של עז"נ א"א שלא יתבטל ועד הקיבוץ של המתפללים עד שיהי' נעשה ונגמר הבנין, ואם כוונתו כיון דאפי' יתבטל הבנין מ"מ יהי' להם עכ"פ מקום להתפלל בתוך אותו ביהכ"נ כיון דכל כותלי ביהכ"נ ישארו כמות שהן, גם זה אינו נכון דבודאי אם יסתרו הכותל שבאמצע ביהכ"נ ויעשה חורבה גם מכל הסמ"כ וכן ממקום המושבות, לא יהי' המקום מוכשר להתפלל שם בקיבוץ רב עם וכש"כ לפי מה דס"ל להר"ן בפ"ק דז"ב שם דהא דאמר איכא בנייהו דאיכא דוכתא לצלויי דלמ"ד משום פשיעותי' איכא דחיישי' לפשיעותא שיתרשלו מלבנותה קצת ובימים שבנתים לא יהי' להם מקום להתפלל, א"כ ודאי גם בנ"ד שייך טעמא דפשיעותא הנ"ל, גם מש"כ הד"ג דל"ש בכ"ז חשש פשיעותא כי ההוצאות לצורך התיקון נקבצו ע"י כמה מקומות ישיבה שימכרו מחדש ואין רשאין להוציא כסף הניתן בעבור זה לענין אחר, לא משמע כן בגמר' דיהא זה חזי לאצטרופי לכחא דהתירא, דודאי לא עדיף זה מהיכא דכבר שריגי לבני והדרי הודרי ומחתי כשורי דאמרי' בגמ' דאפי"ה אסור למסתרי' קודם שנבנה ממש ואפי' בנו לי' כבר הוי אסרי' לי' אי לאו דאמרי' דירתא דאינש לא מזבני, וכש"כ לפי מה דס"ל להפוסקי' דהה"ד דחיישי' לשאר אונס שיארע להם כמש"כ המג"א בסק"ה אבל אין זה אלא להתלמד במק"א אבל בנ"ד מספיק שפיר לסמוך על שיטת הרא"ש, בפרט דאית בי' נמי תיוהא קצת וכבר הורו בזה הלכה למעשה רבותינו בעלי תשובות שהוזכרו גם בדברי הד"ג וכן מרן הגאון בכ"ס הנ"ל, וכדאי הם לסמוך: ואודות החשש שימשכו בצד דרום וצפון עזרת נשים לתוך ביהכ"נ באויר והוי הורדה מקדושה חמורה של עזרת אנשים לקדושה קלה של ות"כ והגם שעז"נ תהי' בנוי' ע"ג עמודים מ"מ אויר הביהכ"נ מורידין אותו מקדושתו עי"ז, והנה הד"ג הביא דברי תשו' דברי חיים באו"ח סי' ג' דמתוכו יש ללמוד התירא כי ס"ל דאויר ביהכ"נ לא נכלל בכלל תשמישי קדושה רק כמו תשמישי מצוה, ונהי דאסור להשתמש שם תשמיש של חול היינו משום ביזוי מצוה בלבד, אבל להורידו מקדושה חמורה לקדושה קלה כגון לעשות מזה עז"נ לא מתסר וכ"כ עוד שם בתשו' ד' ושם הביא ראי' לזה דהא אפי' בביהמ"ק הי' רשאין לעשות כן למעט חללה לצורך תיקון לולי הכתוב הכל בכ' מיד ד' עלי השכיל דכן מבואר ברש"י יומא דף נ"א ע"ב וז"ל אבל במקדש שני שהי' גבוה מאה אמה לא עשאוה לפי שלא הי' עובי' אלא אמה ואינה יכולה לעמוד בגובה מאה אמה, ולהוסיף על עובי' א"א דכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל עכ"ל הרי דאפי' בקה"ק מותר להוסיף לולי קרא הנ"ל מכש"כ בביהכ"נ לצורך דמותר, עכ"ד שם, ולענ"ד הוא תמוה מאוד ולא זכיתי לירד לסוף דע"ק בזה, התם קאי רש"י על אמה טרקסין שהי' בבית ראשון ומ"ט לא עשאוה גם בבית שני ולא הוצרכו לב' פרוכת המבדילות בין הקודש לקה"ק וע"ז פירש"י דלא אפשר משום שהי' גבוה מאה אמה ולהוסיף על עובי' נמי אי אפשר משום דאמר קרא הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל, וא"כ קאי מיד על תחילת הבנין דהו"ל להוסיף על עובי' ולא שייך טעמא דממעט את חלל ואויר ההיכל ע"י עובי הבנין משו"ה הוצרך לומר דזה אי אפשר מחמת קרא הנ"ל, משא"כ היכא דכבר נבנה ונתקדש החלל בקדושה שפיר י"ל דאף במיעוט האויר יש קפידא וצ"ע, גם צלע"ג לדברי' דהא מבואר בזבחים דף ל"ב ע"ב דלמ"ד ביאה במקצת שמי' ביאה אסור לטמא להכניס ידו לעזרה וחייב על לאו דביאת מקדש אע"ג דאינו מכניס ידיו כ"א לאוירו, אלמא דגם על האויר חל קדושת המקדש ועיי' בד"ח סי' ב' במה שכ' שם דלא שייך לענין זה הא דקמבע"ל בזבחים דף פ"ז ע"ב אי אויר מזבח כמזבח דהתם קאי לענין אי אדם אוחזו ע"ג אוירו אי הוי כמונח ונעשה עי"ז לחמו של מזבח משא"כ באויר עזרה דל"ש זה, עיי"ש וא"כ קשי' כנ"ל, וא"כ לשיטת הר"ן בפ' בני העיר דיש לביהכ"נ דין קדושה מדרבנן מיהת, הול"ל דגם בחלל ואויר ביהכ"נ דינא הכי, ותו צל"ע ממכות דף י"ב בתוס' ד"ה אילן שהוא לפנים עיי"ש דמבואר בדבריהם דאויר ירושלים כירושלים לענין קדושת מע"ש, א"כ למה יגרע קדושת ביהכ"נ דנימא בי' אוירו לא נתקדש בקדושת ביהכ"נ וכש"כ לשיטת היראים סי' שכ"ד שכ' בהדיא דכשאמרה תורה מקדשי תיראו בתי כנסיות ובתי מדרשות בכלל משמע דס"ל דקדושת בכ"נ ובמ"ד מה"ת הוא וצ"ע ליישב כ"ז, מ"מ כבר הורה זקן הגאוה"ק המחבר דברי חיים וכדאי לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק וק"ו בנ"ד לענין אם להמשיך העז"נ לתוך אויר וחלל של ביהכ"נ דכבר מבואר בכמה תשובות האחרונים ובתשו' בית שלמה סי' כ"ח להתיר לעשות גם מגוף של אנשים עז"נ, והגם דדבר זה מבואר בתשו' דברי חיים ח"ב סי' י"ד לאיסור הרי לשיטתו הנ"ל עכ"פ להמשיך המז"ב לתוך חלל הביהכ"נ ליכא איסורא וגם חזי לאצטרופי מה שמבואר עוד דבמה שנותנים כסף בעבור המקומות יכולין זט"ה להפקיע קדושתה, א"כ מכל הלין טעמא הי' נראה להתיר מעיקר הדין: אמנם מטעמא אחרינא בודאי יש למנוע ולמחות בכל תוקף שלא ימשיכו הנח"ב בכותל צפוני ודרומי כ"א כמו שהי' בתי כנסיות הק' הקדמונים בכל תפוצות ישראל וחדשים מקרוב פרצו גדרן של ראשונים בזה ועשו גזוזטרא שקורין גאלעריא כדי שיהיה לבם למטה ועיניהם למעלה, אלא שבקהלות יראים במקום שלא היה ביכולתם למחות עשו תיקון קצת במה שעשו המחיצות גבוהות קצת אמנם אינו בכדי להעלות ארוכה דעדיין קלי הדעת אינם מעצימין עיניהם מראות ברע והבטה בהפקירא ניחא להו, ועיין בסוכה דף נ"א דאפי' בביהמ"ק שהכל בכתב מיד השם עלי השכיל מ"מ טרחו עד דאשכחו קרא ודרשו לעשות תיקון גדול שלא יבואו לידי ק"ר ואין להשתבש להביא ראי' להתיר ממה דאיתא שם התקינו שיהיו נשים למעלה ואנשים למטה זה קאי אמה דאיתא שם שתיקנו להיות נשים מבחוץ ואנשים מבפנים, וע"ז הוסיפו אח"כ לתקן שיהי' מוסיף על תיקון ראשון ג"כ שהנשים למעלה ואנשים למטה אבל לא שיהיו כולם בחלל אחד ע"כ בודאי מנהג ישראל סבא תורה הוא ומן הראוי למחות בזה עד מקום שמגעת יד מר שיש בידו למחות, אמנם כן לפי מ"ש הד"ג נ"י מה שכ' מרן בכ"ס סי' הנ"ל בסוף התשו' משום עת לעשות לד' וכו' שייך גם בזה במדה גדושה כ"א לא יתירו להם להרחיב את ביהכ"נ הישן כנ"ל ולבנות העז"נ בצד צפון ודרום עם גזוזטרא, אז כבר הרשות נתונה לאותן אנשים שאין להם מקומות עתה לבנות להם ביהכ"נ מיוחד וא"א לעכבם מזה כי יאמרו תנו לנו מקום להתפלל פה, וממילא איכא למיחוש שיבנו להם ביהכ"נ חדש על דרך המתחדשים חדשים מקרוב באו, עם כל אבזרייהו כמו שבא באריכות בדברי הד"ג נ"י, וממילא מובן דאם ח"ו יעלה בידם כך לא על עצמן בלבד כ"א על הכלל כולו יצאו לדון בדבר החדש שאסור מה"ת בכל מקום, ע"כ דעת הדר"ג נ"י לבחור הרע במיעוטו להתיר להם בנין ביהכ"נ הישן להרחיבו באופן הנ"ל, והנה כל כהא"ג אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואם עיני הד"ג לנכח יביטו כי יש בזה משום עת לעשות וכו' דרינא בהדיא שיבוא מכשורא, ואשר לו העת והמשרה, יזכנו ליום בשורה, ויקבץ נדחנו אל עיר תפארה, ונשמח כלנו בבנין בית הבחירה, במהרה בימינו:

ולענין מה שכ' הד"ג עוד ע"ז שבקהל שטוב הנ"ל אשר רוצים לצרף לביהכ"נ קובעים שם ללמוד בערב ובש"ק מקרא ומשניות ולפי דברי הבאה"ט סי' קנ"ג ס"ק ב' הוי כמו ביהמ"ד שאסור לעשות ממנו ביהכ"נ והביא לנו מש"כ בתשו' שבט סופר למר אחיו הגאון אבדק"ק פרעשבורג ז"ל דלא נקרא בי' רבנן רק מקום שלומדים שם פלפול להלכה אבל מקום שלומדים שם רק מקרא ומשנה הוא רק כקדושת ביהכ"נ עפ"י הגמ' העוסקים במשנה מדה ואינה מדה, הנה ספר תשובה הנ"ל עוד לא הופיע בגבילנו ולדין יש תשובה, דהא טעמא דמ"ד ביה"מ אסור לעשותו ביהכ"נ יליף לה בפ"ק דמגילה דהאי מ"ד ס"ל בית הגדול היינו שמגדלין בו תורה ומייתי לה מקרא דכתיב יגדיל תורה ויאדיר, ומהאי קרא דרשי' דרצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, א"כ ממילא מוכח דגם מקרא ומשנה איתא בהאי כללא, ועי' בש"ס פ"ק דברכות דף ח' לימא לך מר מהני מילי מעליותא דאמרת לן משמי' דר"י במילי דבי כנישתא א"ל מאי דכתיב אוהב ד' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב השי"ת שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, והקושי' נראה בעליל מאי קאמר דאוהב שערים מצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובמד"ר הא בתי מדרשות היינו שערים המצויינים בהלכה אע"כ כמ"ש המהרש"א בחידושי אגדות שם דשערים המצויינים בהלכה היינו מקום שקובעים ללמוד הלכות שמהם הוראה יוצאת, וזה אוהב השי"ת יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות עיי"ש, ועכ"פ מוכח דבכלל בתי מדרשות הו"ל גם מקומות שאין לומדים כ"א מקרא ומשנה, ושוב עיינתי בתשו' דבר שמואל שציין בבאה"ט סי' הנ"ל ששם נשאל כהאי שאילתא דידן שלצורך הרחבת הביהכ"נ הוצרכו להרוס שני בתי מדרשות שלומדים שם נערים ובחורים מקרא משנה הלכות ואגדות והתיר מחמת תרי טעמא חדא עפ"י תשו' הרא"ש דבהסכמת זט"ה במעאנ"ה מותר לשנות מביהמ"ד לביהכ"נ, ותו דבאותו ביהכ"נ עצמו שיבנו מחדש יקבעו בו ישיבה בכל יום תמיד ללמוד וללמד מקרא משנה הלכות ואגדות ויקרא שמו בישראל הבית הגדול שמגדלין בו תורה ותפלה, ועיין ברי"ף שבעין יעקב פ"ק דברכות הנ"ל שמפרש הא דאוהב ד' שערי ציון שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובמד"ר, היינו ביהכ"נ שלומדים בו הלכה דיש שם שנים למעליותא והיינו שערים המצויינים בהלכה, דקאי שערים על ביהכ"נ והמה מצויינים גם בהלכה, והשי"ת יקיים בנו מאה"כ הרחיבי מקום אהלך וגו' ויביאנו אל הנחלה והמנוחה, ויהפוך להרוחה, צום הרביעי וצום החמישי לששון ולשמחה, בימינו בקרוב כא"נ ונפש אוה"נ דושו"ט ולתה"ק באה"ר ואה"ע:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על אוח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה