עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים דרושים על פרשת פקודי
אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו' משכן משכן ל"ל, ובמדרש אמר משה לפני הקב"ה עשינו את מלאכת המשכן והותרנו מה נעשה בנותר אמר לו לך ועשה בהם משכן לעדות ופי' היפ"ת שעשה בית ועד לתלמוד ע"ש:
וראיתי בספר בנין אריאל שהקשה כיון שהי' משה גזבר על מלאכת המשכן האיך הותר להוריד את המותר מן המשכן לקדושה קלה הא קיי"ל באו"ח סי' קנ"ג דלאחר שבא ליד גבאי אין מורידין את המותר לקדושה קלה, ותי' דמה שנותר לא הי' בצד הטבע אלא ע"י הברכה ניתותר כמו דאיתא במדרש שם איש אמונות ורב ברכות זה משה וזה אפשר דמותר להוריד לקדושה קלה שלא תהא הברכה על חנם עכ"ד ע"ש ודבריו צריכין ביאור מה שהקשה האיך הותר להוריד את המותר הא כך נאמר לו מפי הקב"ה ולא הוסיף משה כן מדעתו גם מנ"ל הא דמה שנותר ע"י הברכה מותר להוריד ועי' בח"ס פ' ויקהל:
ונראה דהנה כתבו התוס' בתענית דף ח' בהא דאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין דמה שמתרבה ע"י הברכה הוא כמו הפקר שאין לו בעלים ומשו"ה דבר החתום ומדוד לית להו רשות למישקל משום דרק אם סמוי מן העין שורה הברכה ולכן יש להם מזה שנתרבה על ידי הברכה רשות למישקל דלאו דבעלים נינהו אלא הפקר ע"ש, ולפ"ז י"ל דזה הי' שאלת משה רבע"ה מה נעשה בנותר היינו מה שנותר שנתרבה על ידי הברכה דלאו דבעלים הוא ופסול הוא למלאכת המשכן כיון דהמשכן הי' צריך להיות מנדבתן של ישראל ומה שנתרבה ע"י הברכה הא הוא הפקר ואין כאן בעלים להקדישן לשמים ולכן שאל משה מה נעשה בזה המותר שהוא הפקר:
והנה בגמ' קידושין דף נ"ט דרב גידל הוי מהפך בההוא ארעא לקנות אזל ר' אבא זבנה אזל רב גידל קבלי' לרב זירא וכו' לא מר נחית לה ולא מר נחית לה והוי קרי לי' ארעא דרבנן ופרש"י הפקר לתלמידים ומבואר דכיון דלא הי' לו להאי שדה בעלים דהוי הפקר ונתנוהו שיהא לתלמידים וא"כ ה"נ נאמר למשה אשר בהנותר כיון שהוא הפקר יהא נעשה ממנה משכן לעדות וכפי' היפ"ת שיהא בית ועד לתלמידים:
כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהי' לילה בו לעיני כל בני ישראל בכל מסעיהם, יש לפרש לנעוץ סוף הסדר לתחלתו ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה וגו' גם מש"כ בכל מסעיהם הא אדרבא כשנסעו בנ"י לא הי' חנה הענן על המשכן רק שהי' הענן שוכן במקום אשר יחנו ועי' ברש"י:
ונראה עפמ"ש אאזלל"ה ביש"מ פ' שמות לפרש הכתוב ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה וגו' ויהי כל נפש וגו' שבעים נפש עפי"מ דאיתא במדרש (פ' ויקרא) שדעת האומות דישראל בטלין ברוב לגבי', והנה ידוע דכל קבוע כמע"מ דמי ואינו בטל ברוב משא"כ לאחר דניידו, והנה אם ישראל יושבין על מקומן אין חשש בטול ברוב דכל קבוע כמע"מ אבל לאחר שגלו הוי ניידו, אבל באמת זה אינו חשש דהא מצינו דאחד שקול כנגד כמה וכמה וכמו דור המדבר שהי' שקול נגד אלף דור ויאיר בן מנשה נגד רובן של סנהדרין ומשה שקול נגד כל ישראל וא"כ אין ברי' יכול לידע משקל החשיבות של ישראל ומכש"כ נגד העכו"ם דהפחות של ישראל שקול נגד כולן, וראי' לזה עפמ"ש בפרקי דר"א שהשי"ת כביכול נכנס עמהם להשלים המספר שבעים איש שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה ומזה יובן כמה ספין א' מישראל אם כביכול הוא מחשיב עצמו לא' מהן, והנה ידוע דמצרים הי' ערות הארץ מקום טומאה, וז"ש בנ"י הבאים מצרימה שפירשו מקביעתן ובאו לשם ואיך לא חשו שיבוטלו ברוב ח"ו לזה אמר שבעים נפש והלא לפרטן אי אתה מוצא רק ששים ותשע אלא שכביכול השלים המנין ומזה יובן כמה חשוב אחד מישראל וא"כ אין רוב נגדם עכ"ר עיי"ש:
ובזה יש לפרש הכתובים לעיל פ' ויגש אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם אנכי ארד עמך מצרימה, ויל"ד הלשון דמשמע שיעקב הי' ירא שלא יהי' שם לגוי גדול וזה תימא, וגם מה שאמר הכתוב אנכי ארד עמך מה ענינו לזה, ולהנ"ל יובן דיעקב אבינו חשש פן ח"ו ישתקעו במצרים ע"י בטול ברוב כיון שנייד ממקומו והבטיח לו השי"ת אל תירא מרדת מצרימה ר"ל ע"י שנייד ממקומו וירד למצרים כי לגוי גדול אשימך שם היינו שיהי' כגוי גדול אשר לא יבוטל ברוב המצרים אם כי המה הרבים במספר וראי' לזה כי אנכי ארד עמך מצרימה להשלים המנין שבעים דמזה ראי' החשיבות של אחד מישראל נגד העכו"ם:
ויש לפרש בזה הכתובים פ' דברים ה"א הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב ה"א יוסף עליכם אלף פעמים וגו' ויל"ד אם הם ככוכבי השמים לרוב למה ברכם עוד באלף פעמים, גם מה שהקשה רש"י וכי ככוכבי השמים היו באותה שעה והלא לא היו אלא ס' ריבוא, ולהנ"ל י"ל ה"א הרבה אתכם ר"ל הוא המרבה אותנו במה שמחשב עצמו כביכול לא' מאתנו וע"כ והנכם היום ר"ל בכל עת גם היום בגלותינו ובכל מקום שהם ניידו ג"כ נחשבים לרוב נגדם אם כי אנחנו המעט מכל עם עכ"ז מחמת החשיבות אנו נחשבים לרוב נגדם ואמר הכתוב יוסף עליכם ככם אלף פעמים היינו כמו שמצינו בדור המדבר שנחשבים לאלף פעמים מדורות אחרים ומכש"כ כמה חשוב אחד מישראל מהם ומכל המונם:
ויבואר בזה ג"כ הכתוב והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתה יאמר להם בני אל חי, ויל"ד הלשון במקום והיכן הוא המקום גם דמי יאמר להם, וי"ל דיאמרו אוה"ע כאשר נהי' בגלות ואין אנו יושבין במקומינו וניידו מקביעתן אז יאמרו בגוים לא עמו אנחנו ח"ו כי יבוטלו ח"ו ברוב לגבי האומות וע"כ יאמר לנו בני אל חי ר"ל כי אנחנו בנים של מקום כי הש"י מחשיב עצמו כביכול לחד מינן וא"כ החשיבות של ישראל גדול כ"כ ולכן בכל מקום מושבותם אפי' שלא במקום הקביעות אינם בטלים לעולם בכל מקום שהם:
ויתבאר הסמיכות נעוץ סופה לתחלתה כי ענן ה' יומם היינו השראת השכינה על ישראל בכל מסעיהם גם כי יסעו ממקום למקום והוי ניידו וא"כ כיון שהקב"ה עמנו ומחשיב אותנו כ"כ לכן בדין שלא יבוטלו בין האומות הרבים, וראי' לזה מהא דכתיב לעיל ריש הסדר ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה ולא חשש יעקב שמא יבוטלו והי' כל נפש וגו' שבעים נפש משום שהקב"ה השלים עמהם המנין:
סליק ספר שמות בעזה"י אם עולה קרבנו וגו' ובראב"ד על הת"כ כתב דתיבת עולה קרא יתירא הוא דהא כתיב למטה וסמך ידו על ראש העולה ומצי למיכתב הכא אם קרבנו מן הבקר ועי' באוה"ח:
ונראה דהנה בסוכה דף ל' מאי דכתיב כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה משל למלך בו"ד שהי' עובר על המכס אמר לעבדיו תנו מכס למוכסים אמרו לו והלא כל המכס שלך אמר להם ממנו ילמדו כל עוברי דרכים ולא יבריחו עצמם מן המכס אף הקב"ה אמר אני ה' שונא גזל בעולה ממני ילמדו בניי ויבריחו עצמן מן הגזל וכתב במהרש"א דלכך נקט בקרא עולה מפני שכולה כליל והכל שלו אבל חטאת ואשם ודאי גזילה גמורה היא כיון דנאכלין ולא הוי דומה למשל כלל רק בעולה הו"א דגזל מותר להקריב שכולה קריבה לגבוה ומתחלה עולם ומלואה שלו הוא והוי ממש דומה למשל עכ"ד, ומבואר דחטאת הגזולה כיון דנאכלין פשיטא דפסול רק עולה איצטרך קרא לא לאשמעינן דגם זה פסול בגזילה:
והנה בב"ק דף ס"ו ילפינן דקרבן הגזול פסול משום דכתיב אם עולה קרבנו ולא הגזול וא"כ מי מיישב קושי' הראב"ד דמשו"ה כתוב עולה קרבנו דאיצטרך לאשמעינן קרא דגם בעולה קרבנו דייקא ולא הגזול כדי שלא נאמר דעולה שכולה כליל לגבוה והכל של הקב"ה א"כ לא שייך בו משום גזל ואתא קרא לאשמעינן דעולה ג"כ פסול משום גזל כדי שילמדו ויבריחו עצמן מן הגזל, (ועי' בחידושי ח"ס למס' גיטין דך נ"ד ועי' בסמוך):
אם עולה קרבנו וגו' ובראב"ד כתב דבתו"כ מדקדק תיבת עולה דהוא מיותר, גם לבאר דברי הרמב"ם פ"ה מה' איסורי מזבח שכתב הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול וכו' ואם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר ואפי' הי' חטאת שהכהנים אוכלין את בשרה, וכתב הראב"ד וז"ל ואפי' הי' חטאת, א"א אין כאן אפי' עכ"ל, פי' דיותר היה ראוי להכשיר חטאת שאין ממנה למזבח אלא חלב ודם ומאי אפי' (ועי' בהמפורשים שם):
ונראה לענ"ד דהנה במג"א סי' א' סק"ח הקשה למה כתב הטור והמחבר לומר עולה קודם לחטאת הלא קיי"ל בפ"י דזבחים דחטאת קודם לעולה ובשערי תשובה שם הביא לתרץ משום דחטאת מלבד הכפרה בדם איכא נמי אכילת בשר שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ואין היה"ר שאומר בחטאת רק במקום זריקת הדם אבל לא במקום אכילת בשר ואין היה"ר במקום כל הקרבן של חטאת משא"כ היה"ר של העולה שהוא כולה כליל הוא במקום כל הקרבן ע"כ היה"ר של העולה קודם להיה"ר של החטאת ומבואר דלענין אכילת הכהנים לא מהני אם עוסק בתורת חטאת:
ולפ"ז לכאורה י"ל דדוקא בעולה שהוא כולה כליל אם הקריב הגזול לאחר יאוש כשר כיון דהעוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וא"כ אפי' נימא דגוף הקרבן אינו כשר מ"מ לא גרע מאלו עוסק ע"י הקרבה זו בסדר ובתורת עולה אבל בחטאת הגזולה שנאכל לכהנים דלא מהני אם עוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת כמ"ש בשע"ת הוי' ס"ד דחטאת הגזולה אפי' נתייאשו הבעלים לא מתני כיון דעכ"פ בתחלה בגזילה הוא ולכן כתב הרמב"ם דאפי' חטאת שהכהנים אוכלים את בשרה וא"כ לא מהני העסק בתורת חטאת כאלו הכהנים אכלו החטאת מ"מ אם נתייאשו הבעלים החטאת כשר וכש"כ עולה דכשר דהא אפי' רק העוסק בתורת עולה הוי ג"כ כאלו הקריב עולה:
והנה אם לא נתייאשו הבעלים דהקרבן פסול הי' לכאורה אפשר לומר להיפך דדוקא בחטאת פסול כשהוא גזול משום דלא מהני העוסק בתורת חטאת וכנ"ל אבל בעולה דמהני העוסק בתורת עולה הי' אפשר לומר דאפי' גזול נמי כשר ואפי' לא נתייאשו כיון דאפי' העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה א"כ גזול הוי עכ"פ כעוסק בתורת עולה אבל באמת זה אינו דאפי' עולה גזולה פסולה ואני ה' שונא גזל בעולה, וזשה"כ אם עולה קרבנו דאמרינן בב"ק דף ס"ו קרבנו ולא הגזול וקמ"ל קרא יתירא אם עולה דגם בעולה אמרינן קרבנו ולא הגזול:
זאת תורת העולה הוא העולה וגו' וקשה כפל הלשון ובגמ' ברכות דף ט"ז ע"ב אמר ר"א מה דכתיב כן אברכך בחיי זו ק"ש בשמך אשא כפי זו תפלה ואם עושה כן עליו הכתוב אומר כמו חלב ודשן תשבע נפשי ולא עוד אלא שנוחל ב' עולמים עולם הזה ועולם הבא שנאמר ושפתי רננות יהלל פי וצ"ב:
ונראה דהנה בטו"ז או"ח סי' רמ"ח וז"ל איתא באגדה שמצאו תלמידיו של רט"ק שהיה בונה בשבת ואמר עונג יש לי ונ"ל דהיינו שמרוב דבקותו בהקב"ה זלגו עיניו דמעות שכן מצינו בזו"ח י' בוכה מאוד באמרו שיר השירים באשר ידע היכן הדברים מגיעים וכ"ה מצוי במתפללים בכוונה עכ"ל ונלע"ד דר"ע הלך בזה כמדתו דאמרי' בברכות א ע"ב אמר להם כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה בכל נפשך ואפי' הוא נוטל את נפשך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ע"ש, ומבואר דכל זמן שלא הי' מקיים בכל נפשך הי' לו צער וכשבא לידו לקיים הי' לו מזה עונג וה"נ בזה שבכה ר"ט בשבת מחמת רוב דביקות בהשי"ת הי' לו מזה עונג ואלו לא הי' כ"כ דבוק הי' לו יותר צער וא"כ מה שבכה זהו לו לעונג ושמחה:
ובזה יש ליישב מה שהביא בישוע"י פ"ז שהקשו הקדמונים כיון שהמקריב קרבנו צריך שיהא רוחו נשברה על החטא דאם לא התחרט כראוי אין הקרבן רצוי' והמצוה צריך לעשותה בשמחה ואיך יהי' שני הפכים בנושא אחד ע"ש, ולהנ"ל י"ל כיון דבזה אשר רוחו נשברה יש לו עונג דהא על ידי החטא נתרחק מהשי"ת וכאשר יקריב ממנו קרבן לה' יקריב את עצמו להיותו קרוב לה' כביכול וא"כ ע"י אשר רוחו נשברה זהו לו לשמחה ועונג וא"כ אינו שני הפכיים וכמו דבנה ר"ע בשיר השירים וכמ"ש הטו"ז בהמתפללים בכוונה דזהו הי' להם לעונג ה"נ בקרבן זהו השמחה אשר רוחו נשברה:
ויתבאר דברי הגמ' כן אברכך בחיי זו ק"ש דהנה בק"ש דהיא קבלת עול מלכות שמים ומקבל על עצמו לעבוד את ה' בכל נפשו ואפי' אם נוטל את נפשו ועכ"ז אין לנו בזה שום צער ואדרבה עונג הוא וכמו ר"ע שהי' מצטער מתי יבא לידו לקיים ולכן אברכך דעל הנאה שיש לו לאדם צריך לברך לה' וכן בשמך אשא כפי זו תפלה וכדברי הטו"ז דהבוכים בשעת התפלה הוא לעונג ומשיב נפש ועליו הכתוב אומר כמו חלב ודשן תשבע נפשי אלו הקרבנות ר"ל כמו הקרבנות דאע"ג שהמביא קרבן צריך שתהא רוחו נשברה מ"מ יוכל לקיים המצוה בשמחה כיון דזה עצמו היא השמחה במה שרוחו נשברה ואמר הכתוב אח"כ שנוחל עי"ז שתי עולמות שנאמר ושפתי רננות יהלל פי דרנה הוא שם משותף לבכי ולשמחה ועיין בייט"פ לר"ה אות י"ח והיינו שנוחל שתי עולמות דאע"ג דרנה היינו קול בכי' וא"כ הוא צער מ"מ הוא זה לשמחה ועונג וא"כ נוחל גם עוה"ז דהיא לו לשמחה על שזכה בזה לעבוד את הקב"ה ולדבקה בו ית"ש:
וזשהה"כ זאת תורת העולה היא העולה היינו דעיקר העולה במה ששמחה לו על שזכה לקיים מצות העולה ולהיות רוחו נשברה וא"כ רק ע"י שניהם מקיים המצוה ע"י העולה וגם מה ששמח לקיים מצותו כיון דמצוה צריך לעשותו בשמחה, וכן גם במצות העולה מגיע לו השמחה מזה שיש בו רוח נשברה, וזה פי' הכתוב זאת תורת העולה ללמוד ממנה שיהא לו רוח נשברה וזאת מביא לו ג"כ השמחה שהיא העולה ר"ל מצות הקרבת העולה: