אור ברסלב

ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד

סימן כ

סימן יט

לכבוד הרבני ה"ה מו"ה יצחק שמואל עהרמאן כיי בק"ק דיומא יע"א: ע"ד המכשלה גדולה שאירע שם כי כפלה ס"ת מהבימה מחמת חסרון השגחת הגבאי והקו"ר ונפשכם לשאול הגיע כדת מה לעשות לכפר על עון חטאתכם ובמה תתרצו פני אבינו שבשמים ית"ש, הנה בעיקרא דמילתא שכבר נהגו בכל מקומות שאירע להם זה ר"ל להתענות כל שהיה שם באותו מעמד, ובמג"א ססי' מ"ד ובא"ר סי' ג' מבואר זה דיש לו להתענות לכל העומדים ורואים, וראיתי בס' שיורי ברכה ביו"ד סי' רפ"ב שכ' ח"ל שמענו שבק"ק א' שנפל ס"ת הורה הרב המקום שיתענו כל הקהל בה"ב לכפר העון שנתבזה הס"ת ולדעתי הקצרה מדינא אין הרואה שנפל ס"ת צריך להתענות, אמנם נכון הדבר שכל רב בעירו יגזור ויתקן כפי מקומו ושעתו, עכ"ל והנה לא מצינו לזה עיקר בגמר' שצריך להתענות אף מי שנפל מידו, אלא דבס' כפ"ת בסוכה דף מ"א אשכח לי' סמך ומייתא לה בשם משפטי שמואל מהא דאמרי' בברכות הרואה תפילין שנשרפו בזרוע צריך לקרוע כמו בס"ת שנשרף, ובסוכה שם מוכח דכשנופלין התפילין הוי זלזול וכיון דהוא גרם זלזול התפילין נכון להתענות לכפר העון עכ"ל, וכיון דמרואה הנ"ל יליף לה משמע דה"נ כל מי שראה בזיון הס"ת צריך להתענות ואף דבתפילין גופייהו לא אשכחן דהרואה תפילין שנפלו יצטרך להתכפר וראיתי דמה"ט השיג על סמך זה בתשו' אמרי אש חאו"ח סי' ו', מ"מ י"ל דשאני תפילין שהם של יחיד משא"כ ס"ת אפי' הוא של יחיד מ"מ עיקרו למצוה דרבים לקרות בו ציבור א"כ שמירתו מוטלת על הכלל כולו ולכן כל שרואה בבזיונו מחויבין להתכפר, והנה בתשו' אמרי אש הנ"ל מייתא סמך מהירושלמי דסוטה הביאו התוס' שם דף ל"ו ע"ב ד"ה רשב"י אומר והרמב"ן על התורה בפ' כי תבוא ארור אשר לא יקום את דברי התורה הזאת, וכי יש תורה נופלת רשב"א אומר זה החזון, וכ' הרמב"ן לפרש זה החזון שאינו מקים ס"ת להעמידו כתיקונו שלא יפלו היה בכלל ארור ע"ש וכ' הגאון אמרי אש שם דמזה מוכח שיתאמץ לתקן שיצא מכלל ארור לכלל ברוך ומפ"ז מפורסים שאם יפול ס"ת לפני רבים שיתענו כולם כי כל א' לבו נוקפו אולי אם הי' משגיח היטב הי' יכול להחזיק לבלתי יפול לארץ כמו בענין החזן שאינו מקים ס"ת על משפטן ונפל לארץ, ובתשו' דברי חיים מהדו"ק חיו"ד סי' כתב הטעם עפ"י דאמרי' במס' תענית דף ט"ז ע"א שאמר שמוציאין לרחוב לומר כלי צנוע הי' לנו ונתבזה בעונותינו הרי שעונות גורמין לבזיון התורה ואם ח"ו נקרה סיבה לבזיון התורה ודאי מחמת אנשי אותה העיר והיינו אותם שהי' להם הכלי צנוע הקדוש הזה ונתבזה לכן כל בני ביהכ"נ ראוי להתענות לתשובה על עונותיהם שגרמו שנתבזה ס"ת עכ"ל, ונפק"מ בין ב' הטעמים הנ"ל דלטעם האמרי אש אינו חיוב להתענות אלא על מי שהי' אפשר לו להשתדל בשמירתה ולמנוע המכשול, משא"כ לטעם של הד"ח הנ"ל, ובאמת תרי טעמי איתנייהו ואו"א דא"ח, אבל עכ"פ מוכח דעל הגבאי והקורא והעומדים שם על הבימה בסמוך עליהם ראוי לפשפש ולאחוז בדרכי תשובה יותר כדי שיצאו מכלל ארור אשר לא יקום לכלל ברוך, ולכל שאר עם הקהל משום דעונותיהם גרמו שנתבזה כלי חמדה גנתה של הקב"ה:

ובענין כדת מה לעשות להתרצות פני קונם, ראיתי בס' שיורי ברכה הביא בשם איגרת הרמז שיתענה מי שנפל מידו ר"ל ג' הפסקות מב' ימים, אמנם בתשו' רבותינו האחרונים הנ"ל הקילו הרבה יותר מזה כמובן בדורות האלו המעט חשוב לפני השי"ת כהרבה בימים קדמונים ובתשו' אמרי אש הנ"ל כ' להתענות בה"ב בימי שובבים, וכן בס' דברי חיים הנ"ל כ' להתענות בה"ב, ומי שאינו בריא בכחו יכול לפדות התענית כפי נדבת לבו וכפי ערכו, ופדיון התעניתים יפרושי לקופת רמבעה"נ והגאון הצדיק מסיגעט זי"ע בתשו' אבני צדק סי' קי"ז הוסיף שיקבלו עליהם לגמור תהילים בכל שבוע ושבוע ולומר יה"ר שאח"כ וכ"ז בציבור, ומה טוב אם יעשו כן בכל עש"ק קודם התפלה באשמורת עד חודש ניסן הבע"ל והגבאי עם הקורא הנ"ל ראוי להם להתנדב מטפחת חדש לס"ת ומכסה על הבימה דהכי אשכחן בצדיקים דבמה שחטאו בו מתתקנים, ומצינו בגמ' שבת דף קל"ג זה אלי ואנוהו, אתנאה לפניו במצות ס"ת נאה וכו' וכורכו בשיראין נאים ובזכות זה יצאו מכלל ארור לכלל ברוך ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על אוח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה