עץ יוסף על קהלת רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ט · פרק יח
זיינם. יעקב לבניו ומחנהו:
ולדורון. לסמות את עיניו ולקרב דעתו אצלו בהנאת הדורון. וזהו כענין השוחד הגורם להטות לב הדיין ולקרב אצלו בהנאת הדורון:
למלחמה מנין כו'. ובפירש"י סדר וישלח למד למלחמה מדכתיב והיה המחנה הנשאר לפלטה:
אמר מוטב שיפגע בי כו'. כי בהיותו מסדר לאה ורחל באחרונה מפני שאחרון חביב, כך הוא היה ראוי להיות נשאר באחרונה, אלא לכך הוא עבר לפניהם משום דאמר מוטב דיגע בי ולא בבני:
מפני שטר חוב. פירש"י בחומש מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך המוטל על זרעו של יצחק כו'. ודייק זה דאם לא כן מפני יעקב אחיו למה לי (הרא"מ). ועיין בבראשית רבה פרשה פ״ב (סימן יג)שם נתבאר:
מיכן דהוה רחיק. דייק מדכתיב קרב עד הנה ואדברה אלך:
ותאמר האשה וגו'. האתה יואב. ומפרש שהוא לשון תמיה. האתה שהיה לך להיות לישראל לאב ואתה קוצר ורוצח. ולפי זה מה שהשיב ואמר אני פירושו אני הוא אב ודאי ואין לבבי למרע. ועיין בבראשית רבה פרשה צ״ד (סימן ט) שם נתבאר כל הענין:
אני הוא שהשלמתי מנינן כו'. שהיו חסרים אחד למנין עיין, והיא נמנית שני פעמים והשלימה החשבון:
אני הוא שהשלמתי נאמן יוסף. כך צריך לומר:
ולי שאני אם בישראל. שאני חשובה ומזכה את ישראל, על דרך (שופטים ד, ז) שקמתי אם בישראל:
חלילה ליואב. זה דרשו על חלילה השני שכתיב חלילה לי, וחלילה לדוד דרשו על חלילה הראשון שלא נאמר אצלו לי. ובמה דסיים הפסוק פתח המדרש. ובבראשית רבה הנזכר לעיל באמת גרס להיפך חלילה לדוד חלילה ליואב:
מנן את ידעית. כלומר מניין אתה יודע שהוא חייב מיתה ואולי לא ייטיב בעיני ה' למוסרו לך (מתנות כהונה). ולי אפשר דצריך לומר אמר לה מנן את ידעה. ורצה לומר דכתיב שם תנו אותו לבדו וגו' ותאמר הנה ראשו מושלך אליך. על זה אמר לה מנין אתה יודע שיסכימו אנשי העיר בזה. או שלא יוכל שבע בן בכרי להלחם בהם. וכן הוא בבראשית רבה שם:
מתחייב הוא מלעיל. מן השמים, ולא יצלח במרדו:
אלף דגוברין. כי כן דרך החכם לבקש יותר ממה שבדעתו כדי שימעט בעין הנשאל אחר כך שאלתו:
כל בר נש יהיב כו'. כל בית ובית יתן מאנשי הבית לפי הערך עד שיהיו אלף איש:
ומחטא ליה. לשון פיוס כמה דאת אמר (תענית יט, א) בן המתחטא על אביו, שהוא לשון פיוס ונקי:
והדא אכסניא. ואפילו זה היחיד הוא אכסניא בינינו ואינו בן עיר. ואות אמת גרס הוא אכסניא. ועיין אגדת שמואל:
אמרין לה כו'. אמרו לה בני העיר אף אם היה הטוב שבעיר ניתן אותו לו:
ציפריא. קישורי העקלים סביב הכתלים:
שיגמיא. צירי דלתות:
ונעץ חרב. ללמוד תורה וגם היא מלחמה:
כל מי כו'. בפרק חלק (סנהדרין צד, ב) מאריך בזה:
ספקלי. ממונה לעשות משפט כתוב במחויבים:
סיקווי פטרין. ראש הסופרים:
סביא. זקן בית המזכיר ומזהיר כל אחד ואחד על משמרתו ועל עבודתו: