עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ד · פרק ח
אמר הקדוש ברוך הוא אתי מלבנים כלה. כן צריך לומר. ורצה לומר שהמדרש מפרש אתי מלבנון כלה מלבנים לקחתיך ועשיתיך כלה, והיינו מה שנתן להם התורה שאז נתיחדו להקדוש ברוך הוא ככלה לבעלה, והכי פירושו שעם היותם בלתי מוכנים להדבק בנבואה להיותם מורגלים בטיט ולבנים ולא ידעו חכמה ומוסר ה', מרוב אהבתו אותם קרבן אליו ולא חייש להעדר הכנת המקבל, אף על פי שעברו שני חדשים מגאולתם עד מתן תורה, אין בזמן המעט הזה סיפוק לקנות המעלות הצריכות להכנתם, וזה שאמר תמן תנינן (כתובות פ"ה מ"ב) נותנין לבתולה שנים עשר חדש זמן לכונסה לחופה, מיום שתבעה הבעל לאחר שקידשה להזהירה על עסקי חופה להכין ולפרנס לה תכשיטיה, וא"כ מכל שכן שהיו צריכין שנים עשר חדש להכין עצמן לדבוק האלהים, ואני לא עשיתי כן, אלא עד שאתם עוסקין בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם רצה לומר אף על פי שגאלתי אתכם מתוך טיט ולבנים, מיד הכנסתי אתכם לחופה במתן תורה (ועיין ביפה תואר בשמות רבה פרשה כ"ג [סימן ה]):
שנים עשר חדש. דכתיב (בראשית כד, נה) תשב הנערה אתנו ימים, ומאי ימים שנה דכתיב (ויקרא כה, כט) ימים תהיה גאולתו:
זה שמן אפוקסנין. עיין במדבר רבה פ"י (סימן ג):
זאת עד שלא נגאלו. פירוש זה שאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר היה קודם שנגאלו שהיו משתעבדים בהם בחומר ובלבנים היה תחת רגליו כמעשה לבנה זכר לצרתם על שם עמו אנכי בצרה, אבל משנגאלו שוב לא היתה שם לבנה, אלא הושלכה למקום שדרכה לינתן, ובמקומה שתחת רגליו היה כעצם השמים לטוהר. ואף על פי שייראו את אלהי ישראל משנגאלו הוה, י"ל דהכי קאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו שמתחתיו היה לבנת הספיר, עכשיו ראו כעצם השמים לטוהר, לא שעכשיו ראו לבנת הספיר (יפה תואר):
היא וכל ארגלייה שלה. שהכ"ף לרבות כל כלי מעשה הלבנים דהיינו הסל שבו מביאים החומר, והמגרפה שבה גורפין הטיט, שהכל היה לפני ה'. וארגלייא פירש הערוך מנהגיה ומלאכת המרגילים אותה:
היתה רשומה ברקיע. ומכל מקום לא היתה נראית לגמרי לכל באשר הוא רק רושם כל דהוא, ואלו שראו את אלהי ישראל הוא שראו כולה, דאם לא כן מאי רבותא דהני שראו אותה (יפה תואר):
כד אינון נקיים מן העננין. פירוש שנראות השמים כמו שהן בטהרתן כשהן נקיים מהעננין:
אמר להם הקדוש ברוך הוא כו' הדא הוא דכתיב אתי מלבנון כלה. המדרש הזה יש לפרש בשני פנים, א' שהוא פירוש אחר על אתי מלבנון כלה, והכי מפרש אתי מלבנון מבית המקדש שנקרא לבנון גיליתם אַתֶּם כלה, והיינו לגלות בבל, והוא הדין גליות זה, אתי מלבנון תבואי אני ואתם נבוא ונחזור ללבנון, ועל זה מקשה ר' לוי דהוה ליה לכתוב אתי ללבנון תבואי (ומלת כלה הנכתב בדברי ר' לוי מיותר) ואת אמרת מלבנון, אלא מתחלה כו' ורצה לומר שעיקר השכינה בבית המקדש כמאמר חז"ל (שמות רבה ב, ב) מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, ולעתיד יתעורר ה' מבית המקדש כדכתיב כי נעור ממעון קדשו, ואח"כ יעשה נקמה בגוג ובאגפיו ויבוא עם ישראל לבית המקדש, וזהו שאמר אתי מלבנון תבואי פירוש אתי תבואי בחזרה כשיתעורר מלבנון ואעשה נקמה בגוג. או פירושו שגם המדרש הזה סבירא ליה הפירוש הראשון שאתי מלבנון כלה פירושו אתי מלבנים כלה, רק שבא לפרש סוף הפסוק אתי מלבנון תבואי, ואמר שהכוונה של סוף פסוק שאמר להם הקדוש ברוך הוא כשגליתם כו' הדא הוא דכתיב אתי מלבנון כלה ורצה לומר וגו' אתי מלבנון תבואי, ועל זה מקשה ר' לוי דהיה לו לכתוב אתי ללבנון תבואי כו' הכל כנזכר לעיל. או אפשר לומר לפי אופן השני שהתנא קמא מפרש אתי מלבנון תבואי אתי מלבנון גליתם ואתי תבאי מגלות ללבנון, ור' לוי מקשה דמה צריך להם להזכיר שגלה עמהם מלבנון רק הוי ליה להזכיר שיבא עמהם ללבנון, לכן מפרש ר' לוי שמתחלה הוא נעור כו' כנזכר לעיל. ועיין בשמות רבה פרשה כ"ג (סימן ה) ובמכילתא סדר בא סוף פרשה י"ד, ובזוהר סדר שמות:
מה טעם עתה אקום יאמר ה'. הכי גרסינן בספר ישן עתה אקום יאמר ה' עתה ארומם עתה אנשא, ודרש עתה מלשון עת, וכתיב שלש פעמים עתה הרי שלש שעות:
רבי שמעון בר ינאי עתה אקום. רצה לומר משוד עניים ומאנקת אביונים עתה אקום, רצה לומר כשיהיו עניים נשדדים ואביונים נאנקים דהיינו בעת קץ שאין בן דוד בא עד שאפס עצור ועזוב כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין צז, א) ואז יקום ה', כי בתגבורת ישראל אחר היותם בתכלית השפלות יהיה כחו יתברך נודע באמת, וזהו שאמר כל זמן שמוכפשת בעפר והוא רמז על שפלותם על דרך (תהלים מד, כו) כי שחה לעפר נפשינו, כביכול והוא כן, רצה לומר כמו כן השכינה כביכול, אבל כשיגיע היום שנאמר התנערי מעפר כמו שאמר ישעיה התנערי מעפר קומי שבי ירושלים, והוא רמז להגלות כבודם, אז יתנער גם כן ה' ויראה כבודו לעין כל, וזהו הס כל בשר מפני ה', למה כי נעור ממעון קדשו רצה לומר שיתנער מהעפר. וכדי שלא יובן שיש אצלו שינוי כדרך המתנער מהעפר שמתחלה היה מלוכלך, והוא שקר דאין זה רק בבחינת העולם שאין מכירים אותו, לזה אמר רב אחא כהדא תרנגולתא דמנערה גפא מגווא קטמא, רצה לומר שהתנערותו הוא כהתעוררת התרנגולת שמנערת כנפיה מן העפר, שאינו דבוק העפר בה אלא מקרה הוא בה ובניעור בעלמא מטהרת מעפרה. (עיין בראשית רבה ריש פרשה ע"ה וביפה תואר שם):
טיורוס מונות. פירוש הרי אמנה (אות אמת). ובש"ר פרשה כ"ג (סימן ה) איתא אמר רבי יוסטא הר הוא ושמו אמנה, וכתב היפה תואר בפרש"י בשיר השירים הר הוא בגבול צפונה של ארץ ישראל ושמו אמנה, ובלשון משנה טורי אמנון. ועיין בירושלמי פרק בתרא דמסכת חלה (ה"ד), ובפרק קמא דגיטין (ח, א) פרש"י בשם תרגום ירושלמי שהוא הר ההר. וכתב בספר קצוי ארץ ולא זה הר ההר שמת בו אהרן הכהן שזה היה במקצוע דרומית מזרחית על גבול אדום כמו שכתוב בסדר חקת (במדבר כ, כג) ויאמר ה' אל משה בהר ההר על גבול ארץ אדום יאסף אהרן אל עמיו, ולא כמו שתרגם יונתן בפרשת חקת ובפרשת מסעי על שניהם טוורס אומנם:
סרדיוטות. פירוש אומות העולם יביאו את ישראל במרכבות כבודות כעין סרדיוטות שהם שרים חשובים עושי משפט, ובאות אמת כתב שצריך להיות דורניות במקום סרדיוטות, וכן הוא בשוחר טוב מזמור פ"ז:
קרבן. תקרובת מנחה:
ראויה היא כו'. כלומר ראוי ונכון המנחה והתקרובת למלך המשיח, אבל אני ומצדי אינה ראויה מאחר שכבר עשיתי לאלישע בימי חזאל וראוי שבפעם הזאת יהיה התשורה בדרך יותר יקר, וזה כשיבאו את ישראל עצמן מנחה למלך המשיח (מתנות כהונה) ועיין בענף:
ואת אמרת כו'. כלומר ולכן אתה אומר ויקח מנחה וגו':
אלא הן עצמן כו'. פירוש את ישראל בעצמן יביאום אומות העולם למלך המשיח (מתנות כהונה). והאות אמת כתב שהני תיבות ואת אמרת ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק אלא הן עצמן עתידין להביא דורונות למלך המשיח אינו בנוסחאות אחרות, אלא הכי גרסינן התם והן עצמן עתידים להביא ישראל דורונות, עד כאן לשונו:
כאילין סביא דלית אינון יכולין מטענין בכלקדיקה. כן צריך לומר, שכתב המוסף הערוך שהוא כמו עגלה לשאת אנשים חשובים בכתף, וגירסת מלה זו על אופנים שונים, לפעמים כתיב גלנטיקא, ולפעמים שלקדיקא, עד כאן. הרי אתה רואה שצריך לומר בכלקדיקה תיבה אחת (ותמוה על המוסף הערוך שהעתיק מדרש זה בערך בורתידא בשתי תיבות בשל קדיקא ושכח מה שכתב בערך גלוגדקא). ופירוש בורתידא מין כסא מיוחד להוליך בה אדם ממקום למקום. ואמר כמו הזקנים הללו שאינם יכולים לסבול שיהיו נטענים אפילו בשלקדיקא שהיא עגלה קלה לשאת אנשים חשובים בכתף, ונושאים אותם בבורתידא והוא כמין כסא ונוחה יותר ממנו, והמה הכרכרות. ועיין לקמן (ה) בפסוק (ה) קמתי ובספרי ריש פרשת עקב ובמדרש קהלת (ט) בפסוק (יא) שבתי וראה תחת השמש. וזה לשון השוחר טוב מזמור פ"ז אמר רבי ברכיה הזקנים שבהם אינן יכולין להטען מה הם עושין טוענין אותם בידיהם, ועיין בילקוט תהלים פ"ז:
אמר רבי אחא משפחות עמים הבו לי"י אין כתיב כאן אלא הבו לי"י משפחות עמים הבו לי"י כבוד ועוז. כן צריך לומר. ורצה לומר דאילו כתיב משפחות עמים הבו לי"י היה פירושו מיוחסי עמים הבו לי"י (כמו שפירש התרגום) ומה תתנו לו, הבו לי"י כבוד ועוז, אבל השתא דכתיב הבו לי"י משפחות עמים פירושו הבו לי"י משפחות המיוחסים שבשבטי ישראל שכל אחד ואחד נקרא עם בפני עצמו כמו שפרש"י בפרשת ויחי (מח, ד). ואמר עוד כשתתנו אותם לי"י, תתנו אותם דרך כבוד ולא דרך בזיון, והיינו בצבים ובפרדים ובכרכרות, וזהו שסיים הבו לי"י כבוד ועוז. וזה לשון הילקוט תהלים מזמור פ"ז, כשבאין האומות אצל מלך המשיח הוא אומר להם יש ביניכם ישראל הביאו לי שנאמר הבו לי"י משפחות עמים הביאו לי"י משפחות של ישראל, ואין הבו אלא כבוד שנאמר הבו לי"י כבוד שמו אותן שכבדו כבודו בעולם, עד כאן:
בזכות שאמרו שירה. לשון תשורי קדריש שהוא לשון שירה:
בזכות אמנה כו'. מפרש תשורי תהיו מובאים תשורה ומתנה מסבת ראש האמונה שהוא אברהם שהיה הראשון באמונה:
את היד הגדולה וכו'. ויאמינו בה' וגו':
דאדין אדדם. פירוש עדיין הוא מוליך ומדדה אותם מתוך הים ועיניהם רואות ולא יאמינו בתמיה. ובנוסח אחר איתא רואים ואינן מאמינים (אות אמת):
במצרים כו'. ובאותו זמן לא ראו עדיין שום נס ופלא, ועיין בשמות רבה פרשה כ"ג:
דבר אחר תשורי כו'. וזה לשון שמות רבה פרשה כ"ג דבר אחר תשורי מראש אמנה עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבא שנאמר שירו לי"י שיר חדש וגו' ובאיזה זכות אומרים שירה בזכות אברהם שהאמין בהקדוש ברוך הוא שנאמר והאמין בה' כו':
מראש שניר זה יצחק. כן צריך לומר:
שונה את הניר. ובאלשיך העתיק שונא את הניר, שאותו הר שניר אינו מקבל חרישה וזריעה, ובילקוט גרס מה ניר זה אינו מקבל זריעה אלא פעם אחת כך יצחק כו', וכן יש לפרש כאן:
מה חרמון זה כל טובו בזוטו. פי' בתחתיתו, שהר חרמון הוא הר הטל כמו שכתוב (תהילים קלג, ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה:
מה הארי הזה שחץ. פירוש שהארי הוא גבור באמת וגאה וגדול בדעתו, כדאיתא בויקרא רבה פ"ך ריש סימן ז' נדב ואביהו שחצים היו עיין שם:
ומה הנמר הזה הוא חצוף. שהנמר הוא עז ואינו כל כך גבור כאריה כמו שכתב הגר"א בביאורו על שיר השירים:
ולא נשאר איש בעי וגו'. ובבית אל אשר לא רדפו אחר ישראל:
את חמי. אתה רואה:
אלא גאה לבו מלומר שירה. הכוונה שענין השירה הוא אם יצא מפחד וצער גדול שלא חשב שיעשה ה' לו כל כך חסד שיצילנו, אבל חזקיהו ברוב צדקתו לא נצטער כל כך שהיה בטוח שה' יצילנו ויוציאנו מהצרה, לכן כשניצל לא נתעורר לבו לשמוח כיון שלא פחד ברוב בטחונו על רוב צדקו ותורתו, וזה שאמר בעל המאמר אלא גאה לבו מלומר שירה, רצה לומר שהחזיק עצמו לצדיק גדול ובטח על צדקתו ותורתו שבודאי יצילנו ה', ולכן לא נתעורר לבו אחר ההצלה לומר שירה וכנזכר לעיל. אבל באמת לא יפה עשה בזה שבטח על רוב צדקתו כמו שכתוב (מיכה ז, ה) אל תבטחו באלוף, ואין הבטחה לצדיקים בעולם הזה, וכן אמרו חז"ל (אבות פרק ב, משנה ח) אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, ועיין עוד בסוף הסימן:
באמצע הרקיע. במלחמת עמלק, ושמש בגבעון דום (יהושע י, יב):
כפתן. קשרם:
יגיע מצרים זה פרעה. ובסדר עולם פרק כ"ג איתא זה חיל פרעה מלך מצרים:
עליך יעברו זה חזקיהו וסיעתו . ובסדר עולם שם איתא זו ירושלים:
אחריך ילכו בזיקים יעברו בקרקמוניקא. ובסדר עולם שם איתא אחריך ילכו זה חזקיהו, בזיקים יעברו זו בכידה ומנקיא, ועיין שם מה שבתבתי:
בקרקמוניקיא. הערוך גרס בכרומנקיא, וכתב הנחשת בלשון יון כרקומא, והמוסף כתב פירוש בלשון יוני כבלי וזיקי ידים:
אך בך אל. שאין אלוה אלא ה' לבדו:
איכן. כלומר היכן אתה מסתתר מלהושיענו הלא בכל עת צרה וצוקה אתה נמצא לנו:
דינימוס. פירוש בלשון יון כח ויכולת (ערוך):
הוא נעשה מלך המשיח כו'. ע' פ' חלק דף צ"ד, א' וברות רבה פ"ז סימן ב' מה שכתבתי שם:
והוא לא עשה כן אלא אמר. אינו בנוסחאות אחרות, אלא הכי גרסינן לה גוג ומגוג הדא הוא דכתיב עתה ידעתי כו' (אות אמת), ולפי זה מה שסיים המדרש מה כתיב בתריה ה' הושיעה וגו', רצה לומר שלפי שלא בא הגאולה אז התפלל ה' הושיעה לעתיד לבא. וגירסתינו יש ליישב כך שכבר כתבתי שענין השירה אם יצא מפחד גדול, אבל חזקיהו ברוב צדקו לא פחד כלל, ועל כן אמר הושיע ה' משיחו בלשון עבר אף שהיה קודם הישועה, והא ראיה שהיתה קודם הישועה מדכתיב בתריה ה' הושיעה בלשון תפלה על העתיד, רק ברוב בטחונו נדמה לו כעבר וכאילו נעשה כבר הישועה, אבל מכל מקום לא יפה עשה בזה משום אל תבטחו באלוף כו' כמו שכתבתי לעיל: