עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים דרושים על פרשת בלק
וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא, ויל"ד דמשמע דהאי כי רב הוא נתינת טעם הוא על מה שפחדו מפני בנ"י והא משמע מהכתוב הקודם דמשו"ה יראו מפני שראו את אשר עשה לאמורי ומה לי אם הם רב או מעט, גם למה כשאמר בלעם לינו פה הלילה הלכו להם זקני מדין:
ונראה עפ"מ דאיתא בחולין דף ז' ההוא איתתא דהו' קא מהדרא למישקל עפרא מתותי כרעא דר' חנינא א"ל שקלי לא מסתייע מילתא אין עוד מלבדו כתיב פי' ואפי' כשפים ופריך והא אר"י למה נקרא שמו כשפים שמכחישין פמליא של מעלה ומשני שאני ר"ח דנפיש זכותי' ע"ש, ולפ"ז י"ל דבלק הי' יודע אשר מכח הנשפע מאת ה' לא יוכל להרע לעם ה' זו אלה אשר הוציאם ה' באהבתו ובחמלתו עלינו אמנם אך זאת חשב בלק כאשר קוסם גדול הי' וכן הביאו אתם זקני מואב ומדין הקסמים בידם אל בלעם וכיון דכשפים מכחישין פמליא של מעלה בזה חשבו אולי יוכלו להלחם בהם, והנה כאשר אמר בלעם לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי וא"כ מזה אשר כחו של בלעם הוא רק מכח של מעלה וכאשר ישים ה' בפיו ישמור לדבר ולכן הלכו להם וקני מדין כי ידעו ויבינו זאת אשר לא ברעה הוציאם ממצרים ורק ע"י כשפים רצו לערוך מלחמה נגדם כי חזק הוא ממנו, וזשה"כ ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ר"ל דאפי' בכשפים פחדו ג"כ פן רב ונפיש זכיותיהם וא"כ גם בכשפים לא יכלו לעשות עמהם רע וכדברי הגמ' הנ"ל שאני ר"ח דנפיש זכותי' ועי' מ"ש לעיל בפ' שלח:
אם לקרא לך באו האנשים פרש"י אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול עלי' שכר קום לך אתם והוא מהמדרש והדברים צ"ב הא גם בעבור שכר לא הי' רשאי להרע ח"ו לישראל:
ונראה דהנה קי"ל בקידושין דף מ"ב דאין שליח לדבר עבירה והמשלח פטור והשליח חייב ונראה הטעם משום דאע"ג דבכל מקום שלוחו של אדם כמותו מ"מ לדבר עבירה כיון דהמשלח אינו עושה העבירה בעצמו ובגופו הוי כאלו נעשה המלאכה ממילא כיון דלא טרח בה אלא השליח ומשו"ה השליח חייב דהא איהו דקטרת בדבר העבירה, וראי' לזה מהא דאיתא בזוה"ק פ' תרומה דף קכ"ח וז"ל ורוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב סגי ובאית דכאיתא דגרמי וכו' ועל דא כתיב ויקחו לי תרומה ע"ש ומבואר מדברי הזוה"ק דמצוה צריך לעשות בטירחא דגופא, ולפ"ז י"ל דלהיפוך בעבירה נמי העיקר רק אם עשה העבירה בטירחא דגופא וא"כ ע"י שליח הרי לא טרח בעבירה רק השליח ומשו"ה המשלח פטור והשליח חייב, ובזה י"ל נמי הטעם דמצוה בו יותר מבשלוחו כמבואר בקידושין דף מ"א משום דאם לא טרח בהמצוה רק השליח א"כ לא טרח המשלח בגופו לעשות המצוה לכן מצוה בו יותר שיבוא המצוה בטירחא דגופא:
ולפ"ז י"ל לפמ"ש ביש"מ סו"פ עקב בהפטרה דעושה מצוה ע"י שליח בשכר לא אמרי' בזה מצוה בו יותר מבשלוחו דבשכר הוי ממש כעושה בעצמו דמה שמבזבז ממונו ליתן לשליח הוי כמו טירחא בגופא כמו דמשמע בפסחים דף ד' ע"ב בגמ' שם, וברש"י ד"ה אלא באתרא עכ"ד ז"ל ועי' בטו"ז יו"ד סי' ר"ג סק"ה דיצרו של אדם מתגבר עליו יותר בנתינת ממון מדבר התלוי בטירחא דגופא עכ"ל ועי' מ"ש בענין זה הרבה בפ' וישלח וא"כ י"ל דכמו דבשליח בשכר לא אמרי' מצוה בו יותר מובשליח משום דטירחא דממונא עדיף מטירחא דגופא ה"נ לענין אשלד"ע דהטעם משום דלא טרח בהעבירה בגופי' אבל אם שלח בשכר הוי כעושה בעצמו העבירה דהא דנתן ממונו זהו יותר מאלו טרח בגופא לעשות העבירה, ובזה י"ל דאמר בלק לבלעם אל נא תמנע מהלך אלי כי כבד אכבדך וגו' ר"ל כי אמר בלק פן ירא בלעם לעשות רע מיראת עונש אשר יתנקם מהם שומר ישראל לכן אמר לו שאל יפחד כי הוא המשלח ושלוחו של אדם כמותו ואע"ג דאשלד"ע והשליח חייב מ"מ בשליח בשכר הוי כאלו עושה המשלח בעצמו ולא השליח ועי' בטו"ז או"ח סי' רמ"ז פק"ג לענין עכו"ם המוליך כתב בחנם דאם הוא לתשלומין על איזה טובה שעשה לו הישראל הוי כאלו קבל מעות מישראל ע"ש וה"נ אל תמנע מהלך אלי משום יראת העונש כי כבד אכבדך וזהו כבא בשכרו ובכה"ג י"ל דישלד"ע והשיב לו בלעם אפי' אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וא"כ ודאי דהוי שליח בשכר מ"מ לא אוכל לעשות מאומה גדולה או קטנה:
וזשה"כ להלן פ' מטות ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב ופרש"י בלעם הלך שם ליטול שכר וכו' דהנה קודם שבא ליטול השכר לא הי' ראוי לצרור ולהכות את המדינים כיון דאשלד"ע אבל עכשיו שבא ליטול שכר וכיון שנתנו לו השכר אמרי' דישלד"מ ובאוה"ע על שרוצים לעשות רעה אפילו במחשבה מצטרף למעשה כמבואר בתוס' בקידושין דף ל"ט משם הירושלמי ומשו"ה נתחייבו בעונש וגם בלעם נתחייב בעונש דהא גם הוא הלך מרצונו ומדעת עצמו כפרש"י אח"כ אמר בלעם שמא אפתנו ויתרצה וא"כ הלך גם מדעת עצמו ולא משום שליחות:
ויתבאר הכתוב אם לקרא לך אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול שכר אם כן בכה"ג ישלד"ע דבשליח כשכר אפי' לד"ע הוי כאלו עושה המשלח ולא השליח לכן קום לך אתם דבכה"ג מותר לו לילך אתם ואין מגיע לו העונש כי אם להמשלם אותו ועי' במל"מ פ"ב מה' רוצח דגם בדיני שמים לא אמרינן דישלד"ע רק בשוכר אבל בדיבורא לא מחייב, ובזה מיושב שם הא דאמרינן בסנהדרין דף כ"ט דאין טוענין למסית וילפינן לה מנחש הקדמוני דאין טוען לו השי"ת ע"ש והיינו כנ"ל דאין לומר משום דבשכר לא שייך דברי הרב וכו' דהא עושה משום השכר דהא אפי' בשוגג שלא ידע השליח שהוא עבירה וג"כ לא שייך דברי הרב וכו' ואפ"ה אמרי' אשלד"ע לכמה שיטות, ויש מקום להאריך בכל זה ואכ"מ אבל בזה ניחא דמשום דלא טרח בהעבירה לא הוי כעושה העבירה ורק בשכר דהוא יותר מטירחא דגופא:
כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב:
וי"ל עפ"ד המדרש עה"פ בפ' לך ויאמר אברם ה' א' מה תתן לי וגו' אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי ולפ"ד המדרש יש להבין סיפא דקרא ויוצא אותו החוצה וגו' ויאמר לו כה יהי' זרעך וא"כ לא השיב לו הקב"ה על מה שאמר א"א פן יוליד בנים שאינם מהוגנים ונראה עפ"ד הגמ' ברכות דף י' א"ל האי צדוקי לברורי כתיב רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני א"ל שטי' שפיל לסיפא דקרא דכתיב כי רבים בני שוממה וגו' אלא מאי רני עקרה דלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו וכתב אאזזללה"ה ביש"מ פ' תולדות ביאור הדברים עפמ"ש באבני שוהם פ' ויקהל בשם אבן שואב דלכך הי' אמותינו עקרות מפני שאחיהן רשעים היו ורוב בנים הולכין אחרי אחי האם ואך זה כשהלידה הוא ע"פ הטבע בכח הגוף אבל כאן שהי' אמותינו עקרות ובכח הגוף לא הי' להם לידה כלל רק ע"פ נס שוב אין הולכין אחר אחי האם ע"ש והנה כל כנס"י נבנה ע"י העקרות והיינו רני עקרה וגו' שלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו דייקא ולכך יש לרנן על עקרותה עכ"ד היש"מ ז"ל:
ויתבאר המדרש הנ"ל שאמר אברהם דאם עתיד להוליד בנים שאינם מהוגנים מוטב לו שלא יהא לו בנים והיינו שאברהם הי' ירא לנפשו כיון שרוב בנים הולכין אחרי אחי אמם א"כ למה לו בנים כאלה ומוטב שלא יהי' לו בנים ולכן אמר לו הקב"ה ויוצא אותו החוצה ואמרינן בגמ' שבת דף קנ"ו שאמר הקב"ה לא"א צא מאצטגנינות שלך שאין ראוי להוליד בן אין מזל לישראל ע"ש וכיון דע"פ הטבע והמזל אי אפשר לו להוליד בנים רק ע"פ הנס ואין הולכין אחר אחי האם וא"כ בטח יהא לו בנים מהוגנים כאשר ראוי לו לאאע"ה:
וזשה"כ כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו ופרש"י אני מסתכל בראשיתו ובתחלת שרשיהם ע"י אבות ואמהות וכיון שלא הי' להם בתחלת שרשיהן בכח הלידה להוליד בנים כי אם הכל הי' ע"פ נס ולכן הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב ר"ל לא יתחשבו עם בני משפחתם בכח הטבע שילכו אחרי אחי אמם כיון שכל שורש ישראל לא בא ע"פ הטבע כי אם ע"פ נס והן עם לבדד המה ואין להם שום יחוס עם משפחתם בכח הטבע:
לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה"א עמו וגו' וי"ל עפ"ד הגמ' קידושין דף מ' אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה והקשה שם בתוס' מהא דאמרינן בשבת דף ל"א כשמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, ונלע"ד לתרץ דהנה כתבו לתרץ דהנה כתבו התוס' בבכורות דף כ"ג דהא דקי"ל דהמבטל איסור בשוגג מותר במזיד אסור אבל כסבור שמותר לבטל חשוב שוגג וכתב במשנה למלך פט"ו מהמ"א דממה שכתב רבינו פ"ה מה' תרומות דאם שגג וסבור שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד נראה שדין זה סותר למ"ש התוס' עכ"ל ובח"ס סי' פ"ח ביו"ד מיישב דברי הרמב"ם שאין סותר להתוס' דיש לחלק התם נהי ששגג בדין וסבור שמותר לתרום מטמא על הטהור מ"מ הזיד בגזל ועינו רעה במתנות כהונה למיהב מה דלא חזו לי' עכ"ל, ומבואר מזה דהא דאומר מותר חשוב שוגג היינו אם לא הפסיד בזה לאחרים אבל אם הפסיד לאחרים אם טועה בדין מיקרי מזיד:
והנה בגמ' ב"מ דף ל"ג ע"ב מאי דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגנות נעשית להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשית להם כשגגות ע"ש ולפ"ז י"ל דמשו"ה אין תחלת דינו של אדם על שאר עבירות דהא אם לא למד והוא מן עמי הארץ אין מגיע לו עונש על שאר עבירות דהא הכל נחשב לו לשוגג א"כ למה לשאלו על שאר עבירות אך דאם לא למד א"כ מגיע לו עונש על זה עצמו מדוע לא למד וע"כ תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה ואם למד אח"כ דינו על שאר עבירות:
ומיושב קושי' התוס' דעל שאר עבירות חוץ מנשאת ונתת באמונה תחלת דינו רק על דברי תורה כנ"ל דאם לא למד והוא ע"ה הכל הוא כשוגג לפניו והיינו משום דהוי כאומר מותר אבל לענין נו"נ באמונה אפי' אם לא למד והוא כאומר מותר מ"מ אעפי"כ נחשב לו כמזיד וכמו בתורם מן הטמא על הטהור וכסבור שמותר דאפ"ה חשוב כמזיד משום דעינו רעה במתנות כהונה וה"נ אם לא כו"נ באמונה אפי' אם אומר מותר הוא כמזיד וע"כ הוא קודם אפי' לדברי תורה דהא לענין נו"נ אין נפ"מ אם למד או לא:
וזשה"כ לא הביט און ביעקב היינו ביעקב ר"ל עמי הארץ אין בהם חטא מזיד שהוא און וכנ"ל ולבית יעקב חטאתם דזדונות נעשית להם כשגגות וגם לא ראה עמל בישראל ופרש"י עמל לשון עבירה וי"ל דהיינו כמו שדרשו חז"ל בסנהדרין דף צ"ט ע"ב כי אדם לעמל יולד אינו יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא ע"ש וה"נ ר"ל עמל עבירה שהיא בא מחמת מלאכה שנוגע בין אדם לחבירו במקום שמפסיד לאחרים דבזה הכל הם בבחי' ישראל שהוא ת"ח ואומר מותר מזיד הוא ואמר הכתוב דלא ראה עמל בישראל ומ"ט משום שה"א עמו ואמרי' בגמ' שבת דף נ"ו ע"א בדוד וה' עמו אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו ע"ש והיינו משו"ה לא ראה עמל שהוא עבירה משום שה"א עמו ואי אפשר שחטא בא לידם: