אור ברסלב

עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה ד · פרק יא

פרק י

כבית אל ויריחו. יריחו שאררה יהושע. כן צריך לומר, וכן הוא ברות רבה (פתיחתא ב). ופירוש שאררה יהושע כדכתיב (יהושע ו, כו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו:

בית אל ששם היו שני עגלי זהב כו'. לאו דוקא שני העגלים שהרי כתיב (מלכים א' י"ב, כט) וישם את האחד בבית אל וגו':

כתוב אחד אומר ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל. וכתוב אחד אומר (מלכים ב' ב, ה) ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע. נביאים אין נביאים פחות משנים, ולמה לא נתפרסמה נבואתן, שלא היה בהם צורך לדורות. כן צריך לומר, וכן הוא ברות רבה. ופירושו שלא היה בהם צורך לדורות ללמוד ממנה תשובה או הוראה, אבל הנביאים שנזכרו דבריהם בתנ"ך היה בהם צורך לדורות ללמוד ממנה תשובה או הוראה (רש"י פרק קמא דמגילה יד, א):

ששעתה. כלומר שהיה בה צורך לשעתה וגם לעתיד:

הקדוש ברוך הוא מביאן כו'. עיין בקהלת רבה (א) פסוק (יא) אין זכרון:

נפת תטופנה שפתותיך כלה. דרש תטופנה לשון נבואה:

בעשרים וארבעה תכשיטין. הכתובים בספר ישעיה (ג, יח-כד) העכסים והשביסים והשהרונים עד חגורה ומעשה מקשה כו', וע' בשמות רבה פרשה מ"א (סימן ה) ובתנחומא סדר כי תשא (סימן טז):

וזו עדותי. היינו הבתולים הנמצאים עכשיו (יפה תואר):

כסולת זו שצפה על גבי נפה. מפרש נפת לשון נפה:

שצפה על גבי נפה. ופרש"י מרוב שמנה מדבקת בדופני נפה ודמי לעיסה שנילושה בדבש וחמאה, ועיין במדבר רבה פי"ג (סימן טז [טו]), ובירושלמי (פ"ט הי"ג) ובבלי (מח, ב) פרק בתרא דסוטה, ובתנחומא ריש סדר עקב:

שבא מצוף. דרש נפת מלשון נופת צופים, ופירש שבא מצוף מן ההרים הגבוהים שמשם צופים למרחוק. ועיין בבבלי ובירושלמי פרק הנזכר לעיל:

כדבש וחלב כו'. הרבנים יסדו דבריהם על סוף הקרא דבש וחלב תחת לשונך:

כדבש וחלב. הדבש מחמם והחלב מקרר לפיכך שניהם כאחד טובים שמה שחסר זה מלא זה:

רבי יוחנן אמר כו'. הוא יסד דבריו על דברי הפסוק הראשון נפת תטופנה שפתותיך כלה שענינו על חוט של חסד משוך וחן הוצק בשפתות הכלה, ונראה דרבי יוחנן אית ליה הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן בפ"ב דכתובות (יז, א) מותר להסתכל בפני הכלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה, ולית הילכתא כוותיה (ספר נפוצות יהודה):

ככלה זו שעריבה כו'. הוא יסד דבריו על סוף פסוק הנזכר לעיל דבש וחלב תחת לשונך המוסב על הכלה הנזכרת, ועניינו בלי ספק ערבות מושג לחתן לבדו כי תחת לשונה אין לזולתו עסק כלל אלא החתן בעצמו משתעשע עמה בנשיקת פה (ספר הנזכר לעיל):

הלכות קהות. מלשון אם קהה הברזל:

המאוששות. הבריאות והחזקות:

כתיב ויגש וישק לו וירח כו'. הנה ר' יוחנן החל לתפוס בכתוב מאומרו ויגש וישק לו, ולא תפס מאומר וירח, היא כי קשה לו כי הנה בהגיש יעקב אליו ומשש ידיו היה ראוי יריח בגדיו שעל גופו (שהיו בגדי עשו החמודות) יותר מכאשר נשק לו, שלא על פניו היו, ואדרבה שם היתה חוטמו יותר קרובה אל שטף העזים שבחלקת צואריו מאל בגדיו שמשכמו ולמטה, על כן אמר שנכנס עמו גן עדן, ואשמועינן הכתוב רבותא דאפילו אז כשנשק לו והיה חוטמו יותר קרובה אל שטף העזים שבחלקת צואריו, מכל מקום וירח ריח בגדיו (אלשיך):

משטף של עזים. כשהיא לחה עדיין:

והוא אומר וירח את ריח בגדיו. שאף על פי שהיו בגדי חמודות מקוטרים מור ולבונה, אי אפשר שבעבור זה לא ירגיש ריח שטף העזים, וכל שכן אחר שנשק לו כי יריח יותר בשטף העזים שהלביש על חלקת צואריו, אלא שנכנס ריח גן עדן עמו וריח ההוא לחזקו לא יורגש ריח רע אצלו, ועוד שהריח טוב יודבק בשטף העזים כמו שנדבק בההוא גלימא דמייתי הש"ס פרק המקבל [בבא מציעא קיד, ב] (יפה תואר). ובזוהר מפרש הטעם מה שנכנס אז ריח גן עדן בבגדיו לפי שהבגדים אלו היו בגדי חמודות של אדם הראשון אשר באו מגן עדן ומקודם בהיותם ביד זדים ביד נמרוד ועשו לא נתנו ריחם, אבל בהגיעם לאדוניהם הוא יעקב דהוי מעין שופרא דאדם הראשון ותיקונו, שוב נתנו ריח כבראשונה (נזר הקודש):

ראה ריח בני כריח שדה. שפירושו כריח השדה של תפוחים אשר ברכו ה', דהיינו גן עדן שנתן ה' ברכה וריח טוב בו, דאי אשר ברכו קאי נמי איעקב כפשוטו, הוה ליה לאקדומי אשר ברכו ה' אל כריח שדה (יפה תואר):

נכנסה עמו גיהנם. כדיליף לקמן ממי איפוא הוא הצד, וסמיך ליה הכא אבא זדון ויבא קלון דדריש קלון לשון שריפה כמו (ירמיה כט, כב) אשר קלם מלך בבל, אי נמי קלון כמשמעו שבגיהנם נתגלה קלון הרשעים (נזר הקודש). ומייתי לה הכא לומר אל תתמה לומר גן עדן מאן דכר שמיה הכא, דהא אשכחינן נמי גיהנם בעשו (יפה תואר). והענין שבזה היה סימן ומופת ליצחק כי יעקב לבדו היורש גן עדן, לכן יעקב ראוי יותר לברכה מעשו (נזר הקודש):

מי איפה. ולא אמר מי הצד ציד כו' אך יורה כי ראה גיהנם, ועל כן חרד ואמר מי נאפה שם (אלשיך):

כלי קוריוס. פירוש אומנות שעושין מן קנים דקים חלקים שבו אורגין האורגים בידים וברגלים (ערוך). וכאן רצה לומר וכי כלי האריגה נטלו עמם כשיצאו ממצרים למדבר, ובמדרש קהלת (ב) פסוק (טז) ושנאתי אני את החיים משמע שהם בגדים חשובים (מתנות כהונה) ועיין דברים רבה סוף פ"ז:

פורפירא. פירושו בלשון יוני ורומי בגד תכלת (מוסף הערוך):

תרגם עקילס. כי הוא תרגם כל המקרא בלשון יוני, אבל אונקלוס תרגם התורה בלשון בבלי, ועיין במוסף הערוך:

איפליקתא. פירושו בלשון יוני בגד ארוג מעשה רקמה:

נרתיקו. ביתו אשר הוא נתון בתוכו מיום היותו:

נשרפים. מאש הענן:

אמיינטן. הוא אבן שיטוו ממנו חוטין ושתילים דקים לארוג מהם בגדים אשר לא תשלוט בהן האש, ואם יטונפו וישחירו יעבירום באש, ושריפתם זה הוא טהרתם (מוסף הערוך וארץ קדומים). והבחיי פרשה עקב גורס מה הסיטון הזה כו', ובלע"ז קורין אותו אמעטיש"ט. ודע כי שלשה מינים המה, א' סלמנדרא שבאש הוא הנקרא תנשמת שבשרצים, או צב כמו שכתבו התוספות בחגיגה (כז, א), והוא מין עקרב, והשני הוא הלטאה הדר במים נקרא לוצירוטה"י, ועיין ברש"י ונקרא סממית כמו שאמרו בשבת (עז, ב) אימת סממית על העקרב ואינה נשרפת באש, ג' הוא הארציי הנטוות כפשתן והיא ממוצעת בין דומם לצומח ואינה נשרפת גם כן באש ונקרא אמיינטון (צל העולם):

כנמיות. כינים ופרעושים הבאים מחמת זוהמא:

מתגעגעין. מחככין ומגנדרין:

בעשב הבאר. בעשבים שהיה מגדל להם הבאר כדאיתא בבמדבר רבה פרשה י"ט (סימן כו [טו]):

תוכן העניינים

עץ יוסף על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה