עץ יוסף על קהלת רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה ב · פרק ב
קרקסיאות כו'. בתים ששותים ושוחקים בהם:
של תלמיד חכם להכנס שם. דרש ולשמחה, להתלמיד חכם העוסק בתורה המשמחת את הלב, מה זה עושה שם, שֶלָמָה ליה מיני שחוק הללו (מתנות כהונה):
מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על דור המבול. פירוש שהוא על דרך שכתוב (תהלים ב, ד) יושב בשמים ישחק ה' גו', כן כאן מדת הדין שחקה להם כי ידעה שלא יתקיים טובם לנצח שלסוף יבוא פורענותם:
ששחקה מדת הדין על אלישבע כו'. פירוש שמדת הדין ידע ג״כ ששמחתה לא שמחה אמתית היא שתתערבב לבסוף:
על אלישבע. עיין בויקרא רבה פרשה כ' (סימן ב):
ארבע שמחות. ובויקרא רבה שם איתא חמשה שמחות, וחשב שם פנחס בן בנה משוח מלחמה. ובתנחומא אחרי (סימן א) הנוסחא כמו כאן:
נחשון אחיה נשיא. כדכתיב (במדבר ז, יב) ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב. ואף על גב דלא הוה אלא נשיא שבט, מכל מקום היה גם ראש לכולם. מיהו בזבחים שם (קב, א) לא קאמר אלא אחיה נשיא שבט. ובתנחומא איתא סתם אחיה נשיא:
שני בניה סגני כהונה. וכן הוא בתנחומא ובויקרא רבה הנזכרים לעיל. אבל בזבחים לא גרסינן אלא בנה סגן. ופירש״י אלעזר (יפה תואר):
מה מעורבב השחוק כו' שלשה דברים כו'. עיין בירושלמי פ״ב דסנהדרין (ה"ו). ורצה לומר שאמר שלמה לאותן דברים ששחקה עליהן מדת הדין, כלומר שהזהירה התורה עליהן בענין המלך, לבסוף הוללתם וערבבתם. ודרש מהולל לשון ערבוב מענין (ישעיה א, כב) מהול במים. ולפי שלא נתכוין שלמה לעבור את פי ה' אלא חשב שהיה מותר לפי שתלה הכתוב הטעם בלא יסור לבבו והוא בטח שירבה ולא יסור, לכן אמר לשון ערבוב בעלמא, שערבב הענין במה שסמך על זה. וא״ת והיכן נכתב עונש על זה. י״ל דכתיב התם למען יאריך ימים על ממלכתו ומכלל הן אתה שומע לאו (יפה מראה): ולא היו ננגבות. עיין בשיר השירים רבה פסוק א' (סימן י) ולקמן (ב) פסוק (ח) כנסתי (סימן א):
עשר אמות כו' שלא היה אפשר להקימן אלא ברב עם ומפרסמא מילתא אילו היו מתקבצים וגנבים לגונבן:
אפילו משקלות כו'. שדרכן לעשות מאבנים או מיני מתכות הגרועים לפי שצריכים מתכות מרובה כי כמה מיני משקלות צריכין לאדם כאומר אבן ואבן, אפילו הכי הכל היה של זהב (יפה מראה):
שנאמר איך כסף נחשב כו'. ואילו היו עושין ממנו משקלות הרי היה נחשב קצת:
מה עטרה זו. וקרי לעטרה שמחה על דרך (שיר השירים ג, יא) בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו (יפה מראה):
רד מכסאי. שמאחר שחטא במה שהוזהר המלך יטרד ממלכותו, כי זה עונשו כדכתיב התם למען יאריך ימים על ממלכתו ומכלל הן אתה שומע לאו:
ירד מלאך. בפרק מי שאחזו (גיטין סח, ב) ובשוחר טוב (מזמור עח) איתא דאשמדאי דחפו ארבע מאות פרסה וישב בעצמו על מקומו של שלמה:
גריסין. מאכל של פולין:
אמר רבי פנחס דדהובא. בויקרא רבה פרשה כ' (סימן ג) גרס אם הדין דחוכא מעורב מה חדותא מהנייא, רצה לומר דריש מהולל לשון ערבוביא:
מה חדותא עבדא. זהו פירוש ולשמחה מה זו עושה. כלומר מה תועלת עושה כיון דאחריתה לתוגה:
עלה להביא כו' הכישו נחש ומת. י"ל דקביע היזקא הוה שמקום החביות שכיחי ביה נחשים, והיכי דקביע היזקא שאני. ועוד דחתן צריך שימור דשטן מקטרגו ולהכי חשיב כקביע היזקא (יפה תואר):
עכשיו אמרו עליו ברכת אבלים. לאו דוקא קאמר דהא לא חיילא אבילות קודם הקבורה אלא למרר בבכי קאמר (יפה תואר):
ואפטר עליה לשחוק אמרתי מהולל. לפי שנתערבה שמחתו: