עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ח · פרק ו
מה שחשבת בלבך כו'. דרש שימני כמו שחתמת והסכמת בלבך:
קיפקליטור. פירוש שליח, ויותר נראה שצריך לומר ספקלטור, ופירושו בלשון רומי ממונה להרוג מחוייבי מיתה למלכות:
קוזמוקרוטיר. צריך לומר קוזמקרטור, פירוש בלשון יון קוזמו עולם קרטור תופש (מוסף הערוך):
זה מלאך המות. אין פירושו שראו שם מלאך המות היה מדבר עמו, אלא הכי פירושו ששמעו הקול שעל ידו נמלטו מיד מלאך המות (יפה תואר):
שקרוי חשך. בתנחומא סדר וישב (סימן ד) איתא וחשך על פני תהום זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות, ועיין שם מה שכתבתי:
שנאמר והלחת. זה ראיה לתחילת דברי המדרש שאמר הקדוש ברוך הוא למלאך המות שאין לו עסק באומה ישראלית:
אל תקרי חרות. דקדק זה משום דהיה לו לכתוב חרות בלוחות כלומר חקוק בלוחות, אלא על כרחך הא דכתיב חרות על הלוחות פירושו חירות נתנה להם בשביל הלוחות (אלשיך ורי"ף). ועיין בעירובין דף נ"ד, א' ובתנחומא סדר כי תשא (סימן טז):
חירות מן היסורין. הבאים לגוף מחולאים ועניות וכיוצא:
נותק. פירוש תולש, ורצה לומר שיפסק המלכות ממנו שלא יקום מזרעו על כסא המלוכה, ודייק לה מדכתיב כניהו בן יהויקים מלך יהודה דלמה ליה למימר מלך יהודה הא ידעינן ליה, אלא לומר שענין הנתיקה הפסק המלכות מביתו לגמרי (יפה תואר). ועיין בויקרא רבה פ"י (סימן ה) ופרשה י"ט (סימן ו):
אנתקך אין כתיב כאן כו'. והצורת התיבה תיבת האותיות (אות יא) הביא הנוסחא בשם הפסיקתא והילקוט אתקך אין כתיב כאן אלא אתקנך:
ממקום שנתיקתך שם תהיה תקנתך. פירוש הדג"ש שבתי"ו מאתקנך מורה על חסרון נו"ן פ"פ, והמלה מורכבת משני שרשים היינו נתק, תקן, וזהו שדרש ממקום שנתיקתך כו' היינו כאילו כתיב אנתקנך (צוהר התיבה שם):
אנא שמעית כו'. אני שמעתי קולו של רבי יצחק שהיה יושב ודורש דבר זה של יכניה, ואין אני יודע מה הוא:
תימר כו'. תאמר זה הדבר שדרש:
אבל בימי בנו מצליח. דהיינו זרובבל שהיה בן בנו שהצליח שהיה פחת יהודה, ואין זה סותר למה שכתוב כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה, דיש לומר דכל זה בימיו קאמר:
אסיר שהיה כו'. מייתי הכא דרשת שמותיהם אגב אורחיה משום דכפי הדרשא שמעינן מהכא נמי ביטול השבועה כיון דשאלתיאל רמז שנשתלה ממנו מלכות בית דוד, אלא ודאי שנשאל על נדרו שהיה אסיר (יפה תואר):
שאסר הקדוש ברוך הוא בשבועה. היינו בענין המלכות, ועל זה הוא שנשאל להתיר לו (יפה תואר):
שני דברים שאלו ישראל. (עיין תענית דף ד, א):
מי שבורו מלא מים כו'. בספרי האזינו פיסקת ש"ו הלשון בורו וגתו מלא יין, וגירסא דהכא צריך לומר מי שבורו מלא זתים (רד"ל):
כשם שאי אפשר לאדם לשכח כפות ידיו. כמה דאת אמר (תהילים קלז, ה) אם אשכחך וגו' תשכח ימיני:
קנאה שמקנא לה ואומר לה אל תדברי כו'. מפרש מפני שהאהבה עזה לכן קשה הקנאה כשחושדה שבוגדת בו, וכן יש לפרש בכל הני דרשי קמייתא דהכא דקב"ה וישראל. ועיין זוהר ויחי דף רמ"ה, ומצורע דף נ"ד ע"א (רד"ל):
אהבה שאהבו דורו של שמד להקדוש ברוך הוא כו' שעתיד הקדוש ברוך הוא כו'. דבר זה צריך ביאור מדוע תלה קנאת הגאולה דוקא בדורו של שמד, אבל הדבר מבואר על פי מאי דאמרינן (אבות פרק ד, משנה ט) כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני, וכל המקימה מעוני סופו לקיימה מעושר, ולכן לפי שישראל בהיותם שקטים ושלוים על אדמתם בטלו התורה מעושר שוב באו לידי בטולה מעוני צרת השמדות וכיוצא בו, ואין להם תיקון כראוי אלא עד שיעמדו בנסיון בגזרת שמד לקבל עליהם עול תורה לקיימה מעוני עוני צרת גלות ובזכות זה ישוב ארמון לנויהו להיות שוב סיפוק בידם לקיימה מעושר ובשמחה ובטוב לבב מרב כל לעת קץ (נזר הקודש):
רשפיה רשפי אש שלהבת יה ר' ברכיה אמר כאש של מעלה כו'. רבי ברכיה מפרש האהבה היא כרשפי אש, וכאיזה אש, שלהבת יה רצה לומר כאש של מעלה, ולכן מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, כי שלהבת יה אש של מעלה אין המים מכבין אותה:
לא האש מכלה למים. כן צריך לומר: