אור ברסלב
עצי חיים על התורה ספר עצי חיים על התורה - פרשת ברכה

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

ספר עצי חיים על התורה - פרשת ברכה

ספר עצי חיים על התורה - פרשת האזינו

וזאת הברכה אשר ברך משה וגו' ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד וגו' ופרש"י ויהי הקב"ה בישורון מלך תמיד עול מלכותו עליהם בהתאסף בכל התאסף ראשי חשבון אסיפתם ראשי כמו כי תשא את ראש ראויין אלו שאברכם וצ"ב, ונראה עפימ"ש בישמח משה פ' חקת ותורף הדברים עפ"י שמצינו כמה דברים שהן בעצמותן חריפין ומרים כמו מלח ותבלין ועם דברים אחרים הם טובים ולא יאכל תפל מבלי מלח וכ"כ נמצא בבני אדם שבעצמותן נראים לכאורה בלתי יפים אבל בכללות כלך יפה אף נעים זה יש לו מדה טובה זו וזה יש לו מדה טובה אחרת וע"כ לעולם אל יוציא עצמו מן הכלל ע"ד האמור בתוך עמי אנכי יושבת והקב"ה משגיח על כלל ישראל ולא בפרטן עכ"ד עיין בייט"ל פ' בלק ועפ"י הנ"ל כתבתי הטעם פ' נשא על נשיאת כפים בעשרה דוקא כי אז יכול לחול הברכה על ראשם באין שטן ופגע רע כיון דכללות ישראל כולם יפים הם ועד"ז אחז"ל כל בי' עשרה שכינתא שריא אבל ביחיד מי יכול לומר זכיתי לבי טהרתי מחטאי ואין בו שום עיקש ונפתל:

וזש"ה וזאת הברכה אשר ברך משה איש אלקים את ב"י וגו' בישורון מלך תמיד מלכות הקב"ה על ישראל בהתאסף ראשי עם ר"ל בהתכללות ישראל כולם כאחד אין בהם שום עיקש וכלך יפה אף נאה ועל כן נקרא שם מלכות שמים עליהם ובהשראת שכינתו בהם כי כולם כאחד טובים וע"כ ראוין אלו שאברכם עי"ז יוכל הברכה לחול עליהם מצד הדין כי על כולם משגיח הקב"ה בעין יפה ורק לטובות שבהם והבן:

קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ד' פנים אל פנים ולכל היד החזקה ולכל המורא ולא הגדול אשר עשה לעיני כל ישראל לנעוץ סוף התורה לתחלתה בראשית ברא אלקים וגו' אפשר לומר עפימ"ש אא"ז זללה"ה ביש"מ פ' תצוה לפרש דברי הגמ' (חגיגה י"ד) אחר קיצץ בנטיעות דהנה היראה ואהבה והדביקות היא התכלית של התורה והמצות כי האהבה והדביקות הוא השורש וכל המצות הם הענפים ומ"מ מחויבים לעשות כל המצות גם אחר שבא למדריגת הדביקות כי לא יצויר להאחז בהשורש רק מי שנאחז בענפים והנה אלישע אחר שנכנס לפרדס והשיג ענין הדביקות האמיתי והיחודים פרק מעליו עול המצות באמרו שהגיע לתכלית המבוקש מהמצות והיינו קוצץ בנטיעות שאמר שאין לו צורך בענפים כיון שהגיע לשורש עכ"ד ז"ל באריכות ועי' מ"ש בפ' בהעלתך, וזש"ה ולא קם נביא עוד בישראל משה אשר ידעו ד' פנים אל פנים הרי שהשיג משה רבינו הדביקות האמיתי עד שעלה אל הא' פה אל פה דבר בו ועכ"ז אמר הכתוב שעשה כל המצות כאשר בתחלה והיינו לכל היד החזקה שעשה משה כל המצות בידיו בחזקה ברוח גבורה ולכל המורא הגדול אחר שהי' לו המורא גדול מפחד ד' ומהדר גאונו יראת הרוממות והגיע לתכלית הבא מהמצות גם אח"כ עשה כל המצות ביד חזקה והיינו שכתב בראשית ברא א' ופרש"י בשביל התורה ובשביל ישראל שנקרא ראשית דהנה גם קודם הבריאה נשמת ישראל ממקור קדוש יהלכון והשיגה וראה עיניהם התיקונים והיחודים ועכ"ז נברא האדם בעוה"ז לקיים התורה והמצות ומזה דהעיקר גם אחר כל המדריגת לקיים את דברי התורה ותרי"ג מצות התלויים בה ולא די במה שהשיג הדביקות והיחודים כ"א התורה בעצמה צריך לקיים תמיד להגות בה בל ימוש מפינו לעולם ועד:

א"י עפימ"ש בספר פנים יפות פ' עקב עה"פ הוא תהלתך והוא אשר עשה אתך את הגדולות ואת הנוראות אשר ראו עיניך דהנה מותר להתפאר במעלות היראה ושכן מצינו גבי יוסף שאמר את ה' אני ירא והטעם בזה שבזה התפארות הוא כבוד השי"ת שראוי לירא אותו הן מצד שכר ועונש הן מצד יראה שהוא רב ושליט וז"ש הוא תהלתך והוא א' שיכול אתה להתהלל בו והטעם אשר עשה את הגדולות והנוראות האלה אשר ראו עיניך דהיינו שמזה יבינו הכל בעיני השכל הגדולות והנוראות וגו' עכ"ד עיי"ש, וז"ש לכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל דהנה בכל המצוה הי' משה הצנע לכת עם ה' והסתיר משה מעשיו שאל יביטו בו בנ"י אבל במדת המורא עשה משה לעיני כל ישראל דייקא וע"כ אמר משה מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה וגילה מה שבלבו אשר היראה מילתא זוטרתא הוא לגבי משה כמ"ש חז"ל וכ"ז אף שבשאר מדות טובות שהי' לו למשה הי' הצנע לכת אבל במדת מורא עשה משה לעיני כל ישראל בפרסום לעין כל ואמר בראשית ברא א' את השמים וגו' היינו למה מותר להתפאר במדת היראה כדי לפרסם שראוי לירא אותו עבור הגדולות והנוראות אשר ברא שמים וארץ והוא תפארת לו כביכול שראוי לירא ממי שברא אלה השמים והארץ תבל ומלואה:

א"י לפרש הסמיכות עפימ"ש א"ז ז"ל ביש"מ פ' תשא לפרש מה שיסדו אנשי כנה"ג ושבענו מטובך ע"פ המבואר כי מפי עליון לא תצא הרעות והכל לטובה ואפי' הפרעניות אינו לרע רק לטוב אלא שהאדם אינו מבין הדבר לאשורו ונראה בעיניו כאלו אינו טוב והיינו ושבענו מטובך כי הלא סומא אינו שובע משום שאינו רואה ואנו מבקשים שיהא לנו נסים וטובות גלוים וע"כ יהי' לנו שביעה מהטובות, ובזה פי' ג"כ בייט"ל מאה"כ הראנו ה' חסדך ר"ל אשר החסדים יהי' נראים בחוש הראי' ולא רק בזה שאנו מאמינים שהוא לטוב ואז נראה ג"כ החסדים עכ"ד וזש"ה לכל האותות והמופתים אשר עשה משה היינו הטובות והחסדים שנעשו לישראל ע"י משה רבינו ע"ה ושמא תאמר הלא הכל הוא טובות אפי' מה שנראה לכאורה כאלו ח"ו אינו לטוב מ"מ הלא מקור הטוב רוצה להטיב וא"כ מה חטיבה שעשה משה ואמר הכתוב שנעשה טובות לישראל על ידיו לעיני כל ישראל שראו ישראל בעיניהם הטוב שעשה עמהם וז"ש בראשית ברא א' ע"ד שאיתא בספר המקובלים ובע"ח כשעלה ברצונו לברוא העולם להטיב לברואיו וא"כ כל בריאת העולם הוא ע"ד להטיב לברואיו:

א"י לכל האותות והמופתים וגו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית ברא א' וגו' יתבאר עפימ"ש אאזזלח"ה בתפל"מ ל"א מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' נגד בני אדם דהנה מי הקדימנו ואשלם ומשורת הדין אינו מגיע שום שכר ומה שהשי"ת עושה טובות בעוה"ז להבוטחים בו הוא שיתקדש ש"ש ושלא יאמרו שוא עבוד א' ושלא יאמרו שקר נסכם ח"ו וזה הפירוש מה רב טובך וגו' פעלת ר"ל מה שפעלת טובות בעוה"ז להחוסים בך הוא נגד בני אדם שיתקדש ש"ש בעיניהם ולא יתחלל עכ"ד, ובזה יש לפרש הכתוב יפאר ענוים בישועה יעלזו חסידים בכבוד וגו' היינו מה שהקב"ה נותן ישועה לענוים היא כדי לפאר אותם כדי שיראו הכל כי להעובדים את ד' יעמוד לימינם ולישועתם יעלזו חסידים בכבוד היינו ג"כ כדי שיהא מכובדים בעיני בני אדם ויראו הכל כי לא נכזבה תוחלתם הבוטחים בו ית"ש, וזש"ה לכל האותות והמופתים אשר עשה משה ושלא תאמר מפני מה מגיע להם שכר בעוה"ז ואמר לעיני כל ישראל היינו כדי שיתקדש ש"ש בעיניהם ומשם יראו אשר טוב לגבר יחסה בו בראשית ברא א' ופרש"י בשביל תורה ובשביל ישראל שנקראו ראשית וא"כ ח"ו יאמרו הכל נברא בשביל ישראל שישמרו התורה ומדוע ח"ו אין עוזר להם וע"כ מגיע אלינו טובות בעוה"ז למען יתקדש ש"ש בעיני אדם:

תם ונשלם:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה