עץ יוסף על רות רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פתיחתא
פסקה א
אין מעידין אלא בשומע. פירוש שישמע בעל דין ולא שלא בפניו (מתנות כהונה):
לשעבר היו קרויין ישראל. רצונו לומר שהיה שמם ישראל על שם ישראל אביהם. כמו שנקראו בני סבתא סבתא על שם ראש משפחתם. אבל אחר קבלת התורה קראם הקדוש ברוך הוא עמו:
שרי אומות העולם. פירוש שרים של מעלה (מתנות כהונה):
אלו נכנסין לגן עדן. כך צריך לומר (אות אמת):
קאמיא קיימיא. כך צריך לומר (אות אמת) וכך הוא בירושלמי (ברכות פרק א הלכה ה) ופירוש דקאמיא משמע ראשונים. אבל קיימיא משמע עומדין כתרגומו. ולא בעי לפרש ראשונים כי לא נזכר שם אחרונים שיקרא לאלו ראשונים (יפה מראה):
אלא מהו יעמוד משתתק. כך צריך לומר (אות אמת):
שעשיתם את עולמי. צריך לומר עם עולמי (אות אמת):
מתמוגג. לשון המסה:
ביסם. נתחזק על בוריו. ונראה דצריך לומר ביסס לשון כן ובסיס (מתנות כהונה):
הייתי מכלה אתכם מן העולם. כך צריך לומר (אות אמת). ופירוש שהיה הקדוש ברוך הוא כופה עליהם הר כגיגית ואמר ליה אם תקבלו את תורתי מוטב ואם לאו שם תהיה קבורתכם (יפה ענף):
דייך אני פטרונך. נראה שצריך לומר כדאי' בילקוט (פרשת יתרו רמז רפו) ובילקוט תהלים (רמז תשס). אלהים אלהיך אנכי דיינך אני פטרונך אני. וכן מצאתי הנוסחא בספר אות אמת בשם נוסחא אחרת. ופירושו שאלהים הוא דין. אלהיך אנכי שמכנה שמי עליך. ופטרונך אני פירושו מליץ שלך. ולנוסחא דידן כך פירושו של כתוב שמעה עמי ואדברה ואל תאמר כיון שאי אפשר לקיים התורה על תכליתה לצאת על פי מדת הדין כמו שיסד הפייטן לפקוד על צבא מרום בדין כי לא יזכו בעיניך בדין. אם כן למה לי טורח זה טוב לי שאהנה מעולם הזה ויעלה חדא בידי. זה לא תאמר שמה יש לאלהים שהוא מדת הדין עליך כיון שאלהיך ופטרונך אני:
מה פטרוני מהני בדינא. ולדידיה כך פירוש הכתוב שמעה עמי ואדברה שאם לא תשמע תענש שאני נקרא אלהים שהוא דין ולא יועיל לך בדינא מה שאלהיך ופטרונך אני:
אני על גבך. רצונו לומר שגדולתי למעלה מגדולתך וקדושתי למעלה מקדושתך ואינך רשאי לשנות מצוה אחת ממצותי. ועיין במדרש בראשית רבה (פרשה צ ב):
שאנכי על גביכם. ולא תהיו מלגלגים בתורה שנתתי לכם. כך הוא בילקוט יתרו (רמז רפו):
פסקה ב
עצלה תפיל תרדמה על ידי שנתעצלו כו'. רצונו לומר שהמדרש מפרש עצלה תפיל תרדמה הוא תרדמת מרמיטא (ע' בב"ר פ' י"ז ופ' מ"ד] ופרש"י (שם) לשון בהלה:
לא מצינו מקום ששמו געש. רצונו לומר שקשה ליה שלאחר שכתב ויקברו אותי בתמנת סרח אשר בהר אפרים דתמנת סרח הוא מקום ידוע והר אפרים גם כן [מקום] ידוע שמפורש בכמה מקומות מה חזר לתת סימן אחר שאינו ידוע שהוא מצפון להר געש. שלא מצינו הר ששמו געש. לזה דרשוהו שמצפון הוא מסבת שהצפינו עצמן ולא באו להספד של יהושע, ההר געש עליהם להרגם. דהיינו שיכפה עליהם הר כגיגית ויהיו נקברים בחייהם (עיין ברי"ף [שבעין יעקב ובמהרש"א] בחידושי אגדות [מס' שבת] פרק האורג (קה ב):
על ידי שנתגעשו פירוש שהיו רועשים וחרדים במלאכתם כדמפרש ואזיל. ונתעצלו מעשות גמילות חסדים ליהושע [באות אמת גרס בהדיא שנתעצלו]:
באותה שעה. פירוש באותו פרק שמת יהושע (מתנות כהונה). ונראה שצריך לומר שבאותה שעה:
פוצמו. לשון בנין כדאמרינן (שבת פב א) בין פצים לחבירו (מתנות כהונה):
לפרש ונפש רמיה תרעב. פירוש לקיים פסוק זה. כלומר שהיו מקיימין כן בעצמם (מתנות כהונה). אבל האות אמת מוחק הני תיבות רק גורס וזה עוסק (בפוצמו) [בתחומו] לפיכך נתעצלו כו'. וכן בספר ישן ובילקוט רות ויהושע לא גרס ליה:
כמו דאת אמר ותגעש. רצונו לומר מדכתיב הר געש שהוא מיותר. שמע מינה דאתי לדרוש גזירה שוה. נאמר כאן געש ונאמר להלן געש ותגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים כו':
מהם עובדי עבודת כוכבים ומזלות מהם עובדים למקום לכך. כך צריך לגרוס וכך הוא בילקוט משלי (רמז תתקנט):
הרעיבן הקדוש ברוך הוא. על דרך שנאמר (עמוס ח יא) לא רעב ללחם וגו' כי אם לשמוע דבר ה' (מתנות כהונה):
ודבר ה' היה יקר. זה נאמר בימי עלי אחר כלות דורו של יהושע. ודורו של יהושע לא האריכו ימיהם מפני שנתעצלו בהספדו נמצא שעצלותם היה סבה שעבדו אחר כך עבודת כוכבים ומזלות. שאילו האריכו ימיהם היו לומדים לדורות הבאים לעבוד את ה' (יפ"ע):
תפיל תרדמה רבתה הנבואה. רצונו לומר שהמדרש מפרש תפיל תרדמה רבתה הנבואה כדי שיהיו מוכיחים אותם. שתרדמה פירושו נבואה כדכתיב בנפול תרדמה על אנשים (איוב ד כו) ושם מדבר בנבואה (ועיין בב"ר פרשה יז ה ופרשה מד יז). והקשה איך אתה יכול לומר רבתה והא אמרת שכתיב תפיל דמשמע שלא היה נבואה. ומתרץ כאינש דאמר כך צריך לומר (אות אמת):
נפל שעריהון דפוריא. [צריך לומר דפיריא אות אמת] פירוש נתרבה השער של הפירות:
הא סקא. פירוש כל כך היתה הנבואה מפורסמת כזה שאומר הרי לך השק הרי לך הסאה למדוד בו ועתה אינך חסר כלום רק קום ואכול (מתנות כהונה):
יריחו על שאררה יהושע. כדכתיב (יהושע ו׳:כ״ו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו:
שהיו עגלים של ירבעם עומדים שם. כדכתיב (מ"א י"ב) וישם את האחד בבית אל וגו':
בני הנביאים אשר בית אל. וכתיב שם אחר זה ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע:
פוסחים על שתי הסעיפים וגו'. אם ה' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו:
עמדתי לפניו וגו'. אם יהיה השנים האלה טל ומטר:
