אור ברסלב
עץ יוסף על קהלת רבה פרשה ט › פרק טו

עץ יוסף על קהלת רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה ט · פרק טו

פרק יד

ומצא בה איש מסכן וחכם. כן הוא בכל החלוקות שהביא, ובאמת כתיב מסכן חכם אלא המדרש כתב וחכם להורות שלא נפרש שהמסכן מצא חכם:

זה נח. ונקרא מסכן כלפי בני דורו שבזו אותו כחכמת המסכן הבזויה. וכן נקרא נח חכם שעסק בחכמת התורה כדאיתא בבראשית רבה פרשה כ״ו (סימן א) ובויקרא רבה פ״ב (סימן י):

ווי רקייא. אוי לכם אתם הרקים למחר יבא המבול, עשו תשובה. והיו אומרים לו אם יתחיל הפורענות מביתו של אותו האיש יתחיל:

וכיון שמת מתושלח כו'. ואע"פ שבן תשא מאות ושישים ותשע היה ואין קושי במיתתו, לפי שמת בזמן שיעד להם נח שיבא המבול כדאיתא בבראשית רבה פ״ל (סימן ז) אמרו שניבא ולא ידע מה ניבא שראה מבול והוא מה שהיה בביתו (יפה תואר):

ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא. שבני דורו לא היו מזכירין ומחשיבים אותו לשמוע בקולו:

אמר להון הקדוש ברוך הוא אתון כו'. אף על גב דאתם לא מזכירים אותו לשבת אני אזכיר אותו לשבח ולטובה, שהקדוש ברוך הוא מפרסם בעולמו שבח מעשי הצדיקים לגדלם ולרוממם בעולם כדכתיב ויזכור אלהים את נח. ובזכרון זה כבדו ה' שפרסמו שמעשיו המה טובים וראוים שימהר הוצאתו מהתיבה:

שלש גזירות כו'. וכל כוונתו בגזירותיו היה כדי שיצטרכו אחיו לבא בעצמם וכדי שיכירם. ועיין בבראשית רבה פרשה צ״א סימן ד' שם נתבאר:

שלא יכנס עבד למצרים. דאם לא כן שמא שלחו אחיו שמה עבד ולא יבואו בעצמם :

ולא יכנס אדם בשני חמורים. דאם לא כן לא יבואו שם כל האחים אלא ישלחו קצתם. והוא היה חפץ שיבואו כולם לשם כדי לקיים בהם מאמר החלום ואחד עשר כוכבים משתחוים לי:

ולא יכנס אדם שלא יכתוב שמו כו'. כדי שיכיר לאחיו:

ושם זקנתו. זה ליכא ברבה שם:

ואת יהודה שלח לפניו. שעל ידי ויכוחו עם יוסף שראה איך יהודה מוסר נפשו על בניה של רחל כדאיתא בבראשית רבה פרשה צ״ג (סימן ט) חזרה השנאה שהיתה ביניהם לאהבה עזה. ולכן שלחו יעקב אצלו ראשונה להמתיק סוד עם יוסף כי הוא הנאהב אצלו יותר:

שגזר גזירות קשות כו'. הנה כאן לא מנה רק שלש ובשמות רבה (א, יב) חשב ארבע, ובשינוי. היינו א' וימררו את חייהם, ובכלל זה מה דלא יהיו ישנים בבתיהם ויהיו ישנים על הארץ כדי שלא יפרו וירבו כדאיתא בשמות רבה פרשה א'. ב' ואם בן הוא והמתן אותו. ג' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כדאיתא בשמות רבה פרשה כ״ו. ד' ויצו פרעה ביום ההוא לא תאסיפון לתת תבן וכדאיתא בשמות רבה פרשה ה' (סימן יח):

ואנשים בה מעט אלו ישראל. כי לא הורשו ללכת אל הר סיני, ונאמר ונגש משה לבדו. ואפילו אהרן והזקנים גבול היה להם לבדם כמו שפרש״י:

זה יצר הרע. שהטעה אותם השטן שהראה להם דמות מטתו של משה שהוא מת כמו שפירש״י:

זה משה. שלא התפלל בזכות עצמו כי היה רש בעיניו ועניו בדעתו ומלט כו'. ואדם לא זכר את המסכן ההוא בחושבם שהוא אינו כדאי שישא הקדוש ברוך הוא לפשעיהם עבורו. לכן אמר הקדוש ברוך הוא אתם לא זכרתם אותו אני אזכור אותו הדא הוא דכתיב לולי משה בחירו וגו' (אגודת אזוב):

זו בית הכנסת. וקראה קטנה לבית הכנסת משום דלגבי בית המקדש נקרא בית הכנסת קטנה. וכמו שאמרו ז״ל (מגילה כט, א) ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות (פרשת דרכים). ועיין בספר אגודת אזוב שמבאר דברי המדרש בנועם:

עיר קטנה זה הגוף כו'. הכוונה דקודם שבא האדם לאויר העולם מלמדין אותו כל התורה ומשביעין אותו ואומרים לו הוי צדיק ואל תהי רשע כדאיתא במסכת נדה (ל, ב). אלא כשאדם יוצא לאויר העולם מלאך בא וסוטרו ומשכחו הוא היצר הרע, ואז לוכד את העיר קטנה הזו לגמרי. והיצר טוב מבין ומביט כי נער ישראל ולא ישגיח עדיין על דבריו החרש יחריש עד שנת שלש עשרה, אז יתעורר בו כח איש ויהי כמזכיר את הראשונות וילוה אליו יצרו הטוב ויתחברו שניהם ויגרשו את האויב האמור. וזה שאמר המדרש עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו איבריו. הכוונה שכל אבר הוא מעט כי עדיין לא נשלמו על נכון ועדיין כל אחד בקטנות. ולכן ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע וסבב אותו מיד בהוולדו ובנה עליה וגו', כי עד שנת שלש עשרה הוא בונה מצור וסבבו עונות נעורים. ומצא בה איש ומסכן וחכם זה היצר טוב רצה לומר שכשבא לשלש עשרה שנה אז יתחזק היצר טוב על ידי הרהורים טובים שנתעורר אז באדם שנשארו באדם בכח מאז שהשביעו אותו. ומלט הוא את העיר בחכמתו ולא יועיל מבצר החומה אשר בנה יצר הרע. ואדם לא זכר את המסכן כי נשכח זכרו עד הנה על ידי סתירת יצר הרע. ועיין באגודת אזוב:

טוביה כו'. אשרי לו למי ששומע לו:

דל. הוא יצר טוב:

תוכן העניינים

עץ יוסף על קהלת רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה