אור ברסלב

עץ יוסף על שיר השירים רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה ד · פרק א

פרשה ד

הנך יפה בנטיעה. שזה גם כן מצוה כדאיתא בויקרא רבה פרשה כ"ה (סימן ג) וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל רבי יהודה ברבי סימון פתח כתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו ובו תדבקון כו' מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקדוש ברוך הוא אלא במטע תחלה הדא הוא דכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן, אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה הדא הוא דכתיב וכי תבאו וגו':

הנך יפה בתפילה. כי התפלה היא עיקר גדול, ובפרט לנו שבעונותינו הרבים רובם ככולם צריך תפלה, כי לולי תפלה ותחנה אין תורתנו מועיל כי במקום לכלוך התורה תועבה, ואנחנו מלאים לכלוך בעונותינו הרבים לרוב עונות, אבל בתפלה ירחץ ה' את צואת בנות ציון, ועיקר התפלה היא כשהיא בהכנעה ושברון לב (יערות דבש ח"א דף ג' ע"ב) ועיין מה שכתבתי לעיל פ"א סימן ס"ב:

עיניך הן הסנהדרין שהם עינים לעדה. בזה יש לחבר סוף תורה לתחילתה, דחז"ל (פסיקתא רבתי פרשה מ ועיין בראשית רבה יב, טו) אמרו בתחלה עלה במחשבתו של הקדוש ברוך הוא לברא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים צירף רחמים לדין וברא את העולם, הדא הוא דכתיב ביום עשות ה' אלהים את השמים ואת הארץ, וכתבו המפרשים שלא שיתף דין ורחמים אלא בשביל רשעים, אבל עם צדיקים מתנהג הקדוש ברוך הוא במדת הדין, וזהו לעיני כל ישראל הם הצדיקים שנקראים עיני ישראל בראשית ברא אלהים:

מצויינת. מסומנת וניכרת:

בתגלחת. (ויקרא יט, כז) לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך:

מכפרת על העולים. פירוש מכפרת על העוונות של העולים אותה לקרבן, ולעיל פ"א סימן ס"ג איתא בהדיא על העוונות:

שכל אותן שבעים פרים כו'. עיין במדבר רבה פרשה כ"א (סימן כד):

יצדה. יחרב:

של תלמידי חכמים. תלמידיהם של החכמים שהיו יושבים לפני סנהדרין כדתנן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לז, א):

גורן. כלומר שעושה גוזלות בכל חדש וחדש, וגוזלות קראו גורן כמו שעת חידוש התבואה כמה דאת אמר בכמה דוכתין בתלמוד, ועיין מה שכתבתי לעיל פ"א סימן ס"ג:

משוגרת רוגליות. משלחת רגליה כלומר דרכיה למרחוק משובכה ללקט מזונות:

ישיר משה ובני ישראל. שפירושו משה שקול כנגד כל ישראל:

ויעשו בני ישראל. פסוק זה נרשם בטעות וצריך לומר כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל (במדבר כ"ו, ד) שהשווה משה ושקלו כנגד כל ישראל, וכן הוא בילקוט שורש פ"ו:

דוגמה דידך כו'. תנחומא סדר תצוה סימן ה' מי שמבקש לקנות חטים אומר הראיני דוגמתן אף אתה דוגמא שלך דומה ליונה כו', ודרש עיניך לשון דוגמא, כמו בלשון חכמים בבראשית רבה פרשה ע"א (סימן ה) עיין שם:

והנה עלה זית. וזית הוא אורה, או יש לומר שעל ידי כך ויפתח נח את חלון התיבה:

מהו טרף. דלשון טריפה לא אשכחן אלא על הריגה ומכה, או לשון מזון, לא על לשון חטיפה, לכן מפרש דהכא נמי לשון הריגה כלומר שהשחית האילן, שאילו לא לקח העלה הזה היה צומח ממנו אילן גדול ובלא יומו כרתו (יפה תואר). ועיין בבראשית רבה פרשה ל"ג (סימן ו) ובויקרא רבה פרשה ל"א, (סימן י) ובפ"ב דעירובין (יח, ב):

ומהיכן הביאה אותו. משום דאפילו איצטרובלין של רחים נמחה כדאיתא לקמן בסמוך וכל שכן הוא שלא נשאר אילן בארץ (יפה תואר):

משמטוטי ארץ ישראל. ובבראשית רבה ובויקרא רבה הנזכר לעיל גרסו משבשושין שבארץ ישראל, ופירושו מזמורות של ארץ ישראל:

לא לקה במוי דמבולה. ונשארו שם האילנות, ומשם הביאה היונה העלה:

את ארץ לא מטוהרה כו'. ורצה לומר אתמוהי קא מתמה את ארץ לא טהורה כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם, וכדסבירא ליה לרבי יוחנן בפרק פרת חטאת (זבחים קיג, א):

אמר רבי יוחנן אפילו כו'. רבי יוחנן מסייע לרבי לוי ואמר שלא היה אפשר להביא ממקום שהיה המבול שאפילו אצטרובלין (פירוש רחים התחתונה הקבוע בקרקע) של רחים נמוחו, מכל שכן זית, אלא על כרחך כרבי לוי (ידי משה):

שערי גן עדן נפתחו לה. אין זה פתיחת שער ממש כי למה יהיה סגור בבריח ודלתים, אלא כלומר שנתן לה מקום ליכנס ולא הוזקה בכרובים ולהט החרב (יפה תואר):

אילו מגן עדן הביאה כו'. כלומר דבשלמא אי מארץ ישראל הביאה אף על פי שיש אילנות חשובים מזית לא קשה, דרוב עצי ארץ ישראל זתים, אבל אי גן עדן דרובא דאילנות גן עדן מבעלי הריח מקנמון ואפרסמון חשוב מאד וכדומה היה לה להביא מהם, כי אפילו הבעל חי יבחין בהבדל הזית מבעלי הריח החשובים כל כך והיה לה להביא מהם שהם הרוב (יפה תואר):

ובלסמן. עץ בלסמן גדל בעיר יריחו אשר נקרא שמה יריחו על שם הריח, תרגום בפסוק הדודאים נתנו ריח (לקמן ז, יד) איתבסם קדמאי כריח בלסמון (מוסף הערוך):

ואמרה לו מרי נח כו'. אף דודאי היונה אינה בת דיעה, אך כל מה שאנו לומדים דבר אחד מאיזה דבר, חשוב כאילו שמענו ממנו אותו דבר שלומדים ממנו, לכן כיון שהיונה תפסה עלי זית בפיה אף שהוא דבר מר, אף שנח וודאי היה נותן לה דברים טובים, לומדים אנו ממנה שיותר טוב דבר מר ולקבל מהקדוש ברוך הוא, מדבר מתוק ולקבל מבשר ודם, שהרי לקחה דבר מר משום שהיה המר מתוק לה לפי שהיה מאת הקדוש ברוך הוא, וזהו שאמר אלא רמז רמזה לנח ואמרה כו' (נחלת יעקב):

מר מזה. היינו עץ הזית עצמו ועליו שהם מרים, לא הפרי:

שעיניה כעורות כו'. נראה שזה קאי על עיניך יונים, וכמו שדרש לעיל עיניך הם הסנהדרין והצדיקים, שכל זמן שהיו בישראל סנהדרין יושבין בלשכת הגזית היו ישראל בשלימות ובתמות כיונה הזו שתמה וצנועה, ועיין בענף:

והאשה הזאת כו'. זה נדרש על תיבות מבעד לצמתך ומבעד הוא לשון לפנים, וצמתך לשון דבר המצמצם השער שלא יפריח לצאת, שקושרת ומצמצמת שערה לאחוריה, והוא השער שבסוף הראש, וזה שאמר והאשה הזאת כשקושרת שערה לאחוריה לפנים מן השבכה והוא תכשיט לה, כך כו':

נראין מצומדין. דבוקים לארץ וקטנים ושפלים, וכשיושבין בדין הם מראים רוחב חכמתם וחריפותם, כזה הרב של צפורי והוא רב הונא כדלקמן סימן ד'. והמעריך כתב שצריך לומר נראין מצומתין והם מרווחין כהדין בי מדרשא רבה דרבי הונא דציפורי, ופירוש מצומתין מקובצים ודחוקים עד כאן לשונו. או אפשר שצריך לומר והן מרויחין, ר' הונא רבה דצפורין ור' לוי אמרו לשון כו' וכן נראה מספר אות אמת:

לשון ערבי הוא כו'. פירוש בערבי כשרוצה לומר למי הרווח לי הוא אומר לו מבעד לי:

הר שגלשתי מתוכו עשיתי אותו גל ועד לאומות העולם. כן צריך לומר (מתנות כהונה). ורצה לומר שהמדרש מפרש שגלשו שנקרחו (גבח (ויקרא יג, מא) מתורגם גלוש) ופשטיה דקרא שערך נאה ומבהיק בצוהר ולבנונית כשער עזים לבנות היורדות מן הר גלעד (וכשיורדות מן ההר נמצא ההר נקרח וממורט מהם). ויחד הר זה יותר משאר הרים על דרך שאמר הכתוב (במדבר לכ, א) ומקנה רב היה לבני גד ובני ראובן ויראו את ארץ יעזר וארץ הגלעד והנה המקום מקום מקנה, והמדרש מפרש הכתוב שמשבח לכנסת ישראל שערך נאה ומבהיק בצוהר ולבנונית כשער עזים לבנות (והוא משל על זה שנתלבן עונותם שנמחלו) כשנגלשו ונקרחו מהר גלעד רצה לומר כשיצאו מן הים ונקרא הים הר על דרך (שמות טו, ח) נצבו כמו נד נוזלים, וקראו גלעד על שנעשה גל ועד לאומות העולם שחביבים אתם לי וששניתי מעשי בראשית בשבילכם, ויראו מכם כמו שנאמר (שם פסוק יד) שמעו עמים ירגזון וגו'.

ורבי יהושע דסכנין מפרש שגלשו שנשקפו ונראו וכמו שפירש האבן עזרא, וזהו שאמר טורא דאתנהרתון מן גווה. והמדרש הביא ראיה לדברי תנא קמא שפירושו שנקרחו משום דלשון בני אדם דהאשה הזאת כששער שלה סגין פירוש מרובים, היא עבדא ליה גלשין גלשין ופירש המעריך סבכי השעיר שנתלשין מראשה על ידי המסרק נקראין גלשין, הרי שגלשין פירושו קרחים. וגם מביא ראיה לדברי רבי יהושע דסכנין מלשון בני אדם הדא בוצינא כד הוא לפי טבאות הוא עבד גלשין גלשין כן גרס המעריך, ופירש הנר הזה כשהוא מאיר הטיב הוא עושה שלהביות גדולות, לפי כמו לאב"י בלשון יוני מאיר, עד כאן לשונו (ומסיים ומתנות כהונה כתב שבושים). ומה שאמר המדרש ומה הגלשה הגלשתי מתוכו זה אמר לשני הפירושים, לר' יהושע פירושו ומה אתנהרתי מתוכה, ולתנא קמא פירושו ומהו הקרחה כלומר מהו הדבר שלקחתי מההר שיהיה נמצא ההר כקרח וממורט ממנו:

שעלו מן הרחצה רבי בר כהנא כו'. רצה לומר שמפרש שעל ידי השירה שאמרו על הים נתרחצו מן העונות שלהם שנמחלו להם:

מחלה שירה לשעבר. ואף בשירת הים נמחל חטא שהמרו על ים, וכן הוא באגדת שמואל ריש פרק כ"ט במאמר זה עיין שם, ועיין שוחר טוב מזמור י"ח:

תחילת עשייה. כלומר כתיב ויעשו בני ישראל כאילו היא תחילת עשייה, והלא בשכבר הימים שעברו עשו והוסיפו:

תוכן העניינים

עץ יוסף על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה