אור ברסלב
עץ יוסף על קהלת רבה פרשה ג › פרק יא

עץ יוסף על קהלת רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרשה ג · פרק יא

פרק י

בעונתו נברא העולם. שראתה חכמתו יתברך שהעת הראוי לבריאה היתה בעת ההיא לא קודם ולא אחר כך לסבה מושכלת ממנו (יפה תואר). ועיין בבראשית רבה פ״ט (סימן ב):

שנאמר את הכל עשה יפה בעתו. כלומר שנעשה יפה לפי שנעשה בעונתה ההיא. דאילו עשאו קודם או אחר כך לא היה כך יפה:

אמר רבי אבהו מכאן כו'. והכי קאמר את הכל רצה לומר אפילו העולמות ההן שהחריבן היו יפים בעתן כשנבראו. ועיין בבראשית רבה פ״ג (סימן ז):

דין הניין לי כו'. פירוש אלו נאותים לי וטובים הם בעיני ויתהון אותן הראשונים לא היו נאותין לי:

זה הפתח כו'. פסוק זה של וירא אלהים וגו' וכן פסוק את הכל עשה יפה, שמע מינה שאין כל דבר נעלם ממנו יתברך מרום שמים מעל עד התהום מתחת לארץ, והכל הוא מעשה ה' טוב ויפה (מתנות כהונה):

אילו אחר אמר כו'. עיין ברבה סדר דברים (א, ה):

פירת. מבהיל ומשבש ומגנה:

ולא היו נגנבות. בתמיה, ומשני שהיו כו'. ועיין לעיל פרשה א' סימן ג' ופרשה ב' סימן י':

אומר אתה ידעתי. בתמיה מה הוא יודע ענייני האלהות:

דכתיב אוי לנו כו'. הרי שנתנו בהקדוש ברוך הוא ממש גבורות אלהות, אבל לא אמרו שהוא גדול מכל האלהים, ולכן לא אמרו רק האלהים האדירים ולא זכרו ה' המיוחד. ויתרו חזר בו ואמר כי גדול ה' וגו' בנקבו שם המיוחד ואמר שהוא גדול מכל האלהים. אבל באות אמת מוחק מן דכתיב אוי עד מכל האלהים (מתנות כהונה):

וקבעו לישראל כו'. לסימן שבו יכירו וידעו שמי שהוא שב בתשובה הקדוש ברוך הוא מקבלו (מתנות כהונה):

הצור תמים פעלו וגו' היו אומרים זה אינו יודע טיבה של מדת הדין והוא אומר הצור תמים פעלו אלא משה. כן צריך לומר:

בא והתוכח. פירוש בא והוכיח:

תרתי שיטין. שיטות וסוגיות:

היה ראוי אברהם כו'. משום שהיה ראוי שתחלת מעשה ה' ביצירה האנושית תהיה בְּשָלֵם הזה, ולו יאות להיות קודם בזמן, ולהיות יציר כפיו (יפה תואר). ועיין בבראשית רבה פרשה י״ד סימן ז' [ו]:

יבא אברהם אחריו. ויתקן, שאע״פ שהדור היה חייב הוא בחכמתו וחסידותו שקרא בשם ה' הביא את הדור לכנפי השכינה (יפה תואר):

לאברהם אבינו באמצע. דשיתא אלפי שני הוי עלמא, שני אלפים תהו ושני אלפים תורה ושני אלפים ימות המשיח. ושני אלפים תהו היינו עשרים דורות עד אברהם שלא היה ביניהם תורה, ונמצא שהוא באמצע ארבעת אלפים, דלדורות משיח אין צורך שיסבלם אברהם:

מכניסין את המתוקנת כו'. כשיש לאיש אשה רעה נושא עליה אחרת טובה ונעשית גם היא טובה, אך כשלוקח רעה על הטובה מתהפך הכל לרעה:

ראוי היה אדם הראשון שתנתן התורה על ידו. לפי שהיה יציר כפיו. ויעיין בבראשית רבה פרשה כ״ד (סימן ה):

שנאמר זה ספר תולדות אדם. שהתורה שניתן עתה לתולדות אדם היה ראוי ליתן מיד ביום שברא אלהים אדם וגו' אל האדם בעצמו אלא שגרם החטא (נזר הקודש):

ויהא לעי בה. ויהיה יגע ועוסק בה:

חזר ואמר מה כו'. כל זה על דרך העברה. כלומר כך ראוי לולי זה:

שש מצות. עיין בבראשית רבה פרשה ט״ז (סימן ו) ובסדר ואתחנן (סימן כה). ובסנהדרין פרק ארבע מיתות (נו, א). ובתנחומא סדר יתרו (סימן ג) ועיין שם. ולא חשב שבע, דאתיא כמאן דאמר (סנהדרין נט, ב) אדם הראשון לא נצטוה על אבר מן החי. ועיין במתנות כהונה בבראשית רבה פרשה ט״ז:

לאדם לא אדם. דרש נוטריקון לא אדם:

הרי מנין זה תולדות אדם. והכי קאמר קרא זה ספר רצה לומר זה מספר, כלומר מנין שנים עשר שהיה ראוי להיות לו נתנו לתולדותיו דהיינו ליעקב (יפה תואר):

ולכך כתיב ויאמר לאדם לא אדם איני נותנן לאדם. טעות סופר, והכי גרסינן על אחת כמה וכמה. אמר לא לאדם אני נותנן ולמי אני נותנן כו' (נזר הקודש):

ראויין היו ישראל בשעה שיצאו כו'. עיין בתנחומא סדר יתרו (סימן י) ובשיר השירים רבה (ב, פסוק ג סימן ב) מה שכתבתי שם:

לאיסכולי. בית תלמוד:

רבי אומר אפילו. חזר למעלה לפסוק את הכל עשה יפה:

לדבר עבירה. פירוש עבירה לשמה. על דרך (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך (משנת דרבי אליעזר):

בין דוד ושבע בן בכרי היה ראוי להיות. משום שמחלוקת זה היה מפני חטא דוד כדאיתא בילקוט (עיין שבת נו, ב), אמר רב יהודה בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה יצאת בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות. ואמר רב יהודה אמר רב אלמלא לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו מארצנו, עד כאן:

ואני מחזיק מחלוקת במלכות כו'. ומפני זה יתעכב בנין הבית:

מה דהוה כו'. מה שיהיה בסוף יהיה:

רבי אומר כו'. עד בעתו נראה שטעות סופר הוא כאן (מתנות כהונה):

של מלאך המות. דרש העולם מלשון העלמה שיתעלם מדעתם יום המיתה (מתנות כהונה). אבל לשון המדרש פחדתו של מלאך המות נתן בלבם משמע להיפך שאדרבה שיזכרו מיום המיתה ומפחדו של מלאך המות כדי שלא יחטאו. וכן משמע בבראשית רבה פרשה ט' (סימן י) עיין שם:

פחדתו של מלאך המות. אף שמיתת שאר בעלי חיים אינה אלא אפיסת החיות, מכל מקום באדם תהיה על יד מלאך יאסוף אליו הנשמה (יפה תואר). ואמר פחדתו כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (כ, ב) אמרו עליו על מלאך המות כו' כיון שרואה אותו החולה מזדעזע כו':

הנה טוב זה אדם. כך צריך לומר:

שכן שלמה אומר כי היא קנאת איש מרעהו. ורצה לומר שכל עמל עולם הזה וכשרון מעשיו אינו אלא מקנאת איש מרעהו. והקנאה בא מיצר הרע:

אהבת תינוקות נתן בלבם. דרש אהבת עולם אהבת עוללים. כן הוא בשוחר טוב מזמור ח':

מכובד. נאה ויפה דרך כבוד:

שבישתא דהדס. זמורות מעצי הדס:

אינתא פרסייא. אשה מארץ פרס שקללה בנה בדבר אחד משם המפורש. שמעה שמואל ואמר לה לך והתקן לו תכריכין. ועיין בירושלמי יומא פרק ג' (ה"ו):

כד אתי מידמך כו'. כשבא שעתו שימות אמר היש פה איש שראוי שאמסור לו שם המפורש. אמרו יש פה עניני כו'. שלח אחר עניני ובא. ונכנס בנו של ר' חנינא והטמין את עצמו תחת המטה כדי לשמוע כשימסור אביו השם לר' עניני בר נחשון. וכשבא למוסרו נתעטש בנו והרגיש בו אביו. אמר אביו של תינוק צא לך משם, את לא זכית לשמעו וזה ר' עניני לא זכה לקבלו (יפה מראה). ובירושלמי איתא שאמר לו אביו וכי ברמאות אתם נוהגים, לך מכאן כי לא אמסרנו לך ולא לר' עניני, כי נראה דלא אסתייעא מילתא שאלמד אותו:

אסייא. רופא:

ושאל יתיה כו'. שאל אותו ואמר לו לקחת כלום מימיך משום איש יהודי. ואמר לו לקחתי מעשר ולא קיבל עליו הרופא. הטעם שמא ישאל דבר מה אצל אחד ולא יתן לו ויקללנו בשם. וגירסא זו אינה מסכמת עם הירושלמי, שבירושלמי איתא שרבי פנחס בעצמו אמר שאינו ראוי לקבלו על שלקח מעשרות:

בראשונה היו מוסרים אותו לכל אדם כו'. בפרק עשרה יוחסין (קידושין עא, א) כך איתא בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרים אותו לכל אדם. משרבו הפריצים היו מוסרין אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים. ופרש״י לצנועים שבכהונה, לברך בו העם במקדש לאחר עבודת צבור של תמיד של שחר. מבליעין אותו בנעימת אחיהם הכהנים, אותם שלא היו בקיאים בו ומברכין בשם בן ארבע אותיות כשהיו מושכין את קולם בנעימה היו אלו ממהרים להבליע את השם בן שתים עשרה, ולא היה נשמע לרבים מקול נעימות חבריהן. בנעימה ביסום קול, עד כאן לשונו:

אחי אמא. פרש"י שהיה לוי. לדוכן שאומרים לוים השיר אחר עבודה וכו' עיין שם. אבל בירושלמי (יומא פ"ג ה"ז) איתא אמר רבי טרפון עומד הייתי בין אחי הכהנים כו' הרי דמשמע דרבי טרפון כהן הוה:

נופלים על פניהם. להשתחוות לכבוד ה'. וחסר כאן וצריך לומר כדאיתא בירושלמי והרחוקים לא נפלו אלא אמרו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. רצה לומר והרחוקים שלא שמעו לא נפלו:

שנתעלם מהם. שהיה השם מתעלם מהם קודם שיצאו משם, ונעשה כן על ידי נס שהיה נשכח מיד (יפה מראה). והקשה הכבוד חכמים למה לא חשיב נס זה בתוך שאר נסים שנעשו במקדש. עיין שם מה שמתרץ:

אשר לא ימצא. שבשם המפורש יחקרו העתידות וידעו את הכל מראש ועד עת קץ הנעלם:

תוכן העניינים

עץ יוסף על קהלת רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה