עץ יוסף על קהלת רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ח · פרק א
שפשר. פירוש שפירש, וכן הוא בחקת רבה (יט, ד):
אמר רבי שמעון גדול כח כו'. עיין בבראשית רבה פרשה כ״ז וברבה חקת ובשוחר טוב מזמור א' ולעיל פרשה ב' סימן כ״ד ושם פירשתי:
דנהיר. פירוש ראיה מחוורת ומבוררת, שאין דמיון להשואת קול ה' לקול האדם כהשואת המראה ודאי, שזה דמיון צורה ליוצרה ממש (יפה תואר):
ממדת הדין. ועוז פניו מדת העזה (מתנות כהונה):
אתה חותם תכנית. וגו' מלא חכמה וכליל יופי. בעדן גן אלהים וגו'. ועיין בבראשית רבה פרשה י״ח (סימן א) ובויקרא רבה פ״כ (סימן ב):
שפירש שמות לכל. כדאיתא לעיל פרשה ז' (פסוק כג, סימן א) ובבראשית רבה פרשה י״ז (סימן ד):
יופיו יאיר פניו. שחכמת אלהים נראה וניכר ביופיו המופלג (מתנות כהונה):
תפוח עקיבו. העגול שבעקב שדומה לתפוח היה כל כך יפה שהיה מכהה גלגל חמה. ועם היות דבר זה רחוק, בלי ספק יש לחז״ל בזה כוונה מסותרת. ועיין בויקרא רבה פרשה כ':
דסקרין. פירוש קערות:
שלמין. ברבה הנזכר לעיל ובילקוט ליתא תיבת שלמין:
לתשמישו של אדם הראשון. כדכתיב (בראשית א, יז) ויתן אותם ברקיע השמים להאיר על הארץ:
של אדם הראשון. אפשר שתיבת הראשון מיותר:
דכתיב בעדן גן אלהים היית וגו'. כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ:
ולא פליגי. כלומר דלא פליגי אלא בדרשה דמקרא זה ולא מייתי ראיה משום מקרא אחר:
עבד כל אבן יקרה מסוכתך תלת. דמסוכתך לשון חופה וסוכה. ודרש כל תיבה לחופה בפני עצמה:
עבד להון חדא. פירוש עושה מאלו כל אבן יקרה מסוכתך חופה אחת:
לא עבד חד מנהון. אינו עושה אפילו אחת מהן וקאי על החופות הנזכרים לעיל:
המן העץ. שנשתנה פניו מפני הבושה. ועוד יש לפרש שהעיז פנים ואמר האשה אשר נתת עמדי שבזה הוה כופר הטובה, וכן משמע בילקוט (מתנות כהונה):
וכשחטאו נעשו שונאים. ועיין בשיר השירים רבה (ה) פסוק (ז) מצאוני השומרים:
זחלין אפוי. פירוש צהבו והאירו פניו של בן פדיה. ואמר רבי חייא זה יודע ומבין מה שאני יושב ושונה על שם חכמת אדם תאיר פניו:
גוי אחד. עיין זה בירושלמי פרק ערבי פסחים (ה"א) ופרק המוציא יין (שבת פ"ח ה"א) ופרק הנודר מן המבושל (נדרים מט, ב):
חמתיה כו'. ראה אותו פניו צהיבים ומאירים. ואמר הנכרי אחד מן שלשה דברים יש בו ברבי יהודה או שותה יין מרובה אתה או מלוה בריבית או מגדל חזירים הוא שמתוך שמרויח הרבה תמיד פניו צהובים. וכוונתו היה לקנתרו כי אין דרך האיש הנלבב להיות שש ועלז, כי בכל עצב יהיה מותר (משלי יד, כג):
לית בי. אין בי אחד מאלו שלשה וכדמפרש:
אזיק. כמו מזיק. רצה לומר לפי שלא היה דרכו לשתות יין היה מצטער מכאב הראש עד עצרת:
אורייתא היא דמנהרא אפי. שמי שזכה שתלמודו בידו וכן מי שמוצא חדושי תורה ירון ושמח בעוז ה':
חמוניה תלמידיא כו'. פירוש ראוהו התלמידים. ועלו ואמרו לרבי יוחנן רבי אבהו הזה מצא אוצר. אמר לון למה כלומר מהיכן אתם יודעים שמצא אוצר. אמרו לו מפני שפניו מאירים וצהובים. ואמר להם שמא תורה חדשה שמע. ועלו התלמידים אצלו ואמרו לו מה תורה חדשה שמע מר. ואמר להם תוספתא ישנה על המשנה שלא היתה נמצאת ושמח אני בה שיש בה חדושים הרבה. אמרו התלמידים עליו מקרא זה חכמת כו':
שפשר התורה לישראל. חכמת אדם תאיר כמו רבי מנא דשאב בשם רבי יהושע בן לוי אמר על כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה כו' באותה שעה נתכרכמו פניו של משה הדא הוא דכתיב ועוז פניו ישונה:
כיון שהגיעו לפרשת פרה. כך צריך לומר וכן הוא בילקוט:
נשתנו פניו. שהיה סובר שאינו כדאי לידע במה יטהרו (מתנות כהונה). ועיין בתנחומא חקת סימן ו' בענף:
ולקחו לטמא. הלמ"ד מתיבת לטמא נקודה בפת״ח המורה על הטמא הידוע שכבר שאל עליו להקדוש ברוך הוא: