עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים על מועדים - לפורים
א) קימו וקבלו היהודים וגו' להיות עושים את שני הימים האלה וגו' עיי' בד"מ דהוכיח מזה דחייב במשתה ושמחה בשני ימים בי"ד וט"ו ומשמע מדבריו דהכתוב להיות עושים מדבר במשתה ושמחה וצ"ב מנ"ל והנה בגמ' שבת דף פ"ח דריש מכאן דהדר קיבלו התורה מרצון עליהם בימי אחשורוש ואין כאן טענת אונס שכפה עלינו הר כגיגית והיינו קימו מה שקבלו כבר ונראה דדא ודא אחת הוא דמשום שקבלו התורה עליהם בחדש משו"ז עושים משתה ושמחה עפי"מ דאיתא בב"ק דף פ"ז א"ר יוסף [דהוי סגי נהור] השתא דשמענא להא דר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מ"ד אין הלכה כר"י דסומא פטור ממצות עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקידנא אית לי' אגרא טפי ומזה הביא ביש"ש ב"ק פ"ד סי' ל"ז שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כמו ר' יוסף שעשה סעודה אבשורה שלא הי' נודע לו עד עתה ורצה לעשות יו"ט כש"כ על הגעת הזמן והעת שמחויב במצות שראוי לעשות יו"ט עיי' במג"א סי' רכ"ה ובמחצה"ש ובזה פירשתי הא דאמר בפסחים דף ס"ח רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדו לי' עגלא תילתא אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא היינו דרב יוסף לטעמי' דס"ל דביומא דנתחייב במצות צריך לעשות יומא טבא ועל כן גם ביום דעצרתא זמן מתן תורתינו עבדו לי' עגלא תילתא להרבות בסעודה משום יומא דקא גרים שנתחייב במצות במעמד הר סיני והנה כן בימי הפורים האלה קבעו במשתה ושמחה להיות עושים את שני הימים יו"ט משום שקבלו היהודים בזמן ההוא את התורה ברצון וא"כ אין מודעה לאורייתא ומחויבים במצות מחדש ביום הזה וז"ש קימו וקבלו היהודים עליהם מה שקבלו כבר דהיינו התורה וע"כ עושים את שני הימים האלה יו"ט דמשום שקבלו התורה עושים את הימים האלה משתה ושמחה:
ב) ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ובמדרש קהלת שומר מצוה לא ידע דבר רע זו אסתר שהיתה עוסקת בביעור חמץ וחכם לב יודע את משפט זה מרדכי שנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה והוא פליאה ונראה דהנה אמרו חז"ל שבת פ"ח הדור קבלו' התורה בימי אחשורוש קימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר והקשה ביש"מ על מגלת אסתר למה קבלו' בימי אחשורוש דוקא ולא בימי דוד ושלמה שהי' כשרים וצדיקים ויש לתרץ עפ"מ שדרשו חז"ל ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים על שרפו ידיהם מדברי תורה משום זה ויבא עמלק ולכאורה קשה הא קבלו התורה על הר סיני ומדוע איפוא עדיין לא נכרת זכר עמלק הא כיון שקבלו התורה הי' צריך עמלק להתבטל אך ע"כ לומר כמו שאמרו חז"ל מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר רבא מכאן מודעה רבה לאוריי' שיש טענה לישראל שקבלו התורה רק באונס ע"י כפיי' ומשו"ה כיון שיכולין לפטור עצמו מהתורה בשביל זה עוד מלחמה בעמלק ואין אנו היינו יכולין לבטלו והנה בימי מרדכי ואסתר כשעמד עליהם המן הרשע נצר מזרע עמלק ובקשו ישראל וחכמים שבאותו הדור להממו ולאבדו להכרית זכרו מתחת השמים ועל כן הדור קבלו עליהם התורה כדי לתקן חטא הקדום מה שרפו ידיהם מדברי תורה ובאופן זה הי' הקבלה היינו בלב וברצון גמור דהא באונס כבר קבלו התורה על הר סיני אך שהי' באונס ולא ברצון ועכשיו קבלו התורה מרצונם הטוב ובזה ראו חכמים על ככה שיכולים לבטלו' והנה כתב הר"ן בריש פ"ק דפסחים הטעם שהצריכו חכמים גם בדיקה אחר הביטול אף דסגי מדאורייתא בביטול בעלמא לפי שביטול זה תלוי במחשבתן של בני אדם ואין דיעותיהן שוות ואפשר שיקילו בכך ולא יוציאהו מלבן לגמרי וראו חכמים להחמיר שלא יספיק ביטול והצריכו בדיקה וביעור ג"כ עכ"ד עיי"ש ויתבאר המדרש שומר מצוה לא ידע דבר רע זו אסתר שהיתה עוסקת בביעור חמץ ולא סגי בביטול בעלמא משום דילמא לא יוציאה מלב לגמרו ובזה תיקנה מה שהי' השעה צריכה באותו פרק לקבל ולקיים עליהם התורה בלב ורצון גמור וחכם לב יודע עת משפט זה מרדכי שנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה כיון דעיקר הפגם מפני שלא קבלו עליהם רק ע"י כפיי' ולא ברצון וזה שהי' מרדכי ידע את אשר עת משפט הוא משום זה ולכן קימו וקבלו עליהם התורה גם ברצון הטוב מעומק הלב והיינו ידע אשר נעשה כי לא נתקבל התורה רק במעשה ולא ברצון הלב ואח"כ קימו וקבלו עליהם התורה גם מרצונם הטוב:
ג) הט"ז סי' תר"ע הקשה מדוע בחנוכה קבעו להודות ולהלל ובפורים קבעו למשתה ולשמחה דייקא ואפשר לומר דהנה נצטוינו למחות זרעו של עמלק והחיוב מונח על קרקפתא דגברא ועל כל איש ישראל על זה בקום ועשה והנה אנחנו לא נדע מה נעשה כ"א איפוא זאת להתפלל ולשפוך שיח ולערוך תחנה לפני ממהקב"ה עד שירחם עלינו וישקוף וירא ד' מן השמים והנה בימים האלה בפורים הנזכרי' ונעשים בצפיתינו אשר זכר יעשה לנפלאותיו ויעשה עמנו לטובה אות ויראינו במהרה קץ הימין בימינו ויכריע שונאינו לפנינו ויכרות זרעו של עמלק ובזה יתגדל ויתקדש שמי' רבה במהרה בימינו:
והנה נתבאר בס' בני יששכר כי סגולת עבירה לשמה הוא להפיל שונאי ישראל כי בעת שישראל עושי' מצות ומעש"ט והי' הטוב וההשפעה עכ"פ שגם אוה"ע יתנו מטוב השפעה הנשפע בש"ה הללו ה' כל גוים בזמן כי גבר עלינו חסדו ולהפך בהיפך בעת שישראל עושין ח"ו עבירות תבא הרעה עכ"פ א"כ איפוא האיך יכולים להמשיך רק רע לשונאי ישראל זה היא רק ע"י עבירה לשמה שהכוונה היא טוב לישראל וע"י מעשה העבירה רעה תבא אליהם עכ"ד, ובזה יתבאר דעתה בפורים לא קבעו להודות ולהלל כמו בחנוכה לפי שבחנוכה הנס הניצוח מהיונים שעמדו עלינו נגמר ונעשה הכל, אבל בפורים העיקר אצלינו לימחות זרעו של עמלק מתחת השמים וזה עוד לא נתקיים בנו והאיך נודה בפה ולשון אם עוד לא ערבה לנו שום שמחה ומה זה עושה וזאת עצה היעוצה לנו להרבות בסעודה ולבסומי בפוריא דידוע דאכילה ושתי' מרובה הוא שלא כדת של תורה ועבירה יקרא רק בפורים השתי' כדת כיון שנצטונו מפי חכז"ל וא"כ הוא כמו עבירה לשמה דבפנימיות היא מצוה כפי הזקנים אשר הורינו והמעשה בעצם היא כמו עבירה ובסגולת זה נוכל לימחות זרעו של עמלק ולהפיל שונאי ישראל כמו בכל עבירה לשמה דסגולתה ימשוך ממנה רק רע על כל שונאי ישראל ויובן בזה מה שאמרה אסתר לפני המלך יבא המלך והמן היום אל המשתה וגם למחר קראה אותו אל המשתה ולכאורה יפלא אם בקשה לדבר עליו לפני המלך להעבור מחשבתו הרע למה לה לעשות שתי סעודות גם תמול גם היום והיא קושי' הגמ' מגילה ט"ו עיי"ש ולהנ"ל יתבאר דהנה המשתה אשר עשתה הי' ג"כ כמו עבירה דכל מה שנתחייבו של ישראל היא מפני שנהנו מסעודתו של אחשורוש כמבואר בגמ' ורק חשבה דאדרבא בזה תוכל לנצח את המן הרשע כיון דמחשבתה הי' לטובה והוי כמו עבירה לשמה ותוכל להפיל עי"ז שונאיהן של ישראל כאמור ויתבאר בזה מה שאמר בפרקי דר"א פרק מ"ד כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכתיב זכור את אשר עשה לך עמלק הא כיצד אלא זה זכרהו לקדשו ולענגו וזה זכרהו להממו ולאבדו והיא פלא ולהנ"ל יתבאר מה שאמר המדרש הנ"ל ר"ל דבשבת העונג אשר קראת בו הוא לקדשו ולענגו וזה היא מצותו בעצם היום הזה לשמוח ולענג בשבת ולענין מחיית עמלק היא ג"כ באופן כזה לשמוח ולשתות ביותר וע"כ אמר הא כיצד אלא זה זכרהו על היין להממו ולאבדו דבמשתה ושמחה והכוונה הפנימיות היא שיהא נראה כעבירה לשמה ובכח וסגולה ההוא ע"י כן להפיל שונאי ישראל ולהכרית זרעו של עמלק במהרה בימינו:
וזה שאמרו ג"כ חז"ל חייב אדם לבסומי' בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ולכאורה יפלא כנ"ל כיון שכל עיקר תכלית הבריאה לעשות מחומר צורה ולזכך ולצרף הגשמיות עד שיעשה רוחני האיך מצוה כ"כ לאכול ולשתות ולהוסיף גשמיות על גשמיות ולהנ"ל יתבאר כיון שבאמת רק ע"י כן בזה שהוא עבירה כל השנה ועכשיו בזמנו ימי הפורים שאנו עושים משתה ושמחה זו למצוה עפ"י צווי חז"ל דייקא וגדולה עבירה לשמה בזה אנו מקווים ומייחלים לשמו הגדול להכרית כל פועלי און ולהגדיל שמו ויתקדש בנו כיון שע"י עבירה לשמה יצמח מזה מפלת שונאינו והיינו שאמרו חייב אדם לבסומי' בפוריא דהוא לכאורה כעבירה ורק משום דהוא לשמה דאנו מקיימין בזה דברי חז"ל ועל כן נצמח מזה ארור המן להכניע את אובינו תחתינו:
ד) א"י על הגמ' הנ"ל חייב אדם לבסומי' בפורי' עפי"מ שאמרו חז"ל במס' ברכות דף ל"ג גדולה דעה שניתנה בין שתי שמות שנאמר כי א' דעות ה' וכו' מתקיף לה רב אחא אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר א' נקמות ה' אמר לי' אין במילתה מיהא גדולה הוא עכ"ד הגמ' ופי' הרי"ף שם הכוונה כי א' דעות ה' שמדת א' הוא דין כדכתיב וא' זועם בכל יום וה' הוא מדת הרחמים והדעה ניתנה בין שתי שמות שמתוך הדעת שידע את בוראו כדכתיב דע את א' אביך ועבדהו יגרום שמדת א' שהוא דין יהי' רחמים והוא מסכים למחז"ל גדולים צדיקים שמהפכים הדין לרחמים ומתקיף לה רב אחא אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי שמות א' של דין וא' של רחמים וכי הנקמה מהפכת הדין לרחמים והא במקום שיש נקמה אין רחמים והשיב לו למילתא מיהא גדולה היא שהרי מתוך הנקמה שינקום הקב"ה מעובדי כוכבים אותה הנקמה גורמת ישועה ורחמים לישראל וזהו א' נקמות לעכו"ם הוא גרמא לרחמים שנרמז בשם הוי' שיה' רחמים לישראל עכ"ד עיי"ש ובזה יש לפרש מה דכתיב במגילת אסתר והימים אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה וגו' ומתנות לאביונים ויתבאר עפ"י הנ"ל דבמה שנהפך מיגון והיינו דין לשמחה דהוא רחמים וע"כ צריך לעשות אותם ימי משתה ושמחה דמשתה הוא רמוז לדעה וכמו שאמר רב נחמן במס' עירובין ד' ס"ד אנא כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי ועיי"ש לקמן ד' ס"ה אמר ר' חנינא כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו ואמר חייא כל המתיישב ביינו יש בו מדעת של שבעים זקנים יין נותן בשבעים אותיות וסוד נותן בשבעים אותיות עיי"ש וע"כ קבעו בימים האלה של פורים ימי משתה דייקא דיין הוא ממדת הדעת כנ"ל וע"כ במה שמהפכין ע"י הדעת מדין לרחמים לכן מצוה להרבות במתנות לאביונים דצדקה הוא ג"כ מהפך מדת הדין לרחמים וכמו שאמרו חז"ל כל השקפה לרעה ח"ו חוץ מהשקיפה ממעון קדשך וברך את עמך ישראל הנאמר בצדקה דהוא השקפה לטובה מכח מדת הצדקה שמהפכת מדת הדין לרחמים, ויתבאר דברי חז"ל חייב אדם לבסומי בפורי' ביין המשמח א' ואנשים דהוא ממדת הדעת וגדולה דעה שמהפכת הנקמה שינקום הקב"ה בעכו"ם ונתעורר רחמים וישועה לישראל עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ר"ל אף דארור המן דהוא נקמה ומשמע דהוא דין עכ"ז הוא רחמים כיון שעי"ז נתעורר רחמים על ישראל והיינו ברוך מרדכי:
ויש לבאר בזה ג"כ דברי הגמ' מגילה דף למ"ד י"ד שחל בע"ש רב אמר קורין פ' זכור בשבת שלפניו דכתיב הימים האלה נזכרים ונעשים לכן בעינן זכירה דהיינו פ' זכור שהוא זכירות מעשה עמלק תקדם לעשיי' דהיינו פורים כמו שהקדים הכתוב זכירה לעשיי' עיי"ש ולכאורה יש להבין מדוע פורים היינו עשיי' ואי משום שקורין המגילה היינו נמי זכירה ומה עשיי' הוא ויותר יפלא על מה שכתב הרלב"ח הביאו רמ"א סי' תרפ"ח סק"י ובמחה"ש שם דבט"ו שחל בשבת עושין הסעודה בשבת וזכירה ועשיי' בהדי הדדי קאתי והסעודה מיקרי העשיי' עיי"ש וקשה למה הסעודה מיקרי עשיי' דהא עשיי' משמע למחות את זרעו של עמלק ולא אך להזכיר מפלתו ולהנ"ל יש לומר דהעיקר בסעודה הוא כדי לעורר בזה כח וסגולת העבירה לשמה אך טוב לישראל ולהאו"ה יהפוך עליהם הרעה ולכן פורים שהוא יום משתה ושמחה וכן הסעודה שעושין בפורים מקרי העשיי' כדי לקיים בזה מצות מחיית עמלק כדי להגדיל שמו הגדול שנקרא עלינו ה) ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים וגו' לפני כל יודעי דת ודין ועיי' בייט"פ שדקדק פתח ביודעי העתים וסיום ביודעי דת ודין ובתרגום קדם כל חכים וידעו אורייתא ודינא ונראה לפרש עפימ"ש העיקרים מאמר רביעי פ' ל"ו וז"ל הצריך לעניננו ראוי שנחקור אם הדין נותן שיהא השכר והעונש נצחיי או זמניי כי מי שעובד שר גדול הנה שכרו יותר גדול מהעובד לאדם אחר והעובד המלך שכרו יותר גדול מהעובד שר אחר ויתחייב מזה בעבודת השי"ת לפי שהוא יתברך בלתי תכלית כן יהי' שכרו ועונשו ב"ת אלא כשיעוין זה הדרך נוהג בין אנשים, אחר שתועלת המלך הוא יותר נערך מהתועלת שיקבל אדם אחר ראוי שיהא שכר יותר גדול אבל השי"ת שאין מקבל שום תועלת מהעבודה אין ראוי שיהא השכר נערך אל הנעבד כי אם אל העבודה עכ"ד באריכות עיי"ש ויתבאר בזה דהנה אחשורוש רצה להמליץ בעד אשתו ולא לדונה כאלו המרידה במלך ועונשה גדול כי אם לשלם לה כמעשי' כמו איש פשוט ועל כן אמר לפני יודע דינא דאו' כמו בעובר ה"ו עבירה בעבודת השי"ת שאין דנין אותו לפי ערך הנעבד בעונש בלתי תכלית כי אם כפי ערך הפעולה והפועל והיינו שאמר יודעי העתים שיודעים אשר השכר והעונש בעבודת השי"ת הם זמניו ועת וזמן קצוב לכל דבר כפי ערך הפועל וע"כ ושתי שאינה מלכה לעצמה כי רק הוא מלך ולכן יש לדונה כאשה פשיטא וע"ז אמר ממוכן לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כ"א על כל השרים וע"כ אפי' אם דנין אותה לפי ערך הפועל והפעולה ג"כ אין ידוע עד כמה תעלה לחשבון גדול מה שעשתה שלא כדת וגם לפי ערכה עונשה גדול וע"כ מהנכון אשר יצא דבר מלכות לפניו ר"ל שתהא נידונה מה שחטאה נגד המלכות לפי ערך הנפעל ועונשה גדול כיון שאין ערכה ידוע ואיננה כשאר נשים כי חטאה בכפלים גם על כל השרים וגו':