עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ה · פרק יא
זו התורה. ופירוש ראשו מה שהיה ראשית לו, והכינוי מורה על הפועל (יפה תואר):
ואהיה אצלו אמון וגו' יום יום. הרי כאן שני ימים שקדמה, דאקדם מפעליו קאי (יפה תואר):
יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה. והכי נמי דכתיב ואהיה אצלו וגו' בימים דידיה משמע:
ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה. ודאי אין להקדוש ברוך הוא יחס עם הזמן ואלף אלפים שנה כרגע אצלו, אלא על דרך ההשאלה כתבו שיומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה, שדברה תורה כלשון בני אדם (יפה תואר):
זה הסרגול. בלשון ערב קורין לשרטוט סרגל:
שחורות כעורב אלו האותיות. אשמועינן שהכתב שנכתבה התורה אלפים שנה קודמת לעולם היתה משורטטת וכתיבה שחורה. ודע שדעת רבינו תם שספר תורה אינו צריך שירטוט רק בשיטה ראשונה, והר"ן הוכיח שם (גטין ו, ב) מכאן שכל השיטות צריכות שרטוט מדקאמר קווצותיו תלתלים זה הסירגול דהיינו סרגול כל שטה ושטה שהן עשויות תלתלים, ועיין בויקרא רבה פרשה י"ט (סימן א):
דבר אחר קווצותיו תלתלים ר' עזריה אומר אפילו דברים שאתה רואה אותן שהן קוצין בתורה תילי תילים הן. במי הן מתקיימות. כן צריך לומר. והני תיבות שבנתים היינו:
תלי תילים. דבר אחר ר' עזריה אפילו דברים שאתה רואה אותם שהם קוצים בתורה הן קוצי קוצים רבי אליעזר ורבי יהושע אומרים תילי תילים. דבר אחר. כל זה הוא מיותר, וכן בנוסח אחר אינו, ולא בויקרא רבה פרשה י"ט. ופירושו שאפילו דברים שנראה לכאורה שהן שלא לצורך והן במדרגת הקוצים והברקנים שאין בהם צורך והיינו קוצי האותיות, יש בה תילי תילים של חכמה והלכות שנתחדשו בכל דור ודור, ונאמרו בסיני ברמיזה בקוצות של האותיות, אלא שאין כל האדם יוכל לעמוד עליהן:
ובמי אתה מוצאן ומתקיימות במי שהוא משכים ומעריב בהן. רצה לומר שמענה עצמו על דברי תורה ועוסק בתורה, ועיין ערובין דף כ"ב, א' וחידושי אגדות:
אין גרנה. כן גרס בסמ"ג עשין י"ב, אבל בויקרא רבה פרשה י"ט (סימן א) ובשמות רבה פרשה מ"ז (סימן ה) גרסו אין רינה, ורצה לומר שעיקר למודה בלילה שבני אדם פנוים, ומפרש והגית בו יומם ולילה מצות קביעות הלימוד, אבל עיקרו בלילה שפנויים לעיין בה (יפה תואר):
אמר ריש לקיש יפה למדני רבי יוחנן כו'. בויקרא רבה הכי איתא ריש לקיש הוה פשיט קראי וכד הוה מטי באילין קראי ותקם בעוד לילה קומי רוני בלילה היה אומר יפה למדני רבי יוחנן:
אמר רבי שמעון בן לקיש כד הוינא. כן צריך לומר וכן העתיק היפה תואר. ורצה לומר כשהייתי מעיין בתורה ביום היה סיוע להאיר עיני בעיון הלילה, ולולי עיוני ביום לא היה עיוני בלילה כל כך הגון, ועיין ביפה תואר. וזה לשון ראשית חכמה שער הקדושה פ"ו, כשמש שמסתלק מלהאיר ביום ומאיר בלילה בירח ובכוכבים, כך עסק התורה ביום הוא סוד אור השמש, ולכן גורם להמשיך האורה לנשמה בלילה:
רבי יוחנן דצפרין פתר קרא בתלוליות של עפר. פירוש פתר קרא דקווצותיו תלתלים בתלולית של עפר, לומר שדברי תורה דומים לה שיוכלום לקצצם מעט מעט אף על פי שהן רבות. ויראה דדריש קווצותיו לשון קציצה (יפה תואר). והנה רבי יוחנן שהמשיל בתלוליות של עפר רמז בזה כי דברי תורה עמקו מאד, ולכאורה נראה שאין בה צורה וריח וטעם אלא התלוליות של עפר חומר בלי צורה, הטפש אמר מי יוכל להסירה מכאן לפי שלא יבין כלום, והפקח אמר מעט מעט אגרסנו מן הארץ, אגרוס אף לא אבין, על דרך דאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (יט, א) ליגרס אינש אף על גב דלא ידע מאי קאמר שנאמר גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת, ובתוך כך יבין מעט מעט עד אשר יצלח למודו וישכיל ויבין, ומשל זה הוא נגד תאות הלימוד (מטה משה דף י"ד [שער השני באיכות הלימוד]):
משפלות. פירוש קופות שמוציאין בהן זבלים (ערוך):
אמר רב ינאי כו' לככר נקוב כו'. הוא רצה לומר שיבין טעמי התורה שיש בהם ריח וטעם על דרך (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי, וזהו שאמר משל לככר שתלה בשמי קורה, רק שאמר מי יכול להשיג הדברים העליונים, והוא כטפש הרוצה ללמוד כל התורה ברגל אחד ולעשות התורה חבילות חבילות, אבל הפקח אמר וכי לא אדם אחד תלאה, ואחר שאדם אחד תלאה גם לי לבב כמוהו בענין שאשתדל להשיג הדבר, ואלמוד כסדר תחילה מקרא ואח"כ משנה וכן כל חלקי התורה, וזהו שאמר אני אקשור קנה על קנה ואשיגנו, כי כן לענייני תורה צו לצו קו לקו, אבל בבת אחת בוודאי אי אפשר להשיגם:
אמר רבי לקרסטל. היינו טרסקל פירוש סל (ערוך) ובויקרא רבה פרשה הנזכר לעיל גרס טרסקל. והכוונה שיש מי שאמר מה תועלת יש לי בכל זה כי אף על פי שאלמוד ואשתדל הרבה, אני כקרסטל נקוב שמכניס בזו ומוציא בזו, וכן אני השכחה מצויה בי וכל מה שאני לומד בשנה אחת אני שוכח בשעה אחת, והפקח אמר מאחר שאני אשתדל בכל כחי ואתמיד יום ולילה בתורת ה' שכר יגיעי אני נוטל כי בוודאי ברית כרותה המתמיד בלימודו יום ולילה שיצליח למדו ומן השמים מסייעים אותו שיזכור ולא ישכח עוד, וזהו כוונת רבי שהמשיל לקרסטל נקוב וכו' והוא נגד התמדת הלימוד (מטה משה):
דבר אחר אמר רבי לוי אפילו דברים. כן צריך לומר (אות אמת):
שאת רואה קוצין בתורה. פירוש כאילו הם קוצצים ואינו עיקר, כגון קוצו של יו"ד ותגי האותיות שנראין בעיניך שאין בהם צורך אלא כקוצים בעלמא, יש בהם סודות גדולות שהם יכולים להחריב את העולם שבשנויים נפיק חורבא. ומייתי דוגמא לזה שמע ישראל וכל הני דבסמוך שבהשתנות הרי"ש לדלי"ת והכ"ף לבי"ת מחריב העולם אף על פי שאין ההפרש רק בנקודה אחת והוא קוץ הדלי"ת שבהסרתו נעשית רי"ש, וכן הוא בכל הקוצין שבתורה יש לדעת שבהשתנות הדבר מהמקובל וניתן בסיני יש שנוי גדול בסודות הרמוזים (יפה תואר):
כתיב אין קדוש כה' אם אתה עושה כ' ב' אתה מחריב את העולם. כי אין בלתך אמר רבי. כן צריך לומר (אות אמת) וכן הוא בויקרא רבה:
כי אין בלתך אמר רבי אבהו בר כהנא כו'. טעם לדרשה זו כאן יש לומר דלא תימא שאף אם יעשה כ' ב' באין קדוש כה' לא נפקא מינה חורבנה שהיה פירושו שאין שום קדוש עם ה' כי העומדים ממעל לו אינן קדושים לפי שאין בעולם שום קדוש זולתו וכדאמר כי אין בלתך, ולכן אמר דהא ליתא דמלאכים קדושים נינהו ואין פירוש כי אין בלתך שאין קדוש מבלעדי ה', רק שפירושו שאין לבלותך, וכדאיתא בפרק קמא דברכות (י, א) שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו והקדוש ברוך הוא מבלה מעשה ידיו (יפה תואר):
ור' אלכסנדרי קרובה. כך שמו (מתנות כהונה). ואות אמת כתב שהיה שליח ציבור האומר פיוטים וקרובות. או צריך לומר קרובו, ורצה לומר שהיה קרובו של ר' אלכסנדרי הראשון (יפה תואר):
יו"ד שבירבה קטרג. זהו דרך משל כאילו האות צועקת על עשקה, וחכמי האמת אמרו שהאותיות שבתורה הם נמצאים חיים ועומדים בעצמם (יפה מראה). וזה שקטרג עליו היו"ד יותר מן שאר האותיות, הוא ששלמה אמר לי ארבה ולבי לא יסור, א"כ עקר היו"ד של ירבה ונתנה במקום אל"ף של לא, והאל"ף שבלא עקרה ונתנה בתחלת תיבת ירבה במקום היו"ד, לכן נתרעמה היו"ד ולא האל"ף, שהאל"ף היתה בסוף התיבה ועלתה למעלה להיות ראש התיבה, אבל יו"ד של ירבה ירדה ממעלתה שהיתה בתחלת התיבה ונתנה שלמה בסוף התיבה באומרו לי ארבה, הרי החליף שתיהן, היו"ד נתן בסוף התיבה, והאל"ף נתנה בראש התיבה ארבה (ספר חן טוב [להרב טוביה הלוי בפרשת וארא]):
ספר משנה תורה עלה כו'. קשה מאי שנא משנה תורה ולא כל התורה כולה. ואפשר לפי שמשה רבינו עליו השלום אמרה מפי הגבורה לבאר התורה והוסיף בו קצת מצות שלא נכתבו בספרים הראשונים, והרואה שלמה עוקר דבר מספר זה יחשוב שדעת שלמה כי משה מפי עצמו אמרו ולכן לא חש לגזרתו, ומכאן יבאו לבטל כל מה שיש בספר זה שאינו בספרים הראשונים באמרם שאינו מה' (יפה מראה) ועיין מה שכתבתי במהדורא קמא:
כתבת בתורתך דייתיקי שמקצתה בטלה כו'. וכן הוא בירושלמי פ"ב דסנהדרין (ה"ו), אבל בויקרא רבה הנוסחא יותר ברורה עיין שם:
כל דייתיקי שבטלה מקצתה. הך מילתא בפרק מי שמת (בבא בתרא קמח, ב) בשכיב מרע שנתן כל נכסיו וחזר במקצתן דמסקינן חזרה במקצת הויא חזרה בכולה:
ויו"ד שבירבה אינו בטל לעולם. והיינו שה' יגלה נבלות דעתו בזה במה שיראו הכל שנכשל בדעתו, כמו שהיה באמת שנשיו הטו את לבבו וידעו העם כולו שכל המשנה תורה הוא דברי ה' ולא משה מעצמו אמרן, וגם אין לנו אלא דברי תורה ככתבן בלי הרהור וחילוק (יפה תואר):
יו"ד שבשרי עלה כו'. מייתי זה לראיה כי אות אחת אינה בטלה מן התורה, כי אפילו אות אחת שנטלה לצורך מן התורה חזרה לתורה (יפה מראה):
הדא הוא דכתיב ויקרא משה להושע בן נון יהושע. כתב המהרש"א ז"ל במסכת סוטה (לד, ב) כי מה שנאמר במלחמת עמלק ויאמר משה אל יהושע, נקרא כן על שם העתיד כו' עיין שם. ועיין בספר איי הים ברכות פרק קמא סימן מ"ח ד"ה הני בריוני, שכתב שם לתרץ בהרווחה:
עשרים וששה דורות כו'. משנברא העולם עד מתן תורה עשרים וששה דורות, עשרה דורות מאדם ועד נח, ועשרה דורות מנח ועד אברהם, וששה מאברהם עד משה:
למחר אני נגלה כו'. כל עתיד נקרא בלשון חז"ל מחר אבל האל"ף לא נתפייסה והיתה קורא תגר כל עשרים וששה דורות עד שבא יום שמחתה, ועוד מטעם זה לא נתפייסה משום דלא אמר הקדוש ברוך הוא למחר ישראל מקבלין התורה אלא אמר למחר אני נגלה ונותן התורה לישראל, וא"כ אפשר שלא יקבלוה ישראל ולא תזכה למעלתה, והקדוש ברוך הוא לא קאמר הכי אף על פי שיודע בעתיד, משום דאם אמר כן היה הדבר הכרחי שיתקיים דברו ולא היה להם שכר מבחירתם (יפה תואר):
בר חוטא אמר. בר חוטא שם חכם (מתנות כהונה), אבל בעל סדר הדורות כתב או שצריך לומר בר תוטא בתי"ו או תוטני, כדאמר בפרק כלל גדול דף ע"א עמוד א' בר תוטני ופרש"י תוטני שם חכם, ובכריתות דף ד ע"ב ריש לקיש בשם תאותאוטני, ובדף י"ב שם איתא תוטיני:
למה נקרא שמו אלף. איידי דאיירי לעיל בדרשת אות הבי"ת מייתי הא דבר חוטא:
שהוא מסכים מאלף דור. שהקדוש ברוך הוא הסכים תחילה במחשבתו שלא ליתן התורה עד אלף דור, ולכן נקראת אלף האות שבו פתח בנתינת התורה ושהוא ראשון לאותיות, ומה שגזר שלא ליתנה עד אלף דור, מפני שצפה שאינן כדאים להשתמש בה כהלכתא, או לעמוד לפניו לקבלה במעמד הר סיני (יפה תואר):
פתר קרא בתלמידי חכמים. וקרי להו קווצותיו תלתלים שהוא מתפאר בהם כמסלסל בקווצותיו הסדורות לו תלתלים:
שנראין כעורים. על ידי טרחם בתורה, וכל שכן על ידי הסגופים כמאמרם ז"ל (אבות פרק ו משנה ד) כך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו':
פתר קרא בפרשיות התורה. ואומר קווצותיו תלתלים שכשם שהקווצות סדורות שורות שורות כן דברי תורה סדורות פרשיות פרשיות:
אלו תלמודות של תורה. הני תיבות מיותרות, וצריך לומר במקומם אף על פי:
מלאומרם ברבים. (כגון הלכות זיבה ונגעים נדה ויולדות):
אמר הקדוש ברוך הוא. כן צריך לומר (אות אמת), וכן הוא בויקרא רבה (יט, ג):
ערבות הן עלי. שיהיו נאמרים ברבים כדי ללמד דיניהם לרבים שיזהרו בהם, ואדרבה אלו צריכין להתפרש יותר מדינים אחרים, שמפני שאין מקריהם תמיד לא בקיאי בהו אינשי כולי האי, ועוד צריכין דקדוק רב בחלופי הדמים והזמנים וכיוצא, והסכנה בטעותם מרובה דשייכי לאיסור עריות ואיסור טומאת מקדש וקדשיו (יפה תואר):
שנאמר וערבה לה' כו'. הא דהביא קרא זה לראיה ללשון עורב דהוי ערבות, הא בכמה דוכתי אשכחן לשון ערבות, יש לומר דאתא למימר דכי היכי דקרבנות חביבין לפני ה' כן חביבות הפרשיות אלו (יפה תואר):
והיא מוכללת באש. עיין בירושלמי פ"ו דשקלים (סוף ה"א) דגרס שם מובללת באש. וכתב היפה מראה שפירושו היות ענינה כולם דקים רוחניים וכאילו היא בלולה באש לוהט בדרך משל. ואומר חצובה מאש היינו שנחצבה מתחת כסא הכבוד שהוא המקום הקדוש הרוחני, ונתונה באש כאומר וידבר ה' אליכם מתוך האש, וכן כתיב וההר בוער באש, ועיין שם ביפה מראה באורך ותמצא נחת,