דבר אחר עצלה תפיל כו' בימי שופטים תפיל תרדמה. פירוש פסקה הנבואה מפני שהוכיחם אז על ידי אומות העולם. מה שאין כן בימי אליהו שהיה בית המקדש בנוי לא רצה למסרם ביד אומה והוכיחן על ידי נביאים (יפ"ע):
פסקה ג
זר למילה. שמשך לו ערלה (עיין בלקוטים עץ יוסף מהדורא קמא):
שהוא נוהג עמו במדת ישרות ונותן לו שכרו כו'. על שקיים כבוד האב. כדאיתא בגמרא שלא ירש עשו את הר שעיר אלא לפי שכיבד את הוריו (יפה ענף):
אלו ישראל כו' שנוהג עמהם במדת יושר בעולם הזה. שזה הוא היושר שמייסר אותם בעולם הזה ביסורין כדי שיהיה להם עולם הבא (יפ"ע):
להחזירן למצרים. שכיעור ורע יש לעבד כשהוא חוזר לרבו ראשון כדאיתא בריש אסתר:
להחליפן באומה אחרת איני יכול. כדאי' באיכה רבתי שנשבע הקדוש ברוך הוא שלא להחליפן באומה אחרת (יפה ענף):
ומרצפן ברעבון הדא הוא דכתיב ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. כך צריך לומר. והני תיבות בימי שפוט השופטים יתיר (אות אמת):
פסקה ד
במרוצה אצל אביו. פירוש ברצון ובדעת צלולה:
הפליג. הרחיק ומראה בפני הבריות שאינו מקפיד עליו:
אין אתם מאמינין. לנביאים ולכך לא ענו אמן (י"מ):
פסקה ה
כך כשועלים בחרבות נביאיך. ובא לקנטר לאלימלך שברח מפני הרעב ולא התפלל בעדם (י"מ):
שאילו עליתם בפרצות כמשה הייתם כו'. והענין שבזכות ג' אבות היה גודר הפרצה משלשה צדדין וזכות משה עמד בפרץ בצד הרביעי (וע' ברבה סדר כי תשא):
ושם האיש אלימלך כיון דאתת עקתא כו'. כתב בעל אות אמת שצריך לומר (ואיזה זה) [ואתה] אלימלך כיון דאתת עקתא אזילת לך. ופי' כיון שבאת הצרה הלכת לך ועזבת אותם (ועיין בלקוטים בעץ יוסף מהדורא קמא תוכן כונת המדרש):
פסקה ו
דכתיב (ופרצים תצאנה) דכתיב הנה קול שועת וכו'. כתב האות אמת שבמקום דכתיב צריך לומר האיך מה דאת אמרת. והני תיבות הנה קול שועת בת עמי וכתיב אינו בנוסח אחר. רק הכי הוא בנוסחא אחרת ואין צוחה של גלות האיך מה דאת אמרת וצוחת ירושלים עלתה:
וצוחת ירושלים עלתה. וגו' כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו וה' לא רצם (יפה ענף):
ה' במשפט יבוא. וגו' עם זקני עמו. ודרש שהעמיד אותם למשפט על שלא חשו לצער הקטנים ולשאת משא הקטנים. וזה שאמרו שם (ישעיהו ג טו) מה לכם תדכאו עמי. רצה לומר כיון שאינכם נושאים משאם. מה לכם לדכאות את עמי שיהיו נשמעין לכם (ועיין עוד בלקוטים בעץ יוסף מהדורא קמא):
פסקה ז
רבי תנחומא בשם רבי חייא. ברבה סדר שמיני (ויקרא יא ז) ומגילת אסתר (פתיחתא אות יא) גרס רבי תנחומא ורבי חייא ורב ברכיה בשם רבי אלעזר פתרין המדרש הזה כו':
עלה בידינו מן הגולה. פירוש קבלנו מחכמי גלות בבל (זית רענן על הילקוט רות רמז תקצו):
רבי חייא רבה אמר כל מקום. כך צריך לומר (אות אמת). ובמדרש אסתר ושמיני רבה (שם) גרסי שמעון בר אבא:
הברבריין. תוגרמה תרגום ירושלמי ברברי. מעם לועז תרגום ירושלמי מעם ברבראי ((זית רענן) אות אמת ויפה תואר בב"ר מב ד):
שאין המלך נזקק למדינה כמו שהיה למוד אם נהרוג את אוהבו. כך צריך לומר (אות אמת):
לגלגל עינו של עולם. ויהיה פירוש עין משפט עין העולם העושה משפט (יפה תואר):
שעשתה מדת הדין בעולם. בענין סדום שהפך בזכותה ואמר השופט כל הארץ וגו'. וכן דרכו תמיד כדכתיב כי ידעתיו וגו' (יפה תואר). או פירושו שעשתה שכבשה כמו דאת אמר גט מעושה. ואברהם כבש מדת הדין שכל טובה וברכה באתה בשבילו שנאמר ונברכו בך כו' אפילו ספינות שבים נתברכו בשבילו (זית רענן) (עיין עוד פירוש בלקוטים בעץ יוסף מהדורא קמא) :
היא קדש אמר רבי אחא הוא כתיב הוא אבינו. כך צריך לומר (אות אמת):
פדגוג. פירוש אומן המגדל את בני המלך [תרגום של האומן פדגוגא. אות אמת]:
הריני חייב מיתה למלכות. כך צריך לומר (אות אמת):
אם אין תישים אין צאן. כי אין מי שיפרה וירבה הצאן והצאן הנמצאות יכלו מעט מעט:
אין רועה. אם אין רועה אין עולם. כך צריך לומר (אות אמת). ופירוש אין רועה את הצאן. ואין עולם כלומר שלא יתנהג העולם כראוי כי לא ימצאו עדר הצאן הצריכות לעיקר צורך המדינות. וכן בנמשל אם אין חכמים כו' אין רועה בעולם דהיינו האלהים הרועה אותנו ואז אין העולם נוהג כמנהגו הראוי והוי ליה כאילו חרב כי אין ה' חפץ בו על דרך ב' אלפים תהו (יפה מראה):
אם אין קטנים. הוא על דרך ששנינו (אבות פרק ה כא) בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן ט"ו לתלמוד. וזהו שאמר אם אין קטנים היינו תינוקות של בית רבן שלומדין מקרא. אין גדולים שלומדין משנה. ואם אין גדולים אין תלמידים שלומדים תלמוד. ואם אין תלמידים אין חכמים הם היודעים את התורה שאינם צריכים ללמוד מאחרים אלא הם יכולים ללמד לאחרים (ועיין בגבול בנימין):
אין בתי כנסיות ובתי מדרשות. ולא ימצא מקום מוכן שתחול השכינה על איזה איש. ומה שנעל בתי כנסיות ובתי מדרשות היינו כדי לבטל למוד התורה מהתינוקות שלא ימצא בית הועד להם עכשיו. ומה שאמר אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות היינו להבא. כי בטוח הוא שמאחר שישכחו את התורה שוב לא יהיה מקום לעשות בתי כנסיות ובתי מדרשות. שאילו לא היה מבטל התלמידים יפחד שלעתיד יעשו בתי כנסיות ובתי מדרשות אף על פי שהוא יסגרם עכשיו (יפה מראה):
צור תעודה. כלומר שאחז צרר וקשר והסגיר התעודה זה בתי מדרשות שהם מקום בית ועד לתורה כדי להיות חתום תורה בלמודו להשכיח התורה מישראל ולסלק השכינה מישראל (נזר הקודש):
וחכיתי לה' המסתיר כו'. והוא כי ישעיהו בא שוב לנחם את בני ישראל שלא תתקיים מחשבת רשע זה להשכיח את התורה מישראל כי אי אפשר להיות שום דבר מעכב למנוע התורה מישראל. ועל זה אמר וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב שאין לך שעה קשה לישראל שהקדוש ברוך הוא עמם בכעס וזעם כאותה שעה שכתוב בה ואנכי הסתר אסתיר פני מהם. כי בהיותם בהסתר פנים פני השגחתו הם מעותדים לכל מקרה ופגעים רעים. ואף על פי כן גם על אותו הפרק נאמר שם בכתוב כי לא תשכח התורה מפי זרעו. ומזה ראיה ברורה שלעולם אין התורה משתכחת מישראל אפילו בשעת זעם. ועל זה אמר ומאותה שעה קויתי לו. כלומר מאותה שעה שהיא קשה מאד קותי לו תמיד. שהרי אם בשעה היותר קשה הבטיח ה' כי לא תשכח התורה מפי זרעו כל שכן בשאר זמנים (יפה מראה ונזר הקודש):
הסתר אסתיר פני ביום ההוא ומאותה שעה. כך צריך לומר (אות אמת):
ומה הועיל לו. כוונתו שהרי לא עלה בידו לבטל אותנו מהלמוד ולהשכיח התורה. כי אנכי והילדים הם התלמידים אשר מחזיקים בעמוד התורה מהם תתפשט הוראה בישראל להחזיר עטרה ליושנה. וזה שנאמר כי יהיו לאותות ולמופתים גם לדורות שלא תשתכח התורה מישראל ויתקיים התורה בישראל על ידם (נזר הקודש):
וכיון שאחז בתי כנסיות כו' התחילו צוחין וי כו'. ואף על גב שאמר ישעיה שלא יועיל כוונתו. מכל מקום על כל פנים מחשבתו של אותו רשע הועילה במקצת לפי שעה לבטל תורה הרבה מישראל בהיותו אוחז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לכן צוחו וי. כי קיום כל העולם אינו אלא על ידי התורה כדכתיב אם לא בריתי וגו' (נזה"ק):
פרוסטיגמא. פירוש אגרת פתשגן כתב הדת מתרגמינן פירושו כתיבה ודיוטגמא (רש"י):
כיון שהגיע לפסוק היו צריה לראש כו'. אגב אורחיה אשמעינן הכא מאי טעמא שרפה לקרוא ד' דלתות ולא קודם או אחר כך. וסבירא ליה דהמגילה ששרף היתה מגלת קינות ודלתות היינו פסוקים. ולכן בפסוק החמישי התחיל לשרוף לפי שנאמר שם היו צריה לראש אז כעס שתסור המלכות ממנו. אבל בפסוקים הראשונים לא חשש דקאמר בהו ואנא מלכא כדאיתא בגמרא. כלומר שאף על פי שכתוב ישבה בדד וגלתה יהודה. לאו לגמרי קאמר אלא ברובא ודרך גוזמא קאמר קרא והוא עדיין ימלוך על הנשארים (יפה תואר):
שנאמר החרש והמסגר אלף. שהגלה נובכדנצר אותם. והם החכמים או היועצים והיינו אשכולות שהם עיקר הכרם. וחשב נבוכדנצר שימותו בטלטולם ושתשתכח תורתם (יפה תואר):
אלו הבליוטים. פירוש שרים שהכל נשמעים להם ופתחו ואין סוגר (יפה מראה) [היועצים נקראין כן בלשון יון אות אמת]:
אלו תלמידי חכמים. ואיקרו חרש ומסגר. כדאמר בפרק המגרש בשעה שפותחין בדברי תורה נעשו הכל כחרשין ובשעה שסוגרין שוב אין פותחין (יפ"מ):
אמר זבין בביעתא. כך צריך לומר. והוא לשון רצון. פירוש שאמר לקנות אותם בכל רצונו (מתנות כהונה ועיין אות אמת):
שמעון ברבי אבא אמר בשם רבי יוחנן כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה אם צרה. כך צריך לומר (אות אמת). ורצונו לומר זמנין צרה וזמנין שמחה. והיינו משום דאשכחן ויהי טובא גבי צרה וטובא גבי שמחה כגון ויהי אור וכל הני דבסמוך (יפה תואר):
ועבדה פלגא. פירוש פשרה וחלוקה. דמודה דויהי משמש צרה ופליג אמה שאמר דמשמש שמחה. וחידש דוהיה שמחה (יפה תואר):
אדם הראשון צופה. כך צריך לומר (אות אמת):
ובאנשי סדום גנזה מהם. כך צריך לומר (אות אמת):
וימנע מרשעים אורם. פירוש והמ"ם הוא מ"ם הסיבה שבשביל הרשעים נמנע אף מצדיקים (יפה ענף). אי נמי כפשוטו דמרשעים לבד מנע שכיון שהצדיקים לבסוף יזכו אליה שהרי להם מתוקנת לא הוי מניעה לגבייהו (יפה תואר):
אור זרוע לצדיק. ובמדרש בראשית פרשה יא (אות ב) ופרשה יב (אות ו) גרס שנאמר ואורח צדיקים כאור נוגה וגו'. אבל בתנחומא סדר שמיני (פרק ט) גרס כמו כאן:
החרדל. שאינו נאכל מצד חריפותו צריך להמתיקו:
התורמסין. הוא מין קטנית שאינו נאכל מפני מרירותו צריכין להמתיקו:
החטים. שאין בהם לא זה ולא זה אבל צריכין ליטחן ולעשותן פת (יפה תואר בבראשית רבה פר' י"א):
כי שמו אותי בבור. שעל ידי היותו מוצלח ורבו מסר לו הכל בידו חשבה פוטיפרע שתפיק רצונה שהוא ברשותה ואין דורש מעשיו. ועל ידי זה נתגלגל ששמו אותו בבור [ובאות אמת הביא נוסחא אחרת אף היא אינה שמחה שמתוך כך נזדווג לו אותה דובה הדא הוא דכתיב ותשא אשת אדוניו] :
שבו נגנז בנין בית המקדש שנאמר כו'. ברבה סדר לך לך וסדר שמיני גרס שבו ביום שנבנה בנינו של בית נגנז [פירוש המשכן]. וכן הוא באסתר רבתי (פתיחתא אות יא) שנגנז בבנינו של עולם כך צריך לומר שם. וכן הוא בהדיא בפרק קמא דסוטה (א,א) עיין שם וכן איתא במכילתא פרשת יתרו ביום שנבנה זה נגנז זה. וכך צריך לומר כאן. וכן הגיה היפה תואר (וכן איתא באות אמת):
שבו ביום קרע יהושע. כך צריך לומר (אות אמת). ורצונו לומר שכיון שבו ביום אירע צרה זו לא היה שמחה גמורה (יפה תואר):
והא כתיב ויהי ביום השמיני. ושמחת המשכן שלימה הואי וכדתניא בפרק קמא דמגילה שאותו היום היה שמחה לפני ה' כיום שנבראו שמים וארץ. ומשני דמכל מקום כיון [שבו ביום] מתו נדב ואביהוא אין שמחת המשכן שלימה שעל ידו באה תקלה (יפה תואר):
אופכין שלימה על כל עונותיהם שנאמר תם עונך בת ציון. כך צריך לומר (אות אמת). ופירוש הנחה וקורת רוח (ערוך). וכפרה על עונותיהם נטלו ביום שחרב הבית כמו שנאמר תם עונך וגו'. שאלולי חורבן הבית לא היה נשאר חס ושלום מישראל שריד ופליט. וכדאמרינן מזמור לאסף אלהים וגו' קינה מיבעי ליה. אלא אמר מזמור על ששפך חמתו על העצים ואבנים שאילולא כך לא נשאר שריד ופליט חס ושלום (נזר הקודש). וגם צרות גלות לא חשיבה צרה כלל כיון דעל ידו יכופר עון כמו שלא יצטער הלוה בפריעת חוב המלוה:
סליק פתיחתא