אור ברסלב
עצי חיים על התורה עצי חיים דרושים על פרשת אחרי

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים דרושים על פרשת אחרי

עצי חיים דרושים על פרשת מצורע

וכל אדם לא יהי' באוה"מ וגו' ובגמ' גיטין דף נ"ד בהא דעד אחד נאמן באיסורין כהן גדול ביוהכ"פ יוכיח דכי אמר פיגול הוא מהימן ומנא ידעינן והכתיב וכל אדם לא יהי' באה"מ אלא לאו משום דמהימן והקשה באור זרוע הגדול ח"ב סי' רכ"ג ולמה יהא נאמן ואפי' אם ע"א בעלמא נאמן מ"מ הא י"ל אין אדם משים עצמו רשע, גם בפרי מגדים יו"ד סו"ס ה' הקשה כן וכבר קדמו באו"ז עוד הקשה בראב"ן הובא בט"ג שם האיך אמרינן כה"ג ביוהכ"פ יוכיח הא הפר בא משל כהן וא"כ י"ל דמשו"ה נאמן דהבעלים נאמנים על שלהן וגם שמפסיד הפר שלו ותי' דעיקר הקושי' מהשעיר דבא משל צבור ע"ש ויש להבין דא"כ הו"ל לפרש:

ונלענ"ד עפימ"ש אאזזלל"ה ביש"מ פ' צו בענין הפיגול דיש להפליא איך תצא זאת מלפני הכהנים שלוחי דרחמנא לשחוט את הזבח ע"מ לאכלו ביום השלישי דאטו ברשיעי עסקינן ואין בודקין מן המזבח ולמעלה, ותי' דהנה ענין הקרבן דעי"ז ישים החוטא אל לבו איך ראוי להאדם להשתעבד ולהכנע להממה"מ הקב"ה, והנה אם אינו עושה זה החשבון אזי הקרבן אינו כלום וזה הי' הסיבה מאת ה' החוקר לב ובוחן כליות דבאם הבעלים לא זכו בתשובה כראוי אז בע"כ של הכהן נזרקה במחשבתו בעת הקרבה לאכול ביום השלישי כדי שיופסל הקרבן, וזשה"כ ואם האכל יאכל ביום השלישי ופרש"י במחשב לאכלו ביום השלישי ושלא תיקשו איך יצויר מחשבת פגול בכהנים ע"ז אמר הכתוב המקריב אותו לא יחשב לו ר"ל הבעלים לא עשו החשבון השתעבדות הפחות לנכבד לכך פיגול יהי' כי מאת ה' היתה זאת במחשבת הכהנים למען למזבח לא יעלה עכ"ד ז"ל ע"ש באורך:

ובזה יש לפרש הפיוט ליו"כ אחר כל מעשה עבודת היום ויו"ט הי' עושה בצאתו בשלום מן הקודש אשרי העם שככה לו אשרי העם שה"א, ויל"ד דהול"ל קודם אשרי העם וכו' ואח"כ ויו"ט הי' עושה וכו' כיון דעד כאן מדבר בעבודת היום ואח"כ ידבר מענין עצמותו של הכה"ג וא"כ הך אשרי העם וכו' שייכים יותר למעשה הקרבנות שבאו בשביל ישראל וקדושת היום, ולהנ"ל י"ל דהפירוש ויו"ט הי' עושה בצאתו בשלום מן הקודש ר"ל שיצא בשלום בלי מחשבת פגול שלא לפסול הקרבנות דחובת היום, והנה אם לא עשו תשובה ח"ו בע"כ הכהן לא הי' עושה מעשה הקרבנות כראוי רק על ידי מחשבת פיגול וא"כ כיון דהכהן יצא בשלום מן הקודש ודאי דעשו תשובה ונתקבלה וע"כ אמר אח"כ אשרי העם שככה לו אשר יצא הכהן בשלום והיינו אשרי להם שעשו תשובה כראוי וענין אחד הוא:

ולפ"ז י"ל דכה"ג ביוהכ"פ בפר החטאת אשר לו דבא לכפר רק בעדו ובעד ביתו ולא הי' כפרת אשמת ישראל תלוי בפר החטאת א"כ י"ל להנ"ל דלא יצויר בזה מחשבת פגול כיון דהכה"ג ודאי תיקן עצמו כראוי בעת הקריב את קרבנו לכפר עליו לפני ה' ונרצה לו וא"כ היתכן שיעלה במחשבתו דבר אשר לא לרצון יהי' אבל בשעיר החטאת אשר כפר בו בעד כל קהל ישראל בזה הי' מקום לחוש אפשר ח"ו לא הי' כדאים כראוי א"כ ע"כ של הכהן יעלה במחשבתו פגול למען לא יקרב הקרבן מאת העם, ומיושב קושי' הראב"ן דמוכיח בגמ' שפיר דע"א נאמן מכ"ג ביוה"כ ואין להקשות הא הפר בא משל כהן ובעלים בלאו"ה נאמנים על שלהן, ולהנ"ל הא על הפר לא שייך בי' ענין פיגול כיון דכ"ג כשבח לכפר על עצמו לא יתכן בו שום ציור מחשבת פגול ועל כרחך עיקר הוכחת הגמ' רק משעיר דבא לכפר בעד קהל ישראל דבזה אם לא עשו תשובה כראוי מוכרח הכהן לאונסו לפגל וא"כ שפיר מוכח מזה דע"א נאמן דאל"כ האיך הכ"ג נאמן, ומיושב קושי' האו"ז שהקשה למה נאמן הכ"ג הא אין אדם משים עצמו רשע ולהנ"ל י"ל כיון דסבה מאת ה' היתה זאת ולאונסו שאני ואם כן בכה"ג לא שייך א"א משים עצמו רשע דהא ההכרח לא יגונה ולא עשה הכ"ג מרצון עצמו ובזדונו רק בהכרח ולא הוי רשע: ושמרתם את חקותי וגו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ד' ויל"ד אשר יעשה אותם האדם לכאורה שפת יתר וחי בהם צ"ב, אני ד' פרש"י נאמן לשלם שכר וקשה ג"כ מאי בעי בזה הכא:

ונראה עפמ"ש בספר נזיר השם בהקדמה במה שאמרו בגמ' עירובין (דף י"ג) פלוגתא דב"ש וב"ה אי נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא נמנו וגמרו כוח שלא נברא יותר וושנברא, ופירש המהרש"א במס' מכות דף כ"ג נמנו וגמרו פירוש שמנו המ"ע ורבו על הלאוין שהם שס"ה שמגיע עליהם עונש על העשין שהם רק רמ"ח שמקבלין עליהן שכר וקרוב להפסד יותר משכר משו"ה גמרו דנוח שלא נברא אמנם לפ"מ דמבואר בקידושין דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אינו מצטרף א"כ יש בקיום עשה שני פעמים רמ"ח פ"א על המעשה ופ"א על המחשבה משא"כ בל"ת לא נחשב רק המעשה א"כ שוב יותר השכר על ההפסד ועי' מ"ש לעיל פ' מצורע לפרש בדרך אחר ע"ש: ויתבאר הכתוב ושמרתם את חקתי היינו שתשמרו את המצות לעשותם גם במחשבה ועל דבר הנעשה במחשבה שייך הלשון ושמרתם וכמו שאמרו השמר הוא ל"ת אשר יעשה אותם האדם ר"ל דהמצות אשר יעשה האדם במעשה תשמרו ג"כ במחשבה וחי בהם כי עי"ז יחי' האדם וטוב לו שנברא האדם להיות בעוה"ז והוא קרוב לשכר ואמר הכתוב אני ד' כפרש"י נאמן לשלם שכר היינו שיגיע לו השכר כי הוא קרוב לשכר דהא מקיים המ"ע במעשה וגם במחשבה: א"י עפ"ד הרמב"ם ה' תשובה ומה הוא התשובה שיעזוב החוטא חטאו ויסרנו ממחשבתו וכו' ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא, והקשה הלח"מ האיך יעיד עליו היודע תעלומות הלא הבחירה חפשית, ותו' בבני יששכר במאמרי השבתות מאמר ט' עפ"מ דאמרי' בגמ' ע"ז לעתיד לבא יאמרו האוה"ע להקב"ה ישראל שקבלו התורה ג"כ לא קיימוה והשיב להם הקב"ה אני מעיד בהם ויאמרו אוה"ע כלום אב מעיד על בנו, והקשה הרב אלגזי כביכול מתחלה מאי קסבר למה יאמר הקב"ה דבר כזה כיון שיכולין להשיבו כלום יש אב, ותי' ע"פ המדרש בחקתי ושמרתם את מצותי ועשיתם אותם אם שמרתם את התורה מעלה אני עליכם כאלו אתם עשיתם עצמיכם, ומעתה כיון דעל ידי התורה הוא כאלו עשו עצמיכם והולידו את עצמם שפיר מעיד עליהם הקב"ה ע"פ ד"ת, ובזה כתב בב"י לתרץ קושי' הלח"מ הנ"ל על הרמב"ם שכתב ויעיד עליו יודע תעלומות ר"ל שתהא התשובה כ"כ כאלו עשה את עצמו וכברי' חדשה כדי שיוכל להעיד עליו הקב"ה כיון דהוי כאלו עשה האדם את עצמו עכ"ד ע"ש:

ויתבאר הכתוב ושמרתם את חקתי וגו' אשר יעשה אותם האדם ר"ל כדברי המדרש הנ"ל אם תשמרו את התורה אז אני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמיכם והיינו אשר יעשה אותם האדם דבזה נעשה האדם ע"י עצמו, אני ה' נאמן לשלם שכר דבזה דהוי כאלו עשה את עצמו ולא שייך טענת אוה"ע כלום אב מעיד על בנו וא"כ הקב"ה כביכול יכול להעיד עלינו וא"כ נאמן לשלם השכר כיון דעל ידי זה שנשמור את התורה וכאלו עשינו עצמינו בטל טענת אוה"ע כלום אב מעיד על בנו ומשכורתנו שלימה מעם ה' אלקי ישראל המעיד בנו:

קדושים:

דבר אל כל עדת בנ"י וגו' קדושים תהיו כי קדוש אני ד' ופרש"י מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל וצריך טעם, גם מה שהקשו המפורשים היוכל אדם להתקדש כקדושתו והידמה יציר ליוצרו ית"ש:

ונראה עפ"ד הגמ' זבחים דף מ"א ע"ב תנא דבי ר"י מפני מה נאמר פרוכת הקדש בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של ציבור משל למלך בו"ד שסרחה עליו מדינה אם מיעוטן סרחו פמליא שלו קיימת אם רובן סרחו אין פמליא שלו קיימת עכ"ל הגמ', ומבואר מזה דאם רובן של ישראל בקדושתן אזי כביכול לכבודו ית"ש גם בעוה"ז קדוש יאמר לו ולזה י"ל דמשו"ה אמר הכתוב דבר אל כל עדת בנ"י קדושים תהיו ונאמר להם פרשה זו בהקהל שיהיו כולם קדושים ובזה כי קדוש אני ד' להורות דאחר רובו הדבר נידון וע"כ הזהיר הכתוב דאם כל עדת ישראל יהי קדושים ורובן ככולן ובזה יהי' קדוש אני ה' בעוה"ז:

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה"א פרש"י סמך שבת למורא אב לומר אעפ"י שהזהרתיך על מורא או"א אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו אני ה"א אתה ואביך חייבים בכבודי לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי, והוא מדברי הגמ' יבמות דף ה' ע"ב, והקשו בתוס' שם וז"ל וא"ת מנ"ל דקאי טפי אשבתות מכיבוד או"א ע"ש מה שתי', גם מה שהקש' הגמ' בב"מ דף ל"ב ע"א ל"ל קרא דאין עשה דמורא דוחה שבת הא שבת עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה:

ונראה ע"ד דרוש קצת עפימ"ש בטוב גיטין בגיטין (דף כ"ח ע"ב) שהקשה בהא דכהנים המקריבים חטאת העוף הבא על הספק והא עוברים שמקריבים חולין בעזרה והבעלים מותרים להביא על הספק כמבואר בתוס' שם, ותי' משום דאמרי' בפ"ק דב"מ דכל היכי דבע"כ מותיב בה אמרי' דיש שליח לד"ע א"כ י"ל בכהנים אף אי שלוחי דידן מ"מ מותרים להקריב הקרבן דאפי' אם הוא חולין בעזרה מ"מ שליחתו עושים, ובזה יש שליח לד"ע כיון דהו"ל כחצר דבע"כ מיתיב בה ע"ש, ויש להביא ראי' לדברי הט"ג מהא דאמרינן בגיטין דף נ"ה בהא דחטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהוא מכפרת ואמר עולא מה טעם שלא יהא כהנים עצבים ופרש"י שאכלו חולין שנשחטו בעזרה, והקשה בט"ג שם אמאי לא פי' שהקריבו חולין בעזרה ולהנ"ל י"ל דעל הקרבה לחוד לא היו הכהנים עצבין כיון שהיו אנוסים במצות דרחמנא והוי כחצר דבע"כ מיתיב בה ובכה"ג יש שליח לד"ע ולא עבדי כהנים איסורא אבל במה שאכלו חולין בעזרה הא לא הוי שלוחי דבעה"ב על אכילת הקרבן כיון דנהנה באכילה ואמרינן בפרק האיש מקדש דאפי' למ"ד יש שליח לד"ע באומר לשלוחו צא בעול את הערוה ואכול את החלב שהוא חייב ושולחיו פטור שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה נתחייב וא"כ כהנים עבדי איסורא אם יאכלו חולין שנשחטו בעזרה ושייך לומר שלא יהא כהנים עצבים ומבואר כדברי הט"ג דבמה שהקריבו הכהנים חולין בעזרה כיון שעשו מצוה הוי כאנוסים ואמרינן יש שליח לד"ע וחייב המשלח והשליח פטור:

ולפ"ז הי' נראה דאם אביו צוה לבנו שיחלל שבת או לעבור איזה איסור דאביו חייב ובנו פטור דיש שליח לד"ע כיון דבנו עובר בע"כ וא"כ שפיר מיושב דמשו"ה איצטרך קרא דאין עשה דמורא דוחה שבת אע"ג דשבת בלא"ה עשה ול"ת מ"מ כיון דבנו אינו עובר כלל כיון דאביו שלחו והעבירה הוא על אביו כנ"ל דבכה"ג יש שליח לד"ע וא"כ על בנו אין כאן עשה ול"ת והוי ס"ד דישמע לאביו קמ"ל קרא דלא ישמע לו:

וי"ל הטעם עפ"מ דקיי"ל ביו"ד סי' ר"מ סעיף י"ח דאם אביו רשע אינו מחייב לכבדו וממילא דאם יש שליח לד"ע ואביו עובר הרי הוא רשע ואינו מחויב לכבדו (ועי' בישו"ע) וא"כ ממנ"פ אין הבן רשאי לעבור דאם יש שליח לד"ע ואביו עושה העבירה א"כ הוא רשע ואינו מחויב לכבדו לשמוע בקול דברו ולא הוי בע"כ ושוב אמרינן אין שלד"ע ואין עשה דמורא דוחה שבת כיון דשבת הוא עשה ול"ת וכקושי' הגמ' באמת, וזש"ה אני ה"א ודרשו חז"ל כולכם חייבים בכבודי ר"ל דמשו"ה עשה דמורא לא דחי שבת כיון דאם ידחה שבת יהא אביו עובר על העבירה שעשה בנו והא גם אביו חייב לעשות את השבת והרי אביו רשע וממילא דפטור ממצות כיבוד, ומיושב קושי' התוס' שהקשו מנ"ל דקאי טפי אשבתות מכיבוד או"א ולהנ"ל הא ממילא משמע כיון דאין עשה דכיבוד דוחה עשה ול"ת והא דאיצטריך לאשמעינן דאין עשה דמורא דוחה שבת היינו לאפוקי ממ"ד דעשה דוחה ל"ת ועשה:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה