אור ברסלב
עצי חיים על מועדים עצי חיים על מועדים - ליל ד' דסכות

עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים על מועדים - ליל ד' דסכות

עצי חיים על מועדים - ליל ג' דסכות

לא) תהלים קכ"ה כי לא יניח שבט הרשע על גורל הצדיקים וגו' יתבאר עפי"ד נזה"ק פ' מ"ט סי' י"ד בסורא הוית דברתא ובשבוביתא דרב לא הוית דברתא סבור משום דזכותי' דרב הוא אתחזי בחלמא רב נפיש זכותי' טובא והא מילתא זוטרתא הוא לרב אלא משום האי גברא וכו' והקשה מהרש"א אדרבה כי נפיש זכותי' פשיטא דראוי להגן דבכלל מאתים מנה ותי' בנזה"ק דיש שני מיני הגנה א' שהצדיק מגין בזכיתו על הרשעים ב' שהקב"ה מציל הרשעים כדי שלא יספה הצדיק דכיון שניתן רשות למשחית אין מבחין בין טוב לרע והנה הבחינה הראשונה מועיל אם לא נתמלא סאתם אבל אם נתמלא סאתם אין מועיל להם זכות הצדיק ובחי' השנית הוא דוקא לצדיקים שאינם גמורים אבל בצדיקים גמורים אף משניתן רשות למשחית הוא מבחין בו כמ"ש חז"ל בפ"ק דע"א ולפ"ז במקום שנתמלא סאתם ממילא דאין מועיל זכות הצדיק משום הגנה רק בבחי' השני' בצדיק שאינו גמור נצולים לבל יספה גם הצדיק בעונם והיינו דקא מתחזי בחלמא דהיא מילתא זוטרתא לגבי רב משים דנפיש זכותי' ולא שייך גבי' משניתן רשות וכו' והתם הי' נתמלא סאתם אלא משום האי גברא דלא נפיש זכותי' והוי צדיק שאינו גמור ואמרי' משניתן רשות וכו' והוא הי' מגין עליהם מפני הצלת עצמו עכ"ד ] ועי' ביש"מ פ' נח[ובזה יש לפרש מה שהמליץ משה רבינו ע"ה טוב לישראל [בפ' תשא] אנא חטא העם חטאה גדולה וגו' ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא ויאמר ה' אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי ויל"ד למה אמר משה מקודם שחטאו חטאה גדולה הלא הי' להקטין החטא כדי להצילם וגם מה אמר ואם אין מחני הלא הוא לא חטא ולהנ"ל יש לומר דמשה רבינו ע"ה אמר שחטאו חטאה גדולה והרי כאלו נתמלא סאתם וצדיק גמור אין מגין אך מרע"ה החזיק עצמו ברוב ענותנותו לצדיק שאינו גמור וע"כ כדי שלא יספה הוא בעונם יציל גם על ישראל וז"ש ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני אף שהוא לא חטא מ"מ בצדיק שאינו גמור כיון שניתן רשות וכו' אינו מבחין והשי"ת השיב לו מי אשר חטא לי אמחנו מספרי היינו שהוא צדיק גמור ולא שייך גבי' משניתן רשות ומי אשר חטא קצת אפי' בחטא אחר שייך משניתן רשות וכו' אבל משה רבינו הוא צדיק גמור אך וביום פקדי ופקדתי וגו' ר"ל שעתה לא נתמלא סאתם וע"כ יוכל להגין זכות מרע"ה עליהם דאם לא נתמלא סאתם מהני הגנה אפי' בצדיק גמור כמרע"ה ויתבאר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ר"ל שינצלו הצדיקים אפי' משניתן רשות וכו' ואפי' אם ח"ו יזיק להרשעים גמורים אם נתמלא סאתם עכ"ז הצדיקים ניצולים בעצמם כיון שהם צדיקים גמורים ולא שייך גבי משניתן רשות וכו' שוב אין מבחין וכו' וז"ש למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם ר"ל לעולם והיינו שהם צדיקים גמורים ואמר הכתוב והמטים עקלקלותם מלשון נטי' אותם שהם מטים עצמם דרך עקלתון קצת היינו שהם צדיקים שאינם גמורים יוליכם ה' את פועלי האון דהא בצדיק שאינו גמור שייך משניתן רשות וכו' וע"כ שלו' על ישראל ר"ל בעבור זה עצמו הוא שלו' על כל ישראל היינו שהם מצילים את הרשעים אפי' אם נתמלא סאתם כדי שלח יספה גם הצדיק בעונם כיון ששייך בהם משניתן רשות וכו' ע"כ יצילו את העדה ושלו' על כל ישראל:

לב) אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ונראה דהנה בגמ' עירובין דף י"ג ג' שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותינו והללו אומרין הלכה כמותינו יצאה ב"ק או"א דברי א' חיים והלכה כב"ה ומקשים בגמ' וכי מאחר דאו"א דא"ח מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן ומשני מפני שנוחין ועלובין הי' פי' שהי' ענוים ושפלי רוח וקשה להבין אטו מפני שהי' ענוים ושפלי רוח ישתנה עי"ז ההלכה וי"ל עפ"מ שידוע דלעתיד לבא אחר ביאת המשיח בב"א יהי' הלכה כב"ש עי' ר"מ פ' פנחס ובלק"ת פ' תצא הטעם משום דכל או"א דיבר כפי מקומו אלא שהלכה לפי הזמן עכ"ד, והנה א"ז זללה"ה ביש"מ פ' יתרו מביא בשם המפורשים שהקשו בהמדרש עה"ע נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים וז"ל לע"ל יבוא הקב"ה הר תבור והר סיני והר הכרמל ויבנה עליהם ביהמ"ק שנאמר נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים ההרים שהי' כבר והקשו המפורשים הלא השי"ת בוחר בנימוכין כמבואר במס' מגילה ומס' סוטה אמר ר"י לעולם ילמוד אדם מדעת קונו שהרי הניח השי"ת כל הרים וגבעות שבעולם ולא השרה שכינתו אלא על הר סיני ותי' ביש"מ דבאמת ודאי כבוד שמים הוא להיות מקום כבודו והשראת שכינתו ית"ש ברומו של עולם והוא לבושו הנאה לו ה' מלך גאות לבש אך מקודם שנתגלה מלכותו כי בכל משלה רצונו ית"ש להסתיר לבוש הגאות ע"כ בחר לו י' לשכון במקום נמוך אבל לעתיד שיתגלה מלכותו אז יתלבש בלבוש ההדר ובזה מיושב הסתירה עכ"ד ז"ל ולפ"ז י"ל הטעם דהלכה כב"ה עתה קודם ביאת המשיח לפי מה שאמרו חז"ל שהי' לובשין ב"ה במדת ענוה כמדה הנהוג עתה ורצונו ית"ש שיתנהג כעת ההוא על דרך זה כמדת ב"ה אבל לע"ל דלכן יתגאה אמרו לא' יהא הלכה כב"ש שהלכו בזה המדה ונמצא דבאותו מדה שמדדו ב"ש וב"ה מודדין להם שתהא פסק הלכה על פיהם וכמדתם ובזמנם:

ובזה יש לבאר הכתוב בפ' שמות מה שאמר משה מי אנכי כי אלך וגו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה דקשה להבין דאם הי' משה קטן בעיניו שיהא הוא ראוי להוציא את ישראל א"כ מהו התשובה מאת השי"ת כביכול כי אהי' עמך דהא אדרבה ע"ז הי' טענתו יותר מה להשיב וכי ראוי הוא אשר השי"ת יהי' עמו גם משה"כ וזה לך האות וגו' מהו האות דמשמע שהוא סימן אשר השי"ת שלחו דהא אות הוא כמו ראי לדבר וא"כ דבר שיהי' רק אח"כ אין זה ראי' על אותו שעה בעת שלא נראה עוד האות, וגם ההר הזה ל"ל דמאי נפ"מ אם על ההר הזה או על הר אחר ולהנ"ל י"ל דהא כבר כתבו המפו' מה שסירוב משה מתחלה להוציא את ישראל כיון שראה משה שעוד לא הי' הזמן מוכשר שיהא גאולה נצחית וישראל יהי' צריכים עוד להיות בגליות אחרים ע"כ לא רצה משה שיגאל אותם בזמן הזה רק שיהא תשועת עולמים עכ"ד ולפ"ז י"ל דמשו"ה אמר משה מי אנכי ר"ל כיון דמרע"ה הי' עניו מאוד מכל האדם וזהו המדה שמשתמש בו הקב"ה עתה קודם הגאולה העתידה ב"ב והבין משה אם תהי' הגאולה על ידו שהוא בעיניו קטן מאוד מוכח דאין זה גאולה נצחית וע"כ אמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה היינו שלא תהי' הגאולה על ידו שהוא עניו ושפל רוח שהוא יוציא את ישראל ממצרים דא"כ לא תהא בזה גאולה נצחית והשיב לו השי"ת כי אהי' עמך היינו כי גם הקב"ה הוא עניו ר"ל במדה זו שיש עמו בדרך ענווה כי גאולת מצרים באמת לא הי' הזמן עדיין לגאולה נצחית וזה לך האות ראי' לדבר שאז לא תהי' גאולה נצחית דהא תעבדון את הא' על ההר הזה היינו על הר סיני שהוא נמוך מכל ההרים ומזה ראי' שהשי"ת בוחר בנמוכים והיינו רק עתה קודם שיתגלה מלכותו על כל העולם אבל לע"ל יתגדל ויתקדש שמי' רבא ויהי' בית ה' בראש ההרים הגבוהים ולא על הר סיני שהוא נמוך מכל ההרים:

והנה בחגיגה דף י"ג ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ ארץ וב"ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים וכתב בעיון יעקב לפי שהעליונים הם גדולים במעלה שעיקר הבריאה בשבילם ובה"א ארץ נבראת תחלה כי הקב"ה בוחר בשפלים עד לארץ וזה מדתם שנוחין ועלובים הי' עכ"ד וי"ל ע"פ הנ"ל דבמחשבה דעיקר הבריאה הי' תכלית מעשה בראשית כמו שיהי' בעת שיתגלה מלכותו על כל העולם וע"כ במחשבה שמים נבראו תחלה והיינו בראשית ר"ל במחשבה ברא א' תחלה את השמים ואח"כ את הארץ אבל ביום עשות ה' א' היינו בעת העשי' שהוא עתה קידם ביאת המשיח נבראת קודם הארץ ואח"כ שמים ויתבאר הכתובים בתהלים אשא עיני אל ההרים היינו ההרים הגבוהים אשר עליהם יבנה ביהמ"ק וקשה הא ה' בוחר בנימוכים והיינו שאמר הכ' בדרך שאלה מאין יבא עזרי ר"ל ממי שהוא כאין וכאפס בעינם בבחי' מה עי"ז ישלח ה' עזרו ואמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ היינו כמו שהי' במחשבה לברוא שמים קודם לארץ מפני דלע"ל ה' מלך גאות לבש כן הכי נמי משו"ז יהי' הר בית ה' לע"ל בראש בית ההרים: לג) אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה וגו' הגדיל ה' לעשות עם אלה עפ"ד הגמ' סיכה דף נ"ב לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר וכו' הללו בוכים והללו בוכים צדיקים בוכים ואומרים האיך יכולנו לכבוש את ההר וכו' ואף הקב"ה תמה עמהם שנאמר גם בעיני יפלא ופי' הרי"ף שם דכוונת הצדיקים ע"פ מ"ש חז"ל לולא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו בידו ויאמרו א"כ איפוא מה נעשה ביום מחר על שכרנו שלא יהא נהמא דכיסופא כיון שלא נעשה דבר מצדנו ויושיבם הקב"ה גם בעיני יפלא נצחונם עכ"ד ובזה יש לפרש מ"ש ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו דהנה משה רבינו ע"ה נקרא איש אלקים וי"ל דהיינו כיון דהצדיקים מצד עצמם לא הי' יכולים לעמוד בפני היצה"ר רק בעזר ה' א"כ כל שכרם הוא רק מצד החסד ולא בדין אבל משה רבינו כיון שהי' משולל הגשם ולא הי' לו שום נטיי' לרע ולא הי' צריך לשום התגברות ועזר לעמוד נגד היצה"ר א"כ בדין הוא שיטול שכרו ולא רק בחסד ולכן נקרא איש אלקים ר"ל דשכרו הוא מדין דא' משמע בדין וא"כ להנ"ל דהצדיקים בוכים מה נעשה ביום מחר על שכרם שלא יהא נהמא דכיסופא אבל משה רבינו אין לו על מה לבכות על שכרו שהוא נהמא דכסיפא וז"ש ישמח משה במתנת חלקו היינו כיון דמתנת חלקו הוא בדין לכן שמח לבו ואינו בוכה כמו שאר הצדיקים כי עבד נאמן קראת לו דלשון נאמן משמע שהוא לעולם וכמ"ש הרמב"ן על הכתוב נאמן ממלכתך דדבר שהוא אינו לעולם לא יקרא נאמן וכמו הלשון לא יכזבו מימיו ור"ל דאם צריך ללחום בעצמו נגד יצה"ר אינו נקרא נאמן דהן בקדושיו לא יאמין דבכל פעם יש לדאוג שמא לא יעמוד בפני היצר אבל במרע"ה שהוא איש א' משום שלא הי' לו יצה"ר היא האיש הנקרא עבד נאמן שהוא לעולם:

וזש"ה אז היינו לעתיד לבוא ימלא שחוק פינו נהלל לה' ולשונינו רנה כי הלשון רנה הוא שם משותף לבכי ולשמחה וכמ"ש המפורשים קומי רוני בלילה וגו' נכח פני ה' היינו שתהי' הבכי' בשמחה עיי' בייט"פ לר"ה אות י"א ואמר הכתוב דלעתיד יהי' הצדיקים בוכים בשמחה האיך יכולים לכבוש את ההר הגבוה הזה והיינו ולשונינו רנה בכיי' של שמחה ואז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה אשר הקב"ה יגדיל אותנו ויתלה הנצחון בהם כאלו הצדיקים מעצמם כבשו ליצה"ר כדי שלא יהי' להם לנהמא דכסיפא: לד) אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ויל"ד על אמרו מאין יבא עזרי וגמר אומר עזרי מעם ה' וגו' וכי מעיקרא לא ידע דמעם ה' עזרו גם הלשון עושה שמים וארץ ל"ל ונראה עפ"מ שפירש"י בראשית ברא א' מתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד וכו' עמד ושיתף מדה"ר והקדים מדה"ר למדה"ד דכתיב ביום עשות ה"א ארץ ושמים ופי' בשל"ה כי צדיקים גדולים נידונים לפי המחשבה דכתיב וסביביו נשערה וגו' וזה בתחלה אותן ששורשן מראשית המחשבה עלה במחשבה לברוא במדה"ד אבל שאר הנבראים הם מתנהגים בשותף מדה"ר למדה"ד טע"ד ובזה פי' מוזללה"ה בייט"ל פ' ואתחנן דלכן משה שנקרא ראשית שנאצל ממחשבה עליונה נוהג עמו במדה"ד ע"כ נקרא איש א' ע"ש ובזה נ"ל לפרש ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו ר"ל אע"ג דנוהג עמו במדה"ד מ"מ ישמח במתנת חלקו ואמר הטעם כי עבד נאמן קראת לו ר"ל דנאמן הוא משמע לעולם כמו שפי' הרמב"ן עה"פ נאמן ממלכתך וכמשה"כ אל תכזב בשפחתך והיינו דדבר המתקיים לעד ההוא יקרא נאמן וא"כ משה שנקרא איש א' שנוהג עמו במדה"ד ע"כ הוא עבד נאמן ע"ד שפי' האלשי"ך א' יחננו היינו במדה"ד יחנינו אז יאר פניו אתנו סלה היינו נצחיות, והנה בר"ה הוא יומא דדינא כיון שהוא בזמן תחלת בריאת העולם במחשבה וכמו שאמרו בשם האר"י ז"ל היום הרת עולם לשון הריון שנברא העולם במחשבה ולכן הוא יומא דדינא אבל בסכות זמן שמחתינו מדת אהבה שבא משם הוי' ב"ה וב"ש ולכן סוכה הוא השתתפות מדה"ר למדה"ד כמו שאיתא שסוכה הוא גימט' של שם הוי' ואד' וע"כ נשפע בזמן הזה מדת אהבה ורחמים ויתבאר מאין יבא עזרי היינו מאיזה מקים דמי יכול לעמוד נגד מדה"ד ורמז בזה מאין היינו המחשבה שהוא קודם המעשה שהוא אין דלית בה תפיסה כלל ועי' בעיקרים מ"ג פ"ג כי דבר שהוא ממוצע בין המציאות והעדר נקרא אין כלומר שמציאותו אינו רק כוחנות בלבד ע"ש ואמר הכ' עזרי מעם ה' היינו מדת הרחמים עושה שמים וארץ שהי' בשעת הבריאה שנעשה שמים וארץ במעשה השתתפות מדה"ר ובזה יבא עזרינו ולה' הישועה:

לה) שמחתי באומרים לי בית ה' נלך וגו' ששם עלו שבטים וגו' להודות לשם ה' כי שמה ישבי כסאות למשפט וגו' יתבאר עפמ"ש אא"זזלה"ה ביש"מ פ' אמור איך אנו משבחין ומפארין בפיוטים בהרבה שבחים וקילוסין וקשה ע"ז דבגמ' ברכות דף ל"א איתא ההוא דנחית קמי' דר"ח אמר הא' הגדול וכו' והאדיר והעזוז וכו' כי סיים אמר לי' סיימתינהו לכולא שבחא דמאריך משל למלך בו"ד שהי' לו אלף אלפים דינרי זהב והי' מקלסין אותי בשל כסף והלא גנאי הוא לו והתי' ע"פ המדרש פ' לך ואף שבחו של הקב"ה אומרים מקצת שבחו בפניו דלא כדעת ר"ח דאמר סיימתינהו וע"כ מותר לשבח להשי"ת כיון דשכינתו בתוכינו ומלא כל הארץ כבודו והוי בפניו ואומרים רק מקצת שבחו עכ"ד ז"ל והנה פי' בחן טוב הפסוק מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי דהנה עומק הדין אינו מושג אלא בהיות ד' עם השופט ומלמדו לכוין כהלכה לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום כי אין השכינה שירה על אוה"ע כמשחז"ל עכ"ד [הובא ביש"מ פ' משפטים] ונראה לי לפרש סיפא דקרא ומשפטים בל ידעום הללוי' ר"ל כיון דהודיע ה' אותנו ולמדינו חוקים ומשפטים משום ששכינת עוזו ית"ש הוא בתוכינו וע"כ מותר להלל לשם לה' כיון דהוי בפנינו ואומרים רק מקצת שבחו והיינו שאמר הכתוב הללוי' שמותר להלל ולשבח לה' כיון דהוי בפניו:

ובזה יתבאר הגמ' שם לעולם יסדר אדם שבחו של מקים ואח"כ יתפלל וי"ל כיון דאין להתפלל להשי"ת דרך ממוצע ואפי' ע"י מלאך או שליח ועי' בשל"ה ה' ראש השנה במה שאומרים בסליחות מכניסי רחמים ע"ש ולכן יסדר אדם שבחו של מקום וכיון שניתן לו רשות לסדר שבחו של מקום הוא מעורר על עצמי אשר השכינה עם בנ"י עם קרובו דאל"כ קשה האיך מותר כלל לשבח וכו' סיימתינהו אלא ע"כ דהוא בפניו ואומרים רק מקצת שבחו ובזה יוכל אח"כ להתפלל להשי"ת בעצמו כיון שהוא בפניו ולא הוי ע"י שליח ויתבאר ג"כ הכתוב אשר נאמר במשה רבינו ע"ה אשר ידעו ה' פנים אל פנים לכל האותות והמופתים וגו' ר"ל דמשו"ה נעשו כל האותות ע"י משרע"ה כיון שהי' השכינה עמו תדיר פנים אל פנים והי' יכול להתנצל להקב"ה בפניו לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח רק להקב"ה לעצמו ולכבודו ית"ש:

וזש"ה שמחתי באומרים לי בית ה' נלך היינו שהוא בית ה' כיון ששם מקום השראת השכינה עומדות הי' רגלינו בשעריך ירושלים אשר עיני ה' תמיד בה ולכן שם עלו שבטים להודות לשם ה' דהא עי"ז ששם השראת השכינה לכן מותר להודות ולהלל ואין כאן משום סיימתינהו דהא הוא בפניו ואומרים רק מקצת שבחו וע"כ שמה ישבו כסאות למשפט בהיות ה' עמנו ומלמדינו לכוין כהלכה והדין אינו מושג אך בהיות ה' עם השופט:

תוכן העניינים

עצי חיים על מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה