ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד
סימן ה
בענין ברכת מצות תפילין ודין אם פגע בתפש"ר תחילה והמסתעף (א) הרמב"ם והרא"ה וכן כל מוני המצות כולם כאחד חושבים מצות תפילין של יד ותפש"ר לשני מצות עשה וכבר האריך בתשו' הגאון מהרי"צ הלוי שהובא בטו"ז סי' כ"ה להוכיח כן מהא דתנן תפילין של יד אינו מעכבת ש"ר ותפילין של ראש א"מ ש"י, ואי הוי מ"ע אחת הוי מעכבין זה את זה כדתנן גבי ציצית ארבע ציצית מעכבין זא"ז דארבעתן מצוה אחת, ומוכח יותר ממה דאמרי' במנחות דף מ"ד סבר ר"ח למימר הנ"מ היכא דאית לי' תרוויי' אבל אם לית לי' אלא חדא מעכבין זא"ז ופריך אלא מעתה מאן דלית לי' תרתי מצות, חדא נמי לא ליעבד. א"ו מוכח בהדי' דתפילין של ראש ותפילין של יד תרי מצות נינהו, וצלע"ג בזה דמפירש"י במנחות דף ל"ו משמע בהדיא דתרוויי' חדא מצוה חשיבא דכן פירש"י שם בד"ה להניח ת"ל דבשל יד מתחיל להניח, ועל מה דאיתא שם דעל של ראש מברך על מצות פירש"י דעכשיו גומר המצוה משמע דחדא מצוה נינהו והנה כבר הרגיש הטו"ז ממש"כ התוס' שם בד"ה סח וז"ל ושמא שאני תפילין שמצוה א' הם, ופי' הטו"ז בכוונתם שהם ב' מצות של חובה שחוב עליו לעשות שניהם יחד כדי שיעלו שתי הברכות על שתיהם, אבל בפירש"י הנ"ל א"א להעמיס כן, וצע"ג ליישב לפירש"י הנ"ל הראיות מהגמ', ועיין מג"א סק"ט משמע נמי דלא ברירא לי' אם תרווי' מצוה אחת או תרתי ולא כתב ליישב ראיות הנ"ל וצ"ע, והנה הטו"ז העלה עפ"י הנ"ל דצ"ל על מצות תפילין בחולם דקאי על תרוויי', והמג"א כתב דאפי' אם שניהם שתי מצות מ"מ יכול לומר שפיר על מצות בפתח כי היכא דאשכחן בפסוק מצות ה' ברא דקאי על כה"מ וכתיב בפתח ולא הבנתי הראי' דהתם ה"ק כל חדא וחדא מצות ה' ברא מאירת עינים, והנה להפוסקים כשיטת רש"י דלא סח מברך א' סח מברך שתים הכל קאי על של ראש, דאז מברך על של ראש להניח וגם על מצות, צע"ג להבין איך יתכן לברך על מצוה אחת שתי ברכות, ועיין בטו"ז בתשו' הנ"ל, שכ' משום דבאמת ראוי לברך על כ"א מהם ב' ברכות מפני שיש בכל א' מהם ב' ענינים א' הוא גוף המצוה שהוא לזכרון להאמין מציאות השי"ת ויחודו ויציאת מצרים ושכר ועונש, ואף אם יהי' אוחז בידו הי' אפשר לקיים מצוה וע"ז תיקנו ברכת על מצות תפילין והשני הוא הנחת וקשירת תפילין במקומה המיוחד לה וע"ז נתקנה ברכת להניח תפילין, ומשו"ה אם הפסיק ביניהם שפיר מברך שתים על של ראש עיי"ש, ולפי דבריו איה"נ אם אין לו אלא תפילין של יד נמי מברך שתים על של יד, ובאמת מבואר לקמן בסי' כ"ו בהג"ה רמ"א דאם מניח של יד לבד מברך להניח לבד, א"כ לא יתכן מש"כ מהר"י הלוי אליבא דהרמ"א:
תו צ"ע הלא אשכחן כמה מצות שהם זכר על אמונת השי"ת ויציאת מצרים כגון ציצית דכתיב בי' נמי למען תזכרו ועשיתם, ומ"מ לא תיקנו ב' ברכות על מצוה אחת, ולולי דב"ק הי' נלענ"ד דענין שני ברכות שתיקנו בתפילין חדא על עיקר המצוה כדרך שמברכין על כל המצות, ובתפילין יש עוד ענין א' מה שאין כן בכל מצות שבתורה דבכל המצות לא הקפידה תורה שיעשה אותו דוקא בגלוי הה"ד באם יסתר איש במסתרים נמי קיים המצוה בשלמות אבל בתפילין שהיא מלשון פלילה ועדות כמש"כ התוס' במנחות יש מצוה נוספת שיפרסם בפומבי שהוא מקבל עליו יחידו ואחדותו ית"ש ועול מלכות שמים, ע"ד שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ועל זה תיקנו ברכה מיוחדת על מצות תפילין, ולפי"ז י"ל דברכה זו לא שייכא אלא בתפילין של ראש, דבתפילין של יד כתיב לך לאות ודרשי' לך לאות ולא לאחרים לאות אין שייכות ברכה זו משא"כ בתפש"ר דכתיב בי' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך דדרז"ל אלו תפילין של ראש, שפיר תיקנו לכוונה זו ברכה מיוחדת, ולפי"ז ניחא מש"כ הרמ"א דבאם אין לו רק תפילין של יד מברך רק להניח דעל מצות אין לו שייכות לתפילין של יד, ובזה ניחא מנהגינו לברך על מצות בפת"ח כמסקנת המעיו"ט והמג"א ודו"ק היטב:
ב שיטת רבינו אלי' שצריך לעשות קשר בכ"י כמשמעות לשון וקשרתם, והתוס' הקשו על זה ממאי דאמרי' בר"פ המוציא תפילין ל"ש אלא ישנים אבל חדשים לא ומפרש בגמרא דחדשים היינו שאין בהם קשר ומשום דאסור לעשות קשר בשבת, ולשיטת ר"א הרי אינו קשר של קיימא כיון דעשוי להתיר בכל יום, וראיתי בס' ישועות יעקב שכתב לתרץ כי היכא דאמרינן בפ"ק דסוכה מגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת, ה"נ י"ל כיון דהוי קשר לענין תפילין הו"ל קשר לענין שבת, ולענ"ד יש לתמוה על זה מהא דאיתא התם ר"מ מתיר א' חדשים וא' ישנים ואמרי' בגמרא זאת אומרת עניבה פסולה בתפלין, אביי אמר ר"י לטעמי' דאמר עניבה קשירה מעליא היא, ואי ס"ד דאמרי' מגו דהוי קשירה לענין תפילין הו"ל קשירה לענין שבת א"כ גם עניבה ליתסר מגו דהוי קשר לענין תפילין, אלא ע"כ דדוקא לענין דופן שייך לומר כן אבל לענין מלאכה דבעי' מלאכת מחשבת לא מחשב מלאכה אלא אם היא מלאכה מחמת עצמה ולא מחמת מגו ועיקר שיטת רבינו אלי' תמוה לכאורה א"כ האיך מצאנו ידינו ורגלינו בש"ס ר"פ המוציא דפליגו ת"ק ורשב"ג אי מכניסן זוג זוג או שנים שנים וקאמר בגמרא דפליגו אי שבת ויו"ט זמן תפילין ולת"ק זוג א' אין טפי לא משום דבשנים עובר על ב"ת, ולשיטת ר"א דאינו מקיים המצוה אלא כשקושר ממש א"כ מאי בל תוסיף שייך דהא אינו מקיים המצוה כלל בלא קשירה, וכ"כ קשה מש"ס פ' הנחנקין בשמעתא דזקן ממרא דקאמר בגמרא אנו אין לנו אלא תפילין בלבד ע"ש, והתם נמי אם כבר עשה הקשר ואח"כ מוסיף בית א', אינו עובר על ב"ת כלל כיון דאינו עושה מצוה אלא בשעה שקושר ואם הוסיף בית א' ואח"כ עושה הקשר א"כ גרוע ועומד הוא ע"ש בגמרא, ומתוך כך נראה לי ברור דמודה רבינו אלי' דמצות תפילין קיים שפיר אפי' לא עבד קשר, דבקרא והי' לאות על ידך ולטוטפות לא כתיב קשר, ולמצוה לכתחילה הוא דקאמר לעשות קשר בכל יום, תדע דהא מצות תפילין הוא שיהי' עליו כל היום כולו וכי כל היום עומד יקושר, וע"כ צ"ל דקשירה אינו מעכב, וא"כ מיושב שפיר קושי' הנ"ל. ובזה יתיישב נמי קושי' התוס' מעירובין ומהאי דמקואות, דאמרי' קשר של תפילין אינו חוצץ ואם עומד להתיר בכ"י הו"ל חציצה, ולהנ"ל יתיישב קצת ודו"ק:
והנה לכאורה צ"ע לשיטת רבינו אלי' כיון דהקשר של ראש ושל יד הם אותיות השם הלא מוחק את השם, ונהי די"ל דמצותה בכך מ"מ הא גופא דוחק דנימא כן ציותה תורה למחוק את השם בכל יום ח"ו וצ"ל לשיטתו דס"ל כשיטת התוס' דקשר של ראש ושל יד אינם אותיות ממש, ואינן אלא תשמישי קדושה ולא קדושה עצמה עיי"ש, תו צ"ע לשיטת ר"א למה לי מיעוטא דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין ה"ל משום דא"א לעשות קשר בשבת, וא"ל דאי לאו מיעוטא שבת משום איסור מלאכה ה"כ בתפילין לא איצטרך קרא למעוטי ולפי מש"כ ניחא דרבינו אלי' מודה דקיים מצות תפילין אפי' לא עשה קשר ומצות וקשרתם הוא דלא קיים, וא"כ שפיר איצטריך קרא למעוטי דאסור להניח תפילין אפי' לא עשה קשר, ודו"ק:
ג בשו"ע אור"ח סי' כ"ה, אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין שמעלין בקודש, והמניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס א' צריכין לזהר שיניחו הטלית למעלה, כדי שלא יפגע בתפילין תחילה ויצטרך להעביר עה"מ, ושם בשו"ע סעיף ו' פגע בשל ראש תחילה צריך להעבור על אותה מצוה, ולהניח של יד תחילה, וכ' המג"א והטו"ז בשם הרב"י הטעם לחלק דבסעי' א' דאין טעם להקדמות הציצית אלא משום הך כללא דתדיר ושא"ת תדיר קודם או משום דמעלין בקודש, משו"ה לא עדיף מהאי דקיי"ל אין מעבירין עה"מ דנמי הוי כללא בכה"ת, משא"כ בסעי' ו' דאיתא בהך מצוה גופי' טעמא להקדים של יד משום דכ' וקשרתם והדר והיו לטוטפות, מוטב להעביר עה"מ, מלעבור על מש"כ בתורה בהדיא כן הוא הסבר דבריהם, והנה דין זה המבואר בסעי' ו' איתא נמי ביומא דף ל"ג בתוס' ד"ה ש"מ מדר"ל עיי"ש, ולדבריהם אכתי אין תי' הנ"ל מספיק, דהנה בר"פ כל התדיר גרסינן בגמ', כל התדיר מחבירו קודם את חברו וילפי' לה מדכתיב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד והקשו בתוס' למ"ל קרא דאין לך דבר שיוקדם לתמיד של שחר מדכתיב העולה עולה ראשונה ת"ל משום דהו"ל תדיר עיי"ש מה שתי' ולבסוף העלו בצ"ע והנה כבר הקשה בשאג"א דלכאור' קושייתם לק"מ דהא י"ל דאיצטריך קרא היכא דקדום ושחטו לשא"ת דהו"א כיון דשחטו מקריב לי' אבל באמת קושי' זו לק"מ דהא באמת מסקינן בדף צ"א דאי קדם ושחטו לשא"ת מקריב לי' ושפיר הקשו מיהא לפי הנ"ל י"ל שפיר לשיטת התוס' דשפיר איצטריך העולה עולה ראשונה דאי משום תדיר הוי אמרינן היכא דקדם ושחטו לשא"ת מקריב לי' משא"כ השתא דכ' רחמנא בהדיא דהעולה עולה ראשונה א"כ אפי' היכא דקדם ושחט קרבן אחר צריך להעביר עה"מ כדקיימ"ל לענין תפילין ש"ר מיהא מדלא כ' התוס' לתרץ כן ש"מ דס"ל דבכל ענין אמרינן דצריך להעביר עה"מ אפי' היכא דקדם ושחטו לשא"ת ברישא ולא סבירא להו האי סברא הנ"ל, ולפ"ז צ"ע על הא דכ' התוס' ביומא ל"ב בהא דאמר רבא ש"מ מדר"ל איעבורא דרעא אטוטפתא לא מעברינן ופי' התוס' דאינו רשאי לשום תפילין ש"ר ע"ג ש"י בתוך כיס דאי נפגע בשל ראש תחילה יצטרך להעביר עה"מ ולהנ"ל קשה אמאי יצטרך להעביר עה"מ, והשתא ליכא למימר לדבריהם חילוק הנ"ל שבטו"ז ובמג"א, דהא התוס' עכ"ח לא ס"ל חילוק הנ"ל, והנה גם בתשו' הרדב"ז סי' תקכ"ט הקשה מ"ט אמרינן דצריך להעביר עה"מ ולהניח ש"י תחילה, אדרבא נימא דצריך להניח ש"ר כדי שלא יעבור עהמ"צ, ותי' דמזה מוכח דא"מ עה"מ לא"ד, ודרשה דושמרתם את המצות דפי' רש"י בשם ספרי א"ת את המצות אלא את המצות, הוא אסמכתא בעלמא אבל באמת א"א לומר כן בדעת התו' מדהקשו ביומא דף ל"ב ובזבחים דף י"א ובמגילה דף ו' ובכמה דוכתי' למה לי קרא דשיורי הדם היה שופך על יסוד המזבח העולה אשר פתח אוה"מ זה יסוד מערבי ל"ל אשר פתח אוה"מ ת"ל דבהאי פגע ברישא ביציאתו מן ההיכל והו"ל א"מ עה"מ ואיס"ד אמעהמ"צ לאו דאורייתא לאמקשו התוס' מידי וא"כ הדק"ל, ותו הקשה בשאג"א סי' י"ב על חילק הנ"ל שכ' הטו"ז והמג"א דהא מוכח בגמ' דאפי' היכא דכתי' קרא בהדיא להקדים נמי אמרינן דאי קדם ופגע במצוה אחרת כיון דקדמה עביד לה ברישא הא בזבחים דף צ"א, באיבעיא דקדם ושחטו שא"ת מהו מי אמרינן כיון דשחטו מקריב לה או דילמא יהיב לאחר לממרס, בעי' למיפשט מהא דתנן שחטו קודם לתמיד בה"ע כשר ויהב לאחר לממרס בדמו עד שיזרוק הדם של תמיד, ומשני הב"ע כגון דשחטו גם לתמיד אבל אי אכתי לא שחטו אמרי' דכיון דשחטו מקריב לי' לפסח ואמר רב אשי דייקא נמי מדקתני עד שיזרוק ול"ק עד שישחט ויזרוק ש"מ, והנה למסקנא נפשט האיבעי' מהך דייקא נמי וכ"פ הרמב"ם בפ"ח מה' תמידין דאי קדם ושחטו לשא"ת כיון דשחטו מקריב לי' וכ"כ בפ"א מק"פ כ' שחטו קודם לתמיד יהבי' לאחר לממרס עד שיזרוק הדם ול"כ עד שישחוט ויזרק ש"מ דוקא אי כבר נשחט התמיד ובא למלוך על הזריקה אבל אי עדיין לא נשחט אמרינן כיון דשחטו מקריב לי', והשתא איס"ד דבמידי דכ' בי' בגופא דיקדימו ל"א כהנ"ל וצריך להעביר עה"מ, א"כ ה"נ היכא בעיא למיפשט מפסח הא אמרינן בפסחים דף נ"ו בטעמא דפסח נשחט אחר התמיד דיאוחר שנאמר בו בערב ובה"ע לדבר שנאמר בו בה"ע בלבד א"כ דילמא דוקא בפסח הוא דאמרי' יהיב לאחר לממרס בדמו, משא"כ בשאר תושא"ת וקדם ושחטו לשא"ת ברישא ותו דלמסקנא הכא אמרינן באמת דאי קדם ושחטו לפסח כיון דשחטו מקריב לי' לדם ואמאי והא הכא מפורש בי' שיאוחר זמנו לתמיד של בה"ע - והנה בשאג"א תי' דלא הקפידה תורה על בערב בה"ע כ"א לענין שחיטת הפסח ולא לענין שאר עבודות דכן כתיב תזבח את הפסח בערב, וכיון דכבר שחטו לפסח תו לא איכפת לן לענין שאר עבודות להקפיד על ערב ובה"ע, אבל באמת צ"ע דהא כ' התוס' בר"פ כה"ת דתעשו דכ' בתמיד היינו עבודת הדם וה"נ דכתיב בין הערבים תעשו היינו עבודת הדם, והאי עכ"ח בתר זביחה קאמר א"כ משמע דעיקר קפידת בערב ובה"ע אשאר עבודת הפסח קאי וצע"ג, עכ"פ הדרא קושי' הנ"ל לדוכתא, והנה התוס' לשיטתי' י"ל דבלא"ה ל"ק קושי' הנ"ל דהא הקשו בתוס' זבחים דף צ"א ובכמה דוכתא למה לי קרא דשיורי הדם הי' שופך על יסוד מערבי החיצון ומזבח העולה אשר פתח אוה"מ ת"ל משום א"מ עה"מ ובהאי פגע ברישא ותי' בזבחים ל"ש אין מעבירין אלא בשתי מצות אבל במצוה אחת לא א"כ י"ל לפי שיטת התוס' במנחות דף ל"ד והובא בטו"ז סי' כ"ה דתש"ר ותש"י שניהם מצוה אח"ה א"כ ל"ש בזה אין מעבירין עה"מ ושפיר אמרינן דצריך להעביר עה"מ ולהניח של יד תחילה משא"כ לפי מה שהעלה הטו"ז בשם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דשניהם שני מצות הדק"ל אמאי צריך להעביר עה"מ: ונראה לתרץ בס"ד דהנה בהא דאמר רבא ש"מ מדר"ל אעבורי דרעא אטוטפתא לא מעברינן ופירש"י דאסור להקדים תפילין של ראש לתפילין ש"י משום דבזרוע פוגע תחילה, וכיון שפגע תחילה בזרוע אי יעביר משום להניח תפילין על הראש מעביר עה"מ הו"ל, והתוס' הקשו ע"ז דלדין זה לא הי' צריך לדייק ממלתא דר"ל, אלא ת"ל ממאי דאמרינן במנחות כשהוא מניח מניח ש"י תחילה מדכתיב וקשרתם לאות והדר והי' לטוטפות בין עיניך, אבל בעיקר הסברא לא פליגי התוס' על רש"י דשייך בזה אמעה"מ והראי' דהא אח"כ הביא התוס' בשם רבינו אלי' דמפורש הא דאעבורי דרעא אטוטפות היינו כשבא למשמש צריך למשמש תחילה בתפש"י ואח"כ בתפש"ר אלמא דהתוס' מודה לסברא זו, מיהא זה יש לדחות דודאי אי כבר מונחים התפילין על זרועו ועל ראשו בזה מודו התוס' דשייך א"מ, אבל אי אכתי לא הניח תפילין אלא שבא להניח בזה י"ל מה שמעביר ידו כנגד מקום הנחת תפילין שבזרועו בזה ל"ש אין מעבירין, אבל מ"מ כיון דלקושטא דמילתא לא פירשו התוס' בדבריהם לחלוק על סברת רש"י בזה מהיכ"ת נימא דהתוס' חולקים, א"ו דלא בעי לחלוק אלא דא"א לפרש כן בדברי רבא אבל בגוף הסברא מודה ולפי"ז לק"מ קושיי' הנ"ל מאי אמרת אם פגע בש"ר יניח של ראש תחילה משום דא"מ עהמ"צ הא בין כך ובין כך יצטרך להעביר עה"מ דהא גם מה שמעביר על זרועו נמי מיקרי העברה עה"מ לפי' רש"י א"כ יצטרך לעבור עה"מ וגם על הא דכתיב וקשרתם לאות והדר והיו לטוטפות משו"ה אמרי' מוטב שיקדים של יד וליכא אלא העברה עה"מ גרידא, וא"ש בס"ד משא"כ בהאי דס"א היכא דפגע בתפילין תחילה שפיר אמרי' דצריך להקדים תפילין משום אמעה"מ ותי' זה נכון אלא דלכאורה הי' כראה דהרב"י לא ס"ל סברת רש"י הנ"ל, דהנה ברס"י כ"ה מייתא הרב"י בשם הנמ"י דציצית קדמו לתפילין משום דתדירי, וכ' שוב מיהא אותן שאין מתעטפין בטלית גדול עד לאחר שלבשו כל המלבושים א"כ כשמניחין מקטוריהן בראשיהם פוגעין בתחילה בראש וכן בזרוע, וצריכין להקדים תפילין לציצית משום אין מעה"מ, וכ' הרב"י לא ידעינן מה אין מעבירין שייך בזה במה שמניח מקטורין בראשה עיי"ש, ונראה לפי' רש"י ביומא הנ"ל דברי הנמק"י שרירין וקיימין דכיון דמעביר על מקום קביעת המצוה שייך א"מ עה"מ, ומדלא הבין הרב"י כן ש"מ דלא ס"ל סברת רש"י בזה א"כ שוב הדרק"ל, מ"ט אמרינן דאם פגע בשל ראש צריך להעביר עה"מ הא א"מ עה"מ דאורייתא, ונראה בס"ד דהנה בס"א דכ' המחבר אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין שמעלין בקודש הקשו השאג"א והדג"מ וכל האחרונים הפליאו ע"ז הא אדרבא אמרינן כל המקודש מחבירו קודם את חבירו וכיון דתפילין קדשו טפי הו"ל להקדים תפילין לציצית וכי אמרינן מעלין בקודש היינו כגון שמשנה דבר מענין לענין אמרי' דמעלין לקדושה חמירה ממנו ואין מורידין כגון האי דהקומץ רבה דתפש"ר אין עושין ממנו תפש"י אבל בשני דברים כל המקודש מחבירו קודם לו, ונראה בס"ד ליישב, דס"ל להמחבר דגם במצות שייך לומר מעלין בקודש דהיינו כיון דאמר רחמנא והתקדשתם והייתם קדושים והיינו שכל או"א מישראל מחייב לקדש ולטהר עצמו וזה ע"י מצות הש"י א"כ גם בזה שייך לומר מעלין בקודש להעלות גופו מקדושה קלה לקדושה חמורה וכן אסברא לה נמי הא"ר והפרמ"ג, והא דלא אמרינן כן בתחלה המצוה קלה י"ל דס"ל להמחבר דע"כ לא שמעי' דכל המקודש מחבירו קודם את חבירו ה"מ במצות שאינם בגופו ואפשר לעשותם ע"י שליח אבל במצות שבגופו דא"א לעשותן ע"י שליח בזה אמרינן מעלין בקודש, ונראה דהמחבר משמע לי' כן ממצות תפילין גופי' דהא קיימ"ל כל המקודש מחבירו קודם את חבירו, וקיימ"ל תפילין ש"ר מקודש טפי דהא מה"ט אסור לעשות מתפש"ר תפש"י ואפי"ה כתי' וקשרתם לאות ע"י והדר והי' לטוטפות, ואמאי ל"א דתפש"ר קודם משום דמקודש א"ו דבמצוה שבגופו ל"א כל המקודש מחבירו ואדרבא אמרינן מעלין בקודש, ולפי"ז ניחא בס"ד הא דאמרינן דאם פגע בש"ר תחילה צריך להעביר על אותו מצוה ולהניח ש"י תחילה ול"א משום דא"מ עה"מ יניח ש"ר תחילה ולהנ"ל י"ל דהא טעמא דאין מעבירין עה"מ הוא משום דנראה גריעותא למצוה הנ"ל שמעביר ממנו, וכ"ז בעלמא משא"כ במצוה שבגופו דשייך בי' מעלין בקודש א"כ אדרבא מאחר דמצות תפש"ר הוא למעלות המצוה ומראה בזה שמצות ש"ר קדיש טפי בזה ל"ש א"מ עה"מ וכ"ז בתפילין דכתיב בהדיא והי' לאות על ידך והדר והי' לטוטפות הרי חזינן דקפיד רחמנא בזה אמעליך בקודש דהא הקפידה תורה שלא להקדים תפש"ר לתפש"י, ואיה"נ בציצית אי הוי אמר רחמנא בהדי' דלהתקדש בקדושת תפילין צריך להקדים מצות ציצית איה"נ דלא הוי שייך בזה אין מעבירין עה"מ ואי הי' פוגע בכיס התפילין הי' צריך להעביר עה"מ, אבל התם באמת מצית תפילין אין לו שייכות עם מצות ציצית, דהא אי אין הציצית מזומנים לפניו א"צ להמתין על הציצית וא"כ מה שמעלין בקודש אינו אלא מאסמכתא, משו"ה אמרינן דא"מ עה"מ עדיף, והשתא מיושב ממילא מני קושי' השאג"א דכ"ז שייך בתפילין שהיא מצוה שבגופו ושייך בי' מעב"ק א"כ לא הוי זילזול במה שמעביר על מצות של ראש משא"כ בפסח ותמיד דל"ש מעלב"ק, שוב אמרינן שפיר אי קדם ושחטו לפסח קודם לתמיד כיון דשחטו מקריב לי' משום דא"מ עה"מ, אע"ג דכתיב בי' בהדיא בערב וביה"ע כנלענ"ד בס"ד נכון ודו"ק היטב: