עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ו · פרק ט
אחת היא יונתי תמתי אחת זה אברהם. רצה לומר שאמר הקדוש ברוך הוא שאף על פי שיש לי מלכות ופלגשים ועלמות אחת היא יונתי זה אברהם שהיה אחד להקדוש ברוך הוא ודבק להקדוש ברוך הוא כיונה שהיא משמרת את בן זוגה ונתדבקה בה ולא באחרת, תמתי שנתנסה בעשרה נסיונות ונמצא תמים בעולם וכמו שכתוב (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים:
אחת זה אברהם כו'. ואף על גב דריהטא דקרא כוליה מיירי בחד, מיתורא דהיא היא דרשינן זה באברהם וזה ביצחק וזה ביעקב, והוא הדין ראוה באחרים וכן ויהללוה. ובודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו וקרא בכנסת ישראל מיירי כפשטיה דקרא, אלא שירמוז אגב אורחיה למעלתה מצד ראשיה ופנת שבטיה מטעם יתור הדברים ושנויים כמבואר (יפה תואר). ועיין בבראשית רבה פרשה צ"ד (סימן א):
אחת היא לאמה זה יצחק כו'. כלומר גם התואר הנזכר באברהם ישנו באותו שהוא יחיד לאמו, וכן בברור ליולדתו זה יעקב (יפה תואר):
שהיה יחיד לאמו. שהרי הגר ילדה עוד בנים אחר כך לאברהם דקטורה זו הגר כדאיתא בבראשית רבה פרשה ס"א (סימן ד):
שהיה ברור ליולדתו. אבל לא לאביו, שיצחק היה מחזיק את עשו צדיק ממנו לפי שהיה מרמה בו, אי נמי ברור ליולדתו צדקתו טפי, שהיא הכירה בחסידותו שלא היה חפץ בברכה שלא להשיג גבול עשו, ושוב נסתכן לבא לקבלה מפני מצות אמו ולא יכול להתאפק לבלתי שמוע בקולה (יפה תואר):
ראוה בנות כו' שנאמר והקול כו'. שהמצרים נקראו בשם בנות כדכתיב (בראשית מט, כב) בנות צעדה עלי שור, והטעם בזה תמצא במפרשים, וקאמר שנתפרסם מעלת השבטים במצרים הקרוים בנות (נזר הקודש):
שנאמר והקול נשמע בית פרעה. לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו, משום שמצאו בהם טוב טעם ודעת בויכוחיהם עם יוסף בעלילותיו, וכשישבו לפניו לאכול שנתווכח עמהם בדברי חכמה כדרך המלכים החכמים, וכן כשנודע להם עכשיו שהם אחי יוסף שמחו בהם (יפה תואר):
אם אנו מהלכים מסוף כו'. משום דלא בעי לפרש שהנמצא כזה הוא לשון שאלה רצה לומר שעדיין לא הסכים פרעה במנוי יוסף עד יחקור אם נמצא טוב ממנו, משום דלפירוש זה יקשה דהיה ראוי שיספר הכתוב שהשיבוהו כבר שאין נמצא כמוהו ואז מנה את יוסף, כי בלתי תשובתם איך מנהו אם לא נתברר לו ספקו, ולזה רוצה בעל המאמר לפרש שאין זה אלא ספור שבחו של יוסף שאמר פרעה לעבדיו שלא נמצא כמוהו בעולם בכל חכמי הקדם, שאין חכמתם אלא בטבע וזה זכה לחכמת רוח הקודש המיוחד לזרע אברהם לבד אשר ייחד ה' שמו עליו, וה"א של הנמצא הוא ה"א התימא, וזהו שאמר אם אנו מהלכין מסוף כו' (יפה תואר):
אלו שמונים פרשיות שבתורת כהנים. אין זה פתוחות וסתומות ויקרא, שיש יותר מן תשעים, אלא הן ברייתא דתורת כהנים שהיו נחלקים אצלם לשמונים פרשיות, ולפנינו הוא נחלק יותר ממאה ועשרה (רד"ל):
אין קץ לתוספתות. פירוש לתוספתות וברייתות שנתוספו ונסדרו אחר סדר המשנה (רד"ל):
תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה. והיינו כשיעור כל העולם שגבהו וארכו ורחבו הוא מהלך חמש מאות שנה:
וכל מימי בראשית מתפלגין ויוצאין מתחתיו. כלומר מתחתיותו מתפרדין כל אחד למקומו וכדכתיב (בראשית ב, י) ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, ולפי שכל מי בראשית שהם חיים לעולם שכל באי עולם מתגדלים על המים מתפלגין מתחת עץ החיים שבגן עדן ומשם קונים שפע חיים, לכן עץ החיים מהלך חמש מאות שנה כשיעור כל העולם כדי להשפיע ממנו כח חיוני על כל יושבי תבל ששיעורו מהלך חמש מאות שנה (נזר הקודש):
לא סוף דבר גופו. וכן גרס בעל מגלה עמוקות, ורצה לומר לאו עצמותו בלבד הוא מהלך חמש מאות שנה אלא אפילו קורתו רצה לומר חלק ממנו. אבל בבראשית רבה פרשה ט"ו (סימן ו) ובירושלמי פרק קמא דברכות (ה"א) גרסו לא סוף דבר נופו כו', ופירושו לאו דוקא נופו הוא מהלך חמש מאות שנה אלא אפילו עובי עץ קורתו הוא מהלך חמש מאות שנה, להשפיע כח החיים על ידי המים על כל יושבי תבל ששיעורו חמש מאות, שהרי אין כל המים מתפשטין תחת נופיו אלא תחת עובי עץ קורתו כי משם והלאה מתפרדים כל אחד למקומו כאמור (נזר הקודש):
תמצית כור. מה שנתמצה מכור כשהורק המים מכור ומניחה על צדה שתהא המים הנדבקים בדפנותיו מתקבצים יחד, ההוא תמצית יעלה לשלשה קבין, וכור הוא שלשים סאה, וסאה ששה קבין נמצאת תרקב אחד מששים בכור:
ארבעים יום והיא ארבע כו'. עיין ברש"י סדר שלח לך (יג, כה):
וכוש מהלך ששה שנים ועוד. כן צריך לומר (קרבן העדה). ורצה לומר ועוד היינו מאתים ועשר לשנות חמה ומאתים שבעים ושש ללבנה. והמתנות כהונה מקיים הנוסחא שלפנינו מהלך שבעה שנים, וזה לשונו וכשתחלק ימי שבע שנים לארבעים יהיה ששים פעמים ארבעים, ועוד שלשים וחמש יתירים ואינו מדקדק אחריהם עד כאן לשונו, וטעות סופר בדבריו וצריך לומר ועוד שבעים ושמונה יתירים כי כן הוא החשבון אף אם תחשוב כל השבעה שנים לחשבון שנות הלבנה, גם לדבריו קשה תיבת ועוד, ויהיה איך שיהיה קשה מה שאמר והיא אחד מששים בעולם וצריך עיון. ועיין בבראשית רבה פרשה ט"ו ובירושלמי פרק קמא דברכות ובתענית דף י, א', ובפסחים דף צ"ד, א:
מארבע מאות לגיהנם. כן צריך לומר ומלת שנה מיותר, וזהו שאמר אחר כך ומוצא הילוכה של גיהנם שני אלפים מאה שנה כלומר שני אלפים פעמים מאה, שכן הוא החשבון שארבע מאות פעמים חמש מאות הוא שני אלפים פעמים מאה:
בכיסוי קדירה פירוש ככסוי קדרה הקטן כנגד הקדרה (רש"י):
לגיהנם, ועולה אחד בששים בעדן. כן צריך לומר. ופירושו שגיהנם עולה אחד מששים מעדן:
ועדן אין לה שיעור. פירוש שאין לו שיעור לעדן לשער בדבר אחר שיהא גדול ששים פעמים כמו העדן (מהרש"א). ועיין תענית דף הנזכר לעיל וצריך עיון:
אלו שמונים רבוא כו'. יש בזה אגדות חלוקות, ועיין לעיל (ג) פסוק (ז) הנה מטתו (סימן ד) ובשמות רבה ריש פרשה מ"ב ובבמדבר רבה פרשה י"א (סימן ג):
ועלמות אין מספר אלו הקטנים וזקנים ונשים. דבר אחר אין קץ ואין סכום. כן צריך לומר (אות אמת):
מנין. ראשי בתי אבות:
הסכום. מנין הפרטים:
אין תימר. אם תאמר:
בר מינה כו'. בלעדיה אין בנים ליולדתה, כלומר בלעדי ישראל אין בנים להקב"ה, וברה פירושו חוצה לה כלומר מבלעדה: